בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרגו לנו את הפרדיננד

אנחנו כולנו איננו חיים עוד. על תחילתה של המאה העשרים בספרות

תגובות

רוחה של המאה ה-19 לא נעלמה מהעולם בדיוק ב-31 בדצמבר 1899. במובנים רבים - היא לא נעלמה עדיין כלל. כשמדברים על קץ המאה ה-19 מתכוונים בעצם למלחמת העולם הראשונה, זו המכונה "המלחמה הגדולה".

ההיסטוריונית ברברה טוכמן, שביקשה לתאר בספרה "המגדל הגאה" את דיוקן העולם במאה ה-19, הגדירה אותו כ"דיוקן העולם לפני מלחמת העולם הראשונה, 1914-1880". את יחסה של טוכמן ל-1914 כשנת מפתח, המסמנת מעבר מרוח העולם הישן לחדש, אפשר לראות גם ב"אוגוסט 1914", ספרה המתאר לפרטיהם את המהלכים שקדמו למלחמת העולם הראשונה. בפרק הפתיחה מתוארת ההלוויה של אדוארד השביעי מלך אנגליה, במאי 1910. טוכמן רואה בהלוויה זו את אחד האירועים האחרונים של העולם הישן, ומציינת במפורש כי התרחשה בשעת השקיעה של "שעון ההיסטוריה" וכי "שמש העולם הישן עמדה באותה שעה בלהבת שקיעה גוססת של הוד והדר שדוגמתם לא תיראה עוד לעולם". הספרות, שכוחה לעמוד על טיבן של תופעות כלליות ועמוקות נובע דווקא מהאופן שבו היא משתמשת במקרה המסוים והפרטי והופכת אותו למשל, השתמשה במה שאירע ב-28 ביוני 1914, כבתאריך גורלי המציין את סוף המאה ה-19: זהו המועד שבו נרצח יורש העצר האוסטרי, הארכידוכס פרנץ פרדיננד, בידי לאומנים סרבים בסרייבו.

ניסוחו המצחיק והלא נשכח של הסופר הצ'כי, ירוסלב האשק, לאירוע הזה משקף להפליא את יחסם של אזרחי האימפריה האוסטרו-הונגרית אל משפחת המלוכה. משפט הפתיחה הנודע של "החייל האמיץ שווייק" הוא אמירתה של העוזרת, הגברת מילר, המודיעה למר שווייק: "ובכן, הרגו לנו את הפרדיננד". שווייק, שדמותו נעשתה למשל האוניוורסלי ל"שוטה" (הוא פרש משירות צבאי "לאחר שוועדה רפואית פסקה סופית שהוא אידיוט"), מבקש לדעת על איזה פרדיננד מדובר: "אני מכיר שני פרדיננדים", הוא אומר, "אחר הוא משרת אצל הרוקח פרושה ושתה בטעות בקבוק דוהן שערות, ועוד אני מכיר את פרדיננד קוקושקה, האוסף גללי כלבים, ועל שניהם אין מה להצטער". וגברת מילר משיבה לו: "לא, אדוני, זה הארכידוכס פרדיננד, ההוא מקונופישטה, השמן, האדוק".

כל מה שמדברים עליו ברצינות גמורה בזיקה למאה ה-19 ולערכיה נמצא בדו-שיח הפותח של "החייל האמיץ שווייק", ואפילו במשפטים הספורים שלעיל; תיאורה של הגברת מילר משקף את יחסם האישי של אזרחי האימפריה האוסטרו-הונגרית לשליטיהם ("הרגו לנו"); הוא משקף גם את הפמיליאריות והבעלות על השליטים (בהמשך מדבר שווייק על "אליזבט שלנו, זיכרונה לברכה", אשתו של הקיסר פרנץ-יוזף הראשון) ובעיקר על "הקיסר ירום הודו". הקיסר האוסטרי פרנץ-יוזף, שדיוקנו היה תלוי כמעט בכל חדר ברחבי האימפריה, ושזקן הלחיים שלו היה מושא חיקוי לרבים מאזרחיה, נתפש במשך שנות שלטונו (הוא מלך עד שמת בעיצומה של המלחמה, ב-1916) כנציג האל עלי אדמות וגם כאב חנון ורחום. הזדקנותו והיחלשותו נתפשו בעיני נתיניו כסימנים מובהקים של סוף העולם.

אחת היצירות היפות שמתארות את גסיסתה של המאה ה-19 ומותה, ואת האווירה ברגעים שלפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, היא הרומן "מארש רדצקי" (על שם המארש הצבאי שחיבר יוהאן שטראוס האב), מאת הסופר היהודי, יליד גליציה (1894), יוזף רוט. הספר הוא אחד הרומנים העצובים והאירוניים שמתארים את קצו של עידן שלם. רוט תיאר את התפוגגותם החרישית של ערכי העולם הישן דרך חייהם של שלושה דורות נתינים באימפריה האוסטרו-הונגרית; ראשון היה סגן משנה יוזף טרוטה, שהציל בגופו את הקיסר פרנץ-יוזף במערכה ליד סולפרינו (במלחמת אוסטריה-צרפת בשנת 1870) ועל כך זכה לעיטור גבורה ולחסות הקיסר. שני הוא בנו, הברון פרנץ פון טרוטה סיפוליה, שהיה שר המחוז בעיר קטנה במוראביה, והשלישי הוא נכדו של גיבור סולפרינו, קארל יוזף פון טרוטה, שנעשה קצין פרשים ואחר כך קצין בחיל הרגלים ונהרג בחזית המזרחית עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. דרך השקפת עולמם, נוהגם, יחסם לקיסר, לצבא ולמולדת, נגלית המאה ה-19 כולה, על הפורמליזם האדוק שלה, על האיפוק שבו נוהגים בני האימפריה ביחסים שבינם לבין עצמם ועל דימויי הפאר והביטחון שהשרה דיוקן הקיסר.

בכל יום ראשון - מדווח המספר האירוני של יוזף רוט בפתיחת הרומן - היו מנגנים לפני בית שר המחוז את המארש, ואז חש קארל יוזף בן ה-15, נכדו של גיבור סולפרינו והגיבור הטראגי של הספר, "איזו קרבת דם לבית האבסבורג, שאביו מייצג כאן את שלטונם ומגן עליו. וגם הוא עצמו עתיד יום אחד לצאת למענם אל הקרב ואל המוות... את כל בני משפחת השליטים הכיר בשמותיהם. את כולם אהב אהבה כנה... ועל כולם אהב את הקיסר, שחנון הוא וגדול, נעלה וצודק... אין קל מלמות למענו לצלילי מארש רדצקי".

יוזף רוט מעצב, באיפוק רב, גם את נקודת התורפה של קארל יוזף התמים, הרגיש, האוהב את הקיסר ואת אביו; בימים הראשונים שלאחר גיוסו מביא לו דיוקן הקיסר התלוי בכל מקום "נחמה גאה". "בימים ההם" - אומר המספר בתארו את הרהוריו של קארל יוזף הצעיר במועדון הקצינים - "נראה שהקיסר יכול בכל רגע לצאת מן המסגרת הדקה והשחורה החוצה... הקיסר פרנץ-יוזף נפרץ למאות אלפיו בכל רחבי הקיסרות, והיה בקרב נתיניו בכל אשר יפנו, כאלוהים בעולם". כמו רוב רובם של בני האימפריה, לא העלה בדעתו קארל יוזף את אפשרות התערערותו של עולם כזה, שהקיסר הוא כאלוהים בו.

פרשת חייו הקצרים היא פרשה של התפכחות אטית ושוברת לב וצפייה בסימני ההתפוררות הגלויים של האימפריה. אחרי התוודעותו לראשונה כאדם בוגר למות אהובים (האשה הראשונה שידע, החבר הראשון שאהב), אופפים את קארל יוזף תוגה מצמיתה ואבל שאין לו שיעור, המקדים את התודעה הברורה על חורבן העולם שהכיר. מעטים מאוד הם אלה החשים בחורבן הזה קודם להתרחשותו. סמוך לגבול עם אוקראינה - לשם נשלח לפקד על כיתה בחיל רגלים - פגש קרל יוזף לראשונה את הרוזן חויניצקי, פולני אקסצנטרי, עשיר ונבון להפליא, המארח את הקצינים באחוזתו. שיחה אחת, המתרחשת בבית הרוזן חוינצקי בין המארח לשר המחוז, אביו של סגן משנה קארל יוזף, ובה אומר חויניצקי לשר כי שירות המולדת "הוא דבר מיותר ממש כמו הפקת זהב", מנסחת לקרל יוזף הצעיר (ולקוראים) את התובנה על קצו של העולם שידע. שר המחוז, האדון פון טרוטה (בנו של גיבור סולפרינו ואביו של קרל יוזף), מקשה על ההערה "המולדת אינה קיימת עוד", אומר לו חויניצקי. "איני מבין", מתעקש פון טרוטה ושומע את הפסיקה הסופית, המצמררת, של חויניצקי: "אנחנו כולנו איננו חיים עוד!"

חודשים אחדים אחרי הדברים האלה יצא קרל יוזף הצעיר לקרב בגבול המזרחי של האימפריה והמחיש במותו את הדברים האלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו