בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עומר ברלב ממתין לאור ירוק מחיל האוויר

נשיא וקטופ, עומר ברלב, מנהל חברה למערכות הדמיה צבאיות, בסגנון צבאי. יוצא סיירת, הוא גייס לשורותיה את מיטב בחורינו. ביחד הם מסתערים על השוק הבינלאומי

תגובות

חברת וקטופ מצפה בימים אלה להחלטה שלה תהיה השפעה דרמטית על המשך פעילותה, כך מאמין נשיא החברה, אל"מ (מיל') עומר ברלב. אנחנו על סף קפיצת מדרגה, הוא אומר.

וקטופ, הממוקמת בפארק התעשיות ראש העין, החלה את דרכה ב-1994 כחברת סטארט-אפ לפיתוח מוצרים ייחודיים בתחום האופטיקה הצבאית, הווידאו ועיבוד התמונה. עתיד החברה תלוי כיום במידה רבה בהחלטת חיל האוויר אם לרכוש את המערכת האווירית שפיתחה למטוסי אף-16 ("ברק"), לתחקור ושחזור קרבות אוויר (VDS-90).

במבט ראשון, שווי המכרז, כ-4 מיליון דולר, לא נראה מרשים. ודאי שלא עבור חברות המגלגלות מאות מיליוני דולרים. ואולם זכייה במכרז כזה ופיתוח מוצר אוויוני ייחודי, נחשבת מקדם מכירות בשוק הבינלאומי. בחילות האוויר בעולם, אומר ברלב, טסים כ-1,500 מטוסי אף-16 מדגם ברק, כך שהשמים הם הגבול.

אם תזכה וקטופ במכרז, זו תהיה קפיצת המדרגה השלישית של החברה בארבע השנים האחרונות. הראשונה היתה כאשר התעשייה האווירית הישראלית (תע"א) זיהתה את הפוטנציאל הגלום בחברה, ורכשה ב-25% 1998 ממניותיה. השנייה נרשמה ב-2000, כאשר וקטופ חתמה על סדרת חוזים עם חילות האוויר של הודו, טורקיה וברזיל למכירת מצלמות המתוקנות בקסדות טייסים.

חברת אי.טי.טי האמריקאית, עומדת להתחיל בייצור סדרתי של מצלמה ממוזערת לראיית לילה, המותקנת במשקפי טייס, פרי פיתוח של וקטופ. כעת, בעוד היא ממתינה להחלטת חיל האוויר, בוחנת וקטופ התקשרויות גם עם חברות בינלאומיות אחרות. ברלב: "יש גישושים כל הזמן. אנחנו מחפשים שיתופי פעולה, כי אין לנו יומרות לפרוץ לערוצי שיווק בכל העולם, ואין לנו גם אגו שהמוצרים שלנו יישאו את שם החברה. הרי השם ישראל מפריע לפעמים בשוק הבינלאומי".

עומר ברלב הוא בן 48, בנו של הרמטכ"ל לשעבר חיים ברלב. בסדיר הוא שירת בסיירת מטכ"ל. הוא היה מפקד צוות בעת כיבוש פסגת החרמון מסוריה; הוא גם היה אחד ממפקדי הכוחות שפרצו במארס 1975 למלון "סבוי" בתל אביב, לאחר שמחבלים השתלטו עליו; באנטבה הוא פיקד על צוות של כוח אבטחה, וחייליו השמידו 11 מטוסי מיג שחנו על המסלול.

לאחר שהשתחרר, למד ברלב בפקולטה לחקלאות ברחובות. כאגרונום, עבד בתחנת הניסיונות שביוטבתה. במלחמת לבנון פיקד על חיילי המילואים של סיירת מטכ"ל. במארס 1984, השתתף בפעולה לחילוץ בני הערובה מאוטובוס קו 300. כמה ימים לאחר מכן, לבקשת ראש אמ"ן דאז, אהוד ברק, הוא החליף את שי אביטל כמפקד סיירת מטכ"ל. כעבור שלוש שנים הוא העביר את הפיקוד על הסיירת למשה (בוגי) יעלון, הרמטכ"ל החדש.

ברלב פרש מהצבא והשלים לימודים לתואר שני ביחסים בינלאומיים ואסטרטגיה. עבודת המאסטר שלו היתה על הסדרי הביטחון ברמת הגולן (באחרונה פורסמה כספר). בתחילת שנות ה-90 הוא התמנה לסגן נשיא תפעולי של חברת ICTS, העוסקת באבטחה ובסריקת שדות תעופה. לשם כך יצא ביחד עם משפחתו לשהות של שנתיים בפאריס.

ואולם ברק, הפעם כרמטכ"ל, לא הניח לברלב, והפציר בו לשוב לצבא. וכך באוקטובר 1992 הוא חזר עם משפחתו. "משאנז אליזה חזרתי לציר 90, והתחלתי חפיפה כמפקד חטיבת הבקעה. כעבור כשנה, עם חתימת הסכמי אוסלו, נזכר ראש אגף התכנון בצה"ל דאז, האלוף עוזי דיין, בעבודה שהכין ברלב על הסדרי הביטחון ברמת הגולן, וצירף אותו לוועדה הצבאית לשיחות עם הפלשתינאים, שבראשה עמד.

על ברלב הוטל לגבש את תפישת הביטחון הישראלית בגדה המערבית. ב-1994 הוא פרש מהצבא פעם נוספת, והפעם באופן סופי. "התלבטתי בין שתי אפשרויות. ניהול בדרג ביניים באחת התעשיות הגדולות או ללכת למשהו קטן כמספר אחד. מקום שבו אני יכול ללמוד ולבטא את עצמי". ברלב הכריע בעד האפשרות השנייה. "זה השתלב עם החזון האישי שלי - ניהול חברה קטנה לטכנולוגיה תעשייתית. אני מתייחס לווקטופ כאל קבוצה הומוגנית מוכוונת-מטרה".

ההגדרה של ברלב הולמת הן את ההרכב האנושי והן את יעדי החברה. נדמה כי בלי שיאמר זאת במפורש, ברלב הכניס לחברה דפוסי חשיבה והתנהגות השאולים מהסיירת.

מייסד וקטופ, ה"מוח" שלה ואחד משלושת השותפים בה, הוא רן כרמלי, בוגר תלפיות ששירת באמ"ן. כראש צוות זכה כרמלי בפרס לביטחון ישראל על פיתוח מערכת צבאית מסווגת.

ברלב הצטרף שנתיים מאוחר יותר בעקבות שני בוגרי סיירת מטכ"ל. האחד, משה ריינס, ששירת כקצין הקשר של הסיירת, הביא לחברה את חנן גילוץ, בעבר קצין בכיר בסיירת והמפקד הישיר של בנימין נתניהו. גילוץ הביא את ברלב והשניים רכשו את המניות של ריינס בחברה. גילוץ וברלב צירפו שני קצינים נוספים מהסיירת - אחד משמש מנהל פיתוח והשני מהנדס פיתוח. איש צבא חמישי הגיע מהצנחנים: מנכ"ל וקטופ, אל"מ (מיל') יואב הירש, שבתפקידו האחרון היה נספח יבשה של צה"ל בוואשינגטון.

התפיסה הארגונית של החברה היא שפיתוח המוצרים, התפעול והשיווק נעשים על ידה, ואילו הייצור נעשה על ידי קבלני משנה. מסיבה זו גויסו לחברה חמישה טייסים. מנהל הפרויקטים, מנהל התפעול ומנהל השיווק הם טייסים. בשיווק מועסקים גם שני טייסים נוספים. ברלב: "זה יתרון כפול. טייסים מבינים, או מסוגלים להבין בטכנולוגיה טוב יותר מאחרים. זה טבעי בשבילם. היתרון השיווקי נובע מכך שברגע שלקוח בחו"ל נפגש עם איש שיווק שהוא גם טייס ישראלי, הוא מיד מעורר עניין. לאחר מכן הכל פתוח". עקב התפתחות החברה הוכפל כוח האדם, וכיום מעסיקה וקטופ כ-30 עובדים. אחדים מהם עוסקים בפיקוח על קבלני המשנה, אך רובם המכריע מהנדסים, חלקם ממדינות חבר העמים וחלקם יוצאי יחידות טכנולוגיות של חיל המודיעין.

מוצר אחד פרי פיתוח של וקטופ היא מצלמה לאחור לטנק המרכבה סימן 4. "התחלנו בפיתוח מוצר למרכבה סימן 3. על הפיתוח הוחלט לאחר שצוותי הטנק התלוננו שהם לא רואים את הצד הימני-אחורי של הטנק", אמר ברלב.

הפיתוח עורר מלחמת יוקרה נגד אלאופ, חברה בת של אלביט מערכות. ברלב: "הגענו למסקנה שבמקום להתחרות עדיף לנו ללכת ביחד ולהגיש הצעה משותפת". הגישה שקבע ברלב -"לא נלחמים בגלל אגו" - השתלמה. החלק האופטי פותח על ידי אלאופ, ווקטופ פיתחה את מערכת ההקלטה והתחקור הדיגיטלי המתחברת למצלמה. התוצאה, שלא נחזתה מראש, היא שכיום כל מערכות התחקור של טנקי האימון בצה"ל (VDS-60), טנקי המרכבה וטנקי המג"ח (פטון אם 60) פותחו על ידי וקטופ.

"נכנסנו לפיתוח תת מערכות לטנקים (טנקיוניקה)", אומר ברלב, "בעזרת ידע שווקטופ צברה קודם לכן בפיתוח תת מערכות למטוסי קרב (אוויוניקה). החלק המפתיע שמתקשר למכרז חיל האוויר, הוא שבעזרת מערכת התחקור לאימון טנקיסטים, פותחה מערכת תחקור למטוסי אף-16 מסוג ברק". תפקיד המערכת היא לאגור ולשחזר סרטי וידאו של מצלמות המטוס כשהוא בפעולה (בעת טיסה או בעת ירי למטרה). מדובר במצלמת לילה, או במצלמה המחוברת לקסדת הטייס.

"יתרון מערכת התחקור", אומר אורי רן, טייס קרב ומהנדס, ועד לאחרונה סמנכ"ל השיווק של החברה, "הוא באמינותה וביעילותה". המערכת יושבת במגירה נשלפת, שנמצאת בקופסה קשיחה, ומשקלה 2 ק"ג בלבד".

שיווק המוצרים שפיתחה וקטופ מתבצע לעתים ישירות לממשלות ומשרדי ביטחון או לקבלני משנה בתעשיות גדולות. ברלב: "התע"א למשל הם שותף מצוין. הם מסייעים לנו במכרזים שלהם ובשיווק". במקביל לפריצות הדרך הטכנולוגיות, הוכפלו מכירות וקטופ בכל אחת משלוש השנים האחרונות. הרווח הנקי נשמר אמנם בסוד, אך המכירות ב-2001 הסתכמו בכ-10 מיליון דולר.

ברלב: "אנחנו חברה רווחית. בשנה-שנתיים האחרונות הרווח גדל כמעט ביחס ישר למכירות. אבל אנחנו פועלים בעולם של ענקים, וזכות הקיום היחידה שלנו היא ברווחיות. זה שוק של מספרים גדולים. צמיחה של 12%-10% לא מעניינת אותי".

כמו אביו שטבע ערב מלחמת ששת הימים את המשפט "קצר, מהיר ואלגנטי", גם ברלב מחבב תיאורים קצרים וקולעים. את אופן פיתוח המוצרים וסגנון הפעולה של וקטופ הוא מסכם בשלוש מילים: "מהיר, זול ותחרותי".

הדרך מתדלוק אווירי לצנתור

ב-1999 לאחר שייצבה את עצמה, החליטה הנהלת וקטופ לבחון הסבה של טכנולוגיות צבאיות לרפואה. ברלב: "היו לכך שתי סיבות עיקריות: האחת, יש יתרון יחסי לטכנולוגיה ישראלית בתחום הרפואה; האחרת, יש דמיון מסוים בין מערכות צבאיות ורפואית, ברמת האמינות הנדרשת ובצורך בתשומות בזמן אמיתי, שכן או שהמטרה תברח או שהחולה ימות".

ממש במקרה הגיעה החברה לתחום הצנתור. אביו של חנן גילוץ, מבעלי וקטופ, נאלץ לעבור צנתור. גילוץ חקר את הטכנולוגיה בתחום, ונזכר בהמצאה של וקטופ. החברה פיתחה עבור חיל האוויר מערכת אלקטרו-אופטית המייצרת תמונה תלת ממדית. המערכת נועדה לאפשר לטכנאי הנמצא במטוס תדלוק לראות ולעקוב אחר צינור הדלק הנשלף ממטוס התדלוק, ונקלט על ידי צינור היניקה של מטוס הקרב המרחף תחתיו. החוליה החלשה בתהליך שגרמה לעיכוב בתדלוק, היתה העדר תחושה תלת ממדית של הטכנאי. המערכת שווקטופ פיתחה מספקת לטכנאי ראייה כזו וראיית לילה עם תאורת אינפרה אדום.

גילוץ שאל את ד"ר ירון אלמגור שטיפל באביו "האם מערכת אופטית שתתן תמונת עורקים תלת ממדית תסייע לך בניתוח?" אלמגור הגיב בהתלהבות. ב-2000 הקימה וקטופ את החברה הבת פאיון. בשנתיים האחרונות פותחה בחברה מערכת הנקראת "קרדיואופ", והיא נבחנת על ידי ד"ר אלמגור וד"ר ויקטור גואטה בבית החולים שיבא. כמה מערכות כאלה נבחנות כיום גם בארה"ב. לפי התוכנית, תהליך הפיתוח יימשך עד 2003. ברלב: "יש חזון, יש צורך, יש רעיון. מה שנותר הוא למצוא בעלי הון שישקיעו במוצר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו