בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רעב כמו מרקס, טקטיקן כמו הינו, מרוכז כמו אינדוראין

סיפור ההתאוששות של לאנס ארמסטרונג ממחלת הסרטן, עד לנצחונותיו בטור דה פראנס, הוא אחד ההירואים ביותר בהיסטוריה של הספורט. אבל האם נראה היום ברחובות פאריס גם את הרוכב הגדול בהיסטוריה של מרוצי האופניים? מה למד ארמסטרונג מאנקטיל, מרקס, הינו, למונד ואינדוראין? איך בנחישות ובחכמה הוא מגלם את המיטב בגדולים שבקודמיו

תגובות

ז'אק אנקטיל

אליפויות: 57 ,'61-'64'

אופניים: פלדה, 13-15 ק"ג

שיא מהירות ממוצעת: 37.3 קמ"ש

הפרש ניצחון ממוצע: 7:20 דק'

אחוז מסיימים בתקופתו: 57.1

ז'אק אנקטיל הצרפתי היה הרוכב הראשון להשיג חמישה נצחונות בטור דה פראנס והיה הראשון להגיע לדרגה כזו של עקביות במרוץ המתיש. עם זאת, חשוב לזכור כי רוכבים גדולים שקדמו לאנקטיל, סבלו מהעובדה שתושבי אירופה של אותם ימים ניצלו לעתים את נופי צרפת דווקא בכדי לערוך מדי פעם איזו מלחמת עולם קטנה.

הראשון לזכות בשלוש אליפויות בטור היה הבלגי פיליפ טיג'ס. בניצחונו הראשון, ב-1913, שבר טיג'ס את המזלג הקדמי של האופניים, נשא את האופניים על גבו לעיר קרובה ושם תיקן אותן בחנות מקומית. כל זאת משום שבאותם ימים אסור היה לרוכב לקבל כל סיוע טכני מגורם חיצוני.

מי שעוד עשוי היה לזכות במספר משמעותי יותר של נצחונות בטור היה ג'ינו ברטלי מאיטליה, שניצח בטור ב-1938, התגייס לצבא האיטלקי, ולאחר המלחמה שב להתחרות וזכה בטור של 1948. ברטלי, הרבה בזכות יריבות דינמית עם בן ארצו פואסטה קופי, היה הראשון להביא לתחרות מימד של 'סופרסטאריות'.

אנקטיל זכה לראשונה בטור ב-57', וב-61' החל ברצף של ארבע זכיות רצופות. הוא מייצג עדיין תקופה רומנטית בטור, בהן התיעוד של המתרחש לא היה מושלם. לאנקטיל יצא שם של רוכב שמתכנן בקפידה את כל מהלך הטור וכזה שלא ניתן לשבור אותו. פעם נתן לרוכב חבר לזכות בקטע בהפרש של 55 שניות, וכעבור כמה ימים החזיר לעצמו בדיוק את אותן 55 שניות.

לנצחונות בטור הוסיף שני נצחונות בג'ירו ואחד בוואלטה. הוא היה גם אלוף ארצו כחובבן וניצח ב"גרנד פרי ניישן", אליפות העולם הבלתי רשמית במרוץ נגד השעון, תשע פעמים, מתוכם שש זכיות ברציפות.

הקריירה שלו נמתחה לאורך 15 שנים. הרבה מהאגדות שסובבות את אנקטיל, כמו את ברטלי וקופי, נסבות סביב ערבי אלכוהול והוללות עליזים במהלך ימי הטור.

אדי מרקס

אליפויות: 69-'72 ,'74'

אופניים: פלדה, 10-12 ק"ג

שיא מהירות ממוצעת: 36.9 קמ"ש

הפרש ניצחון ממוצע: 11:50 דק'

אחוז מסיימים בתקופתו: 70.7

אדי מרקס, "הקניבל" הבלגי, השיג יותר נצחונות מכל רוכב אחר בהיסטוריה של מרוצי האופניים. גם בהשוואה לאלופים בענפי ספורט אחרים קשה למצוא ספורטאים כל כך דומיננטים כמו מרקס. בכל האספקטים הדרושים להצלחה בטור מרקס היה לא פחות ממזהיר. הוא היה מטפס בחסד עליון, יעיל ביותר במבחני הזמן ואחד הספרינטרים הטובים אי פעם.

מרקס לא רק ניצח בכל מרוץ משמעותי בעולם האופניים, הוא גם ניצח כל מרוץ כזה יותר מפעם אחת. הוא כיכב בתחרויות נוער מגיל 14, ובגיל 19 כבר היה אלוף העולם לחובבים בפעם השנייה ברציפות. בגיל 21 ניצח לראשונה באחד המרוצים הקלאסיים ובסך הכל התחרה ב-1800 מרוצי אופניים, כשהוא מנצח ב-525. במלים אחרות, מרקס התחרה על פני עשור וחצי בערך, פעם בשלושה ימים, וניצח כמעט פעם בכל שלוש תחרויות.

מרקס מחזיק בשיא הזכיות בטור דה פראנס (5), מספר הימים בחולצה הצהובה (96), נצחונות בקטעי טור (35), נצחונות בג'ירו (5), באליפות העולם במרוצי כביש למקצוענים (3), במילאנו-סן רמו (7), בגאנט-וואלגם (3), בפלאש-וולון (3) ובבסטון-ליאז' (5). בסך הכל ניצח ב-33 מרוצים קלאסיים והוסיף 17 נצחונות במרוצי שישה ימים. סטטיסטית אין לאדי מרקס מתחרים.

מרקס הוא גם אחד מארבעת הרוכבים שניצחו בשלושת ה"גרנד-טורים" (צרפת, איטליה וספרד), אבל היחיד מביניהם לנצח גם בטור השוויצרי.

מלבד תאווה בלתי רגילה לנצחונות, מרקס היה הראשון לשים דגש על ציוד במידה שווה לאימונים. התייחסותו לחומרים מהם עשויים האופניים, הזוויות בין השילדות לסוג האוכף, והיחס בין גלגלי השיניים של ההילוכים היו חסרי תקדים לתקופתו. מבחינה זו הדמיון לארמסטרונג הוא גדול.

מספרים שתאוות הנצחונות של מרקס היתה גדולה כל כך, שאפילו לא היה נותן לרוכבים מקבוצתו להוביל כשהמירוץ היה עובר בעיר הולדתם. ארמסטרונג של תחילת הקריירה היה אגרסיווי באותה מידה. ארמסטרונג של היום אגרסיווי פחות, והדבר משתלם לו בטווח הארוך. כשהנסיבות מאפשרות לא יהסס אפילו לעבוד למען רוכב אחר בקבוצתו באחד המרוצים היומיים של העונה. הוא אפילו ייתן לרוכב יריב לכבוש לפניו איזשהי פסגה אם העניין לא מסכן אותו. התוצאה היא נאמנות עיוורת של רוכבי קבוצת יו.אס פוסטל למנהיג שלהם, וגם כבוד רב שהוא מקבל מרוכבי הקבוצות האחרות בדבוקה.

ברנר הינו

אליפויות: 78 ,'79 ,'81 ,'82 ,'85'

אופניים: פלדה ואלומיניום, 9-10 ק"ג

שיא מהירות ממוצעת: 37.9 קמ"ש

הפרש ניצחון ממוצע: 9:02 דק'

אחוז מסיימים בתקופתו: 78.4

ברנר הינו מזוהה יותר מכל עם הפיכת הטור דה פראנס לארוע קבוצתי במהותו. הישגיו בטור היו קרובים לאלו של מרקס: 77 ימים בחולצה הצהובה ו-28 נצחונות בקטעים יומיים. גם הוא מהבודדים שניצחו בכל שלושת הטורים הגדולים - בג'ירו ניצח שלוש פעמים ובוואלטה ניצח פעמיים.

את ניצחונו הראשון במרוץ קלאסי השיג בגיל 21 ובתוך שנה היה כבר אלוף הטור דה פראנס. ייתכן מאד שהיה מסיים את הקריירה כששיא הזכיות בטור הוא פרטי שלו, אלא שהוא נאלץ לפרוש בגלל פציעה כשהוא עדיין בשיאו, בגיל 31. בשנתו האחרונה, 1986, ויתר כנראה על ניצחון בטור לטובת בן קבוצתו גרג למונד, וגמל בכך על מתנה דומה שקיבל מלמונד שנה קודם לכן.

טור נוסף בו החמיץ ניצחון כמעט ודאי היה ב-1980, כשנאלץ לפרוש פצוע כשכבר החזיק בחולצה הצהובה בקטע ה-13.

ארמסטרונג שיכלל מאד את ההתייחסות הקבוצתית של הינו לטור. בחירת הרוכבים שלו עבור קבוצת יו.אס פוסטל היא כמעט מדעית. כך למשל חוזה לואיס רוביירה הספרדי הוא התומך העיקרי של ארמסטרונג בטיפוס, בעוד שהאמריקאי ג'ורג' הינקאפי, חברו שנים ארוכות, עושה עבורו את רוב העבודה במישורים.

בבניית הקבוצה יש גם קצת ציניות: רוכבים כמו הספרדי רוברטו הראס, בעבר אלוף הוואלטה, או הרוסי ויאצ'יסלאב איקימוב, צורפו לקבוצה כנראה משום שהיו יכולים להוות איום על שלטונו של ארמסטרונג. את הראס מייעדים בעתיד להיות הרוכב המוביל של הקבוצה.

גרג למונד

אליפויות: 86 ,'89 ,'90'

אופניים: פלדה, אלומיניום וקרבון

8-9 ק"ג

שיא מהירות ממוצעת: 38.6 קמ"ש

הפרש ניצחון ממוצע: 1:51 דק'

אחוז מסיימים בתקופתו: 70.2

גרג למונד, הלא אירופאי הראשון לזכות בטור, הקדים את בן ארצו לאנס ארמסטרונג מכמה בחינות. ראשית, במידה רבה משום שהיה אמריקאי, משך לענף הצווארון הכחול של מערב אירופה סכומי כסף שלא היו ידועים בו בעבר. שנית, למונד, כמו ארמסטרונג, נתן לטור את אחד מסיפוריו ההירואים ביותר. שנה לאחר ניצחונו הראשון ב-1986 נפצע קשה בתאונת ציד כשנורה בבטנו בכדור 'דום-דום' על ידי בן דודו. הוא חזר לטור ב-1989 ופיגר ערב הקטע האחרון ב-50 שניות אחרי לורן פיניון. מרבית המומחים סברו כי הקטע האחרון, מירוץ נגד השעון קצר ל-24 קילומטרים, הוא פורמלי בלבד. אבל למונד ברכיבה אגרסיווית ביותר, מחק את הפער וניצח את מרוץ 3,285.2 הקילומטרים בשמונה שניות בלבד. שנה אחר כך זכה בניצחונו השלישי והאחרון, ניצחון מרשים שהושג ללא שום ניצחון בקטע טור יומי.

למרות שקשה להשוות בין טרגדיות אישיות, סיפור ההתאוששות של ארמסטרונג ממחלת הסרטן הוא אחד הדרמטיים ביותר בהיסטוריה של הספורט. ארמסטרונג החל את הקריירה שלו כטריאתלט וכבר בגיל 16 היה בין עשרת הטריאתלטים הטובים בארה"ב. הוא הפך למקצוען באופניים לפני גיל 20, ובגיל 22 כבר ניצח קטע יומי בטור דה פראנס והקדים את אינדוראין כשזכה באליפות העולם במרוצי כביש. הקריירה שלו המשיכה לנסוק במהירות וכללה שלושה נצחונות בטור דה-פונט (מרוץ קטעים בארה"ב שהאמריקאים ניסו להפוך למקביל לטור דה פראנס) ונצחונות במרוצים הקלאסיים של ציריך, סן סבסטיאן ופלאש וולון ב-1996. ממש אחר כך התגלה בגופו סרטן במצב מתקדם. אבל בתוך שנתיים כבר חזר להתחרות בגרנד-טורים וסיים רביעי בוואלטה של ספרד. ב-1999 השלים את המסע המדהים עם ניצחון בטור דה פראנס.

כבן לארץ שסוגדת לגיבורי ספורט ניצל ארמסטרונג את סיפור חייו ונצחונותיו לרווחי פרסום אדירים, שנעמדים לפי פרסומים שונים בכ-12 מיליון דולר.

אספקט נוסף בגדולתו של גרג למונד היו החידושים הטכנולוגיים שהביא. ביום העקיפה ההירואית מול פיניון השתמש לראשונה בכידון אווירודינמי אותו הביא לענף ממרוצי הטריאתלון. ברנר הינו, שכבר היה פרשן טלוויזיה, ניבא שלמונד ייחנק בגלל זרימת אוויר לא טובה. התוצאה כבר נחרטה בהיסטוריה. גם ארמסטרונג הוא פריק של טכנולוגיה. לטור הוא מביא לא פחות מתשעה זוגות אופניים, והקשר שלו עם טכנאי ומהנדסי הקבוצה הוא קרוב ביותר.

מיגל אינדוראין

אליפויות: 91-'95'

אופניים: פלדה, אלומיניום וקרבון,

8.5-9.5 ק"ג

שיא מהירות ממוצעת: 39.5 קמ"ש

הפרש ניצחון ממוצע: 4:39 דק'

אחוז מסיימים בתקופתו: 69.4

בשנות התשעים הפך הניצחון בטור דה פראנס למשימה אפשרית רק לרוכב הנתמך בידי קבוצה חזקה וממושמעת. מיגל אינדוראין הסתייע בקבוצה כזו, באנסטו, כדי לזכות בחמישה נצחונות רצופים בין 1991 ל-1995. בקבוצות כאלו היו כבר רוכבים שהתמחו בכל תת-התמחות של הטור דה פראנס. מאיץ כבר לא היה רוכב קלאסי ומטפס כבר לא יכול היה לזכות בטור רק בזכות יכולתו בהרים. בריחות ארוכות, שייצרו יתרון משמעותי, כבר לא היו אפשריות. הדבר גרם לרוכבים רבים להתרכז במרוצים הקלאסיים משום שידעו כי בטור שנמשך ימים או שבועות, וכולל עליות מפרכות ורבות ומרוצים אישים וקבוצתיים נגד השעון, אין להם סיכוי להתברג בצמרת.

אינדוראין היה הרוכב הראשון שאימץ גישה האומרת שהטור דה פראנס הוא לא רק המרוץ החשוב ביותר של השנה, אלא שהוא היחיד שחשוב בפרספקטיבה ההיסטורית בה רצה להישפט. אינדוראין ראה את הנולד והבין כי ניצחון בטור חשוב היסטורית עשרות מונים על כל מרוץ קלאסי או אפילו נצחונות בטורים האחרים.

בשנת 1983 ניצח באליפות ספרד לחובבים, שנה אחר כך התחרה באולימפיאדת לוס אנג'לס. הוא הפך מקצוען רק ב-1985, זינק לראשונה לטור, אך לא הצליח לסיימו בשתי העונות הראשונות בהן השתתף. בשלוש השנים הבאות התקדם מהמקום ה-97 ל-47 ול-17 ב-1989 כשהוא מנצח לראשונה קטע יומי. בשנה שלפני זכייתו הראשונה סיים עשירי.

במהלך חמש עונותיו כאלוף הטור דה פראנס ניצח גם פעמיים בג'ירו של איטליה והיה ב-1995 אלוף העולם במרוץ נגד השעון. ב-1996 איבד את האליפות בטור, אך התנחם בניצחון במשחקים האולימפיים באטלנטה, שנפתחו לראשונה לרוכבים המקצוענים הבכירים.

אינדוראין היה כאמור הרוכב הראשון בהיסטוריה ששיכלל את היכולת שלו בסגנון אחד של רכיבה, כך שהוא מנצח בטור דה פראנס אבל מוותר למעשה על שאר מרוצי העונה. אפילו ניצחונותיו בג'ירו לא היו מטרה בפני עצמה והתרחשו בגלל הדמיון בין המרוצים, והעובדה שאינדוראין היה כל כך דומיננטי באותן שנים. בטור הביתי שלו, הוואלטה אספנייה, מעולם לא זכה - למרות לחץ מהבנק הספרדי, בעלי הקבוצה.

ארמסטרונג אמנם זוכה במרוצים נוספים מלבד הטור, אבל המרכזיות של הטור בתכניותיו גדולה לפחות כמו זה של אינדוראין. ארמסטרונג אומר בפה מלא כי הטור הוא מרכזי "משום שזה המרוץ היחיד שהאמריקאים מכירים". כמו אינדוראין הוא משתתף במרוצי הקטעים של האביב אך מוותר על הג'ירו של איטליה, ומעדיף מרוצי קטעים קצרים יותר, כמו הטור השוויצרי או ה"דופינה ליברה", כהכנה לטור.

לאנס ארמסטרונג

אליפויות: 99-2001 ,?2002'

אופניים: פלדה, קרבון וטיטאניום

6.7-8.5 ק"ג

שיא מהירות ממוצעת: 40.3 קמ"ש

הפרש ניצחון ממוצע: 6:44 דק'

אחוז מסיימים בתקופתו: 72

האם לאנס ארמסטרונג הוא הרוכב הגדול בהיסטוריה? האם הוא בדרך לשם?

סטטיסטית עדיין לא קם הרוכב שמאיים על אדי מרקס, אבל ארמסטרונג עשוי להפוך לרוכב החמישי לזכות בטור חמש פעמים, וייתכן שאף ליטול לעצמו את הבכורה.

הקבוצתיות הגדולה של התחרות כיום, ואולי משבר הסמים החמור של הענף, גורמים לאנשים רבים לא לכלול את ארמסטרונג בחברתם של מרקס, הינו, אנקטיל או אינדוראין. אבל אלו מתעלמים מכמה מהישגיו האובייקטיווים. כך למשל, העונה רשם את התוצאה השנייה בהיסטוריה בטיפוס לאלפ' דואז, ואת התוצאה הטובה בהיסטוריה בעלייה להר הוונטו. לפני שנתיים גם קבע את המהירות הממוצעת הגבוהה בהיסטוריה של המרוץ.

סיפורו האישי של ארמסטרונג מגמד, למשל, את כל האגדות האופפות את אנקטיל. לכן בלי שום ספק יעלה היום על הפודיום אחד הרוכבים הגדולים בהיסטוריה של מרוצי האופניים. בינתיים ארמסטרונג הוא אולי משני לאדי מרקס וכמה מהאלופים הגדולים האחרים. חשוב להדגיש שרק בינתיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו