בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להמשיך לנגן, גם כשבחוץ משתוללת מלחמה

יריב אזרחי, מראשוני המוסיקאים בארץ ישראל, 2002-1904

תגובות

סבו, חיים יעקב קרישבסקי, עלה מפולטבה לראשון לציון ב-1886. אביו, מרדכי קרישבסקי, היה ממייסדי הסתדרות המורים בזכרון יעקב וממחיי השפה העברית, ובהשפעת בן גוריון שינה את שמו לאזרחי. בילדותו למד יריב כינור בקונסרבטוריון "שולמית" בתל אביב, ראשון בתי המוסיקה בארץ, שנוסד על ידי שולמית רופין. ככנר מצטיין הופיע כסולן באירועים חשובים וב-1927 יצא לשלוש שנות השתלמות בווינה. כשחזר החל ללמד נגינה וייסד את קונסרבטוריון "רון" שלאחר שאוחד עם קודמו נקרא "רון-שולמית". בין תלמידיו היו הפסנתרנית פנינה זלצמן והוויולן דניאל בנימיני. את השלוחה הירושלמית של הקונסרבטוריון מנהלת היום בתו עפרה ברושי.

הוא ניגן כסולן באירועים חשובים כמו ביקור אלברט איינשטיין, ואף השתתף בקונצרטים הראשונים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של ארתורו טוסקניני. הוא כתב ביקורת מוסיקלית ב"הארץ" בראשית שנות השלושים, והוזמן על ידי אברהם שלונסקי לכתוב ביקורת מוסיקלית בשבועון "כתובים". כחמישים שנה היה מבקר מוסיקלי בעיתונים שונים, כותב תמיד בצורה מעמיקה וציורית ודולה מזיכרונו אנקדוטות מהעבר המוסיקלי של ארץ ישראל: בקונצרט החגיגי במלאות 35 שנה לתזמורת הפילהרמונית נוגנה הפתיחה "סולם המשי" של רוסיני, ואזרחי הזכיר כי היא נוגנה גם בקונצרט הראשון עם טוסקניני, אך הוא לא היה מרוצה מהאבובן ודרש להטיס מחליף מאיטליה. אין ספק שזובין מהטה היה שמח לקבל היום סופרלטיווים כמו "ניצוח מזהיר" ו"מלוא הוד נדיר", שכתב עליו אזרחי לפני 30 שנה. אבל כשצריך היה לקטול, קטל: "נשמעו יללות, צווחות, אנחות ומעין פיטפוט-קופים". בנו ירון כתב עליו בספרו "כדורי גומי": "למרות שבמלחמת הקוממיות הוא היה מבוגר מכדי להתגייס, היה משהו מן המאבק, מן האחיזה בחיים, בדרך שבה התעקש לנגן, לקיים קונצרטים וללמד מוסיקה בעת שמלחמה עקובה מדם התחוללה מסביב".

הוא לא התפעל מפולחן הכוח שרווח בחוגים רחבים בציונות, וראה במוסיקה את כל חייו, מחפש בה את ההבעה הישראלית המקורית. בגיל מופלג עוד המשיך לנגן, ותמיד חיכה בקוצר רוח ליום שני, אז באו אליו שניים מידידיו, רופא ואגרונום, כדי לנגן יחדיו. הוא סייע רבות למוסיקאים עולים חדשים, ועל תרומתו למוסיקה בעיר העברית הראשונה זכה לאות יקיר תל אביב. הוא שמר על חיוניות מופלאה ועליזות עד ימיו האחרונים, ותיקשר להפליא עם צעירים. ליד קברו ספד לו הבן ירון: "כמעט שהשלמת מאה שנות ילדות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו