בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חידון העברית הגדול / תשובות

תגובות

1. מגדייה.

2. "מוסף" הופיע לראשונה ב"דבר", 18 בספטמבר 1925. מחדשי המלה הם דב סדן או ברל כצנלסון (נורית גוברין, "קריאת הדורות").

3. מחבר השיר הוא אריאל הורביץ, בנה של נעמי שמר והמקונן הוא עמוס קינן ("פוליטיקה").

4. הפושטים או הפושטקים היו נערים שהתלוו לחיילי הצבא העותמאני לצורכי מין (ירון בן נאה, "ציון" שנה סו, ב).

5. ביאליק, בנאום במוסקווה, 1917: "מי שמשתמש בלשון נוכרייה מנשק את אמו דרך המטפחת. כל מי שמציץ דרך התרגום - אינו אלא רואה מתוך אספקלריה מטושטשת". ושמע מפי ביאליק ידידו דוד רוטבלום: "הנהנה מן היצירה העברית בכלי שני - דומה למי שמנשק את אהובתו דרך מטפחת" (שמואל אבנרי).

6. בישעיהו מ' 4 כתוב: "כל גיא יי נשא".

7. המקור הוא בצרפתית: "גידון" ו"ראם".

8. "תביא לי" במובן "תן לי" בא מהערבית "ג'יב לי" (משה זינגר, "הארץ").

9. במערכון של אפרים קישון, "זכר צדיק לברכה", 1961.

10. צריך להיות "ונכלמת" (התביישת) (בן ציון פישלר).

11. הרחוב נקרא על שם ספרו של ע"י שלזינגר, "לב העיבר"י", רמז לשמו שלו: עקיבא יוסף בן רבי יחיאל (בן ציון פישלר).

12. קנץ היא מלה יחידאית המופיעה בפסוק "עד אנה תשימון קנצי למלין" (איוב, י"ח 2). היום מפרשים אותה במובן סוף. בלשון ימי הביניים שימשה לפעמים במובן הוכחה, ראיה ("אשכול הכופר", סימן קסח) (אהרן ממן, "העברית של הקראים").

13. מוגמר הוא אגודת בשמים שהובאו בגמר הסעודה, מונחים על גחלים כדי להפיץ ריח טוב לאורחים (איתן איילון, חגית שורק, "ניבים יוצאים מהכלים", מוזיאון א"י).

14. חררה היא פיתה דקה שנאפתה על גחלים (בבלי, קידושין).

15. הקפת ביצים (סנהדרין, סח ב) היא אחד מסימני הבגרות אצל נער, כאשר מתחיל שיער הערווה להקיף את איבר המין (נחום מ' ברונזניק, "לשוננו" 3 ,61).

16. האזכור הראשון ליום הולדת בתנ"ך הוא "יום הולדת פרעה" (בראשית, מ' 20).

17. מנזר מופיע בספר נחום (ג' 17) ומשמעו שם נסיך או שר.

18. זיל בהר ציון הוא שמו העברי של ההבראיסט יעקב זילברשטיין (1900-1837) המכונה "בן יהודה הדתי", שהושם בבית האסורים כשהתעקש לדבר עברית עם שומרי הגבול בדרכו לא"י ב-1885 (פרקים בתולדות הלשון העברית, האוניברסיטה הפתוחה).

19. נרבע הוא בלשון הרבנים הגבר הפאסיווי במגע אנאלי בין גברים, לעומת הרובע שהוא האקטיווי (ירון בן נאה, "ציון", סו ב).

20. מחדש "שעמום" הוא אליעזר בן יהודה (1893). לשעמום קטן הציע לקרוא "שעם" או "שעמה".

21. ב-1885, בכינוס מורים.

22. המאבק על השלטת השפה העברית במוסדות החינוך של חברת "העזרה" (בטכניון) ובבית המדרש למורים בירושלים (1914-1912).

23. כן, "קופי" היא זוהמת התבשיל הצפה למעלה בשעת רתיחתו - חידוש של ביאליק.

24. פתיחת התערוכה הגדולה בשיקגו לרגל מלאות 400 שנה לגילוי אמריקה, במאי 1892.

25. ד"ר שאול טשרניחובסקי.

26. מרפסת, טלגרף, ספרות.

27. יונתן רטוש.

28. שימולה.

29. יוסף הלוי (1917-1827), ברוך יצחק מיטראני (1915-1847), נסים בכר (1931-1848) (ש' רמתי, "שלושה שקדמו לבן יהודה").

30. בייביסיטר, חידוש של יונתן רטוש.

31. תחת.

32. "נזלת" חידש אליעזר בן יהודה ב-1888. לפני כן נקראה המחלה "נזילה".

33. אף לא פעם אחת.

34. אלה שמות המזגים (הטמפרמנטים) על פי חידוש של יונתן רטוש: המזג הפלגמטי, הסנגוויני, הכולרי והמלנכולי.

35. איתמר בן אב"י.

36. קופה של שרצים היא סל שנקלע מעלי תמר ובו נחשים - אבזר ידוע בפולחן המסתורין האלילי (ביוונית "קיסטה מיסטיקה") (איתן איילון, חגית שורק, "ניבים יוצאים מהכלים").

37. כפיפה היא סל קטן ורך עשוי עלעלי תמר.

38. ב"הארץ", גיליון 1941 ,6529.

39. הטעות החוזרת שלוש פעמים היא "בן ברית" במקום "בעל ברית" ("בן ברית" הוא נימול). הטעות החוזרת פעמיים היא השימוש השגוי במלת השאלה "האם" במשפט שאלה עקיף. צ"ל: אם (ברוך ששון, "עברית מתוקנת").

40. אברהם שלונסקי ב"הארץ", 1943 (גיליון 7137). החידוש הוא הביטוי "לשרת בחולין", כהיפוכו של הביטוי המקראי "לשרת בקודש" (מילון כנעני לחידושי שלונסקי).

41. שרמוטה מציין כנראה מטפחת ראש ססגונית עשויה סמרטוטים שהיתה מזוהה בעולם הערבי עם לבוש לא צנוע ועד היום אפשר לשמוע יוצאי עדות המזרח מכנים אשה לא הגונה "סמרטוטה" (יוסף סדן).

42. שמיות כאן: המצאת שמות חדשים לילדים הנולדים בארץ (מילון כנעני לחידושי שלונסקי).

43. שלבוק: אבעבועה. חידוש של שלונסקי בתרגום "הדון השקט", 1953 (שם).

44. שלונסקי, ב"הארץ", 1941.

45. טמיון הוא ביוונית אוצר המדינה וסילבן שלום הוא אכן שר הטמיון.

46. באופן ציפורי: במצב רוח טוב, חידוש של שלונסקי ב"הארץ", גיליון 6107.

47. ציפור-דרור במובן זה מופיעה במסכת ביצה, כד.

48. צלמונע הוא ראינוע או קולנוע - חידוש המיוחס הן לביאליק, הן לשלונסקי.

49. צלוחיחונת היא צלוחית קטנה. ביאליק קרא צלחית למיגרנה.

50. הפליץ במובן הנוכחי היא חידוש של שלונסקי ב"מיקי מהו" (1947). לפני כן שימש "הפליץ" במובן "החריד" (מילון כנעני לחידושי שלונסקי).

51. "זאתי" היא חידוש של שלונסקי ב"מיקי מהו" (1947) (שם).

52. גונדלית - ראש מגדל, מעין מחט בראש בניין. גורדלית היא אשה בלונדית וחורדלית היא שחרחורת (שם).

53. יש סבורים ש"פרחה" באה מ"פרח" (frech) בגרמנית, שמשמעה חצוף (משה זינגר, "הארץ").

54. גור חזירים (ראובן מירקין).

55. יש סברה מבוססת, שהכוונה לקופים.

56. שואה במובנה העכשווי הופיעה לראשונה ב"הארץ" ב-1939, במאמר של ר' בנימין (יהושע רדלר-פלדמן) על עגנון (ראובן מירקין).

57. קצרקש הוא קומביין (מילון כל-בו לחקלאות מאת מ' זגורודסקי, 1941). קצרדש הוא קומביין על פי מילון גרזובסקי-ילין, 1919 (ראובן מירקין).

58. שובר (ברוך ששון).

59. יש לכתוב ולבטא נמושות (על משקל לקוחות). ביחיד: נמוש.

60. מוצא המלה הוא כנראה מ-מאטוק באנגלית. מטקות מופיעות בספרה של אורלי קסטל-בלום, "לא הרחק ממרכז העיר" (ראובן מירקין).

61. בקעצור, צמח ממשפחת הבקעצוריים. בלטינית: סקסיפרגה.

62. ביאליק.

63. ביאליק.

64. בטורקית: עצל.

65. ביאליק.

66. סמל במקורו הוא ראשי תיבות של סגן מחוץ למניין (בן ציון פישלר).

67. סרן בא מן המלה היוונית "טיראנוס", שממנה גזורה גם המלה טיראן: רודן עריץ.

68. נופך הוא אבן יקרה. ההלכה היא שאין אדם יכול לקדש אשה בטבעת זהב שהיא רכושה, אבל אם הוסיף החתן אבן יקרה משלו לטבעת - הקידושין תופסים ("ניבים יוצאים מהכלים").

69. מן השומרית.

70. מסכן בא מן האכדית ושם משמעו "אדם בעל מעמד".

71. מן המצרית הקדומה.

72. סומפוניה מופיעה בתנ"ך בספר דניאל.

73. הווי ובידור - שתיהן חידושים של ביאליק.

74. פגז והפגזה הן חידושים של לשכת ההדרכה המרכזית של ההגנה בשנות השלושים (ראובן סיוון).

75. אברהם מאפו (קניגסברג, 1867).

76. אלישבע, גיבורת הרומאן "עיט צבוע" מאת אברהם מאפו.

77. חיים לייב חזן.

78. על תל אביב.

79. עכביש גדול ממשפחת המברישניים.

80. "נוה שאנן" נתפש בטעות כסמיכות, ומבוטא נוה שאנן. צ"ל נוה שאנן ובלועזית Nave ולא כפי שנכתב בשלט (גד בן עמי צרפתי).

81. כולן שאולות מיוונית, כמו "ורד".

82. לתרגם בא מן הלשון החיתית (חיים רבין).

83. פינך הוא מסטין (או "מסטינג" בלשון החיילים). פיפ: במכ"ם - הסימן המציין את מציאותה של מטרה על המרקע. פוגס הוא מטען צד (לקסיקון דביר למונחים צבאיים).

84. יוסף קלוזנר.

85. מ"שרכה" בערבית מדוברת - חברה מסחרית (מילון ערבית מדוברת עברית מאת אברהם שטאל).

86. ר"ם - רמת מפקדים (בן ציון פישלר).

87. חלאקה בא מערבית מדוברת: תספורת, גילוח (מילון שטאל לערבית מדוברת עברית).

88. סוכנת במקרא משמעה מחממת. בערבית סחן=חם, ומכאן הסחנה, מעיין מים חמים.

89. שאפה בא מ"שקפה" בערבית, שפירושה חתיכה (משה זינגר, "הארץ").

90. איזו-פיה שמנמונת הוא שם חרגול. לזכר יש אבר נגינה ברגלו.

חזרה לראשי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו