בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עלה תאנה מקסים ואקלקטי

נספח תרבות, שבת, 12:30, ערוץ 2

תגובות

"נספח תרבות", רצועת התרבות החדשה של הרשות השנייה שעולה לשידור בשבת ותמנה עשר תוכניות, היא טובה. בסוגריים יש להעיר, שחבל שהיא באה על חשבון קודמתה, "דו"ח אינטימי", שהיתה גם היא איכותית. למה לא בנוסף? למה תמיד יש מקום רק לתוכנית תרבות אחת, שנראית כעלה תאנה? השתיים יכולות היו לדור במשותף על אותו מסך, שכן הן מעשירות את חוויית הצפייה הטלוויזיונית, ואת הדיון התקשורתי הדל בתרבות ישראלית (להבדיל מדיון צרכני או נמוך, כגון זה שמוצע ב"ערב טוב" עם גיא פינס), והגיעה העת להרחיב את הבלטה הצרה הזאת, שנגרעה באחרונה עם הורדת "המוסף" מערוץ 8. צופים המתאווים לתוכנית תרבות ראויה נותרו כעת עם "נספח תרבות" בלבד, תוכנית זמנית וקצרת טווח, עוד ירייה בודדת באפלה, הבלחה שברירית שתיעלם במהרה.

הבשורה הראשונה של "נספח תרבות" היא קודם כל המנחה, דב אלפון, דמות טלוויזיונית חדשה. בניגוד ל"דו"ח אינטימי" ול"מוסף", שבהן לא היה מנחה, "נספח תרבות" היא התוכנית של אלפון, למרות שאיננו רשום כעורך שלה. נוכחותו דומיננטית מאוד, הוא שמשרה את הלוך הרוח השלט, את האווירה, וזו נוכחות משכילה, אינטלקטואלית, נעימה, קלילה, מחוייכת, טבעית להפתיע, משל נולד להיות נספח תרבות. מדובר בחידוש משמעותי: הטלוויזיה הישראלית כמעט שלא הצמיחה מנחי תרבות ברמה גבוהה, ובדרך כלל הזניקה למשימה מיני דוגמנים ודוגמניות צעירים, ודומה שאלפון עשוי להפוך לדמות בעלת משקל בתחום.

המתכונת של "נספח תרבות" משחקית, ומבוססת על שעשוע מחשבתי, מעין חידון טריוויה, שקובע, כי בין כל שני אנשים מפרידים עד שישה אנשים שקושרים ביניהם בדרכים שונות. אלפון משוטט בין הזיקות המעט מקריות האלה. ברם, מוטיב המקריות בתוכנית עמוק עוד יותר. לכל תוכנית נבחר נושא, שכמו נשלף ביד הגורל מכובע עם פתקים מקומטים: חוצפה, כסף, רוח התקופה, גוף, שפה. כותרות כלליות, לא מחייבות, שמשמעותן רופפת וגמישה. המסע לבירור הנושאים מתחיל במרואיין שגם הוא כמו הוגרל מתוך מאגר. הזיקות שלו - המקריות, המופרכות לעתים - לאישים אחרים בתרבות הישראלית מובילות למרואיין הבא, וכך האלה. אלפון עובר מתחנה לתחנה - בכל תוכנית חמישה-שישה מרואיינים - עד למרואיין האחרון, וכך נוצרת שושלת תרבותית מפתיעה במתכוון, מופרכת, פוסט-מודרנית ומסקרנת, שמספקת לתוכנית גרעין מודע לעצמו של נונשלנטיות: לו נבחר מרואיין פותח אחר, השרשור היה מתגלגל אחרת לגמרי. גם זו שיטה להחדיר כיף לנושא כבד כתרבות.

האריזה - המתכונת - קלילה ומגוונת. אך הדיונים רציניים. התוכנית הראשונה דנה ב"אי-הבנה" והראיונות של אלפון עם האמן הפלסטי אלי פטל, האדריכל ישראל גודוביץ', הכוריאוגרפית ענת דניאלי והעיתונאי והסופר הערבי סייד קשוע היו מצויינים. השאלות שעלו היו עקרוניות, ואלפון התגלה כמראיין קולח שמגניב דעתנות ורוח מתעמתת באורח לא מאיים, שתורם ליצירת ויכוח פורה, מבלי לוותר על עמדתו הביקורתית המנומקת וגם מפגין יכולת טיעונית גבוהה, עטופה באישיות נעימת הליכות, מעט מוליכת שולל.

הגיגיו של אלפון בקטעי המעבר משכנעים פחות ונשמעים לעתים כקישוט, אך התחושה הכללית היא שלפנינו תוכנית מקסימה, אקלקטית, נטולת סדר יום נחרץ וצפוי, המרפרפת באנינות בתרבות הישראלית, מבדרת ומעוררת למחשבה בו-בזמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו