בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך אומרים יפה תודה

יום הולדת לדינה

תגובות

מירה מאיר. אייר: וולף בולבה. ספרית פועלים, 23 עמ', 46 שקלים

שתי נשים בנות מאה מתו בחודש שעבר, שתיהן עבדו עד יומן האחרון. האחת - תוארה הרם והמעמד שהשתייכה אליו פירנסו אין-ספור סיפורים לילדים ולפעוטות. השנייה בראה וכתבה סיפורי ילדים והציגה אותם לפעוטות. על המלכה האם לא נרחיב הפעם את הדיבור. לעומת זאת, ספר שראה אור לכבוד יום-ההולדת המאה של סופרת הילדים העברית דינה דז'טלובסקי הוא הזדמנות מצוינת להיזכר בסיפוריה של דז'טלובסקי ובמדיה אמנותית ייחודית שהיא היתה ממייסדיה.

בסיפוריה של דז'טלובסקי לא תמצאו מלכים וסוסים לבנים. להיפך, סיפוריה לילדים תמיד היו עממיים במוצהר. יש בהם ילדים, כמה הורים, חלבן, שוטר, זבן, סבתא חקלאית וכמה חמורים, עזים ותרנגולות. כולם, על פי הגדרות שבוודאי היו שגורות בביתה של המלכה הבריטית, בני מעמד הפועלים. גם הפן החזותי של ספריה עממי ופשוט: בובות גדולות-עיניים, שניכר בהן שנעשו בבית, שהועמדו בסצינה מינימליסטית וצולמו בפשטות, בלי פעלולים טכנולוגיים מעוררי השתאות.

גם הסיפורים פשוטים, מן הסוג שגם ילדים קטנים מאוד יוכלו להכילם: ילדה שאיבדה בובה, מטרייה שעפה ברוח ונתפסת באנטנה, ילד שהולך לאיבוד, עז סרבנית שמשגעת את סבתא. כל אלה היו חלק מאסכולה ריאליסטית-סוציאליסטית, שסברה שהילד הקטן רוצה לקרוא על סביבתו הקרובה, ובתוך כך ללמוד משהו קטן על העולם.

כדי לשמור על הפן האישי והחם של סיפוריה דאגה דז'טלובסקי להביא בעצמה את הסיפורים אל מאזיניה. ספריה, שמוכרים ודאי להרבה הורים של היום, היו למעשה השלב הסופי של עשייתה האמנותית-חינוכית. קדמה להם מדיה אחרת לגמרי - תאטרון בובות נייד שהיתה לוקחת עמה מגן לגן. זה היה תיאטרון אינטימי ואישי, שהביא בחשבון קבוצת צופים קטנה יחסית. תיאטרון הבובות שלה היה מורכב מתפאורה פשוטה ומבובות שבנתה בעצמה מעיסת נייר, הלבישה אותן והוסיפה להן שיער ופנים, ובעיקר עיניים גדולות מאוד. קולה, שבקע מאחור, היה קולה של המספרת הנעימה, המחברת בין הדברים ומאיצה את העלילה קדימה. הספרים ראו אור רק אחרי שהסיפור ישב טוב, ועבר את מבחנם של מאות ילדים.

דז'טלובסקי היתה בין המספרים הבולטים שסיפוריהם לוו בצילומי בובות. הז'אנר הספרותי הזה, שהדגיש את הפוטנציאל התיאטרלי של הסיפורים, שיגשג בשנות החמישים והשישים. זכורה לטוב אדית סמואל, שבובותיה פירנסו כמה ספרים, בהם "בנים, בנות, בובות!", שכתבה חברתה הטובה לאה גולדברג (1968, עם עובד), וזכור בוודאי גם הספר "הבובה זיווה" (1957, הקיבוץ המאוחד), מאת רפאל אליעז, המספר על בובות ה"בובטרון", תיאטרון הבובות המפורסם של קיבוץ גבעת חיים מאוחד, שאת בובותיו יצר חיים הונזו.

הבובות מתיאטרון הבובות של דז'טלובסקי הן גיבורות הספר "יום הולדת לדינה" שנכתב לכבוד יום הולדתה המאה של הסופרת. בספר באות הבובות לבית האבות שבו גרה הסופרת כדי לחגוג עמה את יום הולדתה. הפעם הן רוצות שאור הזרקורים יופנה אל דינה ולא אליהן. "רוצים סיפורים אמיתיים, עליך", מסבירה לה רותי, "שהיא הבובה הכי ותיקה" (אכן: "מה קרה לבובה של רותי" ראה אור ב-1963).

בספר מספרת דינה לבובותיה את סיפור חייה המעניין מאוד, שמחציתו בפולין ומחציתו בישראל. הצגת סיפור חייה, כאשר הבובות יושבות ומאזינות לה, היא רעיון נהדר של מירה מאיר. בתוך כך היא הצליחה לספר את סיפורה של דז'טלובסקי בפשטות, ולהעניק לו ערך ספרותי-תיאטרלי משל עצמו, כמעין מחוות תודה ואהבה שיודעים להעניק הקטנים שבינינו.

מאיר התייעצה רבות עם דז'טלובסקי בעת כתיבת הספר. על רגישותה של דז'טלובסקי לקשר שבין תנועה למלים וכמובן על עירנותה יכולה להעיד האפיזודה הבאה: מאיר קראה באוזניה את דף הפתיחה, ובו מסופר על דינה שמתיישבת בכורסתה ומושיבה את בובותיה סביבה, לפני שהיא פותחת בסיפורה. על כך העירה דז'טלובסקי בפסקנות: "זה לא ייתכן. קודם אני צריכה להושיב את הבובות ורק אחר כך להתיישב בעצמי".

דז'טלובסקי לא זכתה לראות את הספר המוגמר, אך היא שמעה חלקים ממנו במסיבת יום הולדתה המאה שערכו לכבודה בפברואר השנה בני משפחתה ואנשי בית האבות ברמת אביב שבו גרה. בין היתר נכחו שם גם מירה מאיר ועדנה קרמר, עורכות ספרי הילדים של הוצאת ספרית פועלים שבה הוציאה את ספריה, וכן המאייר וולף בולבה שאייר בכישרון רב את "יום הולדת לדינה".

בעשר השנים האחרונות ויתרה דז'טלובסקי על צילום הבובות והניחה למאיירים שונים לאייר את ספריה. בולבה אייר את שני ספריה האחרונים, "האווירון של ירון" ו"אווזונת עקשנית". בין המאיירים הראשונים שאיירו את ספריה היה אבנר כץ, שאייר בהומור רב את ספרה המצחיק "מעשה במעיל רקדן" (1993).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו