בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלוש תעלומות של המגילות הגנוזות

תגובות

1 נשים? בקומראן?

למה נקברו שתי נשים בבית הקברות של האיסיים, כת של גברים מתנזרים?

בקיץ 2001 גילתה משלחת החפירות לקומראן, בראשות פרופ' חנן אשל, ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ומגן ברושי, האוצר לשעבר של היכל הספר, עצמות של שתי נשים בבית הקברות הגדול שממזרח לקומראן. בדיקות דנ"א ופחמן-14 של שיניהן העלו כי הן מתקופת בית שני.

זוהי עדות ראשונה על הימצאות נשים במחיצת אנשי כת האיסיים - כת שחיה בקומראן סמוך לחוף ים המלח, כמקובל כיום על רוב החוקרים. האיסיים דבקו בקיצוניות בתורת משה כפשוטה, התגוררו במדבר מתוך ציפייה לאחרית הימים, חיו חיי צנע והתנזרו מנשים. האם הממצא הזה משנה את ההשערה שכת האיסיים המסוימת, שחיה בקומראן ומנתה בין 120 ל-150 נפש, כללה גברים בלבד?

יכול להיות, אבל לא בהכרח. "זה לא אומר שנשים היו חלק מהקבוצה", אומר פרופ' אשל, "זה אומר, שנשים נקברו יחד עם אנשי הקבוצה". על פי ממצאי הבדיקות, היתה אחת הנשים בשנות החמישים לחייה והשנייה היתה בשנות השלושים לחייה. ייתכן שהמבוגרת היתה אם שבנה הצטרף לכת, אומר פרופ' אשל, והיא ביקשה להיקבר לידו.

ברושי אומר, כי יש שתי אפשרויות: או שלנשים שנקברו בקומראן היתה קרבת דם למי מחברי העדה, או שהן היו קרובות לאיסיים מבחינה אידיאולוגית. "הם לא קיבלו נשים. הם קיבלו אותן בצורת גוויות וקברו אותן בשוליים", הוא אומר ומצביע על כך שהעצמות נמצאו "בקצה, כמעט על יד המדרון שיורד לים המלח".

העצמות התגלו תוך כדי עבודות המיפוי של בית הקברות (מופו וצולמו יותר מ-1,100 קברים). "גילינו, להפתעתנו, שבצד המזרחי של בית הקברות יש איזה חדר מרובע, שדה-וו (האב הדומיניקני רולן דה-וו, ארכיאולוג צרפתי וחוקר מקרא שהיה ראש צוות החוקרים הראשון של מגילות ים המלח וראש משלחת החפירות הראשונה לקומראן בשנים 1956-1951, ד"ש) עבד בו במשך יום אחד, אבל הוא הזכיר אותו רק בחטף, בפסקה אחת", אומר פרופ' אשל. "התחלנו לנקות את החדר ולהפתעתנו הרבה גילינו ממש על פני השטח, לא בעומק, עצמות אדם. בבדיקה האנתרופולוגית שנערכה הסתבר שמדובר בשתי נשים. קברנו את העצמות, כמו שהחוק דורש, אבל לקחנו את השיניים, כי אפשר לעשות בהן בדיקות של פחמן-14 ושל החומר הגנטי. הבדיקה העלתה שאלה נשים מימי בית שני".

בעבר כבר נמצאו בבית הקברות בקומראן שלדים של חמש נשים וארבעה ילדים. הממצא הזה הטריד שני דורות של חוקרי קומראן, אומר מגן ברושי, עד שבשנת 2000 פורסם מאמרו של יוסף זיאס, בעבר אנתרופולוג פיסי ברשות העתיקות, ש"הסיר אבן נגף מדרכנו". זיאס הראה, על פי כיוון הקבורה של הנשים והילדים, ממזרח למערב, כמקובל בקברים מוסלמיים בארץ ישראל, וכן על פי מבנה הקברים והתכשיטים הערביים שנמצאו בהם, שמדובר בקברי בדווים בני 300 ,200 שנה. תוצאות מחקרו אף מגבירות את ייחודה של התגלית האחרונה - עצמות שתי הנשים מתקופת בית שני.

העצמות נמצאו בחדר הממוקם על ראש גבעה, כ-10 מטרים מהקבר הקיצוני ביותר. פרופ' אשל מכנה את החדר "בית מספד", כי לדעתו שימש לסעודות משותפות ולהספדים. מאחר שהעצמות נמצאו כמעט על פני השטח, מוטרד אשל מהשאלה כיצד הן הגיעו לחדר. מצב העצמות שנמצאו היה גרוע. נמצאו, בין השאר, שתי גולגלות, אך רק שלושה עקבים ולא ארבעה. ברושי סבור ש"הבדווים לקחו את העצמות של הגבירות האלה וזרקו אותן החוצה", מקבריהן המקוריים, "כי לא מצאנו אותן קבורות. הם שלפו אותן כנראה כדי לקבור במקומן את מתיהם".

עוד תגלית מחפירות קיץ 2001 היא קבר הנמצא בחלק המזרחי של בית הקברות ובתוכו ארון קבורה מצופה בשכבת אבץ דקה מאוד. מן הארון נותרה רק התחתית, השאר נשדד. אבץ היה חומר נדיר בעולם העתיק, שנמצא רק בחבל חיג'אז ובפרס. על פי הבדיקות משערים שמקור האבץ הוא בפרס. תיארוך האבץ נמצא עדיין בבדיקות איזוטופיות, אך לדעת פרופ' אשל מדובר בכל מקרה באדם חשוב. הוא מסיק זאת מכך שטרחו לקוברו בארון אבץ. אם יימצא שהארון הוא מתקופת בית שני, הדבר יחזק את העדויות, הוא אומר, שדווקא בחלק המזרחי של בית הקברות נקברו האנשים החשובים, ושקהילת האיסיים היתה קהילה חשובה שאנשים באו להיקבר בה אולי אפילו ממרחקים.

באתר התגלתה גם מערה חדשה, באמצעות רדאר חודר קרקע. נמצאו בה שרידי מחצלת ועליהם חרסים ושרידי מזון: גלעין של אפרסק, הרבה מאוד גרגרי חיטה וגלעיני תמרים וקצת חרצני זיתים. המערה שוכנת סמוך למערות 7 ו-8, אך לא התגלו בה תעודות. בעוד כשבועיים יחדשו אשל וברושי את החפירות בקומראן והם מקווים למצוא מערות חדשות ואולי מגילות חדשות, בעזרת פיתוחים אחרונים של אמצעי גילוי ותיארוך משוכללים.

2ספר הענקים

איך הגיע טקסט על צאצאי המלאכים שהזדווגו עם בנות האדם לכתבי הדת המאניכאית בסין ולמגילות קומראן גם יחד?

55 שנה אחרי ששני הרועים, מוחמד א-דיב ואחמד מוחמד, גילו שמונה כדים ובתוכם מגילות במערה ליד ים המלח, ואחרי השלמת המפעל של פרסום מגילות ים המלח ב-37 כרכים, ב-2001 (העורך הראשי של הפרויקט מאז 1990: פרופ' עמנואל טוב) - עוד יש מה לגלות בקומראן וחקר המגילות רחוק מסיום.

פרופ' דבורה דימנט מהחוגים למקרא ותולדות ישראל באוניברסיטת חיפה ומומחית למגילות מדבר יהודה אומרת, כי מבחינת חקר המגילות הקווים העיקריים של ספריית קומראן התבררו מלכתחילה ועכשיו המחקר מתמקד בפרטים. יש חידושים רבים, המספקים תמונה מלאה יותר ומסייעים להעמקת ההבנה של הרקע היהודי שממנו באה הנצרות, של הנצרות עצמה, ושל התגבשות מקורות המשנה. לפנינו עתה כל האוסף, היא אומרת, לעומת העבר, כשחוקרים הסתובבו כעיוור הממשש חלק מהפיל ואומר שאינו יודע מה זה. "עכשיו יודעים כל מה שיש ואפשר לקרוא את זה. עכשיו מתחילה החקירה לעומק".

כמה חידושים בולטים שאפשר להצביע עליהם: האיסיים השתמשו בלוח השמש. בכך אין חדש. אך התנהל ויכוח בין החוקרים, אומרת פרופ' דימנט, מנין הוא בא לאיסיים. היו שאמרו - ממצרים. והנה, בשנים האחרונות נחקרו ופורסמו טקסטים בבליים מהאלף השני לפני הספירה ומתברר שלבבלים היה לוח כזה בדיוק. "כנראה שהם קיבלו את לוח השמש ממקורות בבליים", היא אומרת. איך? "יש לי תיאוריה", היא ממשיכה, שלא רק לוח השמש, אלא ספרות שלמה הגיעה לאיסיים מגלות בבל, "כי יש להם אוסף של טקסטים ארמיים-יהודיים שאנחנו לא מכירים משום מקום אחר".

להמחשת הדבר היא מספרת סיפור מופלא. בתחילת המאה העשרים מצאה משלחת גרמנית ספרייה מאניכאית (תנועה דתית על שם הנביא מאני, שנולד בדרום בבל, היום עיראק, במאה השלישית לספירה וראה עצמו כיורשם האחרון של אדם, בודהא, זרתוסטרא וישו) מהמאה השביעית לספירה בצפון-מערב סין, באזור טורפאן. הקטעים שנמצאו היו כתובים בדיאלקטים פרסיים שונים. אוריינטליסט יהודי גרמני, וו.ב. הנינג, חקר קטעים אלה ושיחזר מכמה נוסחים חיבור שאותו פירסם בלונדון בשנות הארבעים בכותרת "ספר הענקים". הנינג הראה שהענקים הם אותם צאצאי מלאכים שהזדווגו עם בנות האדם כמסופר בספר בראשית (פרק ו' פסוקים 4-1). כאחד הענקים מוזכר גילגמש, גיבור מיתוס המבול הבבלי, שחי באלף השלישי לפני הספירה.

והנה, סיפור המלאכים שהזדווגו עם בנות האדם ונולדו להם ענקים נמצא בכמה טקסטים בקומראן הכתובים ארמית, וכן בספר חנוך שלשונו ארמית ובספר היובלים שלשונו עברית. האב ז'וזף טדיאוש מיליק, אחד החוקרים המרכזיים בצוות הראשון של חוקרי המגילות, הוא שזיהה בשרידים הארמיים בקומראן קטעים שהכיר מ"ספר הענקים" של הנינג. כלומר, בקומראן נמצא הנוסח הארמי - שהוא בוודאי המקורי - של ספר הענקים המאניכאי.

עולה מכאן, לכאורה, שהמאניכאיזם מכיל לא רק יסודות פרסיים עתיקים, אלא שלידי אנשי התנועה, ואולי אף לידי מאני עצמו, הגיע הטקסט הארמי המקורי שנמצא בקומראן והוא טקסט יהודי. איך הגיע? "זו חידה גדולה", אומרת פרופ' דימנט. היא סבורה שכל הספרות הארמית היהודית שהתגלתה בקומראן מקורה ביהדות בבל, מאחר שיש בה יסודות פרסיים ובבליים שונים, והיא דומה מאוד לפרקים ב'-ו' בספר דניאל הכתובים ארמית, שרקעם אינו לאומי או ארץ-ישראלי אלא מתאים יותר לגלות פרס. היא אינה יודעת איך הספרות הזאת הגיעה לאיסיים, ומשערת שבאמצעות קשרים שהיו להם עם גלות בבל.

3 תרגום השבעים

האם התבסס תרגום השבעים על נוסחים אחרים של התנ"ך, שכמוהם נמצאו בקומראן?

חידוש אחר קשור לתרגום השבעים, הספטואגינטה, תרגום התנ"ך מעברית ליוונית שנעשה במצרים במאות השלישית והשנייה לפנה"ס. לפי האגדה נשלחו למצרים 72 זקנים על ידי הכהן הגדול מירושלים. הם הושמו בתאים נפרדים, אך תרגומם למרבה הפלא היה זהה. למעשה, יש הבדלים בין תרגום השבעים לתורה, בסגנון ובמשמעות, וברושי מציין שעד לפני 50 שנה זילזלו בתרגום השבעים כי ייחסו את ההבדלים האלה לרשלנות.

בקומראן נמצאו מגילות עבריות המתאימות בנוסחן לתרגום השבעים - ולא לנוסח המסורה, והן לפעמים אף מסברות את האוזן יותר. המסקנה לפי ברושי: "השבעים לא בדו דברים מלבם". פרופ' דימנט: "היום יודעים, שכל השינויים בין הספטואגינטה לבין נוסח המסורה - ויש די הרבה שינויים - פשוט משקפים מסורת אחרת של נוסח עברי. מדובר בתקופה שלפני חיתום התנ"ך. בעם היו מסורות נוסח שונות, וכולן מיוצגות בקומראן".

דוגמה טובה היא פרשת נחש העמוני. בשמואל א' פרק י' נאמר בפסוק האחרון "ובני בליעל אמרו, מה יושיענו זה, ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה, ויהי כמחריש". מיד בהמשך, בפסוק הראשון של פרק י"א, נאמר "ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד". הנוסח של תרגום השבעים דומה, רק במקום "ויהי כמחריש" נכתב בו "ויהי לאחר כחודש". אם בנוסח המסורה הקשר נראה קטוע, הרי על פי תרגום השבעים נוצר קשר סיבתי: ביזו את נחש העמוני ולא הביאו לו מנחה, ולאחר כחודש הוא עלה על יבש גלעד.

הפסוק בתרגום השבעים דומה יותר לפסוק המופיע במגילת שמואל א' שנמצאה בקומראן, שבה נאמר: "ויהי כמו חודש". מגילת שמואל, אגב, מכילה תוספת הפורשת תמונה מלאה יותר. אחרי "ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה", נאמר: "נחש מלך בני עמון הוא לחץ את בני גד ואת בני ראובן בחוזקה וניקר להם כל עין ימין ונתן אימה ופחד על ישראל, ולא נשאר איש בבני ישראל בעבר הירדן אשר לא ניקר לו נחש מלך בני עמון כל עין ימין, רק שבעת אלפים איש נסו מפני בני עמון ויבואו אל יבש גלעד. ויהי כמו חודש ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד". מובן מכאן, שנחש תקף את יבש גלעד כדי לסיים את המלאכה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו