בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהדות הרייטינג

הערוץ החדש "תכלת" ינסה לעשות את הבלתי אפשרי - טלוויזיה לדתיים שתקרוץ לחילונים וגם תרוויח כסף. בתוכנית: אופרת סבון חרדית, סאטירה על חילונים, יומן שבועי וכל הקסם של אורי אורבך. לא בתוכנית: סקס, מיסטיקה והומואים שמדברים על זה

תגובות

אדם ברוך עוד לא יודע, אבל בקרוב הוא עומד לככב בתוכנית טלוויזיה אפילו מבלי שיצטרך לצאת לשם כך מהבית. זה יקרה כשערוץ תכלת, שמכונה בפי פרנסיו "הערוץ היהודי", יעלה על הממיר של חברות הכבלים והלוויין. לעיתונאי החרדי קובי אריאלי (בעל טור ב"מעריב" ומעורכי עיתון האינטרנט הסאטירי "אפעס"), שעתיד להגיש במסגרת הערוץ את הלייט נייט הדתי הראשון, יש תוכניות גדולות בקשר למי שמכונה על ידו באירוניה "האדמו"ר": "אנחנו עדיין מתלבטים איך לשלב אותו בתוכנית. אפשרות אחת היא להציב פסל ענק שלו באולפן, מגבס או אולי מקרטון, שכל מי שנכנס לסט יצטרך להשתחוות ולהקריב לו זבח קטן. אפשרות אחרת היא לתלות תמונת ענק שלו, וכל מי שיזכה בפרס באחד השעשועונים יקבל ממנו חיוך".

אתה לא חושש להסתבך עם קולגה מ"מעריב"?

"מה קרה לך, הוא יהנה מכל שנייה".

הלייט נייט הפרוע למדי (עוד פרטים בהמשך) שאריאלי מתכנן להעלות פעם בשבוע, אמור להיות אחד מראשי החץ של הערוץ, שבתוך כמה שבועות יוזנק למסע מרתק ורב מכשולים על קו התפר החילוני-דתי בישראל. ההכנות למסע הזה מתנהלות הרחק מעיני הציבור הרחב, אבל מעוררות סערה לא מבוטלת בתעשיית הטלוויזיה. קו הטלפון של אורי אורבך, מנהל התוכניות של תכלת והאיש שעל פיו יישק דבר, עמוס במיוחד בתקופה האחרונה. בימים עתירי קיצוצים ופיטורים, תכלת היא אי של פעילות תוססת: חוזים עם חברות הפקה נחתמים, משרדי פרסום ויחצ"נות מהגדולים בשוק מגויסים (הקמפיין הופקד בידי שלמור-אבנון-עמיחי), תסריטאים עומלים על פיילוטים, שמות של כוכבים נזרקים לחלל האוויר.

השבוע השם החם היה שלמה ארצי. שלמה ארצי בערוץ דתי? נו, אז זה בדיוק העניין, שתכלת, או לפחות זו התדמית שקברניטיו עושים מאמץ גדול לשוות לו, לא מתכוון להיות ערוץ דתי במובן המוכר. או בלשונו של אורבך: "זאת לא עוד חלטורה מפד"לית. לא יהיו פה זמירות נוסח טג'יקיסטן וגם לא מעשיות במבטא יידישאי בנוסח 'מעשה ברבי יוסיי שפגשו לו לאותו יהודי'".

יש להבהיר: ערוץ תכלת אינו אחד הערוצים הייעודיים (כמו ערוץ החדשות, הערוץ הרוסי, הערוץ הערבי וערוץ המוסיקה) שאמורים לעלות על פי חוק במסגרת שידורי חברות הכבלים והלוויין ולהתקיים מפרסומות. מדובר ביוזמה פרטית שנרקמה במקביל על ידי שתי חברות הפקה - מורשה ותכלת - שפעלו בעיקר בשוק שידורי הדת והמסורת. בשלב מסוים של המגעים עם חברות הכבלים והלוויין הובהר למתמודדות שאין טעם לרוץ בשני ראשים, ותכלת למעשה בלעה את מורשה, במהלך שכלל גם רכישת חלק מהציוד ואולפן קטן בירושלים.

הפרישה של מורשה מהמשחק הכתיבה במידה רבה את הלוך הרוח של הערוץ העתידי. מורשה נסמכה על שולחנם של פוליטיקאים ורבנים. מייסדיה היו מקורביהם של הרב מרדכי אליהו, המנהיג הרוחני של המפד"ל, ושל ח"כ יגאל ביבי שעמל רבות כדי להכשיר את הקרקע החוקית לעלייתו של הערוץ. עם נטישתם של העסקנים הפוליטיים אבד הקשר גם עם האישים שאת עניינם ייצגו. אורבך: "אם אתה שואל אם אני מתכוון להעביר את רשימת האייטמים של התוכניות ליגאל ביבי - אז לא. אין לי שום קשר איתו, ולא עם שום פוליטיקאי אחר".

תכלת היא חברת הפקות בבעלות שלמה בן צבי, איש עסקים צעיר יליד אנגליה שמתגורר בהתנחלות אפרת. בן צבי הוא מבעליה של חברת ההיי-טק "נס טכנולוגיות" ועוסק בנדל"ן בארץ ובחו"ל. לפני כשלושה חודשים קיבל את ההחלטה המשמעותית ביותר באשר לאופיו של הערוץ, והציע לאורי אורבך, אולי הבולט מבין עיתונאי המגזר הדתי-לאומי שפרצו למרכזי ההשפעה של התקשורת החילונית ("ידיעות", גל"צ), לשמש כמנהל התוכניות של תכלת. בן צבי חיפש מישהו שיידע לדבר בו בזמן אל לבם של שני הציבורים, הדתי והחילוני, וספק אם יש איש תקשורת שמתאים למשימה הזו יותר מאורבך - מי שטבע את המונח "דתי מחמד" ואף הפך לכזה בעיני חילונים רבים. אורבך נעתר, ומאז ההכנות לעליית הערוץ נכנסו להילוך גבוה. אורבך זהיר דיו מכדי להתחייב על תאריך, אבל נראה שההשקה תתרחש אי שם במהלך דצמבר.

אחת ההחלטות הראשונות שאורבך והאנשים שהחלו להתקבץ סביבו קיבלו, היתה לשנות את שם הערוץ: לא ערוץ דתי, גם לא ערוץ המסורת. מעתה אימרו - הערוץ היהודי.

מה זה ערוץ יהודי?

אורבך: "זה ערוץ שינסה להחזיר ליהדות את השיק שלה. ערוץ שיוציא את היהדות מהגטו של תוכניות המסורת האנכרוניסטיות ונוטפות המור במוצאי שבת בערוץ 1, וישתדל לעניין כמובן את הדתיים אבל גם את הציבור החילוני, הגדול לפי דעתי, שמחפש דרך להתחבר ולהזדהות עם מקורותיו היהודיים. אנחנו רוצים לגרום לציבור הזה להתקרב, להיות מוקסם, להסתקרן. אני מאמין שלכל ישראלי סביר ואינטליגנטי תהיה סיבה להתעניין בתוכניות שלנו. זה ערוץ שיהיו בו תוכניות שהייתי עושה אם הייתי נמנה על מקבלי ההחלטות של ערוץ 2. לא ערוץ שיתכחש לפנאן, לא ערוץ חמור סבר שכל היום לומדים בו תורה ומניחים תפילין, אבל ערוץ שבו הכל נעשה מפרספקטיווה יהודית, שבו כשמדברים על יהדות לא עושים את זה כמו תיירים, אורחים לרגע, אלא כמי שזה הבית הטבעי שלהם".

אצל הרבה חילונים הצירוף "ערוץ יהודי" מדליק נורה אדומה: כאן ינסו להחזיר אותי בתשובה.

"החששות מובנים, ואני יכול להרגיע את כולם: אין צ'אנס שנגיד לצופים להניח תפילין, לא לנסוע בשבת ובכלל מה לעשות או לא לעשות. באופן אישי אני לא מרגיש צורך להחזיר אנשים בתשובה. ראיתי לא מזמן סרט תיעודי על הרבנית קוק, ואני יכול להבטיח שהסגנון שלנו שונה".

כמה חילונים יש בין עובדי הערוץ?

"אתה עושה לי חיים קשים. בדרך כלל אני רגיל לספור כיפות, פה זה ההיפך. אני מעריך שהיחס בין דתיים לחילונים בערוץ הוא 40:60".

מה הצופים החילונים שלך יראו כשהם ידליקו את הטלוויזיה בשבת?

"אנחנו שוקלים להשאיר כתובית 'סקרן, למה פתחת?' וברצינות, אני מניח שיהיה כתוב פשוט שבת שלום. אנחנו בשום אופן לא נשדר מכניסת השבת ועד ליציאתה. נכון שאנחנו פונים לכלל הציבור, אבל נדמה לי שגם הצופים החילונים שלנו לא מצפים מאיתנו לשדר בשבת. כמי שמקפיד לא להתראיין אפילו לתוכניות מוקלטות שמשודרות בשבת, אתה לא מצפה שבערוץ שאני מנהל התוכניות שלו אנהג אחרת".

הכחול כבר תפוס

ניסוח הגדרות היסוד היה החלק הקל של המשימה שניצבה לפני אורבך ושותפיו. החלק הקשה יותר הוא לפרוט את הכוונות הכלליות למטבעות של רצועות שידור, מגישים ותכנים. לשם כך אורבך מגיע למשרדו מדי יום אחרי שהוא מסיים להתקוטט (או, לעתים קרובות לא פחות, להסכים) עם עירית לינור ב"המלה האחרונה" בגלי צה"ל. במקום לנסוע הביתה, לירושלים, הוא עוצר בדרך במתחם התקשורת בנווה אילן, בו ממוקמים גם האולפנים החדשים של חדשות ערוץ 2, שם הוא מבלה עד שעות הערב. בהתחשב בכך שהוא ממשיך לכתוב במקביל מאמר שבועי ל"ידיעות", מאמר חודשי ל"נקודה", ולקחת חלק בעוד אי אילו פרויקטים של כתיבה (לא מכבר פירסם ספר חדש), עולה התהייה אם 24 שעות היממה יספיקו לו כדי לעמוד בכל המטלות. אורבך - מכריו טוענים שזה מצב קבוע - שומר על חזות רגועה: "בתגובה לשאלות כאלה אנשים תמיד עושים פרצוף אומלל ואומרים ש'לא יהיה לי זמן לראות את המשפחה שלי', אבל זה שטויות. הדבר היחיד שהשתנה בחיים שלי זה שהתחלתי לנהוג, כי עד עכשיו הייתי נוסע על הקו תל אביב-ירושלים באוטובוס. היום שלי באמת יותר מלא, אבל אני עדיין אמצא זמן להיות עם שלושת הילדים שלי, ואפילו לשחק משחקי מחשב. ככה זה תמיד, כמה שאני עושה יותר, אני מספיק יותר".

במהלך הקיץ - בצעד שאינו נעדר סמליות - נטשה תכלת את משכנה בשכונת ימין משה בירושלים, והתמקמה במשרדים מהודרים בנווה אילן, לב לבה של תעשיית הטלוויזיה החילונית. משרדי תכלת משתרעים על פני שתי קומות רחבות ידיים בבניין המצוחצח, ואורבך מסייר בהם כמעט בדחילו ורחימו, מצביע בהנאה על "בית מדרש תכלת" - חדר עמוס ספרים שבו העובדים הדתיים מתכנסים לצורך מינחה - ונשבע שהוא מרגיש "כמעט מושחת" כשהוא מזדמן לחדר הישיבות המפואר שכורסאותיו העצומות מדיפות ריח עור למרחוק. לגמרי במקרה, הדלתות והמשקופים צבועים תכלת. אורבך: "זה לא קשור, זה היה עוד לפני שהגענו לכאן".

למה "תכלת"?

"כי זה הצבע הראשון שעולה על הדעת כשמדברים על יהדות, אולי חוץ מלבן. תכלת זה שמים. כשאני חושב על יהדות כתום, ירוק או חום לא באים בחשבון, וכחול תפוס לעניינים אחרים. אז תכלת, ולא רק בגלל הטלית, הכי מתאים".

כשאורבך מדבר על תוכניות "כמו בערוץ 2" אבל מפרספקטיווה יהודית הוא מתכוון, למשל, לרצועת השידור שכבר עובדים עליה במרץ, שיצאה לדרך תחת השם "מסע יהודי עולמי", ובמהלך הזמן שמה הוסב ל"היהודי הנודד". היהודי הנודד יהיה ג'קי לוי, חובש כיפה שהתבסס בשנים האחרונות במרכזי העשייה של הטלוויזיה והעיתונות החילונית, שמדי פרק יבקר במקום אחר על פני הגלובוס שיש לו זיקה - עכשווית או היסטורית - לענייני יהדות או יהודים. "קצת תיירות וקצת בתי כנסת ובתי קברות", כהגדרת אורבך, "זה לא יהיה שיעור היסטוריה כבד ראש, אבל גם לא 'פספורט'".

רצועת שידור אחרת מכונה לעת עתה "פה ושם בארץ ישראל". דמות מוכרת תסייר בישראל, אבל לשם שינוי לא במטרה לאסוף מתכונים. הסיור ברחבי הארץ יתמקד בהיסטוריה, באנשים, בתרבות יהודית, לאו דווקא בחומוס. מיותר לציין שארץ ישראל, לשיטתו של אורבך, היא גם - למשל - חברון.

תוכניות שמטפלות באקטואליה שוטפת לא מתוכננות בשלב זה, גם כי מרחב הפעולה שהרגולטור מתיר בתחום הזה מצומצם וגם משום שאורבך, לפחות בינתיים, מנסה להימנע מהבלטת הזהות הפוליטית של הערוץ. זה ערוץ יהודי, הוא מדגיש, לא ערוץ ימני. בכל זאת, את תוכנית התחקירים שמיועדת לשידור פעם בשבוע, "שתיים שלוש כתבות, תחקירים ואולפן. מעין מקבילה של 'יומן'", אמור היה לערוך אורי אליצור, לשעבר ראש הלשכה של בנימין נתניהו וכותבם של טורים בעלי נטייה ימנית מובהקת ב"ידיעות". בימים האחרונים אליצור הודיע כי יתקשה לעמוד בלוח הזמנים התובעני של התוכנית, ובינו לבין אורבך עדיין מתנהלים מגעים לגבי מידת מעורבותו בה. את התוכנית תגיש סיון רהב, גל"צניקית דתייה, שרכשה ניסיון טלוויזיוני בעיקר כמראיינת אורחת ב"שבע וחצי" של ערוץ 1.

אתה מנסה לחמוק מזיהוי ימני, ומפקיד את תכנית התחקירים המובילה שלך בידי אורי אליצור.

"זו שאלה לא הוגנת. קודם כל, אורי אליצור היה כאן לפני. חוץ מזה, האם כשבערוץ 1 או 2 נותנים למישהו שמאלני לערוך תוכנית מרכזית גם מיד שואלים אותו על דעותיו ומעניקים למינוי משמעות פוליטית? אני לא מתכחש לימניות שלי ומאז שהתחלתי לעבוד בתכלת לא השתנה אצלי שום דבר בתחום הזה, אבל אני קודם כל עיתונאי, אורי אליצור קודם כל עיתונאי, והסטנדרטים יהיו עיתונאיים. השם של התוכנית יהיה 'בדק בית', מה שמעיד שאנחנו מתכוונים להתעסק לא מעט דווקא בדברים שמטרידים את החברה הדתית פנימה, אבל חשובים לכולם. למשל, תעשיית הקבורה. למשל, היחס לאנשי צד"ל. אני לא מסתיר את זה שהטון הכללי כאן יהיה שונה ממה שמקובל לראות בערוצים אחרים, אבל לא כהכתבה מלמעלה, אלא מעצם השאלה מי העורך ומי עושה את הכתבה. בדיוק כמו שזה בכל אמצעי תקשורת אחר".

בשם ערכי המשפחה

אחת מרצועות השידור שבתכלת תולים בה תקוות גדולות במיוחד היא אופרת סבון שעלילתה תתרחש בחצר חרדית. זו אמורה להתייצב במרכז הפריים טיים של הערוץ, ככל הנראה בתשע בערב, עדיין לא ברור באיזו תדירות. אורבך מאמין שיש לו ביד שוס גדול: "קיבלנו הצעה שמאוד מצאה חן בעינינו, והזמנו חמישים פרקים. הרי יש כאן את כל נתוני היסוד שנדרשים על פי כללי הז'אנר: מאבקי כוח, ירושה, כבוד ואמונה. יש הסתבכויות, יש נפתולים. אין שום הבדל מאופרות סבון רגילות, חוץ מהלוקיישן והאוכלוסייה שבה מדובר".

אז הבשורה הגדולה של הערוץ היהודי היא אופרת סבון?

"מה רע בזה? יהדות היא לא דבר זר, מנותק מהמציאות. הכל ראוי. עשו כבר סדרות כמעט על כל מגזר אפשרי, רק על דתיים לא. בערוצים המסחריים אין סיכוי לראות דבר כזה, כי למקם סידרה בסביבה חרדית נחשב להימור נועז מדי, בדיוק באותה מידה שלא יעשו אופרת סבון על ערבים. על לבטיה של תל אביבית פוסט משהו, לעומת זאת, יעשו סדרה בפעם האלף, גם אם זה נכשל בכל הפעמים הקודמות".

רצועה מתוכננת אחרת מכונה, בינתיים, JMTV - ג'ואיש אמ-טי-וי - שעה של קליפים של מוסיקה חסידית מהדור החדש, הקצבי והקליט. מאחר ואפשר למנות את מספר הקליפים הדתיים/חסידיים שהופקו עד היום על אצבעות יד אחת, מלאכת ההפקה והצילומים מצויה בעיצומה. יככבו, בין השאר, זמרים כמו סיני תור, יהודה סלומון ודיוויד אברמזון.

בשעות שבטרם הפריים טיים אמורות להיות משודרות תוכניות ייעוץ, בעיקר בתחומי חינוך ומשפחה. אורבך מבטיח שלא מדובר בשיווק פתרונות קסם בנוסח ורדה רזיאל ז'קונט: "יישבו באולפן מגישה ושני אנשי מקצוע, אחד מהם פסיכולוג קליני מפורסם, וינהלו ביניהם שיחה על נושא מסוים, עם שאלות ותשובות עקרוניות. בחלק מהמקרים יוכלו לעלות מאזינים על הקו ולהציג שאלה, אבל הם בשום אופן לא יקבלו ייעוץ ספציפי בשליפה מהשרוול. אנחנו נהיה מאוד זהירים עם זה. אולי ייעוץ זו בכלל לא המלה המתאימה".

יהיה גם מקום לשאלות בענייני מין?

"אם תוך כדי שיחה יעלה עניין מסוים בעל היבט מיני, אז יטפלו בו ברגישות הראויה. אבל ככלל, טלוויזיה זה לא המקום שבו צריך לטפל בנושא הזה".

עוד בארסנל הפקות המקור: תוכנית בהשתתפות שלושה מתדיינים - חרדי, חילוני ודתי-לאומי (אורבך עצמו), שיתווכחו על כל מה שמפלג את שלושת הסקטורים האלה; רצועת סרטים קצרים שבה, אפשר להעריך, יבלטו בוגרי בית הספר "מעלה"; תוכנית אירוח שזהות המנחה שלה עדיין לא סגורה (אורבך: "משהו בין מני פאר לגידי גוב, עם להקת הבית וכל זה, אבל בכיוון הרבה יותר משפחתי ובלי סלבריטאים"); פרשת השבוע "בפורמט מפתיע", מבטיח אורבך, "כנראה בהגשה משותפת של חילוני ודתי"; ואפילו שעשועון שבמרכזו - הפתעה! - משחקים משפחתיים וידע כללי. אורבך: "אני מניח שיהיו אצלנו פחות שאלות על תולדות החיפושיות, ויותר שאלות על תנ"ך, ארץ ישראל ופילוסופיה".

שעות אחר הצהריים יוקדשו לתוכניות ילדים. אחד המגישים המרכזיים היה אמור להיות חנן לדרמן, לשעבר מחברי "פלטפוס" המיתולוגית, שבינתיים הספיק לחזור בתשובה. בימים האחרונים לדרמן הודיע לאנשי תכלת שהוא חוזר בו: לימודים בישיבה והופעה בטלוויזיה לא הולכים יחד.

מה יש לכם להציע לילדים שאין בתוכניות הילדים של הערוצים האחרים?

"למשל, עיסוק אינטנסיווי בלוח השנה היהודי, דגש על חגים ומנהגים. וגם שפה אחרת ובאופן כללי הרבה פחות וולגריות".

ובמלים אחרות, שמרנות.

"אני מאמין שנהיה ערוץ שמרני, אבל לא פוריטני. נשמור על ניקיון השפה, על צניעות מסוימת, אבל לא באופן מופרז. גבר בלי חולצה יוכל להופיע על המסך שלנו. אשה בלי חולצה בשום אופן לא, אבל אם במסגרת סרט על הקהילה היהודית בקובה יראו ברקע אשה בבגד ים אני לא אכסה את התמונה. או שאקח את הסרט או שלא אקח, אבל לא אפגע ביצירה של מישהו. אני לא מתכוון להחמיר, אבל נדמה לי שערוצים אחרים עושים לעצמם חיים קלים מדי בכל מה שנוגע לפתיחות מינית. כשאני מדבר על שפה נקייה, אני מתכוון לעולם דימויים שלם שאני מקווה שלא יהיה פה. מנחים אצלנו לא יגידו 'לגמור ולרוץ לספר לחבר'ה', נשתדל להימנע מכל הגיחי-גיחי המינני הזה. אצלנו גם יגידו שבת שלום ולא סוף שבוע נעים, ועל המסך לא ייראה אוכל לא כשר".

השמועה אומרת שבין היהודים יש כמה הומואים. תהיה להם דריסת רגל בערוץ היהודי?

"אין לי בעיה שעוזי אבן יופיע על הסט שלנו, אבל שידבר על ענייני חינוך או פיסיקה גרעינית, לא על הומוסקסואליות. לא יהיה מין בכלל, והומואים בפרט. אנחנו נצמדים לערכי המשפחה. אצלנו, איכשהו, עדיין הנורמלי זה משפחה וכל השאר חריג. אני לא פוסל את האנשים, אלא את הנושא. יש הרבה יהודים הומואים? אז מה, יש גם הרבה יהודים שעושים דברים אחרים".

הסוגיה הפמיניסטית מסעירה בשנים האחרונות את המגזר הדתי-לאומי. יהיה לזה ביטוי אצלכם?

"כן, בהחלט. אין לנו שום כוונה להתעלם מזה. יהיו אצלנו שיעורי תורה שיוגשו על ידי נשים".

לא, חלילה, רפורמיות או קונסרווטיוויות.

"אני חושש שלא. זה לא הטעם שלי".

אורבך, אם כך, שומר בקנאות על הגבולות שהוא עצמו משרטט. רפורמים והומואים בחוץ, נשים בפנים, למגינת לבם של חרדים שינסו לתת הזדמנות נוספת למכשיר המשוקץ. פעם אחת עימות מהסוג הזה כבר גרם לאורבך לקום וללכת. בימיו הראשונים של רדיו קול חי הדתי/חרדי הוא הגיש בו תוכנית באופן קבוע. במהלך הזמן התחנה עברה תהליך של התחרדות ואורבך התבקש להימנע מהשמעת דיסקים נשיים. הוא התעלם, והשמיע במהלך תוכניתו שיר של בני הזוג דץ. מנהל התחנה הורה לקטוע את השיר באמצע, ובתגובה אורבך נטש את האולפן בעיצומו של השידור החי. עד היום הוא לא חזר.

שיעורי התורה - ברוח אורתודוקסית בלבד, כאמור - יוגשו בשעות הלילה המאוחרות. הצוות יכלול דרשנים מוערכים בציבור הדתי לאומי, "ממוטי אילון והלאה", כדברי אורבך, אבל "לא אמנון יצחק. זה לא הסגנון שלי". בימים אלה שוברים בתכלת את הראש איך להפוך את השיעורים לטלוויזיוניים יותר. נוכחות קהל באולפן אולי תפתור חלק מהבעיה.

המחיר: ח"י שקלים

בהיעדר פרסומות, אמור ערוץ תכלת להרוויח את לחמו מכספי המנויים. מי שיחפוץ לצפות בשידורי הערוץ יצטרך להזמין אותו מחברת הכבלים או הלוויין, ולשלם - המחיר עדיין לא סגור סופית - 18 (ח"י) שקלים. אפשר יהיה להזמין את תכלת גם כחלק מחבילת ערוצים. העובדה שיעלה במקביל על שתי הפלטפורמות הופכת אותו לבעל פוטנציאל צפייה כלל ארצי (ב-90% ממשקי הבית יש כבלים או לוויין).

מה שנותר בגדר תעלומה הוא מספר המתחברים. במקביל לפתיחות הגדולה שבה הם משוחחים על תכנים ודילמות מקצועיות, אנשי תכלת הודפים כל ניסיון לדלות מידע על הפוטנציאל הכלכלי של הערוץ בשוק רווי ערוצים ובתקופה של מיתון עמוק. אורבך, למשל, אומר ש"אני משתדל לא להתעסק בזה יותר מדי. ברור שאני לא עושה ערוץ רק לעצמי ושהמחשבה בבניית לוח השידורים היא גם שיווקית. אנחנו מנסים לאתר את הצרכים והרצונות של הקהל ולהתחבר אליהם, אבל בשביל זה יש פה אנשי מקצוע בתחום העסקי".

בכל זאת, בכמה התחברויות תראה הצלחה?

"אין מספר מסוים שאני יכול לשלוף ברגע זה. אני מניח שאנחנו שואפים לכמה מאות אלפי התחברויות".

מאות אלפים זה המון.

"כן, אנחנו נורא רוצים להצליח. אני חושב שעלית פה על משהו".

המנכ"ל, העורך הראשי והבעלים, שלמה בן צבי, ביקש לא להתראיין לכתבה הזו. הוא הודיע באצעות איש יחסי הציבור החדש של הערוץ, צבי וילדר (שמייחצ"ן גם את ערוץ 7), ש"הוא מעולם לא נחשף לתקשורת, ומבקש לשמור על האנונימיות עד שבועיים לפני שהערוץ יעלה לאוויר". באמצעות וילדר הועברה לבן צבי רשימה של שאלות הנוגעות להיבטים העסקיים של תכלת. התשובות ניתנו במשורה. בן צבי דיווח ש"אינני המשקיע היחיד בערוץ, אלא עומד בראש קבוצת משקיעים בינלאומית", והסכים לומר ש"עד כה הושקעו בערוץ הרבה מיליוני דולרים", מבלי לפרט כמה, ומבלי לציין מה יהיה היקף התקציב השנתי של הערוץ.

הטענה שבן צבי התנזר עד כה מראיונות אינה מדויקת. בגיליון יולי של "נקודה" הוא השיב לשאלותיו של הכתב אלישיב רייכנר, ואמר בין השאר ש"אם לא היה פה סיכוי להרוויח, לא הייתי הולך על זה ומשקיע כל כך הרבה כסף. תכלת היא לא עמותה, ולא מדובר בפילנטרופיה. יש גם אידיאולוגיה בסיפור הזה, אבל זו חברה עסקית שהוקמה למטרות רווח, ורק ככזו יש לה סיכוי להצליח".

האופטימיות של בן צבי מתבססת, בין השאר, על תוצאות שורה של מחקרי שוק וסקרים שאנשי תכלת הזמינו בחודשים האחרונים. לדבריהם הסקרים העלו, למשל, ש-24% ממשקי הבית (230 אלף) המחזיקים בטלוויזיה מוכנים לשלם עבור צפייה בערוץ יהודי-מסורתי, ושבישראל יש 170 אלף משקי בית דתיים שמחזיקים בטלוויזיה. אבל כולם מסכימים שעל השאלה כמה מהם יתחבו את היד לכיס ביום פקודה שום סקר לא יכול להשיב.

הצורך לפנות לקהלים רחבים יוצר באופן טבעי חילוקי דעות בין מקבלי ההחלטות בערוץ. אחת הדילמות: מה עושים עם הטרנד המיסטי הפופולרי כל כך, ודווקא בקרב החילונים שאת תשומת לבם אנשי תכלת מעוניינים ללכוד. אורבך: "יש פה דיונים נוקבים על עניין המיסטיקה. בינתיים אני חוסם את זה בגופי. אני מאמין שנפתור את זה. אני יודע שיש הרבה קהלים שרוצים לראות דילוגי אותיות וכל מיני שטויות כאלה, אבל אני לא מוכן שתהיה פה עבודה זרה. כל מה שהוא קשקוש מוחלט לא יהיה, ייתכן שבדברים גבוליים אצטרך להתפשר. בפרפראזה על דן שילון, אני לא מתכוון לעשות ערוץ שאני לא ארצה לצפות בו".

המילייה הטבעי

עלייתו המתקרבת של תכלת מעוררת תכונה לא מבוטלת בסקטור הדתי-לאומי. בשנים האחרונות חל גידול מתמיד במספר העיתונאים הדתיים בכלי התקשורת החילוניים - תהליך שאורבך עצמו הוא מסמניו המובהקים - ויש החוששים שהשקתו של ערוץ נישה תעצור את התהליך ותחזיר את הדתיים לימים שבהם שידרו במעגל סגור.

בגיליון יולי פנו אנשי "נקודה" לשורה של אישים בולטים במגזר וביקשו מהם לנדב עצה לאנשי תכלת. ישראל הראל, עורכו הראשון של "נקודה" ומי שצירף בזמנו את אורי אורבך לעיתון וליווה אותו בצעדיו הראשונים במקצוע, בחר לומר: "אל תקימו את הערוץ, ואל תיכנסו לגטו. זה לא יילך. זה יהיה גטו כמו ערוץ 7 וערוצי הקודש, ואחר כך לא תוכלו ליילל שלא נותנים לכם מקום בתקשורת".

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת פתח תקווה, הפגין אף הוא פסימיות, גם אם מעט פחות נחרצות: "שתי עצות יש לי: הראשונה - לוותר בינתיים על הרעיון. עדיין אין לנו תשתית רעיונית עמוקה דיה ליצירה של תרבות תורנית, ולא תשתית פסיקתית רחבה דיה להתמודדות עם שידורי טלוויזיה, ולא ולא, ועוד לא. זה עוד מוקדם. הצעה שנייה - לא להקשיב לי".

אורבך מסרב להתרגש: "לטעמי, דווקא האופן שבו נעסוק כאן ביהדות יזרז את הרחבת העיסוק בנושא גם בערוצים אחרים, כמו שההשמעה האינטנסיווית של שירים עבריים בערוץ 7 גרמה לזה שיש היום יותר מוסיקה עברית ברשת ג'. בעניין העיתונאים, יש שתי גישות: ללכת לחפש אותם בחורים, או להניח את הגבינה במרכז החדר ולקוות שהם יימשכו אליה. אני מאמין בגישה השנייה, ואם עיתונאים מהמגזר שלי יתקבצו אל תכלת ואחר כך ימשיכו אל התקשורת הכללית, אני אהיה מאוד גאה. אני, אגב, הדוגמה הכי טובה לזה: אלמלא 'נקודה' עד היום הייתי כנראה מורה בקרית שמונה".

הרב שרלו מודאג מהיעדר תשתית פסיקתית שתאפשר התמודדות הלכתית ראויה עם שידורי טלוויזיה. אתה מתייעץ עם רבנים?

"לא. אני מתייעץ עם עיתונאים. כל אחד הולך אל המילייה הטבעי שלו".

לצחוק, לא לתקוף

ההתרחקות מרבנים חסכה, ככל הנראה, לא מעט כאב ראש לשני הצדדים. גדולי ההלכה בוודאי היו מתקשים להסכין עם ההומור של ידידיה מאיר וקובי אריאלי, שני כותבים חרדים חדי-עט שעומדים מאחרי עיתון האינטרנט "אפעס" וגויסו על ידי אורבך לשורות תכלת. מאיר מסייע לאורבך בהקמת לוח התוכניות, ובמקביל עובד על מילון מושגים ביהדות שערכיו ימלאו את החלל שבין תוכנית לתוכנית. הוא נשבע שלא מדובר ב"קו לדמות" עם כיפה: "ננסה לעשות את זה טלוויזיוני כמה שאפשר. בכל ערך נציג שורה של עובדות, חלקן פיקנטיות, מגובות בחומר ויזואלי רלוונטי. בערך כיפה, למשל, יוזכר שמוסיקאים דתיים נוהגים בשנים האחרונות לחבוש כיפה בצורה של קלידי פסנתר. נשתדל לא להיות דידקטים מדי".

קובי אריאלי, כאמור, יגיש את תוכנית הלילה, שתתחיל כנראה ב-23:00, שעה מוקדמת יחסית למקבילותיה בעולם ובארץ ("אל תשכח שאנחנו צריכים לקום לשחרית"). כדי להגדיר את אופיה הצפוי של התוכנית נדרש ידידיה מאיר לעולם מושגים חילוני במיוחד: "התוכנית של קובי אמורה לעשות ליהדות מה שהתוכנית של דנה מודן עשתה למין".

אריאלי מרחיב: "המטרה, לפני הכל, היא להצחיק. זו לא תהיה סאטירה פוליטית נשכנית או חיקויים בנוסח יצפאן, זה יהיה קצת יותר מבוגר, עם סכנה קטנה ליפול לאנכרוניזם מעצם העבודה שהמנחה הוא חרדי שמן. יהיה מונולוג פתיחה, רק שאני מקווה שהוא יהיה יותר מצחיק מזה של גידי גוב, ויהיו משחקים בשיתוף הקהל. למשל, חילוני מחופש לחרדי שיישב בין שלושה חרדים אמיתיים ויתבקש לענות על שאלות ביהדות, והקהל יצטרך לזהות את המתחזה. חוץ מזה, נסתלבט קצת על החילונים. כל דתי יצטרך להביא לאולפן את חילוני המחמד שלו, סוף סוף תרגישו מה זה להיות מיעוט שמתארח באולפן שבו שואלים אתכם שאלות שאין לכם מושג מאיפה הן נוחתות עליכם".

יש קבוצה אחת בציבור שאריאלי מתכוון לשגר אליה את עיקר התחמושת המחויכת שלו: "אני מתכוון לעסוק הרבה בדתיות של הישראלים הלא דתיים. הם חובשים כיפות בהלוויה, הולכים למקובלים, לא שומרים שבת אבל צמים ביום כיפור. החילוני הדתי הוא פאתטי בעיני. הוא נורא רוצה להיות פוליטיקלי קורקט - גם ישראלי, גם מתקדם וגם קצת יהודי, גם יפה וגם אופה. זו סתירה פנימית. אני לא מתכוון לכסח, אבל בהחלט להציג מראה לחברה. לצחוק, לא לתקוף. המדינה היא למעשה מדינה דתית, אבל החילונים לא מודים בזה".

מה המפתח בעיניך להצלחה של הערוץ?

"אני חושב שאנחנו צריכים לזכור כל הזמן שטלוויזיה זה קודם כל עסק. בוא נעשה טלוויזיה שמצליחה ולא בהכרח כזו שאנחנו אוהבים, לא נוותר חלילה על השם ועל משיחו ולא על אף אחת מתרי"ג, אבל נעשה טלוויזיה טובה למאסה גדולה של אנשים, ואז נוכל להגיד שהצלחנו. אחר כך גם יגיע הזמן לדחוף להם תפילין". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו