בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מקבלים את האסונות בהבנה ומתפלאים כשהם לא קורים

בשכונה החרדית בית ישראל, ביום שלמחרת הפיגוע, חוששים מן השאלה, איך זה קרה שדווקא אנשים שבאו להתקרב לתורה נהרגו. איש לא הזדרז הפעם להסביר, כמו באסונות קודמים, מדוע אירע האסון או למצוא אשמים. ואף על פי כן גם הפעם היו סיפורים על נסים, וגם מי שרמזו לכך שההרוגים לא היו ממש חרדים

תגובות

בתחילת רחוב שמעון רוקח בשכונת בית ישראל, עשרים מטרים ממקום הפיגוע של מוצאי שבת, תלויים שלושה שלטים על קיר אחד הבניינים. הגדול מכריז "נס גדול היה פה". על אחר נכתב "ברוך שעשה לי נס במקום הזה", בצירוף מזמור תהלים המסתיים במלים "ועד דור ודור אמונתו". השלט השלישי מפרט יותר ומכיל את תמצית האמונה החרדית בנסים שמימיים. הוא נתלה על ידי ארגון "יד עזרא ושולמית", המנהל בסמוך מרכז לחלוקת מזון לנזקקים, ומסופר בו על השתלשלות האירועים בט"ו בשבט בשנה שעברה ברבע לחמש אחר הצהריים, אז התפוצצה במקום מכונית תופת, בלא נפגעים. "רגע לפני הפיצוץ שלח ה' יתברך את מלאכו הטוב לרוקן את המקום". בהמשך מוסבר כיצד מוסדות התורה והחסד בשכונה, שהבולט בהם הוא "יד עזרא ושולמית", מגינים על תושבי המקום, וכן מובאים סיפורים של כאלה שבדרכם ממחסן החלוקה עברו שם שניות לפני הפיצוץ. לסיום, יש סיפור על אשה שגרה בסמוך, שילדיה הפצירו בה שתרד אתם לשחק בגינה; "רק אגמור עוד שני פרקי תהלים ונצא" אמרה, ואז אירע הפיצוץ. הסיפור החסידי המושלם, בזכות תורה ומעשים טובים יהודים צדיקים ניצלים.

אבל איך מסבירים פיצוץ ברחוב חיים עוזר הסמוך, שבו נהרגים תשעה בני אדם? בוקר יום המחרת, יום ראשון, מאה שערים; על הקירות תלויים עשרות פשקאווילים, מודעות, המאשימים את הנח"ל החרדי, פרצות הצניעות, חילולי השבת, לשון הרע ושאר תופעות באסונות המתרגשים על בני ישראל באחרונה; אך איש לא מזדרז, בעקבות הפיצוץ האחרון, לעדכן את הכתוב ולהדפיס ולתלות מודעות חדשות. ייתכן שהציבור החרדי הפיק לקחים מהסערות שחוללו רבנים בעבר בעקבות אסונות, מהרב יצחק פרץ שתלה את אסון צומת הבונים באמצע שנות ה-80 בחילול שבת בפתח תקוה, ועד הרב ראובן לוי שהסביר את האסון באולמי ורסאי בכך שרקדו שם ריקודים מעורבים (הוא היה הרב שחיתן את הזוג באולמי ורסאי). מלבד יחידים שנדחפו אל מול המצלמות והאשימו, כי לבית ההארחה של ישיבת מחנה ישראל, שבסמוך לו אירע הפיצוץ, הגיעו נשים גם בלבוש לא צנוע, איש לא מזדרז להפנות אצבע מאשימה.

ובכל זאת, התלמידים בישיבות בסביבה מודעים לבעייתיות שיוצרים מקום הפיגוע וזהות יושביו. "רק שאנשים לא יתחילו לשאול איך זה קרה, שאנשים שבאו להתחזק ולהתקרב לתורה נהרגו", אמר בדאגה אחד מבוגרי ישיבת מחנה ישראל. הישיבה, אחת המוסדות הוותיקים בתנועת התשובה, נוסדה לפני 22 שנה על ידי הרב אהרן פיינהנדלר, וכיום לומדים בה כמאה חוזרים בתשובה. בבוקר שלמחרת הפיגוע למדו בבית המדרש כרגיל. חלק מהתלמידים עוד לא לבושים כחרדים והם קוראים מתוך הגמרא בקול, בחיוכים רחבים. מלבד פצוע קל שכבר השתחרר מבית החולים, לא היו נפגעים מאנשי הישיבה. "זה כמו תיבת נח", אומר התלמיד מרדכי זריהן, "כל מי שבישיבה היה מוגן".

המשגיח הרוחני של הישיבה, הרב רפאל בן פורת, שוחח בבוקר עם התלמידים וניסה לחזק את רוחם. "הסברתי להם, שכמו שטנק המרכבה, המוגן ביותר בעולם, באיזשהו מקום היה יכול לחטוף מטען ונהרגו בו שלושה חיילים, ולא אומרים בגלל זה שצריך לזרוק את הטנק כי הוא לא שווה. כך גם האמונה שלנו, גם אם בפעמים קודמות היו כאן נסים ששמרו עלינו, זה שהפעם נהרגו אנשים לא מבטל את האמונה". גם לא מטרידה אותו העובדה, שדווקא משפחות חוזרות בתשובה נפגעו. "זו שעת הדין, גם אם הם היו נשארים בקרית גת, הם היו נהרגים שם. אני יודע שזה דבר קשה לומר, אבל לפחות כאן הם נהרגו על קידוש השם". בהתייחס לסיבות לשעת הדין הוא אומר, "אנחנו נמנעים מלשאול למה זה הגיע, את זה צריך לשאול את הקב"ה".

למרות תשעת ההרוגים מתייחסים בישיבה לפיגוע כאל נס. "היה יכול להיות הרבה יותר גרוע", אומר זריהן. "שבעים אורחים שהיו צריכים להגיע לבית השבת (בית ההארחה) התעכבו כדי להתפלל ערבית בישיבה; הם היו כאן בפיצוץ. היו צריכים להיות ארבעים הרוגים, לא רק תשעה". בפולקלור הישיבתי כבר מספרים על "נסים גלויים", כיצד ניצלו תלמידים: שניים מהם, ששמרו על בית ההארחה מפני גניבות, בדיוק הלכו להתפלל; תלמיד אחר, שתמיד בא לדבר עם האורחים בצאת השבת, איחר הפעם. כל תלמיד מוסיף עוד לסיפורי הנפלאות. מבחינתם, יש להם רק על מה להודות; "האמונה שלנו רק מתחזקת", אומר זריהן.

תלמידי חו"ל רצו לצלם

בהמשך רחוב בית ישראל ניצבת שורה של מבנים השייכים לישיבת מיר, הישיבה הגדולה בעולם, שבה יותר מ-3,000 תלמידים. בבית המדרש הגדול של הישיבה עסקים כרגיל; זוגות יושבים ולומדים ביחד בקולות נמוכים. הסימן היחיד לאירוע של אמש הוא שלט בכניסה, המבקש מהתלמידים לומר שלושה פרקי תהלים "לאור המצב הקשה בארץ הקודש". הרבנים לא דיברו בבוקר על הפיגוע. "אני מניח שמתישהו ראש הישיבה יגיד מה שהוא אמר גם במקרים קודמים, שצריך להתחזק בלימוד ובתפילה", אמר תלמיד ותיק בישיבה. איש בישיבה ותיקה ויוקרתית זו אינו אמור לעסוק בהתחבטויות של אמונה. יותר ממחצית התלמידים באים מחו"ל, בעיקר מארצות הברית ובריטניה. הדאגה העיקרית מבחינתם היא להרגיע את ההורים מעבר לים.

כשנשמע הפיצוץ, בשעה שבע ורבע במוצאי שבת, רצו עשרות מה"חוצניקים" עם מצלמות כדי שיהיה להם אחר כך מה להראות בבית. "עכשיו זה נראה לי מעשה קצת טיפשי", מודה שמואל מכליס, תלמיד מיר מפלטבוש שבניו יורק. המסקנות שלו מהפיגוע הן דווקא פוליטיות: "הערבים רוצים שנפחד ולגרום לאנשים כמוני לעזוב את הארץ וללכת הביתה". בעוד כמה שבועות יטוס לביתו לחופשת הפסח. לדבריו, ההורים שלו בדעה אחת אתו אף על פי ש"מאמריקה זה נראה הרבה יותר גרוע ממה שזה באמת". בישיבה מעריכים, שלכל היותר 10% מתלמידי חו"ל לא יחזרו אחרי פסח, מחשש הפיגועים.

האברכים הישראלים של ישיבת מיר, הוותיקים יותר, כועסים על אלה מישיבתם שרצו לצלם. "זה מבזה אותנו", אמר אחד מהם. "מי שרואה פיגוע צריך לעזור אם הוא יכול, או ללכת הצדה ולהתפלל, וכך לעזור". גם הם אינם מוטרדים במיוחד מדילמות ערכיות. "האמונה שלנו מותנית בפידבק שאנחנו מקבלים מהקדוש ברוך הוא", מסביר ישראל. מצד אחר, אין מניעה לייחס נסים לקיום מצוות. "אנחנו לא אומרים שבגלל שמירת שבת לא יקרה לנו אסון, אבל אם בכל זאת יש הארת פנים, אנחנו מקווים שאולי זה בגלל ששמרנו". היום כמעט כל אברך חרדי הוא על תקן מסבירן של העמדה הרשמית, וישראל יודע איך להישמר ממלכודות של עיתונאים. "אנחנו לא רוצים להשליך על החילונים, שבגלל שהם לא שומרים אז קורים להם פיגועים", הוא מדגיש. "מבחינתנו כולנו במינוס אצל הקב"ה, אנחנו מקבלים את האסונות בהבנה ומתפלאים כשהם לא קורים".

מי הגיע ראשון

בפינת הרחובות שבה אירע הפיצוץ היתה לאורך כל היום התקהלות; זו גדלה בכל פעם שהגיעו למקום צוותי טלוויזיה מחו"ל. אבל ברחובות שמסביב השגרה המוקפדת של החרדים המשיכה להתנהל בלא הפרעה. בישיבות הלימודים התנהלו כרגיל, וחסידים הילכו במעילי השבת הזהובים ובשטריימלים מפרווה, שעטו לכבוד טקס ברית מילה שנערך באולם סמוך. סדרי בראשית בשכונה נשמרו גם בליל האירוע. בתחילת רחוב חיים עוזר עומד בית הכנסת "בית אהרן". מדי מוצאי שבת מעביר שם שיעור הרב משה צדקה, ראש ישיבת פורת יוסף. וכך גם היה במוצאי שבת שעברה: 45 דקות לאחר הפיצוץ, מרחק חמישים מטרים מבית ההארחה, ישבו עשרות והקשיבו לדבריו. "אנשים חושבים איך להביא תועלת", אומר אחד המתפללים בבית הכנסת, "מה יעשו, סתם יסתובבו וידברו? תורה, תהלים ותפילה, זה יעזור".

למרות המגמה הברורה של סחף ימינה בקרב הציבור החרדי בשנים האחרונות, כמעט לא נשמעו בבית ישראל קריאות לפגיעה בערבים ביממה שלאחר הפיגוע. דקות מספר לאחר האירוע עטו אנשי תנועת כך כהרגלם על הזירה בקריאות "רוצים נקמה", אך לא הצליחו לסחוף אתם אלא קומץ ילדים. "מה זה הסיסמה הטיפשית", אמר אחד החסידים לפעיל כך איתמר בן גביר, שחילק מדבקות 'אין שמאלנים - אין פיגועים', רק ה' קובע אם יהיו פיגועים או לא". לא מדובר בגילוי של מתינות מצד החרדים, אלא באמונה הסטואית לנוכח אסונות, שהכל נקבע מלמעלה.

הפעילים האקטיוויים יותר בין החרדים היו עסוקים בוויכוח בשאלה, מי הגיע ראשון כדי לטפל בפצועים - מתנדבי זק"א (זיהוי קורבנות אסון), או אנשי ארגון "הצלה".

אך היו גם כאלה ברחוב החרדי שטענו אתמול, שגם הפעם התרחש נס, שכן החרדים של ירושלים לא נפגעו. עובדה, ההרוגים הם ממשפחות מסורתיות שבאו להתארח בשכונה. יש בהם גם אולי כאלה שגם בצופיה אליהו, בת 23, ובנה בן שבעת החודשים שנהרגו בפיצוץ והתגוררו מטרים ספורים ממקום הפיגוע, בדירה קטנה ברחוב חיים עוזר - אינם רואים חרדים מן המניין. צופיה, בת מושב בחבל לכיש, הגיעה לשכונה לפני ארבע שנים והחלה ללמוד במדרשייה לחוזרות בתשובה "אוהל ישראל" ברחוב שמואל הנביא. היא נישאה לחוזר בתשובה, ילדה בן ובת, וגרה במקום כאשה חרדית לכל דבר. אתמול בבוקר התאספו ליד ביתה חברותיה מהמדרשייה.

נילי סיפרה שצופיה חששה מפיגועים. "כל פעם היא היתה אומרת לי כמה שהיא מפחדת"; נילי חיה כבר חמש שנים בעולם החרדי, ובכל זאת יש לה שאלות. "אני לא יודעת מה זה אומר שזה פגע גם כאן אצלנו. כנראה שגם החוג החרדי צריך להתחזק. אנחנו לא צריכים להצביע על החילונים בגלל זה. אנחנו לא חיים בבועה, אנחנו יודעים מה קורה סביבנו, על כל האזרחים והחיילים שנהרגים. אפילו שאנחנו חרדים ויש לנו אמונה, אנחנו מרגישים שכבר אין לנו כוחות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו