בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלחמה כפי שמספרים הלוחמים

תגובות

קל להיזכר בשבת לפני פרוץ מלחמת לבנון ביוני 1982, בשיירות המשוריינים והטנקים המוסווים על גבי סמיטריילרים שנסעו אז בכבישי הארץ צפונה. קל להיזכר גם בשבוע הראשון של המלחמה, שבו התרוקנו רחובות הערים מבני אדם (חלקם התגייסו, השאר נשארו בבית). מי ששירתו כחיילים טריים, שרק חודשים ספורים קודם לכן התגייסו, ופתאום נשאבו למשהו כל כך זר, ומי שנהגו לדפדף בהתרגשות בערימות דפי הנפגעים שהונחו על שולחנות המשרדים כבר בימים הראשונים של המלחמה, יזדהו בוודאי עם הסיפורים שמספרים החיילים בסדרה התיעודית של ערוץ 8, "מלכוד 82". הערב משודר הפרק השני של הסדרה, "אחרי, אבל לאן?", המספר על מלחמת לבנון מנקודת מבטם של חיילים ששירתו בה.

בתוכנית, בהנחיית טלי ליפקין שחק, מדברים ארבעה לוחמים שכבר היו בצבא זמן מה כשהיא פרצה. עופר בית הלחמי, שהיה סמל בזמן המלחמה, אומר במפגש היום: "אני לא נהניתי מהחיים כמה שנים אחר כך". אבל עד היום הוא חושב שהמלחמה היתה נחוצה. אורי שוורצמן (שהיה אז סמל), היה מתנגד פעיל למלחמה. הוא אומר שזאת היתה מלחמה לא שפויה, שהיה בה "ניצול אכזרי של נכונות האנשים באותן שנים להגן על הבית". נשמע מוכר.

בפרק הזה מדברים הלוחמים על המחאה שליוותה את המלחמה כמעט מתחילתה. עד היום בית הלחמי כועס על מי שגרמו לדה-מורליזציה, ואילו שוורצמן ולוחם נוסף, שוקי ישוב, מדברים על הצורך העמוק של החיילים לגונן על המערכת. אי אפשר לדבר על מחאה וסירוב מבלי להזכיר את אלי גבע ובפרק זה גם הוא מדבר.

הפרק כולל שיח מפקדים: אל"מ אלי גבע, מח"ט שריון שנהפך לסמל להתנגדות למלחמה, מספר שאמר לרמטכ"ל רפאל איתן כי הוא מוכן להיות טנקיסט או חובש, אבל לא לפקד על חטיבה, ורפול לא הסכים. גבע סירב להיכנס עם חייליו לביירות. "לא הייתי מוכן להוביל את חיילי למות על אין מטרה", הוא אומר. סא"ל שלמה אריאל, שהיה אז מג"ד, מתנגד עד היום למעשה של גבע. ואילו תא"ל גיורא ענבר, שהיה מפקד יחידת הקישור ללבנון, אומר בחיתוך הדיבור השמור לאנשי צבא, שלפעמים נדמה כפרודיה על עצמו, שלא היה לו אומץ לומר שהוא מפקד על אזור שאסור לו להיות בו. כל הזמן עמד לנגד עיניו המודל השלילי של אלי גבע, הוא אומר. היום הוא מודה שטעה.

בפרק זה גם שיחה עם שני לוחמים שהתגייסו לנח"ל ב-1996 ושירתו בלבנון, והם מספרים על תחושת השבר שלהם. כולם מדברים לא רק על העבר, אלא גם על ההווה. ארבעת הלוחמים הוותיקים נשאלים אם הם עושים מילואים. כולם עושים. אחד מהם - דוידי גינת - אומר שההרגשה שלו לגבי השטחים שונה לגמרי מלבנון. אין בו שמץ תחושה של הולכה שולל שהיתה לו אז. אחרים רואים דמיון רב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו