בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחי גיבורי התהילה

הרצח של חברו הטוב, רחבעם זאבי, הוציא את חיים טופול סופית מהארון הפוליטי. בשבוע שעבר בא לנצרים כדי להביע הזדהות עם המתנחלים ולתרום אנדרטה לזכר זאבי. בהזדמנות זו פרש לראשונה את השקפותיו בזכות מפעל ההתנחלות וארץ ישראל השלמה. אז מה אם הוא גר גם בלונדון

תגובות

חיים טופול היה נרגש כשירד מהאוטובוס הממוגן שהביא אותו ממחסום קרני להתנחלות נצרים. "זה ממש כמו חומה ומגדל", אמר לרפי איתן, בעבר מבכירי המוסד ויועץ ראש הממשלה לטרור, ואחד החברים הטובים שהתלוו אליו לנצרים. "הם מסדרים לי את הבאלאנס של החיים, האנשים האלה. נותנים לי איזון, נותנים לי אמון בעם היהודי".

טופול לא רק מתפעל, הוא גם עושה. הפעם הוא מביא עמו אנדרטה גדולה לזיכרו של רחבעם זאבי, שתוצב בלב היישוב. את האנדרטה עיצב אורי ליפשיץ, על פי בקשתו המיוחדת של טופול, בצורת דיסקית צבאית, רמז לדיסקית שזאבי נשא דרך קבע על צווארו. על האנדרטה יש כתובת: "גנדי הי"ד, שר וגדול בישראל".

כל הקשר של טופול לנצרים עובר דרך חברו הקרוב, רחבעם זאבי. במשך שנים, בתפקידיו הצבאיים וגם כשר, צירף זאבי את טופול לסיורים רשמיים, רבים מהם בהתנחלויות. שבועיים לפני הירצחו ביקש ממנו להצטרף אליו לביקור בנצרים. באותו ביקור ביקשו המתנחלים משר התיירות לספק להם מתקני משחקים לחצר בית הספר ביישוב. זאבי הבטיח לסייע, אך לא הספיק. אחרי שנרצח ראה טופול בהבטחה צוואה שמחייבת אותו ותרם מכיסו כמה עשרות אלפי שקלים להקמת המתקנים. "במה שנוגע לילדים אני לא חוסך" הוא מסביר. הצבת האנדרטה בהתנחלות היא מבחינתו השלמת המחווה הכפולה - גם לחבר המת וגם לישוב הנערץ על שניהם.

במשך שנים הקפיד טופול לשמור לעצמו את דעותיו הפוליטיות וחשף אותן רק בשיחות פרטיות עם חברים. הוא התחמק באלגנטיות משאלות של עיתונאים ונמנע משיחות פוליטיות עם קולגות, שחקנים בארץ ובעולם, בדרך כלל אנשי שמאל. "אני אמן", נהג לומר למי שניסה לעורר את הנושא, "אני לא מבין בפוליטיקה. זה לא הוגן לנצל את המוניטין שלי כשחקן להבעת דעות פוליטיות. אני לא רוצה להשפיע בתחום שהוא לא התחום המקצועי שלי".

אבל כל מי שהכיר אותו מקרוב ידע את האמת: חיים טופול, בכיר שחקני ישראל בעולם, שבנערותו עבד כפועל בדפוס "דבר", היה מדריך בנוער העובד, התגייס לנח"ל, הצטרף להכשרה בקבוץ גבע, היה חבר בקבוץ משמר דוד וסייע למפא"י כיועץ במערכת הבחירות של 59', אותו טופול אימץ לעצמו השקפת עולם ימנית קיצונית ברוח תנועת "מולדת". ועכשיו, בעקבות רצח זאבי, מוקף במתנחלים מעריצים, מלווה בקומץ חברים מתל אביב בעלי השקפה דומה, כשלצידו יעל ופלמ"ח זאבי, אשתו ובנו של חברו המת, הוא מרשה לעצמו בפעם הראשונה לצאת מן הארון הפוליטי ולתת דרור לעמדותיו. הוא לא שועה גם לאזהרתו של פלמ"ח זאבי לא לשבור את שתיקתו.

במובן זה, ממשיך הבן את מסורת אביו. גנדי נהג תמיד להזהיר את טופול לבל יחשוף את עמדותיו. אם תזדהה כימני אתה עלול להיפגע, אמר לו, תראה מה קרה לנעמי שמר, איך כולם התנפלו עליה אחרי שהעזה להביע דעות ימניות. טופול הפנים את העצה. רק לעתים נדירות לא הצליח להתאפק. ב-73', למשל, אמר ל"מעריב" שהוא לא מוכן "לתת סיפוק לכל המטורפים הערבים הללו. הם לא ישבשו לי את החיים ולא יכניסו אותי לגטו". ב-85' התוודה בראיון שחבריו מגדירים אותו כימני אבל מיהר לסייג: "אני נץ? קשה לי לומר". בספרו, "חיים מספר על טופול", הוא תיאר את האופוריה שאחרי מלחמת ששת הימים, "כאשר בעולם הגדול עדיין הביטו עלינו בתמיהה ולא האמינו איך עשינו את מה שעשינו... כבר אז דאגו כמה 'יהודים טובים' לפקוח לעולם הסומא את העיניים ולספר לגויים על מדינת ישראל המיליטריסטית שכל מעייניה לכבוש ולהרוג". לפני כמה שנים נשמע אומר שהוא יותר ימני מזאבי, אבל הדף בעקשנות את כל הניסיונות העיתנאיים לפרט.

הקשר עם גנדי

חבריו של טופול אומרים כי תפישת עולמו הושפעה מאוד מרחבעם זאבי. הם הכירו ב-54' כשטופול היה מפקד להקת הנח"ל וזאבי ראש מטה פיקוד דרום. "הוא נתן לנו כביש ואמר איפה שאתם רואים יחידה תסתערו עליה", נזכר טופול. "הוא היה מבסוט מעבודת הלהקה שבין חבריה היו אורי זוהר, נחמה הנדל, גבי עמרני ועליזה קאשי. בתור פרס על העבודה הטובה הוא לקח אותנו לסיור בערבה העמוקה, בבקעת הירח. ארבעה ימים הסתובבנו בארץ לא נודעת עם מנות קרב, לא היו ארוחות גורמה. וכל אבן הוסברה לנו, וכל ואדי וכל ציפור ואז ממש התיידדנו".

טופול נהפך לאורח רצוי בכל מקום שאליו זאבי הגיע. הוא הצטרף אליו למרדפים (טופול: "הוא הזמין למרדפים גם את מנחם בגין, נתן אלתרמן וחיים חפר. הוא רצה שאזרחים יבינו מה קורה שם"), לסיורים, וגם למבצעים צבאיים. "לפני מבצע סיני ביקרתי אותו ביחד עם אורי זוהר בפיקוד דרום. אורי ואני השתעשענו בהזזת כוחות על המפה. גנדי החוויר. רק אחר כך הסתבר לנו שמה שהצענו בכאילו התרחש במבצע סיני במציאות". טופול מרגיש שותף כמעט שווה לפעילותו הצבאית של חברו. "באחד הסיורים ניסינו לפתור את הבעיה של ניסיונות פיגוע בפסי רכבת", הוא משחזר.

במלחמת יום הכיפורים הם נפגשו בבור בקריה. "אני הגעתי לארץ בטיסה מלונדון. על המטוס היה אלוף, נצמדתי אליו ונכנסתי איתו לבור והאיש הראשון שאני רואה שם זה גנדי. שאלתי אם הילדים שלו בסדר והוא ביקש שלא אדבר איתו על בניו, בני ופלמ"ח, עד סוף המלחמה". כשזאבי היה אלוף פיקוד המרכז הם יצאו ביחד לסיור בעזה. "אחד המסתערבים שם היה שחקן בסרט סאלח שבתי. איזה סדר גנדי עשה בעזה בהרגעת הטרור".

היו להם גם עסקים משותפים. במארס 77' הם הציעו לממשלת אקוודור, ביחד עם בצלאל מזרחי, ציוד מתוחכם למלחמה בטרור. פיתוח אמצעי לחימה היה אחד מתחומי הענין של טופול. בספרו הוא מספר איך פיתח במלחמת ההתשה, מתקן אופטי דמוי פריסקופ: "המתקן שלי איפשר, למי שנע בשטחנו, ליד התעלה, לצפות אל מעבר לסוללת העפר, מבלי לחשוף את עצמו לצלפים מצרים". הוא גם פיתח פטנט לשמירת הזרקור שעל צריח הטנק כדי שלא ייפגע. "כמה חכמים עשו ממני חוכא ואטלולא כאשר שמעו את הרעיון", הוא כותב בספרו, "הייתי די מדוכדך עד שפגשתי בטליק שהקשיב וקלט. לאחר זמן מה נלחש לי בסוד שהזרקור שלי נכלל בטנק המרכבה".

יחד עם זאבי היה טופול חבר קבוע במה שהוא מכנה "הפרלמנט", חבורה שנפגשת אחת לשבוע, ביום שבת, בביתו של אחד מהם בתל אביב. אפשר למצוא שם את רפי איתן, את העיתונאי אורי דן, ואת מאמן הכדורגל לשעבר יוסף מרימוביץ. "טופול הוא הקיצוני ביותר בינינו", אומר דני זיידל, חבר קרוב ומשתתף קבוע בפרלמנט, שגם הוא הגיע לנצרים. "הוא תמיד היה כזה. הוא חושב שמדינת ישראל היא מדינת היהודים ושפה צריכים לחיות יהודים".

רפי איתן מאשר: "מיום שאני מכיר אותו, מאמצע שנות ה-60, דעתו דומה לדעתי. היום הוא אומר שהוא ימינה מגנדי. זה תוצאה של מה שקורה בשנתיים האחרונות. אבל שנינו אנשים פרקטיים. אנחנו יודעים שטרנספר זה לא דבר ריאלי, למרות שהיום יותר ויותר אנשים חורטים את זה על דגלם. ההודים מתחילים לגרש את המוסלמים בקשמיר החוצה, אבל פה אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה. אין לנו סיכוי לשלום אמיתי עם הפלשתינאים בגלל המבנה הפנימי של החברה שלהם, שדומה לקואליציית מבריחי הסמים בקולומביה. הייתי יועץ של נשיא קולומביה ללוחמה בסמים ואני מכיר את זה. האחריות לתוצאות הכיבוש רובצת על הפלשתינאים. מדוע אני צריך לרחם עליהם? הם עם אכזר, רשע וטיפש ותשימי את זה בכותרת ראשית".

גם אורי ירום, בעבר מפקד טייסת מסוקים, חבר של טופול ומשתתף קבוע בפרלמנט, הגיע לביקור בנצרים. "שמחתי מאוד לגלות שטופול מחזיק בדעות דומות לאלה שלי. הפתרון האידיאלי מבחינתי הוא טרנספר - הם שם ואנחנו כאן. 120 שנה נמשך הסכסוך, מה פתאום שהוא ייגמר עכשו?"

שאלת נצרים

הקשר בין חבורת טופול לנצרים אינו מקרי. נצרים היתה אחת ההתנחלויות החביבות על זאבי מאז הקמתה ב-72', על פי החלטת ממשלתה של גולדה מאיר, כהאחזות נח"ל. זאבי, שהיה אלוף פיקוד המרכז, העניק לה את שמה, נצרים. הוא השתתף בטקס העלייה על הקרקע ומאז ליווה את ההתנחלות מקרוב. ביוני 94' הוא ערך כאן את כינוס מרכז מולדת, שהחליט על איחוד עם תנועת התחייה. אחרי הכינוס הוא עצר בצומת נצרים, לחץ את ידיהם של אנשי משמר הגבול ואמר שאם שוטר פלשתינאי היה מבקש ממנו להזדהות "הייתי יורה בו. אם הוא היה ניגש אלי הייתי דופק אותו לפני שהוא היה דופק אותי. הוא היה חוטף".

מאז הקמתה היתה נצרים שנויה במחלוקת. ערב העלייה על הקרקע, בנובמבר 72' פירסם קיבוץ כרם שלום גילוי דעת. "מקרקע זו נושלו לפני פחות משנה התושבים הערבים להם שייכת הקרקע. אלו הן חוליות נוספות בשלשלת הסיפוח הזוחל בו לוקח הנח"ל חלק נכבד ביותר תחת מסווה של התיישבות ביטחונית".

בממשלת רבין השנייה התנהלו ויכוחים רבים על נחיצותה של ההתנחלות המבודדת. רבים מהשרים, ביניהם שמעון פרס, אורה נמיר ועוזי ברעם, תבעו את פינוי ההתנחלות. במארס 94' חשף יצחק רבין בדיון בוועדת החוץ והביטחון שהקיבוץ הדתי (בין 84' ל-92' השתייכה נצרים לקיבוץ הדתי), הסכים לפינוי נצרים תמורת מחיקת חובות הקיבוץ, שהגיעו לשלושה מיליון שקלים. בנובמבר 94' פרס ביקש מהמתנחלים להעתיק את נצרים לגוש קטיף. ההיערכות הביטחונית סביב נצרים עלתה 24 מיליון שקל, הוא אמר, "ואני שואל לשם מה?"

במארס 2001 פירסם זאב שיף ידיעה ב"הארץ" שלפיה שרון יגלה נכונות לפנות את נצרים, מורג וכפר דרום אם ערפאת יהיה מוכן לקבל את הצעת שרון להסכם ביניים מתמשך. לשכת שרון הכחישה. באפריל 2001, בראיון לארי שביט במוסף "הארץ" אמר שרון שלנצרים יש חשיבות אסטרטגית. "היא נבנתה כחלק מתפישה שיש ליצור חיץ בין חאן יונס לעזה ושיש לאפשר לנו גישה מהקו הירוק עד לחוף הים. נצרים תאפשר לנו בעתיד לוודא שבנמל של עזה אין פורקים כלי מלחמה כבדים. הרי אין זה מקרה שנמל עזה מוקם לידה... היא חיונית. בשביל מה צריך לפנות את נצרים? על מה?"

באותו חודש, בישיבת ממשלה סוערת, בתגובה לשאלת אחד השרים מדוע הוא אינו מאמץ המלצות של קציני צבא בכירים, שאמרו שיש לפנות התנחלויות מבודדות כנצרים משום שהן מהוות נטל ביטחוני אדיר, הודיע שרון שהוא לא ידון בנושא הורדת התנחלויות עד לבחירות הבאות. ביוני 2001 הוא אמר לאמריקאים שהוא לא יפנה את נצרים מפני שהיא שולטת על נמל עזה. לפני כמה שבועות הוא אמר שדין נצרים כדין נגבה, יד מרדכי ותל אביב. בשבוע הבא הוא אמור לבקר בהתנחלות.

היום יש בנצרים חמישים משפחות. ההתנחלות המבודדת מעוררת עניין רב בעולם המתקשה להבין מה עושות כמה עשרות משפחות במקום כה מבודד וחסר כל חשיבות ביטחונית. "הבתים המודרניים, הצבועים בלבן עם הגגות האדומים נראים כמו פרבר אוסטרלי", נכתב ב"סידני מורנינג הראלד" במארס 2001. המתנחלים עצמם מלאי תוכניות, שהעיקרית שבהן נקראת "נצרים 2017". היא מדברת על הקמת עיר עברית בלב החולות, כמו תל אביב, עם 500 משפחות.

בינתיים הגישה ליישוב היא רק באוטובוס ממוגן או בשיירה בליווי הצבא. ציר קרני נצרים וצומת נצרים הם אזורים רוויי דם. כמעט בכל יום מתרחשת באזור תקרית. מתחילת האינתיפאדה נהרגו בהגנה על ההתנחלות 17 חיילים, שישה מהם בתוך ארבעה שבועות בפברואר ובמארס 2002, כשמטענים שהוצמדו לטנקים שלהם התפוצצו. במארס נהרגו מדקירות של פלשתינאי שני קרובי משפחה של מתנחלים שהיו בדרכם לבית הכנסת המקומי. גם הפלשתינאים סבלו מאבידות רבות באזור. עשרות מהם נהרגו, כשהמפורסם מכולם הוא הילד מוחמד א-דורה שנורה בצומת באוקטובר 2000. ביוני 2001 נהרגו באותו צומת שלוש נשים בדוויות, לאחר שטנק ישראלי ירה לעבר המאהל שלהן. תחקיר של צה"ל קבע שהפגזים נורו בטעות אך לא מתוך רשלנות.

טופול וחבריו משתדלים להתעלם ממרחץ הדמים סביב היישוב. "אני חושב שהם אנשים נפלאים שעושים מעשה נכון", אומר טופול. "את נצרים הקימה ממשלת גולדה, לא הקימו אותה פנאטים מסוחררים נגד כל התכנונים. הקימה את זה ממשלה לגיטימית. אני בטוח שנצרים תתנהג על פי כל החלטה דמוקרטית שהממשלה תקבל, ולא על פי מה שקיצוני שמאלני כזה או אחר יחליט. ההחלטה להקים את נצרים היתה מעשה חלוצי ממדרגה ראשונה. נצרים היא כמו חניתה ותל חי ויסוד המעלה. אלמלא היו אנשים שם נושאים בכל התלאות לא היה לנו את ארץ ישראל. אם לא תהיה לנו נצרים יעלו על נירים, ואם לא יהיה נירים יעלו על באר שבע. נצרים היא חומת ההגנה של ארץ ישראל".

היום יש רבים שחושבים שדין ההתנחלות להתפנות במסגרת הסדר עתידי.

"אני מקווה שנצרים לא תורד מהקרקע. כל יישוב שבונים זה ארץ ישראל. כל האזור הזה שייך ליהודים. לנצרים אין שום השפעה על הסכם שלום. הערבים פשוט לא רוצים לסיים את הסכסוך. עמד אהוד ברק והיה מוכן להתפשט לגמרי והם לא רצו לחתום. לי זה לא היה חדש. יש באיסלאם הסכם ידוע שמוחמד עשה עם אנשי מכה ואחרי שנה הוא כבש את מכה. על פי זה הם אומרים שהם עושים הסכמים כשהם חלשים ואחר כך אין להם כוונה ליישם אותם והם יסלקו אותנו. גם אני רוצה שלום, אבל הם רוצים שתלכי מפה. מיום שאני נולדתי בדרום תל אביב הם זרקו עלינו אבנים. למה? ככה. יהודים תמיד נרצחו על ידי ערבים בארץ הזאת. נסענו לרמלה והם ירו עלינו, בתל אביב הם ירו עלינו".

אפילו מסיבות ביטחוניות יש ספק בצורך בהתנחלות כל כך מבודדת. 17 חיילים נהרגו בנצרים מאז תחילת האינתיפאדה.

"גם אנחנו מבודדים בתוך המזרח התיכון. אז בגלל זה אנחנו צריכים לקום וללכת? מה עם האנשים שנהרגו בתל אביב, בדולפינריום, בנתניה? זאת ארץ ישראל ואנחנו פה. הם ינסו להרוג יהודים בכל אתר ואתר. היום לשאול את השאלה הזאת זה מגוחך. יכול להיות שבגלל שהם יושבים פה נהרגים פחות אנשים".

לא מפריע לך שברצועת עזה יושבים 6,000 יהודים בתוך יותר ממיליון פלשתינאים?

"בארץ ישראל יש חמישה מיליון יהודים ואנחנו מוקפים ב-200 מיליון ערבים. אז אנחנו צריכים ללכת? איזה מין אנלוגיה זו? לפני 67', לפני הכיבוש, לא הרגו פחות יהודים, ועד 67' בנינו כפרים וקיבוצים על האדמות שלהם. זה רק תירוצים שאם נוציא את נצרים יהיה הסכם שלום. לא יקרה כלום אם נפנה את נצרים. אם תוציאי את תל אביב וחיפה וחניתה רק אז יהיה לך קל להגיע להסכם שלום. השאלה היא למה יש כיבוש. הכיבוש מתחיל מזה שהם רוצים להרוג אותנו. למה בכלל נכנסנו לשטחים האלה? מפני שהם רצו לכבוש אותנו. אם הם היו כובשים את הארץ היה שקט ונהדר מבחינתם אבל לא מבחינתנו. הם כל הזמן מדברים על לחסל את מדינת ישראל".

יש גם קולות אחרים בין הפלשתינאים.

"נתנו להם הזדמנות בקמפ דייויד והאנשים הטובים האלה לא רצו, אז למה את מצפה מהם? אמרו להם קחו את ירושלים, קחו את הר הבית, והם לא רצו והתחילו לפוצץ אותך בתל אביב, אז מה את רוצה? שנעשה עוד ניסיון?"

בדרך לנצרים ראית מפעל פלשתיני שנהרס בהחלטת הצבא. יש בלבך חמלה על הפלשתינאים שאיבדו את מקום עבודתם?

"למה הרסו את זה? כי קינאנו בהם שיש להם מפעל? הרגו משם ולכן הרסנו. בוש יצא לאפגניסטן כי הוא חושב שמשם יצאו אלה שפגעו בארצות הברית והוא לא מרחם על אף אחד".

גם לא על אזרחים, כולל ילדים, שאין להם שום קשר לטרור אבל הם נפגעים במהלך הלחימה?

זה החלטות של צבא הגנה לישראל ואני סומך על הצבא".

יש טענה שהרמטכ"ל וצמרת הצבא מכתיבים לממשלה סדר יום צבאי.

"הרמטכ"ל עושה עבודה יוצאת מן הכלל. אני רק יכול להסיר בפניו את הכובע. יכול להיות שהוא מפריע לפוליטיקאי זה או אחר, אבל איזה רמטכ"ל לא גלש לנושאים פוליטיים?"

אתה מודע לצדדים הקשים של הכיבוש?

"כן. אני מודע לאמבולנסים שמעבירים אמל"ח ולבישופים שמעבירים אמל"ח. אז מה אנחנו יכולים לעשות?"

מה היית אומר ליולדת שאיבדה את העובר שלה מפני שחיילים במחסום לא נתנו לה להגיע לבית חולים?

"מה זה שייך אחד לשני? הם חופשיים על הבר. אם הם יפסיקו להרוג אנחנו לא נעצור נשים הרות במחסומים. אני לא מבין מה השאלה. את חושבת שאני נהנה לקרוא על זה? אני אבל וחפוי ראש, אבל בשבילם זה שמחה כשקורה דבר כזה".

הם שמחים כשיולדות מאבדות את העוברים?

"הם מחפשים דברים כאלה שילכלכו את היהודים".

מה דעתך על הפתרון הפופולרי של נסיגה חד צדדית והקמת גדר הפרדה?

"אני לא מבין בזה. איפה זה הם שם? אני יודע איפה הם רוצים שאנחנו נהיה. בים. שמענו כל מיני פתרונות שנעשה את זה ונעשה את זה ובסוף הכל לא היה בסדר. אני צריך להגיד לך מה זה הסכם אוסלו? את לא רואה בעצמך מה קורה כאן? אני מקווה שיוסי ביילין יקום ויגיד טעיתי. אני מקווה שאנשי השמאל לא הזיקו לנו ושנתגבר על הטעויות שהם עשו".

אם לא הפרדה, אז אולי טרנספר?

"היו לי ויכוחים גדולים עם גנדי על הטרנספר. ביחוד על המלה".

עם הרעיון אתה מסכים?

"זה לא מציאותי. הם פה. אבל גם אנחנו פה ולא יעזור להם שום דבר".

אתה גר בלונדון, מופיע בכל העולם, איך אנשי קולנוע ותיאטרון בעולם, שבדרך כלל הם אנשי שמאל, מקבלים את הדעות שלך?

"כשאתה מסביר להם עושה רושם שהם מבינים את מה שאני אומר כי אין להם דעות קדומות מהבית".

מה אתה מסביר להם?

"נניח שואלים אותי למה התפרץ גל הטרור הזה. אני מסביר להם שזה קרה כי לא רוצים אותנו פה. יש לי חבר שאיתו אני כותב תסריטים והוא לא מבין למה אנחנו כל כך שקטים כשהורגים אותנו. או שיש לי חבר שבעבר היה קומוניסט, הוא ביקר בארץ וחזר מה זה ימני, אני לא יכול להרגיע אותו. יש לי בלונדון שתי חברות שמאלניות, חזקות מאוד באיגוד השחקנים, אבל בעניין ארץ ישראל הן בהחלט מבינות את העניין".

נתקלת בעוינות כשהבעת את דעותיך?

"רק פה כשאתה אומר משהו שלא מסכימים איתו יש עוינות".

שלא ייגמר לעולם

לפני טקס חשיפת האנדרטה מגיע מתנחל שחבריו מציגים אותו כמי ש"הרג מחבל בזהירות". רחל משולמי, מנהלת בית הספר ואם ל-17 ילדים (טופול מכנה אותה "אם 17"), מסבירה איך היא מתכוונת לגייס תקציבים ממשרד החינוך לבית הספר. "לקראת השנה הבאה אודיע שכל הילדים מבית הספר ילמדו בנוה דקלים, מה שאומר שהצבא יצטרך לאבטח אותם כשהם יצאו וייכנסו ליישוב. הצבא כבר יעזור לנו לקבל תקציבים כדי שלא יאלץ לאבטח את הילדים".

בשבוע שעבר יצאו 92 ילדי בית הספר לטיול שנתי. "הצבא היה נבוך כי לקח לו יותר משעה לעשות את זה", היא מסבירה, "אבל ברוך השם המבצע עבר בהצלחה".

המתנחלים בנצרים תובעים לקיים אורח חיים נורמלי, מה שמטיל על החיילים עול כבד. אחרי שני הפיגועים בטנקים סיפרו קצינים בגיזרה לכתב "הארץ", עמוס הראל, שהצבא, מחשש למטענים בצידי הכביש, הניע את הטנקים על הכביש, אולם לאחר שהמתנחלים התלוננו ששרשראות הטנקים הורסות את האספלט בוטלה ההוראה. רחל משולמי סיפרה לטופול ולחבריו שחיילי הגדוד השומר על ההתנחלות ליוו מדי שבת את התושבים ב"מבצע של הליכה לים". אלדד הלחמי, מזכיר נצרים, אומר שהם דורשים לנוע בלי הגבלה מצומת קרני לנצרים. "הרעיון הוא שתהיה החזרת המצב שבו תנועה של תושבים מתאפשרת בלי הגבלות, עם ליווי של הצבא. מספר החיילים שיאבטחו אותנו לא מעניין אותנו. אנחנו מבקשים לשפר את איכות החיים ולא מעניין אותנו איך הצבא יעשה את זה".

טופול מהנהן. "לצערנו גם ואדי ערה הוא לא מקום רגיל", הוא אומר. מעודד מהתמיכה אומר הלחמי, תושב כוכב יאיר, שהגיע לעבוד בנצרים לפני חצי שנה: "לפני הסכם אוסלו היו פה שלושה חיילים וש"ג. מאז פרוץ השלום, ברוך השם, יש פה צבא בלי סוף, אבל למרות המצב יש לנו רק רכב ממוגן אחד. כל רכב כזה עולה 300 אלף דולר".

אורי ליפשיץ מציג שאלה אפיקורסית: "רגע, המסים שלי שוב פעם מממנים את כל זה?" טופול נחלץ להגנת המתנחלים: "האמריקאים, האמריקאים משלמים", הוא היסה את ליפשיץ. להלחמי מציע טופול להפנות את בקשותיו לרפי איתן, ש"יש לו אוזן קשבת אצל אריק".

משם עוברת החבורה לחצר בית הספר לטקס חשיפת האנדרטה. הדיסקית הוצבה באורח זמני בחצר בית הספר. רק אחר הצהריים, בתום הטקס, ימקמו אותה באופן קבוע. זה מזכיר לנוכחים את הסרט סאלח שבתי בכיכובו של טופול. טופול אוהב שמזכירים לו את סרטיו. הוא נוהג לשבץ אותם בשיחותיו בהתאם לצורך. תפקידו הידוע ביותר, שהקנה לו פרסום עולמי, היה טוביה החולב בהצגה "כנר על הגג" בלונדון ב-67'. ב-71' הוא שיחק את טוביה בסרט של נורמן ג'ואיסון ומאז הופיע בכמה הפקות בכל רחבי העולם. בנצרים הוא נזכר בסרט. "אני צריך לעשות את טוביה בארץ המובטחת", הוא אומר.

בשמש הקופחת עורכים כמה מילדי נצרים מסכת לכבוד זאבי. "כמו גנדי נטייל בארץ כי רק לנו הובטחה, נאהב כל אדם מישראל, נברך באהבה שלום ליהודים", הם מדקלמים. טופול מקבל מהם חוברת עם ציורים של ילדי ההתנחלות, משובצת בהקדשות נלהבות. "לתורם היקר חיים טופול, אני מאוד מעריץ אותך, תזכה למצוות". לאות תודה שר להם טופול שיר. "אלי, אלי, שלא יגמר לעולם, החול והים, רשרוש של המים". ספק אם הוא עצמו מודע לאירוניה: נצרים ממוקמת במרחק של קילומטר מהים, אבל זה שנה וחצי שהמתנחלים לא מעזים להתקרב לחוף הים.

בתום הטקס מסתערים כמה ילדים על מתקני המשחקים שתרם טופול. משולמי מסבירה לטופול שהחינוך בבית הספר הקטן נפרד - הבנים והבנות לומדים בכתות נפרדות ומששתמשים במשחקים ברוטציה - יום בנים, יום בנות. טופול, חילוני מוחלט, אומר שזה לא מפריע לו שבכספי תרומתו נשמרת הפרדה קפדנית כזו. "הכוונה שלי בתרומה היתה שהילדים יהיו מרוצים. אני למדתי בבית ספר דתי רק עם בנים וגם בצופים הדתיים היינו בנפרד". לעומת זאת ציין בספרו כי עבר לנוער העובד "כשהתברר שהבנות בסניף בורוכוב של תנועת הנוער העובד עולות במספרן וביופיין על בנות שבט עדת הצופים שאליו השתייכתי".

בארוחת הצהריים התחילו המתנחלים ואורחיהם לדבר על עסקים. ליפשיץ הציע להציג תערוכת פורטרטים של מרגלית הר שפי. הלחמי לא מיהר להסכים. "נעביר את זה לוועדת חינוך", פסק. לטופול הוא אומר שחסרים כיסאות למועדונית. "מה שנוכל נעשה בלי פקפוקים", טופול מבטיח. "היה לנו כיף להיות אתכם", סיכם את הביקור, "ואני מקווה שביובל החמישים נתראה שוב".

*

בדרך חזרה לתל אביב מדבר טופול על מעורבותם של שחקנים בפוליטיקה. "אמנים בדרך כלל הם אנשים רגישים", הוא אומר, "העיסוק שלהם הוא בהסתכלות פנימה, על עצמם. הם עושים את זה הרבה מאוד וזה הופך אותם לאנשים רגישים, אנשים שאכפת להם, ומכאן, בתום לב, הם נכנסים ומתערבים בבעיות שאינן בתחום שלהם. רוב השחקנים שמנוצלים לצרכים פוליטיים עושים את זה כשהם לא בסרט או בהצגה מפני שאז אין להם זמן להתעסק בפוליטיקה".

לטופול יש עכשיו זמן להתעסק בפוליטיקה, אולי משום שהוא פחות עסוק במשחק. ב-98' הוא שיחק בסרט "מטען נטוש"; ב-2000 הוא גילם את השטן בהצגה "השטן ממוסקווה" של תיאטרון גשר והופיע ב"העטלף" של האופרה הישראלית. לאחרונה דיבב לעברית את אחת הדמויות בסרט הארי פוטר. לפני כמה שבועות הוא חתם עם מפיק אמריקאי על חוזה הופעה בהצגה "זורבה היווני" בתפקיד זורבה.

אבל בשנים האחרונות הוא יותר איש עסקים מאשר שחקן. הוא התמודד במכרז על ערוץ הקניות ונכשל. הוא הפיק, ביחד עם איתן הבר, 250 פרקים בסדרה "קו לדמות" המשודרת בערוץ 1. ההסכם עורר מחאה ברשות השידור ועיתונאים טענו שטופול והבר מרוויחים סכומים מופרזים עבור הפרויקט. בתגובה טענו השניים שהם מרוויחים רק 80 דולר לסרטון, "וזאת אחרי ניכוי הוצאות הפקה, מפיקים, תחקירנים, עורכים, במאים, צלמים, גרפיקאים, תשלומי זכויות לאמנים ולחומר ארכיוני, ציוד, חדרי עריכה, הוצאות משפטיות, תחבורה, ביטוח ועוד". בשנה האחרונה עסוק טופול גם בהקמת כפר נופש בגליל לילדים חולים, "ג'ורדן ריבר וילג'". **



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו