בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רצח דני כץ - מה נשאר

עכשיו זה גם רשמי, מקומה של הפרשה בתולדות היחסים בין יהודים לערבים. אמת משפטית מול אמת היסטורית

תגובות

תום שגב

בתוך דקות לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע השבוע את חמשת הנאשמים ברצח הנער דני כץ, עטו כתבים על החמישה: "האם רצחת את דני?" צעק לעברם אחד הכתבים והנאשמים צעקו בחזרה שלא רצחו אותו. "אז למה הודיתם?" שאל הכתב, והנאשמים השיבו שהודאתם נכפתה עליהם בכוח. וכך, בהמולת-רגע, כמו חזר המשפט והתנהל בפעם השלישית. באותו הבוקר, בעת שמבחינה משפטית עדיין היו הנאשמים בבחינת זכאים, הופיעה בעמוד הראשון של "מעריב" הכותרת: "היום ההכרעה במשפט החוזר של רוצחי הילד דני כץ". כך גם אמר הקריין בגלי צה"ל. עורכי העיתונים האחרים היטיבו להבין את התסבוכת המשפטית.

דני כץ נרצח כארבעה שבועות לפני שמלאו לו 15; זה היה בדצמבר 1983. אילו חי הוא היה היום איש בן 33. הוא נעלם בשעות אחר הצהריים, לאחר שיצא מביתו בשכונת דניה בחיפה, כשהיה בדרכו אל בית חברו, שהתגורר לא הרחק. חמישה מעובדי הסופרמרקט הסמוך, כולם ערבים ישראלים, הורשעו בביצוע הרצח ונדונו למאסר עולם. כולם כופרים עד היום באשמתם. הם עירערו וערעורם נדחה, הם ביקשו דיון חוזר וגם בקשה זו נדחתה. מקץ שנים רבות הורה נשיא בית המשפט העליון להעמידם למשפט חוזר וזה הסתיים השבוע בהכרעת דין שקבעה בין היתר: "האמת לשיטתנו נחשפה והיא ברורה וחדה במידת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי ובמידה המקיימת (...) גם את היסוד המוסרי המצוי בהרשעה".

הכרעת הדין הזאת, פרי עטם של השופטות דבורה ברלינר ויהודית שטופמן והשופט זאב המר, היא כיום האמת המשפטית היחידה; יחד עם ההכרעה במשפט זוטא היא מקיפה כ-800 עמודים. הכרעת הדין הזאת באה לסיים פרשה רודפנית מאין כמוה, שסימני שאלה רבים נתלו בה ותמיהות רבות עודן כרוכות בה עד היום. מקומה של הפרשה לא רק בתולדות המשפט הפלילי: הכרעת הדין שפורסמה השבוע גם ממקמת את הפרשה בתולדות היחסים בין יהודים לערבים. בהיותה גם פרשה פוליטית היא מעוררת מטבע הדברים את השאלה אם החקירה והמשפט היו מתנהלים באותה דרך אילו היו הנאשמים יהודים והילד הנרצח היה ערבי. עם זאת, אין פרשות רבות שזכו לבירור משפטי כה ממצה כמו זו.

בכתב האישום המקורי נאמר כי החמישה חברו לחטוף ולרצוח "ילד יהודי", אך מניעיהם לא זכו לחקירה ודרישה, כמו היה זה מובן מאליו שבהיותם ערבים יתכוונו לרצוח ילד יהודי. בתוך כך העלימה התביעה מבית המשפט המחוזי בחיפה דין וחשבון של השב"כ שחקר את הנאשמים וקבע כי איש מהם לא קשור לארגון טרור כלשהו. למעשה איש מהם לא היה מעורב לפני כן בפעילות פוליטית. חשיפת הדו"ח הזה, מקץ שנים רבות, היתה בין המניעים שהביאו את נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, להורות על משפט חוזר, שכן להערכתו, אילו עמד דו"ח השב"כ בפני בית המשפט המחוזי בחיפה - אפשר שהיה פועל לטובת הנאשמים. גם הערכה זו המחישה את אופיה הפוליטי המובהק של הפרשה. אך החמישה גם הורשעו בבעילת הנרצח, לאחר מותו, ועובדה זאת סיבכה עוד את תעלומת המניע, שהרי בעילת הגופה לא נדרשה לקידום המאבק הלאומי הפלשתיני.

השבוע הציעו שופטי בית המשפט המחוזי פתרון לתעלומה: הם הזכירו, לראשונה, דברים שיוחסו לנאשמים במשך חקירתם במשטרה, כגון "כל היהודים מניאקים" וכיוצא באלה אמרות. מסקנת השופטים: הרצח בוצע ממניעים לאומניים. אך לדברי השופטים, מדובר גם ב"רצח סתמי, חסר פשר, שכל מטרתו רצח לשם רצח". המניע נשאר אם כן קשה להבנה.

גם פרשת ההתעללות המינית בילד לא הובהרה עד הסוף, אף לדברי השופטים עצמם: אפשר שאנסו את הילד בעודו בין החיים, הם משערים, בניגוד לנאמר בכתב האישום. במשך הדיון בנקודה זו פנה אחד השופטים, אברהם בייזר, ושאל את הנאשם אחמד כוזלי "איך זה היה לדפוק את הילד". הדיון לא הופסק מיד, השופט בייזר הוחלף רק לאחר שהסניגוריה דרשה זאת. הסניגוריה לא דרשה להתחיל את המשפט מהתחלה.

נסיבות הרצח נשארו תמוהות עד מאוד; לדברי פסק הדין, הנאשמים חטפו את הילד, רצחו אותו והחביאו את גופתו, אך אחר כך העבירוה אל מערה בקרבת סכנין, מקום מגוריהם של שלושה מהנאשמים, ואחד מהם חזר אחר כך למקום, יחד עם אמו, כדי לרוקן אשפה ובה בין היתר מעטפה ועליה שמו וכתובתו. הנאשמים הציעו אליבי, בית המשפט דחה אותו, ועל פי לוח הזמנים שחיבר, הזמן שעמד לרשות הנאשמים לביצוע החטיפה והרצח היה קצר מאוד - כחצי שעה. במשך המשפט הרבו להתווכח על הממצאים הפתולוגיים; השופטים נדרשו להכריע בין חוות דעת של מדענים שסתרו אלה את אלה.

כל הכרעות הדין בפרשה זו מבוססות במידה רבה מאוד על הודאות שמסרו הנאשמים במשטרה; הם גם שיחזרו את המעשה ואף הציעו לשמש עדי מדינה. אחר כך טענו שהודאותיהם הוצאו מהם בכוח. כל בתי המשפט סירבו להאמין להם, אך שופטי המשפט החוזר לא הוציאו מכלל אפשרות שהחוקרים אכן הכו אותם במשך חקירתם. בכל השנים שיצאו מאז לא נמצא איש שידע לומר בבירור שהנאשמים אכן אולצו להודות בניגוד לרצונם. במשפטם החוזר התגלו הנאשמים כעדים שהזיקו מאוד לעצמם. בית המשפט קבע שהם הרבו לשקר. בהכרעת הדין עשה בית המשפט מאמץ גדול לשכנע את הציבור כי לא הסתמך רק על הודאות הנאשמים, וזאת בהתאם לחוק המחייב דבר מה נוסף על ההודאות; ספק רב אם היו יכולים להרשיע אותם לולא הודו.

ייתכן מאוד שהאמת בפרשה לא תתגלה לעולם; הסניגורים, עורכי הדין אביגדור פלדמן וסמדר בן נתן, אומרים שיבקשו היתר לערער על פסק הדין, אך ייתכן שתעלומות היסוד לא יפוענחו גם לאחר שמערכת המשפט תקבע כי הפרשה סגורה, בהתאם לעקרון סופיות המשפט. לעומת זאת, ייתכן שייוולד דיון ציבורי נחוץ מאוד בשאלת ההודאות. הסניגוריה הגישה לבית המשפט תיק עב כרס ובו פירטה מקרים רבים של נאשמים שהודו בפשע שלא ביצעו. בארצות הברית זה קרה פעמים רבות. לא רק עינויים יכולים להביא אדם להודות בפשע שלא ביצע כי אם גם חולשת דעת וגם חישוב קר מסוג זה או אחר. הכרעת הדין שפורסמה השבוע מציעה יסוד לדיון בנושא, שכבר העסיק בעבר שופטים רבים. שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב נקטו את הקו המרכזי בוויכוח הזה. התמיהות המוסיפות לאפיין את רצח דני כץ מציעות לעניין זה את המשוואה הבאה: ככל שהספקות העובדתיים האופפים את המשפט עמוקים יותר - כן פוחת משקלה הראוי של הודאת הנאשם. במישור הפילוסופי הפרשה מציעה יסוד לדיון על הדומה והשונה בין אמת משפטית לאמת היסטורית; בהקשר זה לא מיותר לחזור ולהזכיר גם את העיקרון הבסיסי הקובע שספק סביר צריך לפעול לטובת הנאשם..



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו