בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלון בן אברהם, או בשמו המוכר יותר - פיטר לורימר

בפאב שלו, עם שיער כסוף, כרס קטנה ומבטא סקוטי כבד, פיטר לורימר הוא עדיין אגדה מהלכת. הוא הוציא מהרגל כדורים שטסו במהירות של 145 קמ"ש, היה השחקן הצעיר ביותר בליגה האנגלית ואפילו התגייר כדי לשחק בהפועל חיפה

תגובות

שליח "הארץ" ללידס

"תשעים" (ניינטי), זה הכינוי החביב ביותר לפיטר לורימר בפיהם של אוהדי לידס יונייטד. האגדה הרווחת היא שמהירות הכדורים שבעט לורימר הגיעה ל-90 מייל לשעה (כ-145 קמ"ש), משהו בלתי נתפש. השחקן המופלא של לידס יונייטד הגדולה ונבחרת סקוטלנד (וגם של הפועל חיפה) מחלק היום את זמנו בין פרשנות למשחקי לידס (לא לכולם) ברדיו לידס של הבי.בי.סי - כל העיתונאים והאוהדים טוענים שהוא פרשן מצוין ומצרים על כך שאינו הפרשן הקבוע - לבין הפאב שלו, קומרשיאל, לא רחוק מאיצטדיון אלנד רואד.

לא מעט משחקני העבר של לידס מבלים בפאב, ובימים שבהם משחקת הקבוצה אפשר למצוא כאן כחלק מהקבועים גם את ג'ון צ'רלס. לא מעט סקנדינווים צעירים, שגדלו כמו רבים בעולם על הכדורגל האנגלי, ממלאים את הפאב. על הקירות מתנוססות תמונות מימי הזוהר של לידס וכמה תמונות עדכניות, וגם קטעי עיתונות וקריקטורות. לורימר הצנוע מופיע בשתיים מהתמונות.

יצא לי ללוות את מראדונה בארץ ב-1990, לפגוש פנים אל פנים את פלה, קרויף, פושקאש ופלאטיני, להיות באיצטדיון שבו שיחקו זיקו, סוקרטס, רונאלדו, באג'ו, זידאן ואחרים - אבל מפגש עם גיבור ילדות, ולהבדיל מהאחרים לורימר הוא כזה, תמיד מרגש. פיטר לורימר בכבודו ובעצמו, החלוץ והאגדה, האיש בעל בעיטות התותח והשערים הנהדרים. הכל עדיין חלק ממנו, רק שעכשיו הוא קצת יותר חייכן, משקלו עלה ושיערו הכסיף. הוא נחמד, זה לא השתנה, וכך גם המבטא הסקוטי. שני דברים שאפילו 40 שנה בלידס לא יכולים לשנות.

בגיל 13 הוא הבקיע 176 שערים בנבחרת בית הספר שלו, בגיל 15 כבר היה בנבחרת הנוער הסקוטית. "35 קבוצות רדפו אחרי, אבל דון ריווי שיכנע את אמא ואבא שלי לחתום בלידס", הוא מספר. זה היה ב-1962 ולורימר, בגיל 15 ותשעה חודשים, היה השחקן הצעיר ביותר שהופיע אי פעם בליגה הבכירה.

האם 90 מייל לשעה היא מהירות ריאלית או אגדה? לורימר צוחק: "כשבעטתי בכדור מעולם לא חשבתי על עוצמה, כוח, דיוק, קצב או משהו כזה. זה בא לי טבעי לגמרי, תגובה אוטומטית, זו מעין מתנה שאני מודה עליה לאלוהים". מסתבר שפעם אפילו מדדו את עוצמתה של בעיטת 11 מטר שבעט לורימר באימון, והגיעו למסקנה שהכדור טס ב-76 מייל לשעה. בעיטות לטווחים ארוכים מגיעות לשיא העוצמה אחרי 20 מטר. "לורימר אולי לא הגיע ל-90 מייל, אבל היה קרוב", מסנגר עיתונאי מקומי.

אני מספר לו על זיכרון הילדות שלי מהגמר האירופי ב-1975 מול באיירן ושואל אותו על השער שנפסל ללא סיבה במצב של 0-0, על השיפוט וההתפרעויות של אוהדי לידס בפאריס, שהוציאו להם מאז שם איום ונורא. "הבקעתי הרבה מאוד שערים בלידס (238, שיא מועדון אם לדייק) וכל אוהד לידס זוכר בעיקר את השער שלא אושר. אבל אני מבין את זה, אין כמעט יום שאני לא נזכר במשחק הזה. ואם לא אני, תמיד אחד המבקרים בפאב מדבר עליו.

"אבל לא פחות מהשער שפסלו, אני עדיין מתוסכל מהפנדל שלא ניתן לנו לאחר עבירה על אלן קלארק. בקנבאואר היה אז בשיאו והוא פשוט רצח אותנו בלי תגובה של השופט. בדקה החמישית הוא נכנס בקלארק ברחבה וזה היה הפנדל הכי ברור בעולם, אבל בקנבאואר הסתכל על השופט הצרפתי במבט כזה והשופט פשוט הסתובב והמשחק המשיך. וכן, היה גם השער שלי. התחלנו לחגוג, השופט אישר את השער, שחקני באיירן לא אמרו דבר. זאת אומרת, מלבד בקנבאואר. הוא רץ לקוון והתחיל ללחוץ עליו, עד שזה נשבר וקרא לשופט. ואז הם החליטו שברמנר היה בנבדל".

*

מכל המקומות בעולם, לורימר התגלגל כמעט בגיל 40 להפועל חיפה. ולהבדיל ממה שחושבים, לא בגלל אשתו היהודייה. "היא היתה רק חצי יהודייה ובכלל, בכל התקופה שלי בישראל הייתי לבד", הוא מסביר.

איך בכלל הגעת למקום שכוח אל מבחינת כדורגל כמו חיפה?

"יצר אתי קשר אוהד של לידס, שהיה חבר בהנהלה של הפועל חיפה. בהתחלה זה לא נראה לי אבל חבר שלי, ג'וני ג'יילס, בילה כמה חופשות בישראל והמליץ לי בחום לנסות".

היה הרבה בלגאן עם תהליך הגיור שלך ולא נתנו לך לשחק.

"היתה הרבה ביורוקרטיה אצלכם. חייבו אותי להתגייר ולי לא היה אכפת. אמרו לי שהגיור הוא משהו סמלי, שלא יהיו בעיות. ואם צריך איזה טקס בשביל לשחק כדורגל, אז לי לא היה אכפת. זה לקח שעתיים וזהו. אבל פתאום זה הגיע להתאחדות שלכם ולבית המשפט. לא אהבתי את זה, באתי לבעוט בכדור וישבתי על הספסל מתוסכל.

"אתה יודע שהשם היהודי שלי הוא אלון בן אברהם. דבר אחד לא הסכמתי, וזה לעבור ברית מילה. יש גבול לכל דבר. בעצם לא שיחקתי כי אמרו שהגיור שלי לא אמיתי. בהחלט יש בזה משהו, אבל בסך הכל יש לי זיכרונות טובים מחיפה. האנשים היו חמים ונחמדים והתייחסו אלי נהדר, מזג האוויר היה שינוי מרענן והים היה פשוט פנטסטי. זה הזכיר לי את הסיפורים על ריו דה ז'ניירו. אולי החופים או רמת כדורגל הם לא בדיוק אותו דבר, אבל הזיכרונות שלי טובים".

בעצם, התקופה בחיפה היתה ניסיון האימון הראשון והאחרון שלך. נכווית בחיפה והחלטת לא לנסות יותר?

"אני לא רואה זאת כך. בחיפה באמת לא הצלחתי כמאמן, אבל דווקא היו לי הצעות כשחזרתי לאנגליה. אני מעדיף לשחק, לשבת בתא השידור מדי פעם ולדבר על כדורגל בפאב. אימון זה מקצוע כפוי טובה, וגם לא בריא. המתח נוראי, ואני בטוח שהעובדה שבילי ברמנר אימן בלידס, מקום שבו היה אגדה חיה ולא הצליח כמאמן, לא הוסיפה לו בריאות (ברמנר מת בדצמבר 97' בגיל 55, ע"ד). טוב לי איפה שאני נמצא. חוץ מזה, אימנתי את קבוצת הוותיקים של לידס. אני מאמן העבר של שחקני העבר של לידס, זה חתיכת תואר אימון".

לורימר, בן 56 בדצמבר הקרוב, באמת נראה מאושר. מפרשן כדורגל כשמתחשק לו, יושב בפאב ("אנחנו מדברים על כדורגל עד השעות הקטנות, נעים להיזכר") ושותף קבוע במשחקי קט-רגל שמארגנים ותיקי לידס למטרות צדקה שונות. האוהדים במשחקים האלה כבר לא מכנים אותו "תשעים", אלא צועקים לעברו בחיבה מופגנת "שלושים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו