בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בג"ץ יקבע אם הכיבוש חוקי ואם הסרבנות לגיטימית

לאחר התערבות של נשיא בית המשפט העליון, ידון מחר בג"ץ בעתירתם של סרבני השירות בשטחים, ולמעשה בחוקיותו של הכיבוש. הסרבנים יטענו, שחיילי צה"ל בשטחים נדרשים לבצע פשעי מלחמה, שבגינם יהיו חשופים להעמדה לדין בינלאומי. הפרקליטות הצבאית תטען מנגד, שבשנתיים האחרונות הכשיר בג"ץ עשרות פעמים את פעולות צה"ל בשטחים

תגובות

מחר ידון בג"ץ בעתירתם של שמונה סרבני שירות מילואים, המבקשים לקבוע שסירובם הוא חוקי משום שמאז אינתיפאדת אל-אקצה, הכיבוש ופעולות צה"ל הנעשות בשטחים הם שאינם חוקיים. העתירה הוגשה לאחר שהפצ"ר, אלוף מנחם פינקלשטיין, סירב לקבל את טענתם זו, ולבטל את האישומים נגדם על עבירות משמעת - אי-קיום פקודה וסירוב פקודה. השופטים שידונו בעתירה הם אהרן ברק, דורית בייניש ואיילה פרוקצ'יה.

הדיון יתקיים כתוצאה מתרגיל משפטי מעניין שיזם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק. בג"ץ אמור היה להכריע לפני כשלושה חודשים בבקשתו של סגן דוד זונשיין להישפט בבית דין צבאי. העתירה הוגשה מטעמים עקרוניים, אולם גם במטרה להעלות לדיון ציבורי את הסרבנות ולערער על החוקיות של פעולות צה"ל בשטחים. העתירה ההיא הוגשה לאחר שהפצ"ר, כדי למנוע מהסרבנים תהודת-יתר, פטר את הסירוב כעבירת משמעת וניתב אותם לדין משמעתי בפני קצין בכיר ששפט אותם למספר ימי מחבוש.

לאחר הדיון בבג"ץ, עוד בטרם ניתנה החלטה, זימן אליו ברק את הצדדים ב-16 ביולי, והפתיע אותם בהצעה שקשה לסרב לה. "הרי ממילא תגיעו אלינו בסופו של דבר", אמר ברק, "אז למה שלא נקצר את הדרך. תמחקו את העתירה ובמקומה יפנה סגן זונשיין לפצ"ר בבקשה לבטל את פסק הדין המשמעתי שניתן נגדו. בבקשה יעלה את טענותיו לגוף העניין. במידה ולא יבוא על סיפוקו, יעתור אלינו נגד החלטת הפצ"ר".

בכך למעשה הפקיע ברק את הדיון בסוגיה הטעונה מהמסגרת הצבאית, והעביר אותו לפורום האזרחי הגבוה ביותר. זונשיין וחבריו שהצטרפו לעתירה החדשה זוכים לבמה בעלת תהודה גבוהה, שם יוכלו לפרוש טיעון משפטי מלא על השלכותיו המוסריות והפוליטיות. הצד השני של המטבע הוא שאם עתירתם תידחה, הלגיטימציה והאהדה הציבורית שהם זוכים לה תספוג מהלומה עזה.

פרקליטי הצדדים, עו"ד מיכאל ספרד המייצג את הסרבנים ועו"ד ענר הלמן המייצג את המדינה, הסכימו. ההצעה קיבלה תוקף של פסק דין והתרחיש של ברק החל להתגלגל. זונשיין פנה לפצ"ר וביקש שיקבע שהסירוב אינו מהווה עבירה. הפצ"ר דחה כצפוי את הבקשה, ופרקליטיו של זונשיין, ספרד ואביגדור פלדמן, עתרו לבג"ץ בשמו ובשמם של עוד שבעה מחבריו. מחר ידון בג"ץ בלגיטימיות של הסירוב, במקום הכרעה פשוטה על מקום הדין.

הטיעון המרכזי בעתירה שמשתרעת על פני 62 עמודים, הוא שהכיבוש הפך בשנתיים האחרונות לבלתי חוקי, ולכן אין לציית לפקודות שמטרתן לתמוך ולקיים אותו. הטענה נגד הכיבוש מתמקדת בהידרדרותו כלשון העתירה, "למנגנון שכל כולו ענישה קולקטיווית של אוכלוסיה אזרחית המונה כיום למעלה משלושה מיליון - ילדים, נשים וגברים, שמדינת ישראל וצה"ל התנערו בשנים האחרונות כליל מחובותיהם על פי המשפט הבינלאומי והמשפט הקונסטיטוציוני הישראלי לדאוג לאוכלוסייה הנכבשת על ידם".

תוצאות ההתנערות זו, נטען בעתירה, מגיעות לכדי פשעי מלחמה שבאים לידי ביטוי בסיכולים הממוקדים שבמהלכם נהרגו עשרות עוברי אורח, בהרס בתים ומטעים, בפגיעה בצוותים רפואיים, בהתעללות במחסומים, בהרעבה, אבטלה וחורבן כלכלי שנגרמים כתוצאה מענישה קולקטיווית של עוצר, סגר וכתר. על כל אלה, נטען בעתירה, "חיילי צה"ל חשופים כיום להעמדה לדין בבית המשפט הפלילי הבינלאומי המוקם בהאג".

כן מבקשים העותרים להפוך הלכה קודמת של בג"ץ, שנקבעה במלחמת לבנון, שעל פיה אין מקום במדינת ישראל לסרבנות מצפון סלקטיווית. ההלכה נקבעה אז בעניינו של סרבן השירות בלבנון יעקב שיין. לרוב, מדינות דמוקרטיות מכירות בלגיטימיות של סרבנות מצפון מוחלטת, על בסיס פציפיסטי או דתי, אך לא בסרבנות חלקית כמו זו של זונשיין וחבריו - קצינים ולוחמים קרביים - שלא מסרבים לעצם השירות, אלא למטרותיו כפי שהן מוגשמות בשטחים.

ניסיון שווא

האם כל חייל המשרת בשטחים אחראי ל"פשעי המלחמה"? לפי העתירה התשובה חיובית. "במציאות הצבאית אין קווי מתחם ברורים בין פעולות המשרתות את אותן מטרות בלתי חוקיות בעליל של ענישה קולקטיווית אסורה, לבין פעולות תמימות שאינן משרתות מטרה זו", הם טוענים. "הניסיון להבחין בין משימות שדבק בהן הפסול למשימות חוקיות, הוא ניסיון שווא". המסקנה היא שכל חייל שמשרת בשטחים הופך בהכרח שותף ל"הפעלת הלחץ הבלתי פוסק על האוכלוסייה האזרחית".

מכאן, שקמה לו ההגנה והצידוק המשפטיים לסרב - בין אם מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל שחובה לסרב לה, ובין אם מדובר בפקודה בלתי חוקית "סתם" שרשאים לסרב לה ואין חובה לקיימה. "אי החוקיות חולש על כל רובדי הפעילות הצבאית בשטחים הכבושים והופך את הכיבוש בכללו לבלתי חוקי", נכתב בעתירה. זאת בהסתמך על "אי קיום חובות הכובש על פי המשפט הבינלאומי והפרה רבתי של זכויות האדם".

הטיעון לחופש המצפון מקביל לטיעון בדבר חופש הדת. סגן זונשיין תיאר את כפייתו לשרת בשטחים כך: "מבחינתי זה כמו לתת לאדם דתי לאכול אוכל לא כשר". והמסקנה: "חופש המצפון והאמונה אינו מתמצה בהקפדה על מתן חופש דת אלא משתרע על פני מגוון רחב ביותר של ערכים ואמונות". בהקשר הזה מצטטים הפרקליטים פסק דין אמריקאי שהשווה את מעמדם של חילונים שמבקשים פטור מטעמי מצפון משירות צבאי, לאלו שמבקשים פטור מטעמי אמונה דתית. בישראל כידוע, מכירים הסדרים שונים, בכללם "חוק טל", רק בפטור מטעמי דת.

כדי למוטט את הלכת שיין מגויסים חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אמנות בינלאומיות רבות והמציאות שלפיה, כדברי העותרים, "לא מצאנו אף מדינה דמוקרטית אשר התמודדה בעשורים האחרונים עם כיבוש של אוכלוסיה אזרחית על כל הקשיים המוסריים המתלווים לכך". לכן אין לבוא חשבון ואפילו יש להתחשב ב"חייל שמצהיר על עצמו שביצוע פעולות הפוגעות באופן ישיר או עקיף באוכלוסיה אזרחית ובחפים מפשע, פוגע בציפור נפשו, בעצם מהותו כבן-אנוש, בדימויו העצמי וגם בשלמותו המצפונית והנפשית". חייל כזה "אינו טוען טיעון פוליטי, אלא מצפוני-מוסרי". ועל כן יש להכיר בזכותו לסרב.

עיקרה של תשובת הפצ"ר לעתירה מתמצה ב"גיוס" בית המשפט העליון. בעוד שעתירת הסרבנים מתמקדת במכלול השלם של אי חוקיות הכיבוש, "מפרק" הפצ"ר את הטיעון הזה לעשרות העתירות שכבר הוגשו לבג"ץ ונדחו. "מחויבותו של צה"ל לכללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, הנעשית תוך ליווי צמוד של הפרקליטות הצבאית, לא נותרה בד' אמותיו של הצבא", כותב הפצ"ר ומוסיף כי היא נבחנה ואושרה על ידי בית המשפט העליון בעשרות הזדמנויות, במסגרת יותר ממאה עתירות שהוגשו לבג"ץ במהלך אירועי 'גאות ושפל'. (רבות מהעתירות הוגשו במהלך ממבצע 'חומת מגן', שבו פעל צה"ל בערים פלשתיניות)".

טענה זו נועדה להוציא את הרוח ממפרשי העתירה. אם בג"ץ דחה עתירות רבות של ארגוני זכויות אדם נגד פעילות הצבא, חזקה עליו שידחה עתירה נגד המכלול כולו. לאחר שהוכשרו שיפוטית חלקיו של השלם (כלומר הכיבוש), הרי שאין כל אפשרות וסיכוי שהשלם עצמו לא יוכשר. האלוף פינקלשטיין מפרט חלק נכבד מהעתירות שהוגשו ומצטט בהרחבה את עמדת בג"ץ ונימוקיו לדחייתן.

נימוקים אלה משתלבים היטב בעמדתו, שמטיפה ונוזפת בעותרים על הצגת "תמונה מעוותת, חד-צדדית ומקוממת של המציאות שבה נתונה מדינת ישראל ושבה פועל צה"ל". ומציאות זו, הוא ממשיך, היא של טרור משתולל שפוגע בישראל, ואשר מופק בתוכה ובחסותה של האוכלוסייה האזרחית, שלה נתונה דאגתם של העותרים. "קשה להצביע על מדינה נוספת בעולם, ודאי בעולם המערבי הדמוקרטי, שנאלצה להתמודד עם טרור מהסוג שעמו מתמודדת מדינת ישראל". קובע הפצ"ר ומוסיף: "פעולותיו של צה"ל מוכתבות על ידי הצורך להגן על חיי אזרחינו, ולא על ידי הרצון לפגוע באוכלוסייה אזרחית פלשתינית".

הפצ"ר מאשר שהתגלו התנהגויות פליליות בקרב חיילי צה"ל. 193 חקירות מצ"ח נפתחו מאז פרוץ האינתיפאדה ואף הוגשו 26 כתבי אישום נגד חיילים שנחשדו בעבירות כגון ביזה, פגיעה ברכוש, אלימות ושימוש בלתי חוקי בנשק. "מקרים אלה הם בגדר חריג", כותב הפצ"ר, "הם, למרבה הצער, חלק מהמציאות של לחימה רחבת היקף".

הפקרת חיי אדם

לגבי הטיעון כי המדינה התנערה מחובתה לדאוג לאוכלוסייה הפלשתינית מזכיר הפצ"ר את ההסכמים המדיניים שחתמה ישראל עם אש"ף, שהעבירו בהדרגה את סמכויות הניהול האזרחי לפלשתינאים. לאחר שאלה שפתחו במלחמה, אין להלין על ישראל שמתמקדת בהשבת מלחמה ולא מתפנה לשקם את תשתיות הכלכלה, החינוך והבריאות בשטחים.

הפצ"ר תוקף את הסרבנים שבחרו להפר את החוק במקום לפעול בדרכים המקובלות כמו עתירה לבג"ץ מיד עם קבלת הצו, או פנייה לשר הביטחון כדי לבקש פטור מטעמי מצפון. במקום זאת בחרו להמתין לגיוס ואז לסרב. לגופו של עניין, שולל הפצ"ר את הסרבנות הסלקטיווית, לא רק מהטעם הדמוקרטי, אלא גם מהטעם החוקתי המאזן בין ערכים: "ככל זכות אדם, גם הזכות לחופש מצפון היא זכות יחסית. היחסיות מתבטאת בכך שניתן להגביל את הזכות האמורה כדי לקיים את האינטרס הציבורי. אכן, בחברה מאורגנת הגשמתה של זכות הפרט צריכה, בנסיבות המתאימות, לסגת מפני טובת הכלל".

בחוות דעת תומכות שגייסו שני הצדדים, נדונה האבחנה בין סרבנות מצפון שנתפשת כאקט אישי לגיטימי, לבין סרבנות מאורגנת שנתפשת כמרי אזרחי. "המעשה הנראה כסרבנות מצפונית הוא לרוב מעשה של מרי אזרחי. מדובר במעשה בלתי מוצדק מכל בחינה, ואשר מצדיק, מבחינה מוסרית, תגובה עונשית מצד מערכת אכיפת החוק", טוענים הפרופסורים רון שפירא ואבי שגיא מאוניברסיטת בר-אילן בחוות דעת שכתבו לבקשת הפצ"ר.

על סמך האמירה ש"המלחמה הנוכחית נכפתה על מדינת ישראל, לא היא פתחה בה ואין היא מעוניינת בה", מבססים שגיא ושפירא את הקביעה שהסרבנות "פירושה הממשי הוא הפקרת חייהם של בני אדם, בשטחים ומחוצה להם, למתקפה רצחנית". שגיא ושפירא מסכמים ש"לאמיתו של דבר, ההתנהגות הנחזית במקרה שלפנינו לסרבנות מצפון מוסרית, איננה אלא מרי אזרחי", מעשה של הפרת חוק ממניעים פוליטיים, שמטרתו לשנות חוק או מדיניות, או לבטא מחאה ציבורית נגדם.

מנגד גייסו העותרים חוות דעת אקדמיות של פרופסור יוסף רז מאוקספורד והפרופסורים דוד הד ואלון הראל מהאוניברסיטה העברית, הרואות בסרבנות המצפון תופעה חיובית. הד מתנגד לקביעה של שגיא ושפירא. לטענתו "הם טוענים באופן גורף שלפחות בתנאים הפוליטיים הנוכחיים בישראל, כל סרבני השירות בשטחים נופלים תחת הקטגוריה של 'מרי אזרחי'. מסקנה זו אינה עולה בקנה אחד עם לב טענתי בדבר הטשטוש בין מרי אזרחי לסרבנות מצפון והצורך לברר היטב את מניעי הסירוב".ירוב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו