בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טורא בטורא פגע

שמחת עניים מסכת נתן אלתרמן. עורכים: עלי אלון ויריב בן-אהרון. הוצאת הקיבוץ המאוחד, מחברת שדמות מס' 276 ,14 עמ', 79 שקלים

תגובות

לספרות הפרשנות המתענפת והולכת על אלתרמן בכלל ובמיוחד על הפואמה החידתית שלו "שמחת עניים" נוסף באחרונה נדבך חשוב ומרכזי. בכותרת המשנה של הספר נדפס: "מבוא: מי מפחד משמחת עניים? מרדכי שלו". ואכן זו ליבת הפירוש החדש שלפנינו: פירוש מיוחד במינו ומפליא, לפואמה החידתית והמסקרנת כל כך "שמחת עניים". פירוש מקורי ומלא השראה, שיסודו בשתי מסות נרחבות, בנות אותו השם, שפירסם שלו בכתב העת "אלפיים" בהמשכים. עכשיו הן באות במסגרת המפורשת כגוף אחד, מורחבות ומושלמות.

מרדכי שלו נמנה עם המרבים לתרום לספרות הפרשנית הענפה על שירתו של אלתרמן. ניתן בהחלט לומר, ללא חשש הגזמה, שמבין הפירושים הרבים שנכתבו במשך השנים ל"שמחת עניים" האניגמטית, שהיא משיאי יצירתו השירית של נתן אלתרמן, שגם הוא היה משורר אניגמטי לא קטן, זהו אולי הפירוש היותר מעניין, המורכב והמושך ביותר לקריאה. הייתי מוסיף ואומר שזהו גם הפירוש המקיף ביותר והכולל ביותר, ואולי דווקא שתי תכונות אלה הן שגורמות לביקורת כלפיו, ולחוסר התייחסות, המגיע עד כדי התעלמות ממש, הן מצד חוקרי ומורי האקדמיה הספרותית שלנו, והן מצד קוראים ומבקרים במוספי הספרות שבעיתונות.

בין דפי המסכת, לאורך הפירוש כולו, מתרחש מפגש מרתק, חד-פעמי, ומסקרן מאוד - בין שני "הרים", בין שני ענקים בתרבות העברית החדשה: המשורר נתן אלתרמן מצד אחד והפרשן מרדכי שלו מן הצד האחר.

לספר שלושה חלקים: בשער הראשון מובאים כל שירי "שמחת עניים" כפי שהובאו במקורם בספר. השירים מחולקים באופן ברור ובהיר, והם משמשים כאן בעצם מצע בסיסי לכל הדיון והעיון הבאים במסכת. בשער השני, שהעורכים קראו לו "המבוא", נדפס פירושו המקיף של מרדכי שלו "מי מפחד משמחת עניים?", כשמסביבו השלמות ומקורות שהוסיף על הפירוש שלו עצמו.

בשער השלישי מובאים שוב כל שירי "שמחת עניים", ממוספרים, כנהוג בספרות המחקר המכובדת, מוארים ומוערים, ומוקפים תוספות שונות, אך הפעם הן משל העורכים ומשל שלו גם יחד. שיר שיר כסדרו, שורה שורה לפי מניינה, וכמעט מלה מלה ככתיבתה. כך, לפני הקורא והמעיין מתייצבת הפואמה הייחודית של אלתרמן כשהיא "צומחת" ו"זורמת" ממש אל תוך הפירוש, ובתוך כך מתבהרת ומתחוורת במידה רבה. והיא נעה, אם אפשר לומר כך, באיזו אורגניות פרשנית מאוד מאוד נכונה.

לראשונה בחקר שירת אלתרמן ובפירושה מעמיד מרדכי שלו במסכת הזאת בניין פרשני נועז ובלתי צפוי, הנסמך אל שלושה עמודים יסודיים. העמוד הראשון הוא "היסוד העברי" שבשירת אלתרמן, או העבריות הבסיסית של יצירתו. בעוד שפרשנים אחרים חיפשו וביקשו ביצירה תמוכות יסוד הלקוחות דווקא מהשירה האירופית המודרנית, מהשירה הלועזית אם אפשר לכנותה כאן כך - מהשירה הצרפתית בת הזמן, למשל, או מהשירה האנגלית שאלתרמן תירגם מתוכה כמה וכמה יצירות, ויש חוקרים ופרשנים שהרחיקו אפילו בחיפוש מקורותיו עד לשירה הרוסית הגדולה, והכל כדי לפתור את חידת המשורר ושירתו - הרי מרדכי שלו טוען ומוכיח, לכל אורך הפואמה, שמקורותיה הם עבריים מקוריים, וחומריה שאובים בעיקרם מהמקורות המקראיים שלנו, אך יש בה גם חומרים לשוניים ותוכניים מספרות הפירוש התורנית, מן התורה שבעל פה, משירת ספרד וממקורות עבריים נוספים. שלו מציע כאן מהלך פרשני שאינו פונה אל השירה העולמית בת הזמן אלא דווקא ליסודות העבריות, כמהות בסיסית, תרבותית, פילוסופית וספרותית.

אולי אביא כאן רק דוגמה אחת, בלי להכביד על הקורא, וזהו הדיון המעניין במקורותיה של דמות ה"הלך" שבשירת אלתרמן.

בעוד שפרשנים אחרים טוענים שדמות ה"הלך" בשירי אלתרמן היא מעין דמות ה"הלך" המוכרת משירת אירופה של ראשית המאה, ומציינים משוררים ויצירות שמהם הם שואבים את טענתם - בא שלו ומעלה דמות "הלך" עברית לחלוטין, שאין לה שום זיקה ל"הלך" העירוני-האירופאי, והיא כולה נסמכת למקורות עבריים. אין ספק שטענה כזאת, שהיא רק דוגמה קטנה לפרשנות שלו, אינה יכולה להיות מקובלת על החוקרים העמיתים, והיא רק מראה עד כמה פירושו הוא כולל-כל, ומשום כך בוודאי יעורר גם מחלוקות.

העמוד השני, שאני מכנה אותו "העמוד הפלשתינוצנטרי" של אלתרמן, במובנו החיובי של המושג, הוא ההיסמכות המוחלטת של הפואמה הזו אל ארץ ישראל. ארץ ישראל של ראשית שנות הארבעים כזירה יחידאית להתרחשות היסטורית ותרבותית יחידאית. אין ולא תהיה עוד ארצישראל שכזאת, מלאת תקוות ועומדת לפני השמדה בעת ובעונה אחת. ה"פלשתינוצנטריות" של אלתרמן, כלומר מחויבותו המוחלטת להגשמת הרעיון הציוני בפלשתינה-א"י, כמו מחויבותו לרעיון יישוב הארץ, כמו מחויבותו לחד-פעמיותם של הזמן המיתי וההיסטורי ולמרחב המיתי וההיסטורי, והייתי מוסיף לחד-פעמיותו הנסית של הזמן וחד-פעמיותו המשיחית של המרחב, שבתוכם, ואך ורק בתוכם, ולא בשום מקום אחר על פני היקום, מתאפשר מיזוג כזה: בין ארץ, עם ולשון; ולתחייתם של אלה במסגרת חדשה לגמרי, המאחדת עבריות עם יהדות, חלוציות עם מסורת, חילוניות ומודרניות עם דבקות במורשת הדת היהודית.

והעמוד השלישי הסומך את הפירוש המפליא של מרדכי שלו הוא העמוד שאני מכנה אותו "העמוד המשיחי". משיחי במובן זה שהמשורר מעצב ב"שמחת עניים" מציאות אחרת לגמרי מזו הקיימת בפועל, כעת וכאן. המשורר בורא בפואמה "אלטרנטיווה תרבותית" לבריאה האלוהית. והעיקר: הוא נוטל על עצמו את האחריות הכפולה והמשולשת - גם לראיית והראיית "שעת הכושר המשיחית", גם את עיצובה בעיניו ובעיני הרבים, קוראי שירתו או אלה הנוהים אחר השקפתו היוצאת מתוך שיריו, וגם את תפקיד "ההסברה", או השכנוע בצדקת עמדותיו, כפי שהן באות לידי ביטוי חד וחריף בבתי הפואמה.

אלתרמן מתפרש, במובן מסוים, העולה מתוך דבריו של שלו ומתוך האישושים שהביאו העורכים, כמי שגרם ל"רעידת אדמה" תרבותית בעצם העלאת הפואמה הנועזת הזאת שלו על הכתב. ולעניות דעתי, כאן פגש הר בהר, טורא בטורא פגע: הפרשן הגדול מרדכי שלו אינו נופל בקטע זה של פרשנות מול יצירה מהמשורר הגדול. ויכול שגם הוא יגרום בפירושו זה למעין "רעידת אדמה" תרבותית, עם כל ההבדלים המתחייבים כאן, כמובן.

המסכת מעוצבת כספר לימוד וקריאה גם יחד, טקסט-בוק ממש. כלומר, אפשר להתענג על קריאת "שמחת עניים" של אלתרמן מצד אחד - ואפשר להתמודד עם הפרשנות המתלווה לשירים. גם זהו יתרון של הספר המיוחד הזה, שהוא מאפשר לכל קורא לנוע ולזרום עם השירים ופירושם בקצב האישי שלו. יהיו כאלה שהפירוש יקומם אותם, ויהיו כאלה שהפירוש יפליא אותם ויהיו כאלה שהפירוש ימתק להם מאוד. כל קורא יתמודד בקריאה ובהבנה של שיר מול פירושו, בדרכו המיוחדת.

מצד שני, דומה הספר הזה לספרי מסכתות אחרים שיצאו בהוצאת המדרשה באורנים. שני העורכים, יריב בן-אהרון ועלי אלון, מעורבים בעשיית הספר יותר ממה שנראה לעין המעיין. דברים משלהם, שגילו ומצאו בהשראת פירושו של מרדכי שלו, פזורים בגוף המסכת, ומעמיקים את ראיית הקוראים ואת התייחסותם אל הכתוב. וכן מובאים כאן דבריהם של פרשני אלתרמן נוספים שתרמו לספר, כגון עוזי שביט, חנה ריבלין ועוד אחרים. המסכת "שמחת עניים" היא ללא ספק תרומה חשובה מאוד לניסיון המתמשך לפתור את חידת השיר והשר, שאלתרמן הגדול לקח אותה עמו.

ספרו של אלישע פורת "אפיזודה" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו