בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היכן נזכר דינוזאור בתורה?

המדע והאל ג'ראלד שרודר. תירגמה מאנגלית: נילי לנדסברגר. הוצאת כתר, 293 עמ', 80 שקלים

תגובות

הספורט היהודי של חיפוש מלים, מושגים ושמות במקרא, או רמזים עליהם, זכה כידוע לעדנה במדינת ישראל, עם פיתוח האולימפיאדה העולמית לענף ספורט זה המכונה חידון התנ"ך. במסורת ישראל יש גם גישות רדיקליות ורציניות הרבה יותר, הרואות כפוסטולט מחייב את ההנחה שישנם דברים שבהכרח מרומזים בתורה. כך למשל המשנה במסכת סנהדרין (דף צ' ע"א) אומרת: "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה". ומפרש רש"י: "...ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא (אבל שהדבר לא נרמז בתורה) - כופר הוא, הואיל ועוקר שיש תחיית מתים מן התורה."

ג'ראלד שרודר, מחבר הספר "המדע והאל", נוקט עמדה קיצונית עוד יותר מזו של התנא המחמיר הזה. המשנה דורשת מן היהודי למצוא רמז בתורה לדבר מסוים מאוד - תחיית המתים, אירוע ששייך לעולם הבא יותר מאשר לעולם הזה. שרודר נראה כתובע, לפחות מעצמו, למצוא רמזים בתורה להרבה תורות בסיסיות ולמדעים הקשורים דווקא לעולם הזה - אסטרונומיה, פליאונטולוגיה, גיאולוגיה ואבולוציה קוסמית וביולוגית. הוא כנראה חושב שלא רק לגבי תחיית המתים, שבוודאי תבוא מן השמים, אלא גם לגבי המדע המודרני, שכולו יציר רוחו של האדם, לא די במה שאתה יודע או מאמין שאתה יודע, עליך גם למצוא סימוכין לכך בתורה או בתנ"ך.

וכך, בסוף ספרו (עמ' 261), מגיע שרודר באופן טבעי וכמעט מובן מאליו לשאלת נשיא המדינה בחידון התנ"ך: "היכן נזכר דינוזאור בתורה?" הספר נפתח למעשה בשאלה מקדימה עוד יותר (עמ' 13), האם חיה זו בכלל נזכרת בתנ"ך. 250 העמודים המפרידים בין הדינוזאור של הרישא לדינוזאור של הסיפא מוקדשים לדיון מדוע בעצם לא ייתכן, או לא מתקבל על הדעת, שדינוזאור לא יהיה נזכר בתנ"ך.

שתי סיבות עיקריות מביאות את שרודר למסקנה שאת עקבותיו של הדינוזאור יש לחפש לא רק בקרקע סלעית בדרום צרפת או באפגניסטן, שנתקשתה ונתמצקה במשך 60 מיליון השנים האחרונות, אלא גם בספר התנ"ך. הסיבה האחת היא ששאלות רבות השייכות לתחום המדע, בפרט למשל שאלות פתוחות בתמונה הניאו-דארוויניסטית של האבולוציה הביולוגית, נותרות לפי שעה ללא מענה. שרודר מאמין, כפי שהוא מציין במפורש בפרק הראשון בספר, שספר התנ"ך יכול וצריך להשלים את הלא-ידוע במדע. לכן, חלק נכבד מן הספר מוקדש לתיאור פרקים שלדעת המחבר אינם מובנים, ולהצגת שאלות שנראות לו חסרות מענה מניח את הדעת במסגרת התיאוריות הפיסיקליות והביולוגיות הגדולות המקובלות כיום על רוב מדעני העולם. בדיאלקטיקה המוזרה של הספר, עובדת הקיום של שאלות פתוחות במדע היא ראיה לכך שהתנ"ך הוא יצירה משלימה הכרחית למדע. שרודר אינו אומר זאת במפורש, אולם מדבריו ניתן להסיק שלדעתו כל סטודנט לפיסיקה חייב להיות רשום גם בחוג למקרא, כשם שכל מרצה לביולוגיה צריך אולי להיות בעל תואר גם בתנ"ך ובמחשבת ישראל.

הסיבה השנייה המעודדת את שרודר לחפש את הדינוזאור בתנ"ך היא שלדעתו מי שחיבר את הספר הזה השאיר בו סימנים, ודאג לכך שנבין שספר התנ"ך הוא אמנם בנק של מידע משלים של המדע. יש לציין ששרודר נשאר עמום למדי, כנראה לא במקרה, לגבי יחסו לשאלה מיהו מחבר התנ"ך. וזוהי אינה שאלה צדדית בהקשר של התזה שאותה הוא מציע. למעשה זוהי שאלה מכרעת שהעדר תשובה ברורה עליה מספיק כדי להכשיל את כל התזה שלו.

היא צצה ומנקרת במוחו של הקורא עוד לפני שהוא מנסה לעקוב אחרי הניסיונות הפרטניים של המחבר להראות כיצד התנ"ך משלים את המדע, וגם אחרי סיום קריאת הספר. אם התנ"ך הוא יצירה אנושית, מה היו מקורות המידע שעמדו לרשות כותבי הספר, שנכתב ללא ספק לפני הרבה מאות שנים. שרודר אינו מסביר, למשל, מנין ידע מי שכתב לפני אלפי שנים את התיאור הנפלא של התגלות אלוהים למשה בספר שמות פרק ג', שיש 26 ממדים לעולם? בעמ' 258 שרודר מציע, כפי הנראה ברצינות, שהגימטריה של שם ההויה, 26, היא רמז למספר כזה של ממדים שיש לשייך לעולם. ארבעה הם הממדים הגלויים, 3 ממדי מרחב וממד אחד של זמן, ו-22 ממדים נוספים חבויים מן העין. הממדים העלומים מן העין נותנים ליקום את שמו - עולם. שרודר מתפעל מגימטריה זו ומן ההקשר שבו היא מופיעה, שכן 26 הוא מספר הממדים שבעזרתם נוח לתאר את העולם על פי אחת הגרסות המוקדמות של תורת המיתר, שהיא תמונת עולם אולטרה-מודרנית, במעמד שבין היפותזה לתיאוריה בפיסיקה של השנים האחרונות. האם שרודר חושב שמחבר ספר שמות הכיר את תורת המיתר? האם אותו מחבר בכלל ידע, הכיר והשתמש במושג המתמטי של ממד?

בעמ' 15 אומר שרודר: "המדע והתנ"ך... מאוחדים... לבסיס נתונים אחד שממנו אני מסיק מסקנות מוכללות. התנ"ך והמדע מתארים את בריאת היקום, את תחילת החיים על כדור הארץ, ואת מוצא האדם." האם שרודר מציע ברצינות להשתמש בפסוקי ספר שמות כראיה לכך שממדי העולם הם 26, ובכך להכריע בין גרסה זו לגרסות מאוחרות יותר של תורת המיתר שעל פיהן ממדי העולם הם 10 או 11?

אם, לעומת זאת, ספר התורה נכתב בידי אלוהים, ישירות, או בידי אדם שזכה להשראת רוח הקודש, בעיית מקור המידע המודרני הגלום בין שורות הספר העתיק הזה נפתרת כמובן מאליה. אולם סברה כזאת מעוררת תהייה אחרת. מדרש תנחומא מספר על גברת אחת ששאלה את ר' יוסי בן חלפתא מה עושה הקב"ה עם שעות הפנאי המרובות שיש בידו, אחרי שהשלים את פרויקט בריאת העולם. תשובתו היתה שהקב"ה מנצל את שעות הפנאי הללו לזיווג זיווגים, דהיינו, לארגון השידוכים של בני האדם. שרודר מוצא בספרו של אלוהים, בתנ"ך, כל מיני רזין, רמזים וסימנים לאמיתות מדעיות שבני אדם הגיעו אליהם רק במאה ה-20 או ה-21, או שעדיין לא הגיעו אליהם כלל. אם אמנם כל אלה הוכנסו לטקסט התנ"כי בידי מחברו האלוהי, האם עלינו להסיק מכך שיוסי בן חלפתא שכח להזכיר לאותה מטרונא שהקב"ה עוסק בשעות הפנאי שלו גם בחיבור תשבצי היגיון?

כדאי להעיר בסוגריים ששרודר צודק מאוד באבחנתו, שפרק התגלות אלוהים למשה בספר שמות נושא עמו באמת מסר עמוק, חשוב ומופלא במקוריותו. אולם מסר זה אינו בתחום המדע. הוא גם אינו מובא בצורה של גימטריה, שהיא לכל היותר משחק לא-מזיק, אלא כדרכה של ספרות גדולה הוא טבוע בטקסט עצמו. לא כאן המקום לדון במסר הזה, אך הוא קשור לתחומים אחרים של ההוויה האנושית, שאמנם אינם נופלים בחשיבותם מן המדע אולם הם שונים ממנו תכלית השוני.

את הספר שלפנינו אפשר לשייך לענף נכבד ובעל מסורת ארוכה של כתיבה הגותית ושל ביקורת ספרות, המכונה אפולוגטיקה. לכינוי זה דבק לעתים, בעקר בתקופת ההשכלה, ריח של ביקורת שלילית. התואר "יצירה אפולוגטית" ניתן לפעמים על ידי מבקרי ספרות כשם גנאי, בעיקר לספרות יהודית שיצאה לשווקים נוכריים. הוא מציין שלהערכת המבקר, ליצירה המבוקרת יש ערך ספרותי או הגותי מועט בלבד. התואר מבטא את הדעה שלאותה יצירה אין ערך רב כשלעצמה והיא נכתבה, מלכתחילה או בדיעבד, רק ככתב הגנה והסבר שבהצטדקות, על טקסטים או רעיונות יהודיים שאין עליהם הסכמה אוניוורסלית בעולם. בדרך כלל המושג כתיבה אפולוגטית מציין גם שהמוטיווציה של הכותב אינה בהכרח הכרה חדשה שהוא הגיע אליה, הארה פנימית מעניינת, או שכנוע עצמי גדול שהוא מנסה להעביר לקוראיו.

כתיבה אפולוגטית היא כתיבה פרגמטית. היא נועדה להדוף התקפות על ספרות, פילוסופיה, תיאולוגיה או תחיקה יהודיים, בעיקר מצד העולם הלא-יהודי. הריח הרע שלפעמים דבק בכתיבה אפולוגטית נובע מכך שלעתים הלהט של כותב האפולוגטיקה להגן, להצדיק, להסיר לזות שפתיים ולהפריך ביקורת שאינה מוצדקת לדעתו בא על חשבון פגיעה באמות מידה ספרותיות מקובלות, בכללי לשון או בהיגיון. אפולוגטיקה מביאה לעתים את הכותב אף להצגה לא מדויקת או לא מאוזנת של עובדות אמפיריות והיסטוריות.

הספר שלפנינו לא נכתב אל מול עולם לא-יהודי, אבל הוא נכתב כפי הנראה מתוך עולם יהודי אמוני אל מול עולם מדעי, אקדמי וחילוני ברובו המכריע, ויש בו אלמנטים מובהקים של אפולוגטיקה. בתחילת המאה ה-21, עולם המדע וההגות החילונית הנשקף מול עיני כל אדם חושב, בעיקר אל מול סקרנותו ושכלו של הצעיר המודרני, הוא עולם מהמם למדי. האבולוציה המסחררת שלו, האתגר האינטלקטואלי שהוא מעמיד לפני כל מי שרוצה לקפוץ, לצלול ולשחות בו, התמורה הרוחנית שהוא נותן למי שנענה לאתגר הזה, וכן החידושים העצומים שהוא מביא לתודעת כל בני האדם חדשות לבקרים, כל אלה מאפילים במידה רבה על ההיצע המקביל שמציע עולם הדת והאמונה בדורות האחרונים.

כדאי למהר ולהדגיש שאין באמירה זו משום ניסיון להשוות בין "אמיתותם" של עולמות רוח אלה, אלא רק בין הגירויים האינטלקטואליים והאינפורמטיוויים שהם מספקים למי שמתעניין בהם. הספר "המדע והאל" מנסה להראות, מן הסתם בעיקר לקורא הצעיר, שעולם האמונה והדת, שהתנ"ך הוא דגלו היהודי, אינו נופל בעושרו מן העולם התרבותי החילוני התוסס והרותח.

ספרו של שרודר הוא למען הדיוק ניסיון להראות שהתנ"ך כולל בין דפיו את חידושי המדע האחרונים. בכך מצטרף ספר זה לשורה ארוכה של ניסיונות דומים קודמים, בעלת מסורת והיסטוריה של מאות שנים. נראה ששרשרת זו אינה נפסקת. הוספת החוליה החדשה בדמותו של הספר "המדע והאל" אינה מחזקת את השרשרת אלא רק מאריכה אותה. ולמרות שחוליה נוספת זו מורכבת ממרכיבי ידע של סוף המאה ה-20, שרבים מהם בוודאי לא יכלו להימצא בידם של יוצרי חוליות קודמות בשרשרת, זו החדשה אינה יותר חזקה מקודמותיה.

בשנים עשר פרקי הספר נוגע המחבר בנושאים רבים בתחומי המדע, הפילוסופיה והמוסר, בדרגות שונות של עמקות ושל דיוק. פרק 3, למשל, עוסק בגילו של היקום, פרק 7 מדבר על אבולוציה, סטטיסטיקה ומוטציות, ופרק 10 מוקדש לשאלת הרצון החופשי וכיצד הוא מן האפשר. זהו בליל של עובדות, הצהרות והשערות, חלקן עתיקות וחלקן חדשות יותר.

יש באוסף המוצע גם טעויות של ממש. בעמ' 265 המחבר מספר שביום 23 במארס 1989, אסטרואיד בקוטר של קילומטר חלף ליד כדור הארץ במרחק של 115,000 ק"מ. חקרנו ובדקנו ברשומות האסטרונומיות ומצאנו שהאירוע הקרוב ביותר במהותו ובזמן התרחשותו לתיאור הנ"ל, שעליו יש דיווחים מהימנים, היה המעבר סמוך לכדור הארץ של האסטרואיד 1991 BA. בתאריך 18 בינואר 1991, בשעה 19:30 לפי שעון ישראל, עצם זה חלף ליד כדור הארץ במרחק של כ-170,000 ק"מ. על פי מיטב ההערכות, קוטרו של 1991 BA הוא בין 5 ל- 10 מטרים. טעויות מסוג אחר, או לפחות אמירות שרחוקות מלהיות ודאיות או מוסכמות בצורה שהן מוצגות בספר, הן למשל קביעותיו של המחבר על משמעויות שונות של תורת הקוונטים, ועל מסקנות שיש להוציא מתורה זו על בעיות פילוסופיות שונות. לדוגמה, בעמודים 210 ו-239 קובע המחבר שתורת הקוונטים פותרת אחת מבעיות המוסר וההכרה העתיקות, בעיית הרצון החופשי. גם מי שמקבל את קביעתו של שרודר שתורת הקוונטים גרמה ל"נפילה של הסיבתיות המוחלטת", אינו יכול לבנות מחורבות הסיבתיות המוחלטת שהתמוטטה שום פיגום שמייצב את הרצון החופשי, ולא נאריך בזה.

עם כל זאת, אין לומר שבתוך התבשיל שהמחבר רוקח עבור הקורא אי אפשר למצוא פה ושם נתח של בשר או פיסה של ירק מבושל כהלכה שאפשר לעכלם ללא קושי. אולם המכלול כולו רחוק מלהשביע רעב או צמא של קורא מעוניין בידע או בהשקפת עולם מסודרת. גם מי שמעוניין או מוכן להכיר היפותזות שאין הוא בהכרח מסכים עמן, לא יוכל לבוא לידי סיפוק מקריאה בספר זה.

המקור בשפה האנגלית של הספר נקרא "המדע של אלוהים - The Science of God". אילו הייתי העו"ד של המין האנושי הייתי מייעץ למרשי לתבוע את מחבר הספר למשפט על פגיעה בזכויות היוצרים שלו. המדע שייך לבני אדם ואילו מחבר הספר מייחס לפחות חלק נכבד ממנו לאלוהים. נדמה לי ששרודר לא היה מוצא בקלות עורך דין טוב שישיב בשמו על כתב תביעה כזה. אפילו פרקליטים ועורכי דין הקשורים לבית דין של מעלה לא היו ששים לייצג אותו בבית משפט מול תביעה כזאת.

גם בערכאות של מעלה ובחוגים המתמצאים בהלוך הרוחות המנשבות שם ידוע זה מכבר ש"השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם". אילו היה שרודר שואל מראש מה דעתם של חוגים אלה, קרוב לוודאי שהיה מקבל את העצה לרדת מן התזה המוצגת בספר. לאלוהים יש מספיק אשראי. אחרי הכל, הוא הרי ברא את השמים ואת הארץ. לספרו של אלוהים, התנ"ך (שכפי הנראה נכתב בכל זאת בידי בני אדם, כנראה יהודים), יש זכות ראשונים על הרבה רעיונות, תפיסות מוסר ותורות חברתיות, ביניהם גם כאלה שהתרבות המערבית זכתה להכיר ולאמץ רק מאות שנים לאחר שהספר ראה אור לראשונה. אולם האל אינו זקוק לאשראי נוסף על ידי ייחוס לספרו, שלא בצדק, זכות ראשונים גם על המדע. המדע הוא תוצר מובהק של רוח האדם, ההולכת ובונה אותו בעמל רב ובשקידה, תוך כדי אכזבות וכישלונות, ופה ושם גם עם מספר הישגים, במהלך עשרות אלפי השנים שבני המין האנושי מסתובבים על פני הפלנטה הזאת. נראה לי שלא צריך לחלק קרדיט על המדע גם לאלוהים, ובכך לשלול מן האדם את הקרדיט המלא המגיע לו על הישג זה.

The Science of God \ Gerald L. Schroeder

פרופ' אליה ליבוביץ הוא ראש החוג לאסטרונומיה בבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו