בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במשקפיים של יעלון

תגובות

צה"ל ציין השבוע אירוע רב-משמעות. לא חילופי הרמטכ"ל, שנדונו לעייפה, ברגשנות מופרזת; ואף לא ההתנכרות הגסה של אריאל שרון לעוזי דיין, שספג סטירה על הלחי השנייה לאחר שמופז הכה אותו, בהסכמת אהוד ברק, בראשונה. החילופים המעניינים של השבוע, בין יאיר גולן לנעם תיבון, התנהלו הרחק מהזרקורים, בחטיבת הנח"ל, שהפיקוד עליה היה בשנים האחרונות לחותם איכות.

מפקד החטיבה הקודם, טל רוסו, הוא עכשיו מפקד אוגדה, בסדיר ובמילואים, וכוחותיו עשויים להיקרא לפעולה בזירות שונות. בקיץ הבא, לאחר שתורבץ בו תורת הטנקים, מיועד רוסו לפקד על אוגדה סדירה, משוריינת, והמועמד להחלפתו באוגדה יהיה גולן, יורשו בנח"ל, שסיים שם השבוע שנתיים מפרכות והישגיות, שבמרכזן הלחימה בשטחים.

גולן התחלף, פשוטו כמשמעו, עם תיבון, שחזר משנת לימודים בהרווארד. הוצע לגולן לקבל כבר עכשיו דרגת תת-אלוף ולהתמנות לאחד מתפקידי המפתח במטכ"ל, העוזר לתכנון של ראש אגף התכנון (אג"ת), אבל הוא סירב והעדיף לצאת ללימודים, כאלוף-משנה. התפקיד והדרגה הוענקו לאופיר שהם מחיל הים. יאיר גולן הוא בנו של גמלאי צבא הקבע, אלוף-משנה שמעון גולן, שהיה לפני שנים סגן קצין קשר ראשי, ומסלולו מתוכנן אצלו בקפידה. כאשר עמיתיו הסתכלו רק מבעד לכוונת, הרים יאיר גולן את ראשו וראה את המטכ"ל. לכן בא לחטיבת המבצעים, מינהלת התפעול של צה"ל, באומרו אז ללא מליצות למפקדיו, "זה טוב לצבא וטוב לי".

הדור של רוסו, גולן, תיבון ועוד חצי תריסר תת-אלופים ואלופי-משנה, המאובחנים תכופות כצמרת הצבאית שלאחר הבאה, במחצית השנייה של העשור, כמעט אדיש לשאלת זהותו של הרמטכ"ל: הוא מפלס את דרכו בזכות הכרה כוללת בהתאמתו לצרכים המשתנים. משמע, הוא יודע לחשוב נכון וקדימה, לזהות בעיות שעוד לא צצו ולעבד להן מענה במחיר נסבל, בתנאי ישראל. אם יש בכך הפתעה, היא נובעת מסביבת גידולו של דור זה: מלחמת לבנון, האינתיפאדה, שוב לבנון, שוב שטחים. על כן הוא בא בעיקר מחיל הרגלים (צנחנים, גולני, נח"ל, גבעתי, יחידות מיוחדות) ובמקצת מהתותחנים, המפעילים אמצעים חדשניים. השריון נדחק הצדה, ומפקדי החטיבות בו נחותים כיום, בניסיונם המבצעי בשדה, ממפקדי המשנה שלהם, בגדודים.

אלופי-המשנה הבכירים של 2002 היו רבי-סרנים קרביים בסוף שנות השמונים, כאשר האלוף דורון רובין, ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל, כפה על המכללה לפיקוד ומטה מתכונת חדשה, פו"ם "ברק". השם קיבל משמעות אירונית בבוא הרמטכ"ל ששלח את רובין הביתה וביטל לשם כך את מחלקת ההדרכה; אבל חניכי פו"ם "ברק" של אז הפנימו גישה אחרת למערכות צבאיות, לא עוד טקטית בלבד, ודומה שאין להם סיבה להתבטל לפני רבותיהם, הנראים כנפילים מבעד לרשתות ההסוואה של הזמן והמקום המתרחקים.

לא כבר טילפן לברק האלוף בדימוס ישראל טל והחמיא לו על תוכן דברים ששמע מפיו באירוע פומבי כלשהו. "תרכובת נדירה של יסודות ממשה דיין ומיצחק רבין", התפעל טל, שהיטיב להכיר את שניהם. "הזריזות המבריקה של דיין, ההעמקה המדעית של רבין". משקיף נדיב פחות היה נזכר בכישלונותיהם המרים של הרמטכ"ל רבין, בהתמוטטותו ערב מלחמת ששת הימים, ושל שר הביטחון דיין, בשאננותו ערב מלחמת יום הכיפורים, ואולי אף בהתרסקות ממשלת ברק, שנבעה מפגמים מהותיים באישיותו.

טל התכוון לשני סוגים שונים של כריזמה - למנהיגות סוחפת (אם גם רקובה מבפנים) בנוסח דיין, ולסמכות השקטה והשיטתית של רבין. אלה שני טיפוסים מנוגדים של רמטכ"ל. רבין היה קצין-המטה העילאי, שותף לאסכולת שלושת הרמטכ"לים הראשונים, שצמחו בערוץ אגף-המטה - יעקב דורי (שלפנים נטו לזלזל בתרומתו לבניית צה"ל בתום מלחמת תש"ח, אך היסטוריונים מגלים באחרונה את השפעתו), יגאל ידין ומרדכי מקלף. דיין היה מפקד קרבי, שהשאיר לאחרים, גם במלחמות, את השקידה על מלאכת התיאום והניהול. רבין, נוהג טל לומר, היה "מורנו ורבנו", בהנחילו לקצונה דפוסי חשיבה, שהרי גם אם המלחמה היא אמנות, כמו המצביאות בה, בניין-הכוח לקראתה כמוהו כמדע.

אם להתעלם מאותו רכיב חצי-רביני בברק, היה רבין אחרון האלופים החושבים שהגיע לתפקיד הרמטכ"ל; כל יורשיו, חוץ ממשה לוי, התמנו לתפקידם בעיקר בזכות ההילה המבצעית שאפפה אותם, לא אחת בצדק. פסחו על טל, ולאחרונה על עוזי דיין, שגם בו משהו מדיין, דודו, אך יותר משהו מרבין. קצינים כיהושפט הרכבי, אהרן יריב ואברהם טמיר נדונו לתיוג כהוגים ומתכננים, ראשי אמ"ן ואג"ת; במטכ"ל של השנים האחרונות דבק תו זה ביצחק בן ישראל, בשלמה ינאי, בגיורא איילנד, בתת-אלוף גרשון הכהן, ראש חטיבת התורה וההדרכה. בחיל הים סבל מכך שאול חורב, שעל פניו הועדף כמפקד הזרוע ידידיה יערי. בחיל האוויר עלול להיפגע מכך עמוס ידלין, לשעבר ראש להק מודיעין וראש מטה החיל, כיום מפקד המכללות. אם לא יתמנה למפקד חיל האוויר או לראש אמ"ן, יהיה האלוף ידלין מועמד בולט לראשות המועצה לביטחון לאומי. עוד לפני שנפרד מעוזי דיין, הציע ראש הממשלה שרון לאלוף בדימוס דוד עברי, ששב מהשגרירות בוואשינגטון, לחזור לתפקידו הקודם במועצה; בהיותו מפקד חיל האוויר במלחמת לבנון הוצע לעברי להתמנות למנכ"ל משרד הביטחון, אצל שר הביטחון שרון. בשני המקרים סירב, בראשון בחצי-פה, כדי שלא להכעיס את שרון, הפעם ללא היסוס. אין חוזרים לאחור, מה עוד אצל שרון, שפגע אנושות בתפקודו של עברי בבית הלבן, בהשאירו את השגריר מחוץ לחוגו הפנימי.

ברגעי החלטה, לקראת מינוי רמטכ"ל, מפקד זרוע, ראש שירות ביטחוני, הממנים נרתעים לרוב מדימוי של קודקוד שכוחו במוחו (חריג מובהק: העדפת כרמי גילון על גדעון עזרא לראשות השב"כ). למרות הצלחתו של אפרים הלוי בתחומים מסוימים של עבודת המוסד - בכירים מתחתיו, שאינם ממעריציו, טוענים כי הוא מרבה מדי לפסול מבצעים מוצעים - סביר שיורשו יבוא מערוץ הפיקוד. השבוע, בבואו להיפרד מהלוי ומראשי האגפים, עוד נדרשה דעתו של מופז בסוגיית תיאום בין צה"ל למוסד בפעילות מבצעית משותפת. אחד מראשי האגפים במוסד אמר באחרונה, כי בהתמודדות בין מועמדים שווים, ברוב המאפיינים, ראוי לתת עדיפות לאלוף, או לראש יחידה מבצעית במוסד, שניהל מבצעים מסובכים מחבורת פיקוד קדמית ונבחן בשעת לחץ. הלוי, סביר להניח, לא ירצה להישאר בתפקידו כשימלאו לו 70 שנה, בתחילת 2004, ואם יתאפק שרון עד לאחר הבחירות הבאות לכנסת, המועמד הבולט ביותר לתפקיד יהיה האלוף יערי, מפקד חיל הים ולשעבר מפקד שייטת 13, ראש מיספן מודיעין ים ולתקופות קצרות איש ארגונים ביטחוניים אחרים.

בהחלטות על מינויים בכירים הועדפו דרך שגרה מפקדים החלטיים, התקפיים, קצרי רוח, אנשי מעשה, סוף מחשבה במעשה תחילה; כאילו טובה ההחלטה השגויה - ובלבד שתהיה החלטה כלשהי - מההתלבטות השקולה, המתמשכת. כל רמטכ"ל היה לבן-גוריון בזעיר אנפין; כל הרהור על פשיטה, גמול, הפצצה - להכרעה על הקמת המדינה, לחציית הרוביקון, לחיתוך הקשר הגורדי.

במאמר בירחון זרוע-היבשה האמריקאית "ארמי" עוקץ החודש קולונל בדימוס - קצינים מסוגו אינם מגיעים לדרגת גנרל - את צבאו, אויב המחשבה. לויד מתיוס, לשעבר עורך רבעון המכללה למלחמה של זרוע היבשה, כותב כי לצבא האמריקאי יאה מסקנתו של ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם הראשונה, לויד ג'ורג', כי "המוח הצבאי מתייחס לחשיבה כאל צורה של מרידה". בחיל הים האמריקאי, מספר מתיוס, היה דימוי של הוגה קטלני לעתיד הקצין. "לא ברור לי מדוע לא קודמתי", התמרמר ימאי שלא נעשה אדמירל. "מעולם לא התחצפתי למפקדי, לא העליתי אונייה על שרטון ולא כתבתי שום מאמר לירחון שלנו".

בצה"ל, בשנותיו הראשונות, היה כתב-העת "מערכות" במה לקצינים צעירים שהיו לימים לאלופי המודיעין והתכנון, כשלמה גזית ואברהם טמיר. אחר כך דעכו הסקרנות והחקרנות, או הוסתרו מאחורי מבע קשוח. אמירתו הנודעת של רפאל (רפול) איתן, "רוצה לדעת מה חושב ערבי? פתח לו את הראש", היכולה אמנם להתפרש כפיתוח מרחיק לכת של הציווי "דע את האויב", הקרינה גם על קציניו: לא היתה להיטות לשמוע מה הם חושבים. סכין הקומנדו בין השיניים הפריעה להרהר בקול.

משה יעלון מחזיר לנדנדה זו מידה של איזון. אף שאינו הרמטכ"ל הממושקף הראשון - קדמו לו בכך דורי, חיים לסקוב, צבי צור ומרדכי גור - הוא אולי היחיד שמשקפיו השפיעו על מסלולו הצבאי: כשהתגייס, בקיץ 68', ויתר בפיכחון על קורס טיס וסיירת מטכ"ל, שאליהם לא התקבלו אז מאותגרי ראייה כמותו; רק לאחר עשור ניתן לו לפקד, עם משקפיו, על סיירת הצנחנים, על פלגה בסיירת מטכ"ל ולבסוף גם על היחידה כולה. מפקדיו זיהו אצלו במאוחר את יכולתו - איציק אייזנמן, אז סגן מפקד פלוגה בנח"ל המוצנח וכיום אלוף פיקוד המרכז יצחק איתן, המליץ למפקד הגדוד יורם יאיר לשלוח את סמל המילואים לקצונה ולקבע. יאיר הריץ את יעלון במסלול מזורז, חצי שנה מפקד מחלקה (אברהם בורג, ישמח בן אליעזר לדעת, היה אחד ממפקדי הכיתות אצלו), מפקד פלוגה (שוב בורג שם, כמפקד מחלקה) והלאה, לקידום. מאז רץ יעלון קדימה כה מהר, עד שלא התפנה להשכלה צבאית מסודרת ונאלץ להשלימה בלימוד עצמי. כשהעמיקה המעורבות בלבנון, נשלף רב-סרן יעלון מפו"ם באמצע השנה לפקד על גדוד בחטיבת הצנחנים, וחזר ללימודים רק במכללה צבאית בריטית, שהשפיעה רבות על גישתו לעימותים מוגבלים. קודמו פסח על פו"ם כליל. השבוע, כשנפרד מהמכללות, העניקו לו האלוף ידלין ומפקד פו"ם יעקב זיגדון תעודות "בוגר כבוד" של פו"ם והמכללה לביטחון לאומי.

יעלון הוא דמוקרט מחשבתי - בדיונים הארוכים אצלו הדעות אינן מצדיעות לדרגות - המשוכנע שתהליכים סדורים של בחינה וליבון מבטיחים תוצרים נכונים יותר מהבזקי גאונות, או עריצות, אישית. צוותי החשיבה שבראשותו, הערכות המצב (שבועיות או תכופות יותר), אישורי מבצעים וגיחות ודיוני הרמטכ"ל עם סגנו וראשי האגפים המעורבים במישרין בלחימה (מודיעין, תכנון, מבצעים) - צפויים להיות מוקדי גיבוש ההחלטות בצבא. הם ולא דיון המטכ"ל, בבוקר יום שני, שהוא כישיבת ממשלה בתקופת קבינטים ומטבחונים.

ועם כל הכבוד לדמוקרטיה, צבאות משוועים להנחיה עליונה, מוטב מהדרג המדיני באמצעות הרמטכ"ל, ואם הממשלה אילמת - מהרמטכ"ל, שאם לא כן יאחז בהם שיתוק, או שימינם לא תדע מה עושה שמאלם. תורתו של יעלון, גרסה מעודכנת לתורת הביטחון הנושנה של ישראל, נמסרה למטכ"ל השבוע, והחידוש המסוים בה עוסק במושג ההכרעה. לא עוד העדפת "מחץ" על "עמידה", כבימי בן-גוריון ודיין, רבין וטל ואפילו ברק. זה האחרון אמר לאחרונה - האוזניים מסרבות להאמין - שלולא הסיג את צה"ל מלבנון, היו מגויסים לצורך הכפול של מבצע "חומת מגן" וכוננות בחזית הצפונית 80 אלף חיילי מילואים, ולא 30 אלף בלבד, ואז לא היה ניתן לשחררם הביתה סתם כך, ללא "קתרזיס" (של פעולה בלבנון).

בעיני יעלון, ההכרעה שוב אינה חדה, מהירה ומוחצת; היא מצטברת בהדרגה, בזכות הסכמה חברתית והתמדה צבאית, והיא מוגדרת על דרך השלילה, אי-כניעה ללחצים אלימים. אין ניצחונות גדולים. גמאל עבד אל נאצר קיווה ש"מה שנלקח בכוח ישוחרר בכוח". ערפאת, כדברי אלוף במטכ"ל של יעלון, האמין ש"מה שלא הושג במו"מ, יושג בבינאום". אין ניצחונות גדולים, יש רק הרתעה - בצפון ובמזרח - ומניעת נסיגות תחת אש. יעלון, כמדומה, די שלם עם עצמו: הוא אינו שואף להתפשט, רק מסרב להתכווץ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו