בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך נקברה נציבות זכויות האדם במגירה של כבוד השר

שר המשפטים לשעבר יוסי ביילין פעל רבות להקמת נציבות זכויות אדם בישראל, כמקובל במדינות דמוקרטיות בעולם, אבל הבחירות הקדימו אותו. שר המשפטים הנוכחי מאיר שטרית סבור שזה לא הזמן וגם חבל על הכסף

תגובות

הציבור הישראלי מקבל כמובנת מאליה את המסורת שלפיה עניין זכויות האדם מסור בידי בתי המשפט וארגונים לא-ממשלתיים. הנה רשימה אקראית של עיוותים שזכו בשנה האחרונה לטיפול מוצלח של האגודה לזכויות האדם ושל ארגונים אחרים הנהנים מסיוע נדיב של הקרן החדשה לישראל:

* בעקבות מאבק ציבורי ומשפטי שריכז ארגון שתי"ל של הקרן החדשה לישראל, נוספו בשנת הלימודים הקודמת 61 גני טרום-חובה חדשים והושקה הספרייה הראשונה לשירות האוכלוסייה הבדווית בנגב.

* 35 זוגות ממשפחות מעורבות, יהודיות-ערביות, הסובלות מנידוי חברתי קשה, קיבלו סיוע באמצעות הקו החם שמפעיל ארגון "משפחה חדשה".

* בעקבות עתירת "בזכות" הורה בג"ץ לבדוק את נגישותם של יותר ממאתיים אוטובוסים חדשים לאנשים בכיסאות גלגלים.

* אשתקד טיפלו מתנדבי "קו לעובד" ביותר מאלף עובדים זרים מסין וביותר מ-300 תביעות בבית הדין לעבודה. לתובעים שולם סך כולל של יותר משני מיליון דולר - זכויות בגין עבודה.

* בעקבות עתירה של "האגודה לזכויות האזרח" הורה בג"ץ לסיים בתוך חודשיים את הליכי הקבלה של בני הזוג קעדאן ליישוב קציר.

* ארגון "אדם, טבע ודין" פתח בקמפיין ציבורי להבטחת איכות מי השתייה המסופקים לציבור. הוא לוחץ להקמת מתקן סינון למי המוביל הארצי ונאבק להקמת מערכת מידע על איכות המים.

* בעקבות עתירת "האגודה לזכויות האזרח" בעניין ייצוג הולם לערבים במועצת מקרקעי ישראל, הורה בג"ץ כי לפי שעה אין למנות מינויים חדשים למועצה.

* מתנדבי "בצלם" החלו להפיץ בקרב חיילים בחופשה חוברות הדרכה בנוגע לפקודות לא חוקיות בעליל.

דין וחשבון שהוכן במרכז מינרבה לזכויות אדם, המשותף לאוניברסיטה העברית ולאוניברסיטת תל אביב, מסמן את המוקשים העיקריים באכיפת זכויות אדם בישראל, מנקודת ראותם של ארגונים העוסקים בנושא: "העדר תרבות ושיח של זכויות אדם; נטייה להעדיף פנייה לרשות השיפוטית בשל אי האפקטיוויות של דרכי פעולה אחרות; העדר מודעות בציבור הישראלי, ובמיוחד בקרב אוכלוסיות חלשות, לקיומן ולמשמעותן של זכויות אדם, והעדר מידע לגבי יכולת השימוש של זכויות אלה; העדר מודעות בקרב עובדי ציבור לחובותיהם לשמירה על זכויות אדם של הנזקקים לשירותיהם; העדר אכיפה רצינית של חוקים המעגנים זכויות אדם ו'חסינות' של מפרי זכויות מפני מיצוי הדין; העדר חקיקה המגינה על זכויותיהם של מי שאינם אזרחים; חסרונו של גוף עם שיניים המוודא כי המדינה תעמוד בהתחייבויותיה, אותן נטלה על עצמה באמנות בינלאומיות לזכויות אדם; חסרונו של גוף המבצע פעולות חינוך והסברה בנושא אפליה".

תאגיד בלתי תלוי

הדו"ח של מרכז מינרבה הוכן לבקשתו של שר המשפטים הקודם, יוסי ביילין. "הגוף המבצע", שאליו מכוון הדו"ח, הוא נציבות זכויות אדם, דוגמת הנציבויות הפועלות בכמה מדינות בארה"ב ובאירופה, בקנדה, בהודו, באינדונזיה, באוסטרליה, בניו זילנד ובדרום אפריקה. ישראל חתמה אף היא על אמנה המחייבת אותה להקים גוף דומה. במפגש הראשון שלו עם עובדי משרד המשפטים, בקיץ 1999, דיבר השר החדש על חלומו להקים בישראל נציבות זכויות אדם. "רציתי לסיים את הענין במהירות", נזכר ביילין. "לא ידעתי כמה זמן נישאר בשלטון". הוא מינה ועדת היגוי בראשות המנכ"ל, עורך הדין שלמה גור, ובהשתתפות נציגים בכירים של משרד המשפטים וארגוני זכויות אדם, בהם הארגון עדאלה המטפל בזכויות אדם במגזר הערבי.

גור מגלה שהצוות נתקל בהסתייגות של גורמי הביטחון, בנוסח "בעת מלחמה, מי צריך להתעסק בזכויות אדם ולהקצות לכך משאבים". התגובה הזאת מזכירה את הטיעון של יצחק רבין בעד מסירת הטיפול בארגוני הסירוב בשטחים לידי הרשות הפלשתינית, מכיוון ש"בלי בג"ץ ו'בצלם'" קל יותר לטפל בטרור. רבין וכל ראשי הממשלה שבאו אחריו נוכחו לדעת שמי שמפר את זכויות האדם של בני עמו אינו מקפיד על זכויות האדם של שכניו. ביילין אומר שהתנגדותם של גורמי הביטחון היתה בעיניו סימן מובהק לחיוניותו של נציב זכויות האדם. "מטבע הדברים שהממסד אינו מעוניין בקיומם של גופים שתפקידם העיקרי לרסנו. אין זו חוכמה להקים גוף כזה במקום ובזמן שאין בעיות".

הוועדה קיימה פגישות רבות, שבהן נדונו מודלים שונים של נציבויות זכויות אדם בעולם. מודעות בעיתונים הזמינו את הציבור וארגונים לזכויות אדם להביע את עמדתם. מרכז מינרבה ערך סדנה סגורה לנציגי משרדי הממשלה ויום עיון פתוח בהשתתפות מומחים מניו זילנד ומקנדה. עורכי הדו"ח התייעצו עם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, עם מבקר המדינה אליעזר גולדברג וצוותו, ועם נשיא בית הדין לעבודה השופט סטיבן אלדר.

הצוות הניח על שולחנו של השר טיוטה לחוק נציבות זכויות האדם, שמטרתו "לקדם את הכיבוד, השמירה וההגנה על זכויות האדם". החוק מעניק לנציבות מנדט רחב, מחינוך והסברה ועד טיפול בתלונות על הפרות חוקים, דוגמת שוויון זכויות בעבודה, ועד החוק לזכויות החולה. הנציבות תהיה מורכבת משישה חברים, שייצגו את מגזרי החברה השונים, ובראשם נציב זכויות האדם. למודי לקחיה של הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, שעקב היותה חלק מהמנגנון הממשלתי סבלה ממצוקה תקציבית ולא הצליחה להמריא, הפעם נקבע כי נציבות זכויות האדם תהיה תאגיד בלתי תלוי ברשויות השלטון.

מותרות שהשעה אינה יפה להם

אלא שהאינתיפאדה וניצחונו של אריאל שרון בבחירות הקדימו את הקמת הנציבות. "כשהעברתי את התפקיד למאיר שטרית", משחזר ביילין, "אמרתי לו שאני מפקיד בידיו את הבייבי שלי. מאז לא קרה דבר. אני מניח שהיו אנשים במערכת השלטונית שנשמו לרווחה כשעזבתי את המשרד".

גור החליט להישאר במשרד עד תחילת השנה, בתקווה שיעלה בידו לדבר על לב השר החדש להשלים את מלאכת הקמת הנציבות. שטרית רמז שהתנאים, כלומר, העימות האלים עם הפלשתינאים, הפכו את הרעיון למותרות שהשעה אינה יפה להם. המנכ"ל לא הצליח לשכנע אותו שדווקא נכונותה של מדינה מוכת עימות להשקיע בנושא זכויות אדם תלמד לאיזו משפחת עמים היא משתייכת. לפני שלושה חודשים נפרד גור מהשירות הממשלתי והשאיר במגירות את דו"ח מרכז מינרבה.

כשפרופ' ישעיהו ליבוביץ הזהיר שהכיבוש משחית, הוא ראה לנגד עיניו את החיילים הצעירים, שהיו יכולים להיות נכדיו, העתידים לפשפש במיטותיהם של פלשתינאים שהיו יכולים להיות הוריהם, ולפקוד "אוסקוט" (סתום פיך) על ערבים זקנים ברמאללה. מפקדיהם, והחיים בצל המוות, מלמדים אותם להיות קשוחים. אמבולנס יכול להיות מכונית תופת, ואשה חולה - מחבלת. אלימות, קשיחות, אטימות לב ואפליית ערבים הן נורמות ההתנהגות הראשונות והיחידות שאלפי צעירים פוגשים בצאתם מחממת הבית ובית הספר.

את המטען החורג הזה של היחס לערבי, לאחר, רבים מהחיילים הללו ייקחו עמם לחיים האזרחיים. גם למבוגרים קשה, אם לא בלתי אפשרי, להפוך את התנהגותם כל אימת שהם חוצים את הקו הירוק; בעברו האחד הנורמה המקובלת היא לציית לשלטון החוק האזרחי, לכבד את עקרון השוויון ולהתייחס בכבוד לאחר, בעיקר לחסרי ישע. מהלך קילומטרים משם שולטים חוקי מלחמה. הממשלה מכבדת יהודים בזכויות יתר, וכבוד האדם, גם אם הוא חסר ישע, היה למרמס. בכיבוש כמו בכיבוש. מחקרים רבים בעולם מלמדים שהתנהגות אלימה ברחוב מחלחלת למשפחה.

הטרור עושה שמות בדמוקרטיות ותיקות שבעתיים מישראל ובעלות מסורת ארוכה פי כמה של רגישות לכבוד האדם. מאז 11 בספטמבר אשתקד גוברת נכונותם של תושבי ארה"ב לוותר על יותר זכויות כדי לזכות ביותר ביטחון. גברים ונשים בעלי "חזות מזרחית" נתקלים בטיפול מביך במסופי נוסעים ובמקומות ציבוריים הומי אדם. התופעה הזאת אינה זרה לישראל. בחסותם האמיתית או המדומה של אילוצים ביטחוניים הנובעים מהסכסוך המתמשך, דוחקות ממשלות ישראל לדורותיהן את נושא זכויות האדם לתחתית סדר היום.

עו"ד רחל בנזימן מהאגודה לזכויות האדם, שחיברה את דו"ח מינרבה, סבורה שהקמת הנציבות בעיתוי הנוכחי היתה משמשת ביטוי מובהק למחויבותה של המדינה להגנה על זכויות האדם. "אני תמהה על העמדה שגורסת כי אין מקום להקים את הנציבות", אומרת בנזימן. "היום חשוב במיוחד שיידעו שאנחנו עושים הכל לשמור על זכויות אדם. זה לא יקרה בלי הכרה פוליטית, באמצעות חקיקה ממשלתית". ביילין מסכם בתחזית שבסופו של דבר, בעוד חמש או עשר שנים, ישראל תצטרף לרשימה הלבנה של מדינות שהקימו נציבות זכויות אדם. חבל על כל יום.

שר המשפטים מאיר שטרית מאשר שהנציבות אינה ממוקמת אצלו בראש סדר העדיפויות התקציבי, זאת לבד מהמצב הביטחוני הקשה, שאינו מצדיק להקים דווקא עכשיו מנגנון חדש לעניין זכויות אדם. מלשכת השר נמסר כי הוא מתמקד בימים אלה ביוזמות אחרות, ובמיוחד בחוק המשכנתאות.

יוסי ביילין, השר הקודם, סבור שהחלטה על הקמת הנציבות היתה דווקא מסייעת לממשלה להדוף את ההסתערות הגוברת על ישראל בימים אלה מצד ארגונים בינלאומיים לזכויות אדם. הוא מציין כי בעת ביקורה בארץ לפני כשנתיים שיבחה מרי רובינסון, נציבת זכויות האדם של האו"ם, את יוזמתו להקים את הנציבות. לדבריו, רובינסון אף הבטיחה כי ארגונה יסייע במימון פעילותה של הנציבות.

נציבות קטנה ויעילה

הנציבות למניעת אפליה במדינת מסצ'וסטס בארה"ב, המוזכרת בסקירה ההשוואתית של מסמך מינרבה להקמת נציבות לזכויות אדם בישראל, נחשבת למודל ראוי לישראל: מספר תושבי המדינה (6.17 מיליון) דומה למספר תושבי מדינת ישראל; מטרת הנציבות היא הבטחת שוויון הזדמנויות באמצעות אכיפת חוקים האוסרים אפליה; התקציב השנתי (3.22 מיליון דולר) צנוע למדי. בשנת 1999 טיפלה הנציבות ב-4,180 תלונות חדשות בגין אפליה. 60 תיקים הגיעו לשימוע פומבי. הנציבות מוציאה צווים לסילוק אפליה ותיקון פגיעה עקב אפליה על ידי פסיקת פיצויים על עגמת נפש, הוצאות והחזרי שכר. היא יוזמת מחקרים ותביעות משפטיות לקידום זכויות האדם במדינה ומקדמת את המאבק בהטרדה מינית במקומות עבודה.

הפרופסור למשפטים מאוניברסיטת ג'ורג'טאון בוואשינגטון, פיטר אדלמן, הגיע לביקור קצר בארץ, לקראת כניסתו הקרובה לתפקיד נשיא הקרן החדשה לישראל. אדלמן שימש סגן נשיא אוניברסיטת מסצ'וסטס ומכיר מקרוב את פעילותה של הנציבות המקומית. אדלמן סבור שהיה צורך להקים בישראל מנגנון מעין זה לפני שנים רבות. "לעולם לא מאוחר", הוא מוסיף. "מובן שבשעה שאנשים נהרגים, קשה לנהל שיחה רציונלית על זכויות אדם. אבל גם מלחמה יש לנהל בהתאם לכללי התנהגות בינלאומיים. אם ישראל תמשיך להפר את זכויות האדם, הנזק למעמדה הבינלאומי ילך ויגדל".

אדלמן אומר שיש מקום לשיפור מצב זכויות הנשים והקהילות היהודיות הלא-אורתודוקסיות. לדעתו, נקודת התורפה של ישראל בתחום זכויות האדם היא במגזר הערבי. הוא משווה את בעיית אזרחי ישראל הערבים לבעיית האפרו-אמריקאים בארה"ב. "ב-35 השנים האחרונות השגנו התקדמות רבה בנושא זה", אומר אדלמן, שנשוי לפעילת זכויות אדם אפרו-אמריקאית. "היו אצלנו תקופות של אפרטהייד, וזה הסתיים. בישראל יש עדיין חוקים שמפלים את הערבים בתחומים חשובים, כמו רכוש, חינוך והנגישות למשרות ציבוריות". אדלמן דוחה את הטענה שהזמן אינו יפה לביקורת מעין זו. הוא מזהיר את שוחרי הדמוקרטיה בישראל, כי אם ישמרו על שתיקה נוכח הפרת זכויותיהם של אזרחי המדינה, יום אחד הם יחושו בושה, כפי שאמריקאים רבים מתביישים עד היום בשתיקתם נוכח כליאתם של אזרחים יפאנים במחנות הסגר בימי מלחמת העולם השנייה.

בעיית זכויות האדם בישראל מחזירה גם את ריצ'רד שיפטר, מי שהיה עוזר מזכיר המדינה האמריקאי לזכויות אדם, לימי מלחמת העולם השנייה. שיפטר, שביקר אף הוא בימים אלה בארץ, עם חבריו להנהלת הוועד היהודי-האמריקאי (מהארגונים היהודיים המובילים בנושא זכויות מיעוטים), מספר בגאווה כי ב-1944 החזיקה היחידה הצבאית שלו 15 אלף חיילים גרמנים במחנות ללא משפט. שיפטר מאמין כי "חברה זכאית להגן על חיי אזרחיה, גם אם הדבר כרוך בשימוש בכוח". הוא התפטר מראשות המחלקה לזכויות אדם במשרד החוץ האמריקאי במחאה על "דו"חות לא מאוזנים של הקונסוליה שלנו בירושלים, שהסתמכו על מידע שקיבלו מארגוני זכויות אדם ישראליים ופלשתיניים". לדבריו, הקונסוליה דרשה לכפות על ישראל סטנדרטים שאין להם אח ורע בשום מקום אחר בעולם.

שיפטר מאמין שהמגזר הערבי הוא עקב אכילס של ישראל בתחום זכויות האדם. לדעתו, אם ישראל היתה מקצה לאזרחיה הערבים משאבים רבים יותר, הוא היה ממקם את הדמוקרטיה הישראלית בראש טבלת זכויות האדם בעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו