בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיששו אותה, הכריחו אותה להגיח מכלוב

צרפת / שרידי צעירה אפריקאית, שהוצגה בסלונים של החברה הגבוהה במאה ה-19, הושבו לארצה

תגובות

ב-1810 הגיעה ללונדון צעירה שנחטפה בפשיטה על כפרה בכף התקווה הטובה, במלחמה שניהלו הבורים נגד בני עמה. היא נמכרה על ידי רופא אונייה, שהתמחה במכירת "פריטים" אקזוטיים למוזיאונים, והוצגה בקרקס פיקדילי בלונדון, שבו אולצה בין השאר להגיח מכלוב כאילו היתה חיית פרא. תמורת תשלום נוסף הורשו צופים למשש ולצבוט את אחוריה.

ניסיונם של מתנגדי עבדות לשים קץ להופעות אלה, באמצעות תביעה משפטית, נכשל. מארגני המופעים טענו בבית המשפט שהצעירה באה לאנגליה "מרצונה החופשי", והיא אכן אישרה זאת. כל אחד יכול לנחש מדוע. הצעירה, שהוטבלה לנצרות בשם שרה בארטמן אך נטבעה בהיסטוריה בשם סארטיה או סארקי (שמה האמיתי לא נודע מעולם), נלקחה ב-1814 לפאריס, שם הוצגה כקוריוז גם בסלונים של החברה הגבוהה.

"ונוס ההוטנטוטית" - כך כונתה סארטיה באירופה, והצופים הרחיבו את הדיבור על חזותה "המכוערת והדוחה". הוטנטוטים נחשבו בצד פיגמים כנחותים ביותר אפילו בקרב השחורים, שהיו כמובן ה"גזע" הנחות ביותר בין בני האדם.

שלושה חוקרים בפאריס ביקשו לערוך באמצעות סארטיה השוואה בין השחורים לבין קופים שנחשבו למפותחים ביותר, אורנג-אוטנגים. "ונוס" סירבה לחשוף לפניהם את איבר מינה אם כי לבסוף הסירה לרגע את הכיסוי מעל אזור חלציה. פיסיולוגים וחוקרי טבע למיניהם דיברו בהנאה גלויה על שפות הנרתיק של נשים הוטנטוטיות שתוארו כענקיות, ובחיבורים רבים זה הוצג כשריד למוצאם החייתי של הוטנטוטים.

אחד מאותם חוקרים, ג'ורג' קובייה, שחקר בזמנו את שרידי הממותות שהתגלו בסיביר ובצפון אמריקה והיה להוט "לבדוק" את סארטיה, דיבר גם הוא על התיעוב שעוררה בו הצעירה, על "המאסה הרוטטת הצמיגה" של אחוריה שדמו ל"אחורי קופות בעונת ייחום". הוא כתב כי היו לה "אוזניים קטנות כשל קוף", שדיים גדולים מדולדלים והיא שירבבה את שפתה "כמו אורנג-אוטנג".

סארטיה, ילידת 1789, מתה בעוני ובדלות ב-1815 או 1816, לאחר שהידרדרה לאלכוהוליזם וזנות. אבל אז סוף סוף השיג קובייה את מבוקשו. הוא ביתר את גופתה, ניתח את איברי מינה והציג לפני עמיתיו את שפות הנרתיק. מוחה ואיברי מינה נשמרו בפורמלין, השלד שלה ויציקת גבס של גופה הוצגו ב-L'Homme Musee de עד אמצע שנות ה-70.

לאחר האפרטהייד ביקשו הקויסאן או הקוי קוי (מי שכונו הוטנטוטים), ביניהם היו כאלה שטענו כי הם צאצאיה הישירים, להחזיר את שרידיה לקבורה כדי שנשמתה תדע סוף סוף מנוחה. נשיא צרפת אז, פרנסואה מיטראן, הבטיח אישית לנלסון מנדלה להשיב את השרידים. אבל המוזיאון סירב לבקשה ופקידים צרפתים נקטו סחבת. מ-1997, במשך שלוש שנים, ניהלה ממשלת דרום אפריקה מאבק דיפלומטי להשבת השרידים, אך כל מאמציו של פיליפ טוביאס, האנתרופולוג הדרום אפריקאי שניהל את המשא ומתן מטעם ארצו, היו לשווא. רק השנה התקבלה בפרלמנט הצרפתי החלטה להשיב את גופתה של בארטמן, למרות התנגדויות רבות שהועלו מחמת החשש שהדבר ישמש תקדים למדינות אחרות, שעלולות לבקש שיושבו להן פריטים שנבזזו בביזה הקולוניאלית הגדולה.

ב-29 באפריל נמסרו השלד והאיברים השמורים של סארטיה לידי פקידים דרום אפריקאים בתיבת עץ לבנה עטופה בבד אפריקאי, לצלילי שירי גוספל ומרימבות. שגריר דרום אפריקה בצרפת, תותוקילה סקווייה, אמר כי בארץ מולדתה נהפכה סארטיה ל"סמל לצורך של אומה להתעמת עם עברה ולהכיר בו, ולשאיפתה של אומה להחזיר את הכבוד העצמי לכל בניה ובנותיה". שרידיה של בארטמן יוחזקו במתקן צבאי עד להלווייתה באוגוסט או בספטמבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו