בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניצחון הכיפה השקופה

הלובי הדתי קיבל בשביעות רצון את דו"ח הוועדה לבדיקת שילובן של נשים בצה"ל. אלוף יפתח רון-טל, שעמד בראש הוועדה, הוא תושב התנחלות של גוש אמונים, נשוי לחוזרת בתשובה ומגדיר עצמו "שליח מצווה". האם הוא יכול היה להוציא תחת ידיו דו"ח אחר?

תגובות

צילומים: ניר כפרי

לפני שנה, בעיצומה של האינתיפאדה, כאשר העומס על חייליו הלך וגבר עד כדי מצוקת כוח אדם למילוי המשימות, עמד צה"ל על סף משבר. "זה היה הדבר האחרון שמדינת ישראל היתה זקוקה לו בשעה קשה זו", אומר האלוף יפתח רון-טל, מפקד זרוע היבשה. הרמטכ"ל, שבתוקף התיקון לחוק שירות ביטחון מינואר 2000 נאלץ לאפשר לחיילות לשרת בתפקידים נוספים וביחידות קרביות, ראה בכך גם דרך להגדיל את הכוחות העומדים לרשותו. אבל מה שצה"ל הרוויח בתוספת חיילות, הוא היה עלול להפסיד באובדן של אלפי חיילים דתיים. "אני לא משוכנע שהציבור יודע עד כמה חמורה היתה המציאות שעמדנו בפניה", אומר האלוף רון-טל. "היינו על סף משבר שהיה מביא לכך שמגזרים שלמים של טובי בחורינו לא היו מתגייסים".

התיקון לחוק, שהתקבל בכנסת ברוב מכריע, קבע חד משמעית כי זכותה של אשה שווה לזכותו של גבר למלא כל תפקיד בשירות הצבאי. ההתמרמרות בחוגים הדתיים הצטברה בהדרגה, ככל שהתרבו שאלות ותלונות מחיילים על בעיות ופיתויים שבהם נתקלו. הקש ששבר את גב הרבנים היה יום עיון תמים למדי על "נשים בצה"ל", שהתקיים בשלהי שנת 2000 ביוזמת המכון הישראלי לדמוקרטיה ובהשתתפות הרמטכ"ל שאול מופז. האינתיפאדה כבר היתה בעיצומה, והרמטכ"ל התחייב על הרחבה של מעגל התפקידים המוצעים לנשים, על שילוב יותר ויותר קצינות וחיילות במערך השדה ועל פתיחה הדרגתית של מסגרות מעורבות ביחידות הקרביות.

"זה לא ילך", צינן האלוף יעקב עמידרור, אז מפקד המכללות, את האופוריה שאחזה בקהל. "אם נכניס נשים ליחידות לוחמות, נפעל נגד הרצון של הצבא לגייס יותר ויותר מהמגזר הדתי. המגזר הדתי לא יוכל להתגייס ליחידות שבהן הוא יידרש להפר כללים ברורים של ההלכה בגלל הימצאותם של גברים ונשים יחד. מישהו צריך להחליט מה סדר העדיפויות. זה יחול על החרדים, אבל אני אומר לכם שזה יחול על חובשי הכיפות הסרוגות, בני ישיבות ההסדר ובני המכינות הקדם צבאיות. הם לא יוכלו לשרת בצוות טנק שיש בו אשה. אני לא אומר אם זה טוב או רע, אך את הנתון הזה יש להביא בחשבון".

ואכן, כפי שצפה עמידרור, שהיה אז האלוף הדתי היחיד במטכ"ל, דבריו המפורשים של הרמטכ"ל הזעיקו את רבני הזרם הדתי-לאומי, שבאופן נדיר התאחדו תחת דגל ההתנגדות. מלבד דיבורים בנוסח "ייהרג ובל יעבור" היו בהם שהחלו לתת למגויסים הנחיות מעשיות לדחות את הגיוס, או לחלופין להשתלב במסלול הנח"ל החרדי. בזירה הפוליטית הוקם מטה מאבק שאותו הובילו ח"כ חיים דרוקמן והשר לעתיד אפי איתם.

לאחר חודשים של אווירת משבר ונתק בין הצדדים הרמטכ"ל באוגוסט 2001 לפגוש את נציגי ועד הפעולה של הרבנים, ובעקבות המגעים הורה על הקמת ועדה מטעמו לבחינת טענותיהם. לראש הוועדה, האיש שעליו הוטל לטפל בתפוח האדמה הלוהט, הוא מינה את האלוף רון-טל. להצלחה גדולה מזאת לא יכלו הרבנים לפלל, שהרי רון-טל הוא בהרבה מובנים בשר מבשרם אף שאינו חובש כיפה. "מבחינה מסוימת אני רואה את עצמי אפילו כשליח מצווה", אומר רון-טל. "אני שומר ככל האפשר על אורח חיים דתי כשהכיפה שעל ראשי היא שקופה. הכי חשוב להיות יהודי".

בזכות כישורים אלה, לצד "רגישות וראייה מספיק רחבה", כפי שהוא מעיד על עצמו, הצליח רון-טל לרבע את המעגל. "מסקנות העבודה שלי על השילוב הראוי לא פוגעות כהוא זה בשירות הבנות ובמקביל, עם תשומת הלב המתאימה, הן סוגרות את הפתח שדרכו יוכל ציבור זה או אחר לבוא ולהגיד, אני לא נושא בנטל".

לחתוך את ראש הנחש

רון-טל, לשעבר רוזנטל, הוא בן קיבוץ נתיב הל"ה שבעמק האלה. בנעוריו הוא נודע כאלקטרונאי חובב, אחד שמסתגר בשעות הלילה במקלט ומרכיב מכשירי רדיו על פי שרטוטים. הוא למד במוסד החינוכי של השומר הצעיר בכפר מנחם, קודם לגיוס הוא יצא לשנת שירות כמדריך בסניף המחנות העולים בהרצליה. את חברתו ורד שסקין, כיום אשתו, הוא הכיר כשהגיעה עם גרעין נח"ל לקיבוץ. לאחר החתונה שהיתה בנתיב הל"ה הם נדדו לקצרין (רון-טל היה אז מ"פ טנקים בחטיבה 7), מרמת הגולן לערד, לירושלים, לתקוע וזה 13 שנים הם גרים בהתנחלות של גוש אמונים.

"זו לאו דווקא האידיאולוגיה שהביאה לבחירה במקום המגורים", הוא משתדל לשכנע. "זה מקרי". באותו זמן, בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה, מינה אותו אלוף פיקוד המרכז עמרם מצנע למח"ט רמאללה. "קפצה עלי אז רוח התנדבות והעמדתי את עצמי כמועמד, אפילו שלא היה לי ניסיון בהפעלת חי"ר וכוחות מיוחדים. מצנע ענה לי ביושר שהוא צריך לחשוב, כשיצאתי ממנו שמעתי אותו מעבר לדלת מודיע באינטרקום לקצין השלישות הפיקודי 'תפוס אותו לפני שהוא בורח, תפסנו פראייר'. גם אם הפרטים לא מדויקים, זה בערך מה שקרה. הבנתי די מהר שאני הולך לבלות שם את כל זמני, אשתי אמרה לי 'הבנתי, מצא לי מקום על-יד'".

הארעי היה לקבוע, ההוויה גיבשה את התודעה, אבל למרות הזיהוי המובהק שלו כ"אלוף מתנחל", כלשונה של כותרת הראיון אתו ב"מעריב" בחודש מארס, רון-טל חוזר ומתעקש כי "איש לא יכול לדעת את השקפותי הפוליטיות, גם מקום מגורי לא מעיד על כך".

לפני כחודשיים, בהרצאה לבני נוער בלטרון, הוא הכתיר את הרפורמות הנעשות ברשות הפלשתינית כ"חארטה אחת גדולה". הדברים שודרו בגלי צה"ל וחוללו סערה זוטא. "בדיעבד, למרות שהוקלטתי בלי ידעתי, אני לא חוזר בי", הוא אומר. "לא קיללתי, כפי שהיו שטענו נגדי, בדקתי במילון ערבי-עברי ומצאתי שבשפה העממית חארטה זה בסך הכל שטויות. זו אפילו לא מלה גסה".

המעידה הלשונית ההיא לא לימדה אותו להיזהר בלשונו, אולי להיפך. "הסיכוי היחיד שיכול להביא לשינוי אסטרטגי באזור", מצהיר רון-טל, "הוא חיתוך ראשם של הנחשים, או בלשון ברורה יותר - החלפת ההנהגה הטרוריסטית הפלשתינית בלי יוצא מן הכלל. זאת השקפתי מאז ומתמיד", הוא אומר, ואז אולי קולט שדבריו יכולים להשתמע כביטוי עמדה פוליטית, משום שהוא מוסיף מיד "בעניין זה אני חושב שאני מייצג נאמנה את עמדתו של צה"ל".

שאלות בבית הכנסת

על פי גודלה, משפחת רון-טל אינה יוצאת דופן ביישוב. לזוג רון-טל שבעה ילדים: הבכור עמרי, עידו, אסנת, אלימלך, נחמיה, צבי-חיים ושקד, שטרם מלאו לה חודש ימים. ילד נוסף, ישעיהו, "תינוק חמוד להפליא", מת בחטף בעריסה לפני 15 שנים בהיותו בן חמישה חודשים בלבד, טרגדיה שאינה משתכחת. "זו היתה חוויה נוראה", אומר רון-טל. "כשקמתי בבוקר לאסוף אותו מהמיטה אלי הוא היה קר ולגמרי כחול. מיד הבנתי שהוא נפטר, אפילו לא ניסיתי להנשים אותו".

כשבוחנים את שמות הילדים מבחינים מיד היכן הוא קו פרשת המים בין התקופה הקיבוצית לעידן הדתי. אשתו, שגדלה בערד כחילונית לחלוטין, החלה להתקרב אל הדת כשעוד היו זוג צעיר בירושלים. על הוריה, שהיו פעילים במפלגת "התחיה", עבר באותו זמן תהליך דומה, ובלי קשר אליהם - גם על אחותו. חברים חובשי כיפה הזהירו את ורד רון-טל, את לא יודעת למה את נכנסת, אבל היא לא נרתעה.

הוא לא הצטרף למסע, אבל בהדרגה הוא התחייב למחצה. הוא שומר כשרות, בסופי שבוע ובחגים הוא מתפלל בבית הכנסת המרכזי של היישוב ומטבע הדברים, ככל שמצב הביטחון מעורער יותר, אליו נשואות העיניים. "חלק מהחוויה של התפילה, אני מקווה שהקדוש-ברוך-הוא יסלח לי, זה המפגש לא רק עם הספר והקדושה", הוא מסביר וכהרגלו מחייך. "בגלל התפקיד שלי נהוג להתאסף סביבי ולשאול שאלות. אני מקפיד מאוד לא לגעת בעניינים צבאיים ופוליטיים, ולזכותם של החברים הם לא לוחצים. יש לי אינטגריטי שאני מקפיד עליו ונדמה לי שלא נפלתי אפילו פעם אחת".

למעט אולי שיחה עם הרב של עפרה, אבי גיסר, שאתה מקורב אליו מאוד ואני מצטט דברים שהוא אמר לפני ארבעה חודשים לכתבת "הארץ": "אני לא יודע אם זה נשמע אמין או לא, אבל קצין בכיר בצה"ל אמר לי שכשנכנסנו לג'נין נתקלנו בתמיכה גדולה של האוכלוסייה". זה אתה הבכיר?

"לא היה ולא נברא".

היכן הוא מדורג בסולם שבין החילוניות לאמונה? במקום מגוריו לא בודקים בציציות, ואשר לו, את התשובה על השאלה הזאת ניכר שהוא מעדיף ואף נהנה להשאיר עמומה. לא כך ילדיו, שהתחנכו כולם ומתחנכים עדיין במסגרות דתיות מובהקות. שני בניו הגדולים למדו גם במכינות קדם צבאיות: עמרי, שהיה מ"פ בצנחנים, בישיבה בעלי ואילו עידו, מפקד צוות ביחידה מובחרת, בישיבה בעצמונה.

הוא גלוי ראש, היא שערה עטוף במטפחת; כדי לפענח את רון-טל יש לעסוק גם ברעיה הנמרצת, שטביעות אצבעותיה ניכרות עליו. היא היתה רבש"ץ (רכז ביטחון שוטף צבאי) ואף משגיחת כשרות, תחומים שנחשבים גבריים מובהקים. בעלומיה, בטרם היתה לדתייה, היא היתה מ"כית בנים במחנה דותן, בזמנים שנוכחות נשים בתפקידים מסוג זה היתה נדירה. כיום, עדות חותכת לתמורה בהשקפת העולם, היא המליצה לבתה אסנת לא להתגייס למסלול קרבי, ובעקבות העצה פנתה הבת לעתודה האקדמית ולומדת מדעי הרפואה.

ידה בכל, היא עוסקת בייעוץ ובטיפול משפחתי ולהבדיל, היא גם טוענת רבנית. לקראת ההסמכה, מחשש שהרבנים יטילו בה דופי, היא ויתרה בצער על המשך האימונים בקונג-פו, אומנות לחימה שהסבה לה הנאה מרובה. כאילו בזה לא די, עד להקמתה של ועדת רון-טל, היא כיהנה כמשקיפה מטעם תנועת האשה הדתית-לאומית "אמונה" בוועדת הכנסת למעמד האשה, והתפטרה כדי למנוע טענות אפשריות על ניגוד אינטרסים.

אגדת מתנחלים מספרת, כי בהיותו מח"ט רמאללה עמדה אשתו בראש הפגנה של תושבים נגד מדיניות הביטחון. למרות הפיקנטיות שבדבר, גרעין האמת שבאגדה קטן עד מאוד. ורד רון-טל היתה בדרכה לשיעור קונג-פו בירושלים כשנקלעה למקום ההפגנה, ומיהרה לנתק מגע מהמפגינים. "אני וילדי כעיקרון לא משתתפים בפעולות מחאה", היא מסבירה.

לא יודע להפסיד

את מלחמת לבנון התחיל רון-טל כקצין אג"ם של אל"מ אלי גבע, המח"ט שמטעמי מצפון התפטר מתפקידו ערב הפריצה אל ביירות. הם היו אז ידידים בנפש, ההערכה היתה הדדית. בראיון עם יואב לימור ב"מעריב" לפני חצי שנה אמר רון-טל על גבע, "יכול להיות שבמעשיו השתלבו גם טעמים אחרים, כמו פחד". הדופי שהטיל בו על מורך לב הצית את גבע. שבוע אחר כך, באותה אכסניה ועל פני עמוד שלם, הוא הסתער על רון-טל בשצף קצף:

"רון-טל עת שימש כקצין אג"ם תחת פיקודי, טמן את ראשו, תרתי-משמע, בצריח הטנק, עד כי היה מועמד להדחה. עקב תפקודו הלקוי היה כבר דיבור עם מחליף. למותר להבהיר לאלוף, שנדרש אומץ לב רב יותר ללכת נגד הזרם מאשר להישאר שותף לכשלון המלחמה המיותרת בלבנון. אלוף רון-טל הוכיח בהתנהגותו באותה עת כי איננו מסוגל לתפקד כקצין אחראי ויוצר במצבי לחימה... אם יתמנה לתפקיד כזה בעתיד אנו נשלם את המחיר", הזהיר.

כיצד הגיב רון-טל על הדברים הבלתי מחמיאים הללו? "צחקתי", אומר רון-טל לקונית. "היו אלי פניות רבות שאגיב, אבל מפאת כבודו של האיש, שבעקבות של"ג ניתקתי את יחסי אתו, העדפתי שלא". בשביל מה היית צריך את זה, העירה לו אשתו אחרי הראיון ב"מעריב", עברו הרבה שנים, הסיפור כבר לא רלוונטי, תן לבן אדם לחיות בשקט, הרי התפייסתם כבר. בהלוויה של האלוף נחמיה תמרי היא אף דחקה בבעלה ללחוץ את ידו של גבע. עמוק בלב שמורה לו אצלה פינה חמה, זכר לימים הטובים, והסיבוב הנוכחי של חיטוט בפצעים שנדמה כי הגלידו, בהחלט אינו לרוחה.

יתכן שאת צודקת, השיב לה רון-טל, אבל עכשיו אינו נרתע מחזרה אל אותה פרשה רחוקה, בתוספת עקיצה מרומזת לאלי גבע. "במהלך המלחמה היו לו (לגבע) כמה התבטאויות ענייניות שהתייחסו לכיבוש מערב ביירות כאל מהלך מוטעה, אבל איש לא תיאר לעצמו שזה יוביל לאן שזה הוביל. הוא יצא למרכז הארץ ולא חזר, הידיעה שהוא מפסיק את תפקידו נחתה עלינו בבעבדה בהפתעה מוחלטת. לביירות נכנסתי עם מח"ט חדש, דני בנדל, לוחם עז נפש". חודשיים אחר כך קיבל רון-טל פיקוד על גדוד, ואת עיקר הקדנציה עשה בהרי השוף במשימה של השכנת שקט בין הנוצרים לדרוזים.

עד לתפקיד הנוכחי הוא היה בין השאר מח"ט טנקים, מפקד בסיס האימונים בצאלים וראש מטה זרוע היבשה. בצמרת הצבאית הוא מקורב במיוחד לאלוף פיקוד המרכז הטרי, משה קפלינסקי. עתידו של רון-טל לא ברור: יש הרואים בו מועמד להתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל, אחרים אומרים שהוא הבטחה שהכזיבה. הוא מהקצינים המסווגים כחושבים, הוא מסביר פנים, הוא ערמומי, גם מבקריו זוקפים לזכותו ראייה מערכתית וכשרון להתוות דרך. הרקורד שלו, כשל יתר בני דורו בשריון, נעדר זוהר מבצעי. הוא נעדר כריזמה, המנהיגות שלו מושתתת על מסירות, השקעה כבירה, רצון עז להצליח והזדהות טוטלית עם המערכת.

טוענים כלפיך שאתה מיטיב לכוון לדעתם של הקובעים.

"אם הכוונה לרמטכ"ל היוצא שאול מופז, בעיני זו מחמאה. בנושא היחס שראוי לנהוג בערפאת ולא רק בו, אכן ראיתי איתו עין בעין".

בצבא, כמו בכדורסל, אהבתו הגדולה, הוא משחק עד שהוא מנצח, "ואם אין ברירה אז בשיניים". על המגרש הוא כסאחיסט, צריך לראות אותו נאבק עד כלות כדי להבין עד כמה הספורט והצבא בעצם משקפים זה את זה. "אני מודה שאני מנצל את מעמדי ואת דרגתי", אומר רון-טל, שהפסד בשבילו זה סוף העולם.

נסיגה מרוח החוק

אחרי שמילא תפקיד סמח"ט הוא נרשם ללימודי משפטים כשהוא מצויד בבגרות "ככה וככה" ובמבחן פסיכוטכני "די בינוני". אתה, שהיית במלחמת לבנון, אין סיכוי שידחו אותך - הוא ניחם את עצמו והלך לאוניברסיטת בר אילן, כי אמרו לו שאין מקום קל מזה להתקבל. לראיון עם דיקן הפקולטה הוא בא במצב מבצעי מתקדם, הנעליים היו מכוסות בוץ במידה המתבקשת. "הייתי משוכנע שבמצב צבירה כמו שלי, איך שהוא רואה אותי אני ישר בפנים".

הצגת התכלית נכשלה. בשבילו זה היה שיעור לחיים, אבל בכך לא נגוז החלום. את התואר הוא עשה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר הסטאז' והבחינות ללשכה היה לעורך דין מן המניין. בזכות הכשרתו המשפטית הוא מרבה לשבת בהרכבים של בתי דין צבאיים. על סרבני השירות בשטחים נוסח 2002 הוא אומר, "הם לא ראויים ללבוש מדי צה"ל. צריך לקרוע מעליהם את הדרגות".

בוועדה הנושאת את שמו של רון-טל כיהנו מלבדו גם יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, תא"ל סוזי יוגב, הרב הצבאי הראשי תא"ל ישראל וייס ותא"ל שלמה אורן, שריכז את עבודת המטה. המסקנות, שפורסמו לראשונה לפני כחודש, תחת הכותרת "השילוב הראוי", ממתינות עתה לאישור הרמטכ"ל החדש, משה יעלון. בדרך לגיבוש המסמך זימנה הוועדה חמש פעמים לפחות את משלחת הרבנים, אך לא ישבה אף לא פעם אחת, ולו רק כדי לצאת ידי חובת איזון, עם נציגות כלשהי של נשים.

"יפתח הוא אדם חביב, העבודה שנעשתה היא רצינית, רק מה? את התוצאות, שיש בהן נסיגה מרוח החוק, אני מאוד לא אוהבת", אומרת ח"כ נעמי חזן, שהיא גם יו"ר ועדת המשנה של הכנסת לענייני כוח אדם בצה"ל. "הוועדה ביקשה לרצות את הרבנים בלי להרגיז מדי את הנשים".

העיסוק המוגזם, לדעתה, עד לפרטי פרטים, בלבוש, במגורים, במקלחות, בגדרות ובחציצות, ההתערבות באורח החיים היום-יומי - "לא לזה פיללתי. במקום שהנורמה תהיה שירות מעורב ושהנפרד יהיה החריג, הוועדה הפכה את הסדר. דווקא כשנוצרה כבר דינמיקה, במקום לעודד את המצוינות ולפתוח עוד ועוד יחידות לפני חיילות שהקב"א והדפ"ר שלהן גבוה משמעותית מזה של החיילים, אני מתרשמת שהתהליך נבלם".

"אין פה חזרה לתקופות אפלות", הודף רון-טל את הטענות. "ניתחנו את מגמת שילוב הנשים בצה"ל בהשוואה לצבאות זרים, אין לנו במה להתבייש. אנחנו כארגון צריכים לפעול לפי היתרון היחסי, לשבץ נשים היכן שנפיק מהן את מרב התועלת. גם בלי שהן תהיינה קרביות בחי"ר המעולה ובשריון, שאליהם הביקוש הוא מזערי, יש לנו מגוון מספיק רחב של תפקידי לחימה אטרקטיוויים להציע. אבל זה עוד לא סוף הבירור, הוריתי על ביצוע מבחן פיסיולוגי השוואתי, שלאור התוצאות שלו נחליט על פתיחה או סגירה של יחידות, אם כי לפי הערכתי לא יחולו שינויים בולטים".

נדמה שאתם מעניקים לחיילים הדתיים זכות וטו.

"אם חייל דתי בתותחנים, למשל, יבקש לא לשרת בסוללה שהיא מעורבת, נצרף אותו לסוללה אחרת. בשום פנים ואופן לא נוציא את הבנות. חלילה לנו. הכל נעשה ברגישות, הביקורת המשתמעת מדבריך היא לא הוגנת. המגזר הרבני, גם לו היה קשה עם המסקנות של הוועדה שלנו".

אני בספק. הרי אחד הנציגים שהתדיינו אתכם היה הרב של בנך עמרי במכינה בעלי, וברור - ולא מהסיבה הזאת בלבד - לאן הלב שלך נוטה.

"אם ישאלו לדעתי, אני ממליץ בכל לב למי שמרגיש צורך לחזק את בנו לפני גיוסו לצה"ל, לשלוח אותו למכינות דתיות או חילוניות".

באגף הרבנים מברכים על המוגמר. זו עמדתו של אליעזר שיינוולד מישיבת ההסדר בחיספין, שלצד יגאל לוינשטיין מעלי ואייל קרים מהמכינה של "עטרת כהנים", היה מראשי ועד הפעולה. "האם מנענו את התהליך שעלול היה להוביל לקריסה, שחייל דתי יאמר שעל פי אמונתו הוא לא יכול לשרת בצבא?" שואל שיינוולד. "בהחלט. בזה הצלחנו. יש כמה דברים שעוד לא סגורים סופית ואני מקווה שהם ייפתרו, אבל גם אם לא - הסכנה חלפה". *

עקרונות "השילוב הראוי"

לא לחינם מרוצים הרבנים מהדו"ח של ועדת רון-טל לבחינת שילובן של נשים ביחידות צה"ל. הנה עיקרי הדו"ח:

* בנות שישרתו כלוחמות יחויבו בשירות סדיר של שלוש שנים.

* אופיו ומהותו של השירות במערכי החי"ר והשריון אינם מאפשרים צירוף נשים.

* כל חייל דתי שיבקש זאת יוכל לשרת בפלוגה שאינה מעורבת. לשם כך, יוקמו בכל יחידה פלוגות לבנים בלבד, לצד פלוגות מעורבות.

* חיילים וחיילות יידרשו להסתובב בבסיס בלבוש צבאי מלא בכל שעות היממה.

* תחול הפרדה מלאה בין מגורי הבנים למגורי הבנות בבסיסים. במאהלים יופרדו המגורים באמצעות מחיצות בד גבוהות.

* מדריכות אימון גופני יחויבו בתלבושת ספורט אחידה וצנועה שיספק הצבא. חייל דתי שיבקש זאת יהיה רשאי לקבל פטור משיעור בהדרכת מד"סית.

זה אולי נראה כמסמך שהתבשל במפגש רבני, אבל האלוף יפתח רון-טל אומר, שלהפתעתו הרבה גילה ש-90% מההוראות הללו קיימות ממילא בפקודות מטכ"ל, אבל לא נאכפו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו