בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לעבור לקריית הלאום

תגובות

עשר שנים חלפו כמעט מאז יצא לדרכו פרויקט קריית הלאום היומרני, ושלושה מתוך חמשת המבנים המתוכננים בגבעת רם ירושלים עומדים על תלם מוכנים לאכלוס. שבעה משרדי ממשלה שונים אמורים לשנות בחודשים הקרובים את כתובתם ולהתקבץ ממבנים מתפוררים ברחבי העיר אל הקריה החדשה והמפוארת.

הבכיר שבמשרדים החדשים הוא משרד החוץ, שמבנהו החדש ממוקם סמוך לבית המשפט העליון. צמוד אליו הבניין הג'נרי (בניין רב תכליתי שאמור לשמש כמה משרדים), שאמור להכיל את משרדי התעשייה והמסחר, התחבורה, התיירות, מינהל מקרקעי ישראל והמכס. מאחוריו נמצא המבנה שאמור לשרת את משרד המדע, התרבות והספורט. באותו המבנה שוכן גם מרכז האנרגיה שאמור לספק שירות לכל המבנים בקריה. בסך הכל מדובר ב-70 אלף מטרים רבועים חדשים של משרדי ממשלה בקריה החדשה-הישנה.

העובדים חוששים מ"האח הגדול"

אבל מי שחשב שהמעבר למשרדים המודרניים יתקבל בשמחה על ידי העובדים - התבדה. המעבר לבניינים שעתידים לשמש את הממשלה במאה השנים הקרובות, מעבר שאפשר אולי אפילו לכנותו "היסטורי", נתפש אצל ועדי העובדים כפגיעה באיכות חייהם של אלפי הפקידים ובתנאי עבודתם. וכפי שהדברים נראים כעת, קיימת אפשרות שהעובדים בשבעת המשרדים יעדיפו להישאר בבניינים הנוכחיים ולהותיר את המבנים החדשים בשיממונם, לפחות עד שבית משפט יפסוק אחרת ויחייב אותם לעבוד. כך למשל מספר דני שק, איש ועד העובדים במשרד החוץ, כי "בישיבה האחרונה של אסיפת העובדים החלטנו שבתנאים הנוכחיים אנחנו חד משמעית לא עוברים למבנה החדש."

מתברר שהפרויקט הלאומי הגדול, שבמסגרתו נבנו קריות ממשלה חדשות בערים רבות בארץ, והושקעו בו קרוב למיליארד שקלים, מתגלגל מכוח עצמו כבר תקופה ארוכה בלא יד מכוונת. מינהלת ההקמה של הפרויקט, גוף מקצועי שעסק בעשור האחרון בהקמת המבנים ובהכשרתם לכניסת אלפי העובדים, ממלאת בחודשים האחרונים תפקיד לא צפוי: הצוות המקצועי, בראשות סגן חשב משרד האוצר יואל אופיר, מנסה לשכנע את העובדים, בלא כל סיוע מגורם אחר כמעט, כי כדאי להם לעבור לאחד הקומפלקסים המשוכללים שנבנו אי פעם בישראל.

במסגרת המאמצים הם נפגשו עם ועדי העובדים, הקימו בעבורם משרדים לדוגמה כדי שיוכלו להתרשם מהתנאים המשופרים ואפילו הוציאו עיתון, "קריאת הממשלה", כדי ליצור באמצעותו דיאלוג עם העובדים. "כשהתחלנו עם הפרויקט, רבין שהיה ראש הממשלה הציג אותו כמשימה ממדרגה ראשונה. הצרה היא שהיום אין כבר ראש ממשלה שידחוף ויקדם את המעבר למשרדים החדשים, ובמשרדים עצמם מתקשים להתמודד עם התנגדותם של העובדים", אמר גורם המקורב למינהלת ההקמה.

במינהלת מתהדרים בתכנון מבנים שהותאם לדבריהם לשיטות ניהול מודרניות. את המשרדים הוחלט להקים בשיטת "החלל הפתוח". בשיטה זו יושבים כל העובדים בחלל פתוח אחד המופרד למעין חדרי עבודה באמצעות מחיצות נמוכות. מדובר בשיטה המיושמת במרבית משרדי הממשלות באירופה ובארה"ב. לצד ה"אופן-ספייס" יוקמו גם חדרי כושר, מטבחונים וקפיטריות כדי ליצור את מה שמכנים בעלונים רשמיים "תקשורת לא פורמלית בין העובדים לשם השגת יעילות רבה יותר בעבודת משרדי הממשלה".

אבל מה שמכונה במינהלת "יעילות" ו"מניעת אבטלה סמויה", מוגדר בפי העובדים אובדן פרטיות, תחושת מחנק וחוסר אוורור. היו עובדים שהביעו חשש שהמודרניזציה תכפה עליהם גם את עינו הפקוחה של "האח הגדול". "בשיטת האופן ספייס, הבוס שלי יוכל בכל רגע ובכל שעה לראות היכן אני נמצא ומה אני עושה. אפילו לחטט באף בשקט יהיה קשה, משום שכל העת יוכלו עוברים ושבים להציץ בנו בשעת העבודה. אם תוסיף לזה את אמצעי האבטחה והמעקב המתקדמים שמותקנים במבנים האלה, תוכל להבין את החשש שלנו מפני מעקב ומכך שייכנסו לנו לנשמה", אומר חבר ועד של משרד שאמור לעבור לבניינים החדשים.

דני שק ממשרד החוץ אומר שהושקעה חשיבה רבה בייצוגיות הבניין החדש של משרד החוץ ובצרכים הפיסיים של האגפים. "אבל סביבת העבודה המיידית של העובדים הוזנחה; והיא חשובה הרבה יותר מלובי מפואר או קפיטריה גדולה. המעבר לסביבת מרחב העבודה הפתוח יש בו משום הרעת תנאים. הוא לחלוטין לא מתאים לאופי העבודה של משרד החוץ."

במינהלת טוענים בתגובה כי אמצעי האבטחה לא ישמשו למעקב אחרי העובדים; שם מסבירים כי אלו נועדו להבטחת ביטחון העובדים והמבקרים מפני אירועי טרור או אלימות אחרת וכי המצלמות במעגל סגור הותקנו משום שבבניין יושבים שלושה שרים. אגף הביטחון בבניין הג'נרי אף הציע לעובדים, לטענת המינהלת, לחתום על אמנה ובה התחייבות שהמידע יועבר רק לגורמי הביטחון בבניין.

בעקבות דרישת הוועדים הוחלט גם כי הכניסה למשרדים תיעשה באמצעות כרטיס מיוחד ולא כרטיס הנוכחות. הכרטיס החדש שעליו הוחלט באגף הביטחון יאפשר לעובדים להיכנס במהירות לבניין מבלי לעבור את הבדיקות הביטחוניות שייערכו למבקרים. העברת הכרטיס לא תירשם במחשב, ואי אפשר יהיה לדעת מי מהעובדים נכנס לבניין ובאיזו שעה. עובד שלא יהיה מעוניין להעביר את כרטיסו בקורא האופטי יוכל להציגו למאבטח ולהיכנס לבניין בלא בדיקה ביטחונית.

תפתח חלון

העובדים זועמים גם על ההחלטה להתקין במשרדים חלונות אטומים שאי אפשר לפתוח אותם. במינהלת טוענים כי אין כל סיבה לפתוח חלונות. בתגובת המינהלת נמסר כי "בבניין פועלות שתי מערכות מיזוג מרכזיות ממוחשבות - 'מיזוג אוויר' ו'אוויר צח'. מערכת המיזוג דואגת לאוויר בטמפרטורה ולחות אופטימליים, ומערכת האוויר הצח מזרימה לבניין אוויר נקי ומסונן בכמות הכפולה מזו הקבועה בתקן האמריקאי המחמיר. כל האוויר בבניין מוחלף בקצב של 2-1.5 פעמים בשעה. בנוסף, המערכת יונקת אוויר 'משומש' מחדרי השירותים, המטבחונים ופינות העישון כדי שלא יתפזרו בבניין ריחות רעים. סינון האוויר מבטיח אוויר נקי יותר מאשר האוויר בחוץ. המערכת מחוברת לגנרטור ותפעל גם בזמן הפסקת חשמל".

המערכת נבדקה ואושרה לשימוש על ידי ד"ר עלמה אבני, ראש השירות לבריאות העובד במשרד הבריאות. בדיקתה, כך נמסר מהמינהלת, העלתה כי לא נשקפת כל סכנה בריאותית לעובדים בקריית הממשלה החדשה. פתיחת חלונות תפגע בפעולת מערכות המיזוג ותמנע אוויר באיכות טובה ובכמות מספקת מעובדים שאינם יושבים ליד חלון. סיבה נוספת היא זו הביטחונית: כל חלונות הבניין ממוגנים.

לדברי שמואל מנדל, הממונה על תכנון הפנים של המשרדים השונים, ההתפתחויות הטכנולוגיות הביאו את המתכננים למסקנה ש"הבניינים צריכים להיות הרבה יותר גמישים. עד היום מבני המשרדים נראו כמו נקניק: פרוזדור ארוך וחדרים משני צדיו. כל עובד היה מקבל חדר עם חלון. השיטה היתה מעמדית: מעמדו של העובד היה נמדד לפי מידת קרבתו למשרד המנהל. בסביבת העבודה המודרנית שברנו את הפרוזדור הארוך. את הבניינים החדשים תיכננו כחללים מרובעים בעלי עומק. כל התכנון הפנימי ניתן להתאמה לדרישות המשרד. חיווט הטלפונים ורשת המחשבים גם הוא גמיש ומאפשר הרבה יותר קומבינציות לתכנון משרדי".

על פי מנדל, המשרדים תוכננו על בסיס הנחות יסוד מתקדמות: "עולם העבודה כיום הוא סכמטי: שולחן, מחשב וטלפון. לא צריך לבנות לכל פקיד ארכיב ל-300 תיקים. סקרים שערכנו הראו שאפשר להשתמש בשליש מהניירת. שטחים שהתפנו הוסבו לטובת קפיטריות, חדרי כושר, מרכזי ציוד, חדרי מגרסות ושטחים ציבוריים שישמשו נקודות מפגש בין האנשים".

חניון ענק ורחוק

לבד משלושת מבני המשרדים שכבר הוקמו, הולכת ונבנית בימים אלה כיכר הלאום: מרכז של שירותים, חנויות ובתי קפה לשירות העובדים והמבקרים הרבים, ומתחתיו חניון ענק. חניון כיכר הלאום, אחד החניונים הגדולים בארץ, יכיל 1,800 מקומות חניה בחמש קומות תת-קרקעיות בשטח כולל של כ-50 אלף מ"ר. החניון אמור לספק חניה לכל העובדים והמבקרים בקריית הממשלה, הכנסת ובית המשפט העליון.

בבנייני הממשלה השונים בקריה החדשה יוקמו חניונים נוספים. מערכת ממוחשבת תאפשר לעובדים המגיעים בבוקר לקריה לדעת אם נותרו מקומות חניה פנויים בבניין שבו הם עובדים או שעליהם לחנות בחניון כיכר הלאום, ומשם לנסוע בהסעות מיוחדות למשרדם.

ועדי העובדים זועמים על הסדרי החניה החדשים. בבניין הג'נרי, למשל, יעבדו 1,300 בני אדם אבל חניון הבניין יכיל 370 מקומות חניה בלבד. המרחק בין כיכר הלאום למשרדים הוא כ-400 מטרים, מרחק רב לדברי העובדים הזועמים, שאותו יגמאו "על חשבון זמנם". במינהלת הציעו לעובדים פתרונות: חניה חופשית בחניוני כל המבנים על בסיס "ראשון מגיע - ראשון חונה". וכן, שירות הסעות מחניון כיכר הלאום שייצא כל שבע דקות. החניה והנסיעה ב"שאטל" תהיה כמובן ללא תשלום.

פיתוי נוסף: העובדים יוכלו כנראה להחתים את כרטיסי הנוכחות שלהם כבר בכניסה לחניונים, כך שהזמן ש"יבזבזו" מרגע יציאתם מהמכונית ועד התייצבותם במשרד ייחשב כזמן עבודה. חניון כיכר הלאום אמור להיחנך לקראת סוף שנת 2002. חברת "שפיר הנדסה", שזכתה במכרז להקמתו והפעלתו, אמורה גם להפעיל את שירות ההיסעים.

ראש מינהלת ההקמה, יואל אופיר, סיכם באחרונה עם הרשות לפיתוח ירושלים על הכנת תוכנית להקמת מרכז שירותים לעובדים ולמבקרים בקריית הממשלה החדשה, בכיכר הלאום. המרכז החדש יכלול סניף של בנק יהב, מעון לילדי העובדים, סניף דואר, סוכנות נסיעות ובתי קפה. שטחו של המרכז החדש יהיה כ-2,000 מטרים רבועים.

מרכז אנרגיה במרתף

משרד התרבות, המדע והספורט הוא הראשון שאמור להעתיק את מקומו למבנה החדש. זה ארבעה חודשים מוכן ומזומן המבנה לקליטת העובדים, והמשרד משלם חודש בחודשו כ-300 אלף שקלים לקבלן - אך העובדים מעכבים את המעבר בשל "מוקש" נוסף: המשרד החדש ממוקם מעל מרכז אנרגיה שצפוי לספק את צורכי האנרגיה של כל המשרדים בקריית הממשלה החדשה, כ-70 אלף מ"ר. מדובר בשיטת בנייה הנהוגה במבנים מודרניים שבה מוקם מרכז אנרגיה עצמאי, שמספק את צורכי האנרגיה של המקום. במבנה יהיו גנרטורים, גופי חימום, מערכת לקירור וחימום מים למשרדים השונים, ומערכות המשרתות את מערכת המיזוג בבניינים.

עובדי המשרד חוששים כי הקרינה במשרדים הסמוכים למרכז האנרגיה תהיה גבוהה מהתקן. צוות מהכור הגרעיני שבנחל שורק ביצע, עקב חששות העובדים, בדיקה מיוחדת במשרדים שבה נמצא כי אין כל ממש בטענות. מרכז האנרגיה יופעל באמצעות גז בישול ולא על ידי סולר, בדומה למרכזי אנרגיה אחרים בעולם. כך יופחת זיהום האוויר הנגרם כתוצאה משריפת סולר. מרכז האנרגיה מבטיח כי משרדי הממשלה יוכלו להמשיך ולתפקד גם במקרים של נפילות מתח והפסקות חשמל. שני מיליון שקלים הושקעו באמצעי מיגון במרכז החדש כדי למנוע אפשרות של אירוע חבלני.

בניסיון לרצות את העובדים ולפתור את הבעיה חתמו, אריה שומר, בעבר מנכ"ל משרד התרבות, המדע והספורט, וניר גלעד, החשב הכללי במשרד האוצר, על אמנה. באמנה נאמר כי בשל החשש לקרינה שמקורה במרכז האנרגיה, תתבצע מיד עם אכלוס כל אחד ממשרדי הממשלה החדשים סדרת בדיקות תוך כדי הפעלת מערכות המיזוג הקשורות למרכז האנרגיה. סוכם כי אם תתגלה רמה חריגה של קרינה, יועברו העובדים לבניין חלופי.

דובר משרד התרבות, המדע והספורט, משה פוגל, אומר כי בכוונת מנכ"ל המשרד החדש, דוד לפלר, לפתור את הסכסוך ולאפשר מעבר לבניין החדש: "המנכ"ל החדש למד את הנושא ומתכנן לקיים פגישה בין ועד העובדים לבין המומחים השונים ולהניח הכל על השולחן, כדי לגבש עמדה סופית בעניין. היה מאמץ להגיע לאמנה משותפת לגבי השאלה שהעסיקה את העובדים, 'מה יקרה אם'. כרגע קשה מאוד להתמודד עם הטענות שלהם, מכיוון שהם לא מאמינים שמשרד האוצר יעמוד בסיכומים שעליהם יחתום עם העובדים. יש כבר מסמך חתום עם האוצר, אבל העובדים אומרים שהוא לא שווה כי באוצר לא יכבדו אותו. כרגע אין אפילו תוצאה של בדיקה אחת שתעיד שיש בעיה. למרות זאת, העובדים עדיין מודאגים ושואלים איך אפשר למדוד עכשיו את פעילות מרכז האנרגיה בשעה שכל המשרדים יהיו מחוברים אליו והתפוקה שלו תעלה".

התכנון החל בימי בן גוריון

קריית הלאום החדשה היא למעשה סגירת מעגל והשלמת חזונו של דוד בן גוריון. מיד לאחר מלחמת השחרור הפקיד בן גוריון את תכנון הקריה בידיו של המהנדס שלמה ארזי. בתחילת שנות החמישים הוחלט להפקיע שטחים מהאזור שבין רחוב יפו למתחם ששוכנים בו כיום מוזיאון ישראל ושלוחת האוניברסיטה העברית בגבעת רם. הרעיון היה להקים קריה שלטונית ותרבותית אחת. סמוך למבני הממשלה הוחלט להקים את בנייני האומה, ששימשו כאולם הקבוע של הקונגרס הציוני העולמי.

קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית נבנה בשלוחה המערבית של דרום הקריה, כאתר חלופי לאוניברסיטה, לאחר שהתברר בשנות החמישים שהגישה לאוניברסיטה בהר הצופים, שהיתה מובלעת באותה העת, היא בלתי אפשרית. בשלוחה המזרחית הוקם מוזיאון ישראל.

מבני משרדי הממשלה בקריה תוכננו לבסוף על ידי האדריכל יוסף קלרויין שראה לנגד עיניו קריה מוקפת צמחייה. משרדי האוצר, הפנים וראש הממשלה תוכננו כמבנים צרים ברוחב של 12 מטרים. בכל קומה מסדרון ארוך שמשני צדיו משרדים. הממשלה החליטה כי בשל קשיים כלכליים לא כל משרדי הממשלה יעברו לקריה החדשה, ומשרדים רבים פעלו במבנים ברחבי העיר.

בתחילת שנות השישים תרמה משפחת רוטשילד סכום כסף גדול לצורך הקמת הכנסת. ועדה מיוחדת, שתפקידה היה לנהל את קריית הממשלה, יזמה תחרות לתכנון המבנה. מאחר שדבר התרומה נשמר בסוד, לא רבים ניגשו לתחרות. הזוכה בתחרות היה קלרויין. הוא תיכנן לבנות את הכנסת בדמות מקדש יווני. הוועדה החליטה לצרף אליו את האדריכל דב כרמי, חתן פרס ישראל. באותה תקופה החליטו לסלול את רחוב קפלן שיחבר בין כל משרדי הממשלה, וממנו נסלל רחוב ג'יימס רוטשילד, המחבר את המשרדים לכנסת.

בשנת 1985 החליטה אלמנתו של הברון אדמונד רוטשילד לתרום סכום כסף גדול להקמתו של בית המשפט העליון. המשפחה החליטה כי תנהל לבדה את פרויקט הבנייה. הוקמה ועדה של שלושה שופטים, בראשות נשיא בית המשפט אז מאיר שמגר. התקיימה תחרות עיצוב בינלאומית לתכנון המבנה, שבה השתתפו עשרה אדריכלים בעלי שם בארץ ובעולם. האדריכלים רם ועדה כרמי זכו בתחרות לבנייתו של בית המשפט העליון, שנפתח בשנת 1993.

משפחת הברון רוטשילד תרמה 300 אלף דולר נוספים להכנת תוכנית אב חדשה לקריה, כדי להבטיח שמעמדו של מבנה בית המשפט העליון יישאר רם ונישא. הרשות לפיתוח ירושלים הקצתה לטובת הפרויקט 100 אלף דולר נוספים.

על פי תוכנית האב של קריית הלאום, תשמש הקריה צומת מרכזי שיהיו מיוצגים בו המוסדות הראשיים של שלוש הרשויות: הכנסת, בית המשפט העליון, ומשרד ראש הממשלה - אשר גם יזכו להבלטה מיוחדת. משרדי הממשלה האחרים שהוקמו במסגרת הפרויקט, ואלו שעדיין נמצאים בשלב התכנון, יהיו בעלי חזות פשוטה ושגרתית כדי להבליט את שלושת המבנים המובילים. במסגרת זו הוחלט כי אף אחד מהמבנים שיוקמו בקריה לא יעבור את קו הגובה של הכנסת ובית המשפט העליון, ולא יאפיל עליהם.

דגמי משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ נבחרו בתחרות אדריכלים שהתקיימה בראשית שנות התשעים. בעיות במימון הפרויקט הביאו לפי שעה להקפאת בנייתו של משרד ראש הממשלה, בתכנונם של האחים עדה ורם כרמי. כך היה משרד החוץ למבנה הבולט ביותר באתר הבנייה. בנייתו של משרד החוץ התאפשרה הודות לעסקה סיבובית: אדמת משרד החוץ הנוכחי, הממוקם למרגלות קריית הממשלה, תועבר לידי קבלן שיקים במקום שכונה מיוחדת לדיפלומטים זרים וישראלים, שתכלול מבנה אירוח רשמי בסגנון הבלייר האוס בוואשינגטון. בכסף ששולם בעבור אדמת משרד החוץ מומנה בנייתו של המשרד הנוכחי.

במשרד ראש הממשלה לא הבינו את טענותיהם של המקורבים למינהלת. בתגובה רשמית של המשרד, לטענות שהועלו בכתבה, נמסר: "אנחנו במשרד לא מתעסקים בנושא הזה. למיטב ידיעתנו הגורם שעוסק בקריית הממשלה החדשה הוא ראש מינהל הדיור הממשלתי". גורמים בלשכתו של שרון הוסיפו ואמרו: "עד כמה שידוע לנו, לשרון מעולם לא היתה נגיעה לנושא, והוא אינו מביע את דעתו בנושא זה".

טקסי וייצוגי אך בלתי מתבלט

אדריכלי הבניין החדש של משרד החוץ נאלצו להתמודד עם שתי דרישות סותרות. מצד אחד, אסור היה למשרד החוץ לבלוט יתר על המידה כדי שלא לגזול את הבכורה מבנייני הכנסת ובית המשפט העליון הסמוכים. מצד אחר, לא היה מנוס מתכנונו של משרד החוץ כמבנה טקסי וייצוגי.

הפתרון שבו בחרו האדריכלים ג'ק דיאמונד ומשרד קולקר קולקר אפשטיין, מי שגם תיכננו את בנייני עיריית ירושלים בכיכר ספרא, היה הקמת שני מבנים סמוכים: האחד ייצוגי, והאחר "מבנה המשרדים". המבנה הייצוגי כולל את לשכותיהם של שר החוץ וסגנו (לשכת הסגן ממוקמת במעין כלוב זכוכית), וכן אולם ישיבות רשמי וחדר לתדרוך עיתונאים. מלשכת השר, המצוידת בין השאר בחדר שינה, מטבחון ושירותים פרטיים, אפשר לרדת ישירות לחדר המצב הגדול והמשוכלל שמוקם בימים אלה כמקלט תת-קרקעי לשעות חירום. את המבנה עצמו מייחד גג הבנוי כטורוס (צורת גל בלתי סימטרי).

בחזית המבנה הייצוגי של משרד החוץ הוקמה מבואה ממלכתית עם ארבעה תרני דגלים, שאליה אמורה להיכנס שיירת המכוניות הטקסית בביקורים רשמיים. מאחורי המבנה הייצוגי נמצא "מבנה המשרדים", שבו יישבו כל עובדי המשרד מדרג הסמנ"כלים ומטה.

כדי למנוע תחושה של פיצול בין האגפים, החליטו המתכננים כי אף שמדובר בשתי כניסות נפרדות העובדים יעברו בדרכם דרך היכל משותף שנקרא "רחבת הטקס". זהו מבנה בגובה ארבע קומות, מקורה בזכוכית, ומצופה בארבעת צדדיו באבן אוניקס שיובאה מסין. האוניקס היא אבן מיוחדת המכילה גבישי קוורץ ההופכים אותה לשקופה למחצה. קרני השמש החודרות דרכה צובעות את הקירות בגוונים כתומים. האוניקס היתה משובצת גם בחושן של הכהן הגדול.

"העובדים אמנם נכנסים למבנה דרך הכניסה הצדדית ולא הטקסית, מקומה נפרדת, אך הם משקיפים על הרחבה והופכים לשותפים לאירועים שברחבה באופן פסיווי, ממש כמו עזרת נשים", סיפר האדריכל עופר קולקר.

מעצבי הבניין נאלצו להתמודד עם דרישות ביטחון מחמירות מצד אחד, ורצון לעצב בניין פתוח ומסביר פנים למשלחות הזרות המגיעות מרחבי העולם מן הצד האחר. במקום גדרות הוקמו לפני הכניסה לבניין חומות נמוכות, שמצדן השני חפירים עמוקים. בכל שטח הבניין, המשתרע על פני 28 אלף מטרים רבועים, כבר הושתלו אמצעי אבטחה ומעקב רבים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו