בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפיגועים היו יוצאים לפועל גם בלי המבצע בטול כרם

תגובות

האלוף בגמלאות אריאל שרון מחפש אופק ביטחוני. הגנרל בדימוס אנתוני זיני אמור להביא אתו מאמריקה, בעוד שלושה ימים, קצת אופק מדיני. אבל בינתיים, בקו הקצר שבין טול-כרם לנתניה, יש לכל היותר אופק אחד, סגן-אלוף אופק בוכריס, מפקד גדוד 51 של גולני, אתמול במחנה פליטים אחד בגדה המערבית, היום, אולי, במנוחה, מחר ביעד אחר.

רק יוסי בן-חנן היה חסר שם, בטול-כרם, קלצ'ניקוב-שלל בידו המונפת וחיוך של ניצחון ורווחה על פניו; אולי מפני שלא מי הסואץ זרמו ברחוב שנקרא במפות צה"ל "אלנבי", אלא קילוח דלוח של ביוב, נמוך מהסוליות של חיילי גולני. הכל היה, בעת ובעונה אחת, הד למלחמות קודמות ומזעור שלהן. בחדר פשוט, מגובב גרוטאות כמו ירכתי מוסך, שחזיתו התגאתה בתמונותיו של ג'ורג' חבש, נחשפה הקרייה למחקר גרעיני במהדורת טול-כרם, בית מלאכה להסבת צינורות לרקטות "קסאם 2"; והמבוקשים הפלשתינאים, שכותרו והתמסרו, היו הפקת חובבים מקומית של הארמיה השלישית המצרית, שהמצור עליה בסוף מלחמת יום-הכיפורים דירבן התערבות מעצמתית ושיחות על הפסקת אש והפרדת כוחות.

עליבותה של המציאות, כאן ובמחנות הפליטים האחרים שצה"ל פושט עליהם בזה אחר זה, לא טישטשה את משמעותה של הפעילות הצבאית, בשני רבדים, הטקטי והמדיני. הפעילות נועדה ליצור תנאים עדיפים, או לכל הפחות שוויוניים, לחידוש ההידברות עם הפלשתינאים; שיחות בתקופה של ספיגת פיגועים עלולות לקבע תמונה של נחיתות ישראלית. מחנה טול-כרם, כמו מחנות ג'נין ובלאטה לפניו, נתפס ונסרק במחיר של הרוג ישראלי אחד ובתשואה של לכידת מבוקשים, הריגת אחרים, השגת מודיעין ושלילת אמצעי-לחימה קטלניים, מחומרי-נפץ ועד לרקטות, כמטחווי מסע-פיגוע לנתניה.

המתאבדים-בכוח, המוכנים להקריב עצמם בהורגם אזרחים בערי ישראל, נרתעו - למעט מקרים ספורים - מלחימה עד הכדור האחרון בהגיע כוחות גולני, הנח"ל והצנחנים עד לבתי המסתור שלהם. לא דו-קרב מתנהל בימים האחרונים, אלא רצף של מהלומות הדדיות. הפלשתינאים מכים במחסומים, בתל אביב, בעצמונה, בנתניה, בירושלים; הישראלים מכים במחנות הפליטים, לאורך הגדה המערבית; והשופט האמריקאי מתעורר להכות בגונג ולהושיב את המתאגרפים להפוגה.

במטכ"ל קיימו אתמול, בצהרי שבת, הערכת מצב. המסקנות עגומות: שליחות זיני, על רקע טרור גובר ואילוץ ישראל לוותר על תביעה קודמת (שבעת ימי השקט), היא הצלחה ליאסר ערפאת. הנסיבות העולמיות השתנו לרעת ישראל מאז הסבב הקודם, בדצמבר. ערפאת אמנם מסומן כמי שמעודד טרור, אך מצפים מישראל לסייע לשיפור המצב; התנזים, שאנשיו יקבלו את שכרם מערפאת היום, כבכל 10 בחודש, התייצב בראש טבלת הפיגועים, עם שמונה ואף תשעה מכל עשרה; ובעוד ישראל מנסה לפגוע בטרור ולא באוכלוסייה, "ובסכין-מנתחים", פועל התנזים נגד בעיקר נגד האוכלוסייה, "ובסכין-קצבים".

אמש הזהירו קצינים בכירים - בנימה שרמזה לאפשרות של עימות מילולי קרוב בין הדרג הצבאי הבכיר לבין שר הביטחון בנימין בן אליעזר, שפעל לחידוש שליחות זיני, ואולי אף בין הצבא לבין שרון, שהתקפל אל קו בן אליעזר - כי גבולות המערכה שקובע הדרג המדיני, לא יוכלו להישאר על כנם בתנאים אלה. אם ערפאת, השואף לרצות את זיני ולצאת ברווח מדיני, לא יפעל בימים הקרובים לריסון הטרור, ירתח סיר ההסלמה ויעלה על גדותיו. הבלגה ישראלית לא תועיל הפעם, אמרו במטכ"ל. ירי ה"קסאם" על (ונפילתו ליד) כפר יונה ופיגועי נתניה וירושלים היו יוצאים לפועל גם בלי מבצעי צה"ל בעזה ובגדה.

אין להקל ראש בהצלחת חטיבות החי"ר הסדירות של צה"ל, בסיוע יחידות שריון והנדסה וצוותים מיוחדים, להפוך את ההשתלטות על יעדים מאוכלסים בצפיפות, שהאויב בהן סמוי מהעין, מהסתבכות קשה נוסח מלחמות קודמות, למבצעים הנראים לאחר מעשה שגרתיים עד כדי פיהוק.

אל"מ משה (צ'יקו) תמיר, מח"ט גולני, הוא בוגר המכללה למלחמה של זרוע-היבשה האמריקאית, בקרלייל בראקס בפנסילווניה, שם למד בין השאר איך נקלעו מארחיו לקרבות בעייתיים בסומאליה; ולא פחות מכך, כמפקד יחידת "אגוז" וכמח"ט בגבול הצפון, הוא בוגר המכללה ללוחמה זעירה של דרום לבנון. אחד מקודמיו שם, בחטיבה המזרחית של אוגדת הגליל, היה גרשון (ג'רי) יצחק, היום מפקד אוגדת יהודה ושומרון. כששניהם עומדים, בקסדה ואפוד ונשק, לנוכח שכונה תמימה ומסוגרת וריקה למראה בטול כרם, רגע לפני שיוצאים מתוכה עשרות גברים בדרכם לבסיס הקליטה והמיון, מי לשחרור ומי למעצר ולחקירת שב"כ, הם אינם מתפתים לשאננות. איש אינו יודע מה מסתתר מאחורי השקט, מאיזה חלון תישמע לפתע צליפה, מתי יתרחש משהו שיהפוך הישג לאסון.

בדצמבר 2001, בסדנה פנימית של יחידת "דובדבן" באכסניה ירושלמית, ביקש תא"ל יצחק להרגיע את המסתערבים המודאגים, שייחודם כמו ניטל מהם. לפנים, גאוותם היתה על התמחותם הבלעדית במבצעי מעצר של מבוקשים; עומס הלחימה הביא להקצאת מבצעים כאלה גם ליחידות חי"ר, כפי שגדודיה האפורים של האוגדה קיבלו משימות שבדורות קודמים הוטלו רק על יחידות-החוד של הצנחנים. יצחק אמר ללוחמי "דובדבן" שבקרוב, בהסלמה הצפויה, יידרשו למקצועיות בשלושה תחומים חדשים - חדירה למחנות פליטים, השתלטות על רבי קומות (שם, מתחת לפני הקרקע ומעליהם, מוסתרת תשתית ייצור של מטעני נפץ) ולחימה ביעדים הממוקמים בצמידות למתקני כוחות ביטחון פלשתיניים, שבהם אין צה"ל מעוניין לפגוע.

מהסדנה ההיא יצא מפקד "דובדבן", סא"ל אייל וייס, לחפש שיטה לתנועה במחנות הפליטים בלא להיפגע ממטענים ומצלפים. השיטה שפיתח למעבר פנימי בבתים, הצילה לראשונה את חיי חבריו שבועיים לאחר שנהרג מנפילת חומת-בית פלשתינית על מפרקתו.

לפלשתינאים יתרונות בלחימה על ביתם, בהכרת השטח, בבחירת היעדים, בהיטמעות באוכלוסיה, בייזום התקפות ופיגועים ואף בניצול ביקורת ציבורית לשינוי היערכות צה"ל (פינוי מחסום המשטרה הבריטית, שנועד לצמצם פיגועי-ירי, הביא לפיגוע כזה). לצה"ל יתרון בטכנולוגיה, בכוח-אש ובתחכום התקפי. לקראת כל מבצע עורכים מפקדי החטיבות, הגדודים ולפעמים גם הפלוגות, בניצוחו של מפקד האוגדה, "משחק מלחמה" - הקרנה משותפת של תוכנית המבצע במצגת ממוחשבת, המאפשרת להתמקד בכל בית ולרחף בתוכו, ללבן מקרים-ותגובות ולהיערך לפינוי ולחילוץ.

יצחק שיבח אתמול את ביצועי גולני; תמיר חלק שבחים דומים לראש המינהל האזרחי בגדה, תא"ל דב ("פופי") צדקה, שטיפל בהתמדה, במגעים עם מושל טול כרם ואחרים, בהסדרת החיים התקינים, בכלל זה בשיקום מערכות החשמל והמים ששותקו. זה היה צבא אחד, שנלחם גם בשבת, אבל היה גם צבא אחר, של אגפי המינהלה במטכ"ל, שנסתר מעין הלוחמים והכעיס את קציניהם. היכן אט"ל (אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה)? היכן אכ"א (אגף כוח-אדם)? היכן מישהו, איזה מזכיר צבאי, שיבוא הנה מטעם שר הביטחון? התמרמר אחד הקצינים. הנתק בין צה"ל לבין מגזרים בציבור הישראלי מחלחל גם לתוך הצבא, כפי שהיה גם בתקופת לבנון.

חריפה במיוחד הביקורת הפנימית על הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז. קצינים ששמעו אותו מדבר עם מפקדי הכוחות הביעו חשש מפני נטייתו לנסח את הוראותיו באופן מפליג ואף "מופקר", כדברי אחד מפקודיו. אם ביקורת זו מייצגת דעת רבים, לא יתגעגעו בצה"ל למופז.למופז.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו