בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארלם, השכבה היהודית

ספר חדש סוקר את ההיסטוריה של הרובע הניו-יורקי, שהיה אחד מריכוזי היהודים הגדולים בעולם

תגובות

העובדה שהארלם היתה פעם אחד משלושת הריכוזים הגדולים של יהודים בעולם, אזור שוקק של תעשייה, אומנות ועושר - לצד ורשה והלואר איסט סייד בניו יורק - נשכחה זה כבר. הארלם היהודית כמו שקעה לפני 70 שנה בתהום הנשייה. התזכורות היחידות שנותרו לעבר היהודי המפואר הן סמלי מגן דוד על גגות כנסייה בפטיסטית ואבן הפינה בכנסייה הבפטיסטית הר נבו, שעליה נכתב כי המקום נבנה בשנת 5668. מכל המקומות, דווקא בכנסיות נגלה עברה היהודי של הארלם.

"זוהי גם מולדתם", אומר מייקל הנרי אדמס, מחבר הספר "הארלם אבדה ונמצאה, היסטוריה אדריכלית וחברתית: 1765-1915", שיראה אור בהוצאת מונצ'לי. מעטים המבנים בניו יורק המשקפים את שכבות ההיסטוריה באופן כה מוחשי כמו בתי התפילה שלה. המפורסמים שבהם - קתדרלת סנט פטריק, כנסיית טריניטי ועוד - עדיין שייכים לקהילות המקוריות, אבל רובם החליפו ידיים במשך הזמן.

בתי הכנסת של הארלם אמנם שימשו הרבה יותר זמן ככנסיות מאשר כבתי כנסת, אבל את סיפורו של האזור, שהושפע עמוקות מן הקהילה היהודית, מסופר דרך ויטראז'ים עם מגיני דוד, לוחות הברית ומרפסות דוממות ששימשו כעזרת נשים.

"ישנם שלבים בהתפתחות בית הכנסת האמריקאי כאן", אומר ג'פרי ס' גורוק, מרצה בישיבה יוניברסיטי ומחבר הספר "כשהארלם היתה יהודית, 1930-1870". בכנסיית המקדש הבפטיסטי, ברחוב 18 מספר 116, נבנה ב-1906 בית הכנסת "אוהב צדק", שבו שכרה קבוצה של יהודים הונגרים, שבאו מהלואר איסט סייד, את הרב הדובר אנגלית הראשון שלה.

ממול נמצאת כנסיית הישע והשליחות. פעם היה זה בית הכנסת של הרב הרברט גולדסטין, מוסד שמשך דורות חדשים של יהודים אורתודוקסים בכך שהציע שירותי חברה, חינוך ופנאי. גולדסטין הוא שהגה את רעיון "בית הכנסת עם הבריכה" ("The Shul with the Pool"), ונהג לקיים כינוסי ענק של צעירים בבית התיאטרון הקרוב.

בתקופת מלחמת עולם הראשונה, אומר הד"ר גורוק, חיו בהארלם כ-175 אלף יהודים, ובהם משפחתו של אביו. אבל ב-20 השנים הבאות האוכלוסייה הזאת כמעט נעלמה מהאזור. בעודו חוקר את נטישת יהודי הארלם באמצע שנות ה-70, ביקר גורוק את הקהילה הקטנטנה של תקוות ישראל ברחוב 112 מספר 160. תשעה גברים התקבצו שם, ורק אחד היה חסר למניין. "זה כמו נס", נזכר גורוק בדברי הרב, "כל פעם שאנחנו מתאספים לתפילה וחסר לנו אחד למניין, מישהו פתאום נכנס". תקוות ישראל הוא היום הכנסייה האפוסטולית של ארצות הברית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו