בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שני כדורי ביישנות, שלוש טיפות זיכרון

תרופות שיאפשרו לשלוט ברגשות ספציפיים, כמו כעס או ביישנות, גלולות למחיקת זיכרונות קשים ותכשירים למיתון הפרעות כמו פוביה חברתית הם רק חלק מהפיתוחים שבהם עוסק המחקר הבין תחומי בתחום הביולוגיה של הרגש. הדיון בבעיות האתיות שיעוררו התרופות החדשות נמצא עדיין בראשיתו

תגובות

נשים שעברו אונס אכזרי נושאות את זכר החוויה הקשה למשך כל ימי חייהן. את הסבל יכולה לחסוך גלולה שהאשה קורבן האונס תבלע כחצי שעה לאחר האירוע ושתגרום לה לשכוח, מבחינה רגשית, את החוויה שעברה. מנגנון הפעולה של גלולה כזו ימנע את העברת האירוע הטראומטי מהזיכרון לטווח קצר אל הזיכרון לטווח ארוך.

פרופ' גל ריכטר-לוין, נוירוביולוג מהמרכז הבין-תחומי לחקר המוח וההתנהגות באוניברסיטת חיפה, אומר כי גלולות מסוג זה אינן מדע בדיוני. לדבריו, תרופה כזו תוכל לצאת לשוק בעשור הקרוב. הבעיה העיקרית הכרוכה בייצורה אינה טכנולוגית או מדעית, אלא השאלות האתיות שהיא מעוררת.

בשלוש השנים האחרונות עסקו פרופ' ריכטר-לוין ועמיתיו במחקר, שבו נבדקה האינטראקציה שבין תגובה רגשית המתעוררת בעקבות חוויה מסוימת לזיכרון של אותה החוויה. ידוע כי ככל שהשפעת החוויה על הרגשות רבה יותר, הנטייה לזכור אותה רבה יותר. אם החוויה אינה משפיעה על הרגש, היכולת לזכור אותה פוחתת. מצבי לחץ קיצוניים משפיעים בעת ובעונה אחת בשני כיוונים הפוכים: זיכרון של אירוע קשה עלול לרדוף בני אדם כל חייהם. מצד אחר, חלקים מסוימים מהאירוע הטראומטי נשכחים לגמרי.

מחקרם של פרופ' ריכטר-לוין ועמיתיו הראה כי האמיגדלה, אזור במוח הנחשב מעורב בביטוי רגשות, עשוי להשפיע על חיזוק מנגנוני הזיכרון במקרים מסוימים או להחליש אותם במקרים אחרים. לדבריו, בעקבות המחקר אפשר יהיה לפתח טיפול תרופתי שיסייע בהתמודדות עם זיכרונות קשים. אדם היודע שהוא עומד לעבור אירוע טראומטי, למשל חייל היוצא לקרב, יוכל לבלוע גלולה שתמתן את פעילותה של האמיגדלה וכך תחליש את עוצמת הזיכרון של האירוע המתקרב.

ד"ר תלמה הנדלר, מנהלת יחידת הדמיה תפקודית של המוח במרכז הרפואי סוראסקי בתל אביב, חקרה חולי תסמונת פוסט טראומה בעקבות קרב. במחקר נבדקו תגובות מוחיות לתמונות בעלות מטען טראומטי רגשי, כמו תמונות משדה קרב. ד"ר הנדלר ועמיתיה מצאו כי מוחם של החולים בהלם קרב הגיב גם כשהתמונה שהוצגה להם היתה מטושטשת עד כדי כך, שהם טענו כי אינם יכולים להבחין בתוכנה. למרות טענה זו, קליפת המוח הראייתית של הנבדקים - אזור המקושר לתפישה ולא לרגשות - הגיבה בחוזקה לתמונות.

מחקרה של ד"ר הנדלר, בדומה לעבודתו של פרופ' ריכטר-לוין, הוסיף מידע בנוגע להשפעת הרגשות על הזיכרון. הוא הראה כי לאירועים המשפיעים על הרגשות באופן טראומתי יש נטייה גבוהה להישאר בזיכרון. גם קליפת המוח, האמורה לפענח תמונות ולא לחולל רגשות, הגיבה לזיכרון של שדה הקרב.

יסודות ביולוגיים

הרגש הוא אחד התחומים המושכים את תשומת לבם של חוקרי התודעה האנושית בשנים האחרונות. חקר הרגש יכול לשפר את הבנת תפקודי ההכרה, ההתנהגות והמוטיווציה. עם זאת, רק מעט ידוע על המערכות הביולוגיות התומכות בתפקודי רגש שונים. בחודש שעבר יזמו המרכז לחקר בין-תחומי של רגשות והמרכז לחקר המוח וההתנהגות באוניברסיטת חיפה כנס, שעסק בפסיכוביולוגיה של הרגש. הכנס נועד לשפוך אור על יסודות ביולוגיים וקוגניטיוויים התומכים ברגש ולהציג את החידושים המושגיים והמחקריים האחרונים בתחום.

השאלות הנוגעות לקשר בין ביולוגיה לרגשות נחקרות בתחומי מחקר מגוונים, כמו חינוך, פסיכולוגיה, מדעי החיים, ביוכימיה וחקר התא. ההתקדמות הטכנולוגית בעשור האחרון מסייעת לחוקרים להסתמך על סורקי מוח, כמו PET ו-fMRI, המסייעים בהדמיה של מוח אדם.

בסריקת PET של המוח מוזרק לדם חומר רדיואקטיווי. החומר מתפרק, ולפי קצב ההתפרקות או פליטת האנרגיה שלו אפשר לראות באיזה אזור במוח מתרחשת פעילות מטבולית גבוהה, המעידה על תגובה ביולוגית לרגש. שיטה אחרת המבוססת על שימוש בסורק fMRI מאפשרת לאתר אזורים במוח שבהם מתרחשת פעילות מוגברת ללא הזרקה של חומרים רדיואקטיוויים אלא על בסיס שינויים באותות מגנטיים הקשורים לעליה בחימצון הדם באזורי פעילות מוחית. בעזרת מכשירים אלה ניתן כיום לראות אילו אזורים במוח האדם מקושרים עם תגובות רגשיות.

לדברי פרופ' ריכטר-לוין, סורקי המוח מצביעים על אזורי המוח המעורבים אולם אין הם מאפשרים לחקור את המנגנונים העיצביים שבבסיס התופעות, ואלו נחקרים באמצעות מודלים המבוססים על בעלי חיים.

פרופ' ריכטר-לוין ועמיתיו ניסו לבדוק איך תגובה של לחץ, המשפיעה על האמיגדלה, יכולה להשפיע על הזיכרון. כדי לעשות זאת, הם רשמו פעילות עצבית באזור ההיפוקמפוס במוחן של חולדות. ההיפוקמפוס קשור בתהליכים של מעבר מזיכרון קצר טווח לזיכרון ארוך טווח. האמיגדלה הופעלה במחקר זה בשני אופנים: הזרקת חומר ישירות לאמיגדלה, כדי לעורר אותה ולבדוק אם היא משפיעה על ההיפוקמפוס, או יצירת מצב לחץ שיעורר את פעילות האמיגדלה במוחה של החולדה.

החוקרים בדקו כיצד עירור האמיגדלה משפיע על יכולתה של החולדה ללמוד מטלות חדשות. נמצא שעירור האמיגדלה מסייע לחולדה לזכור מטלות שזה עתה למדה, אבל השיפור היה עד גבול מסוים. אם האמיגדלה היתה מעוררת מדי, זיכרונה של החולדה היה טוב פחות.

מסקנתם של החוקרים היתה שהאמיגדלה מעבירה להיפוקמפוס מסר, שלפיו חשוב לזכור חוויה מסוימת באופן רגשי. כלומר, האמיגדלה מעצימה את תהליך הזיכרון. מסקנה אחרת היתה שכדי שחוויה מסוימת תתווסף לזיכרון, חשוב לחסום הפרעות הבאות בעקבותיה. לכן האמיגדלה מדכאת את היכולת לזכור אירועים שעשויים להתלוות לאירוע העיקרי. לדוגמה, לאדם החווה חוויה קשה כמו שוד, אונס או הודעה בדבר מות אחד מקרוביו, יש נטייה לזכור את האירוע בצורה מובהקת. עם זאת, פעמים רבות פרטים שמתרחשים אחרי האירוע הקשה נעלמים מהזיכרון.

תופעות אלו קשורות לתסמונת פוסט טראומה (PTSD). "הכיוון המחקרי הזה משפר את ההבנה של האינטראקציה בין המרכיבים הרגשיים, הזיכרון ופעילות המוח", אומר ריכטר-לוין. "ככל שתשתפר ההבנה של מנגנונים אלו, יגבר הסיכוי לפרוץ דרכים חדשות בטיפול בהפרעות כמו תסמונת פוסט טראומה, דיכאון וחרדה".

ד"ר הנדלר ועמיתיה בדקו את הקשר בין רגש לזיכרון באמצעות השוואה בין חולי הלם קרב לאנשים בריאים. במחקר השתתפו 20 חיילים, שכולם חוו לחימה. חצי מהנחקרים לקו בהלם קרב וחציים היו בריאים. המשתתפים עברו בדיקה של פעילות המוח בעזרת fMRI, בזמן שצפו בתמונות. חלק מהתמונות היו בעלות תוכן קרבי וחלק היו בעלות תוכן סתמי, חלקן היו ברורות ואת חלקן לא היה אפשר לפענח.

החוקרים מצאו כי מוחם של החולים בהלם קרב הגיב גם לתמונות מטושטשות עד כדי כך, שהמשתתפים עצמם טענו שהם לא רואים את תוכנן. בקליפת המוח הראייתית של החולים נרשמה תגובה חזקה לתמונות המטושטשות. אצל המשתתפים הבריאים לא נמדדה תגובה. בתמונות הברורות משדה הקרב, קליפת המוח הראייתית הגיבה באופן דומה הן אצל החולים והן אצל הבריאים. שתי הקבוצות הגיבו באופן דומה גם על תמונות בעלות תוכן לא קרבי. בבדיקה נוספת נמצא כי גם האמיגדלה במוחם של החולים הגיבה בפעילות יתר כשהוצגו להם תמונות משדה קרב.

לדברי פרופ' אהוד קליין, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי רמב"ם, רגשות הם המוקד של מחלות נפשיות. חלק גדול מהמהות של הבעיות הפסיכיאטריות קשור ביחסי הגומלין שבין תהליכים רגשיים לתהליכים חשיבתיים. מחקרים מהשנים האחרונות הראו שגם תהליכי חשיבה וזיכרון מושפעים מרגשות.

דרכי הטיפול המקובלות באנשים הנושאים אתם זיכרון טראומטי אינן יעילות בדרך כלל והפסיכיאטרים מתקשים להקהות את הזיכרונות ולהפחית את העוצמות הרגשיות הנלוות להם. הבנה משופרת של תהליכי הזיכרון תוכל לתת כלים טובים יותר לפסיכיאטריה, מציין פרופ' קליין.

למשל, אנשים הסובלים מדיכאון, שהוא אחת התחושות המשפיעות באופן מהותי על תהליכי החשיבה, אינם מושפעים מהמצב האובייקטייווי אלא מיחסם הרגשי למצב. חקר הרגש יכול לתרום להבנה של המתרחש במוח בזמן דיכאון. הבנה של השפעת הדיכאון על דרכי החשיבה ושל האופן שבו התפקוד המוחי עובר ממצב חשיבה נורמלי למצב של דיכאון, מהותית להבנה של תהליכים ומחלות רגשיות שונות. התרופות הקיימות מסייעות לאדם שהיה בדיכאון לחזור לחשוב כאילו הוא בריא, אך מנגנון הפעולה המדויק שלהן עדיין אינו ברור.

פרופ' קליין מציין כי גם טיפול פסיכותרפויטי מוביל לפעמים לשינוי מוחי אצל המטופל. כאשר מושגת הטבה באמצעות הטיפול הפסיכולוגי, מתרחש שינוי גם בפעילות המוחית, בדומה להשפעת הטיפול התרופתי.

במחקרים בתחום ההדמיה המוחית נבדקה השפעתה של תרופה המיועדת לטפל בסובלים מדיכאון. חלק מהמשתתפים לא טופלו בתרופה, אלא בפלצבו (תרופה שאינה מכילה חומר פעיל). התגובה המוחית של חלק מאלו שקיבלו פלצבו היתה דומה לזו של אלה שקיבלו תרופות אמיתיות: מצב רוחם השתפר והפעילות המוחית שלהם היתה דומה לזו של אלה שקיבלו את התרופה האמיתית.

אצל משתתפים שקיבלו פלצבו, אך מצב רוחם לא השתנה, וגם אצל אלה שנטלו תרופה אמיתית אך זו לא סייעה להם, לא נראו שינויים דומים בפעילות המוחית. כלומר, התחושה הטובה ולאו דווקא הטיפול התרופתי, היא שיצרה שינויים בפעילות המוחית. אצל אלה שתחושתם הרעה לא נעלמה למרות הטיפול, לא נמדד שינוי בפעילות המוחית.

עיבודים קוגניטיוויים

פרופ' משה זיידנר, ממארגני הכנס ודיקן למחקר במרכז הבין-תחומי לחקר רגשות באוניברסיטת חיפה, אומר: "אנו מבינים כיום את המורכבות של כל ניסיון לעמוד על גורמים שתומכים ברגשות מסוימים או אחראים להם. החומרה הביולוגית היא שמאפשרת את העוררות הרגשית, אך יותר מכל חשובים העיבודים הקוגניטיוויים שאדם עושה לאינטראקציה שלו עם הסביבה. הם אלה שמכתיבים איזה רגש מתעורר בתגובה לאירוע כלשהו.

חקר היסודות הביולוגיים שתומכים ברגש הלך והתבסס בעשור האחרון. בעבודה אטית ושיטתית מופו חלקים מרכזיים במוח, שלהם מיוחסת מעורבות ביצירת רגשות. לדברי פרופ' זיידנר, במוח יש שלוש מערכות גומלין מרכזיות המייצגות את הרגש: המערכת הלימבית, הכוללת את האמיגדלה, ההיפוקמפוס וההיפותלמוס, שבה מתרחשים תהליכים של עיבוד החומר הרגשי וביסוס זיכרונות רגשיים.

מערכת נוספת נמצאת בקליפת המוח, ובעיקר באזור הפרונטלי והאורביטלי, והיא נחשבת מקום מושבם של גורמי אישיות. מערכת זו אחראית לביטוי הרגשי ולפעולת "לפעול או לברוח", שהיא תגובה מהירה בעת סכנה. היא קשורה גם בוויסות רגשות, הדחקה או פעילות אימפולסיווית ופגיעה בה עשויה לחבל ביכולת לשקול את ההשלכות לטווח ארוך שיהיו לביטוי רגשי כמו זעם מתפרץ. גם רגש האמפתיה קשור בחלק הפרונטלי של המוח.

המערכת השלישית נמצאת בגזע המוח, האזור האחראי על עוררות כללית והמכין את האדם לפעולה. אזור זה פועל, למשל, בתגובה לשינוי בסביבה הקרובה. באמצעות החושים בני אדם בוחנים את הסביבה ובודקים מה עלול לסכן את אושרם ורווחתם. לגזע המוח תפקיד מרכזי בתגובה על הרשמים הנקלטים בחושים.

פרופ' זיידנר מעריך כי מחקרי העתיד יילכו ויתמקדו במיפוי גורמי אישיות. תחילתו של תהליך זה היא מיפוי הגנום האנושי. לדבריו, מיפוי הגנום הוא למעשה מיפוי התכונות ההופכות את האדם לבעל יכולת לתגובה רגשית. מאחר שגורמי האישיות הם יציבים, ביכולתם לנבא ביטוי של רגשות. כבר כיום נעשים צעדים חשובים במיפוי הגנים הקשורים בתכונות אישיות.

לדברי פרופ' זיידנר, מחקרים אלה יאפשרו לפתח בעתיד תרופות ממוקדות לטיפול ברגשות ספציפיים. בעזרתן אפשר יהיה להתמקד בפעולות כמו החלשת כעס או התגברות על ביישנות. כבר היום שוקדים חוקרים על פיתוח תרופה נגד פוביות חברתיות. הכרה טובה יותר של מערכות המוח המעורבות ברגשות תאפשר לפתח תרופות ספציפיות יותר, המלוות בפחות תופעות לוואי, גם לטיפול בחרדה ודיכאון.

לפי פרופ' זיידנר, כדי למפות המקורות הביולוגיים של הרגש יש להשתמש בשלוש רמות של ניתוח: הרמה הביולוגית, המאפשרת את הביטויים הרגשיים ותומכת בהם. הרמה של עיבוד המידע: רגש בא לביטוי אם אדם חש שיש משהו שמסכן אותו או המשפיע על מידת האושר שלו. רק אז המערכת הביולוגית נכנסת לפעולה, כדי לאפשר לביטויים הספציפיים של הרגש להופיע. הרמה התרבותית-החברתית, המספקת הקשר של נורמות חברתיות. רגשות דומים מקבלים ביטוי שונה בכל חברה, בהתאם לנורמות המקובלות בה. לדוגמה, אדם בחברה דתית נוטה להשלים עם מות אחד ממכריו יותר מאדם בחברה חילונית. הרגשות שמעורר בהם המוות יהיו שונים, בהתאם לנורמות בכל אחת מהחברות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו