בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמו בימים הרעים ההם

למרות דברי השבח שמנהיגי העולם הרעיפו על נשיא רוסיה בעקבותמבצע החילוץ במוסקווה, התחושה במערב היא שבפרשה זו נהג הממשל הרוסי על פי המסורת הסובייטית של הסתרת מידע וזלזול בחיי אדם. גם ברוסיה יש החושבים כך

תגובות

הד"ר קן אליבק אינו חשוד באהדה יתרה לרוסיה. אבל רגשותיו לא שיבשו את שיקול דעתו המקצועי של אחד המומחים הגדולים ביותר בעולם לפיתוח כלי נשק כימיים וביולוגיים. "אינני סבור כי בפעולת החילוץ במוסקווה השתמשו הכוחות הרוסיים בגז קטלני", אמר בתחילת השבוע. הוא העריך, כי לאולם התיאטרון ברחוב מלניקוב הוחדר חומר נרקוטי כלשהו, שאינו אסור בייצור על פי האמנות הבינלאומיות.

ימים אחדים לאחד מכן התברר כי צדק. לאחר ארבעה ימים של איפול מוחלט מסר הממשל של הנשיא פוטין מידע על החומר, ובכך הסיר את מעטה המסתורין. שלשום הודיע שר הבריאות הרוסי, יורי שבצ'נקו, כי החומר הוא פנתניל, חומר נרקוטי על בסיס אופיום הפועל על קולטני הכאב במוח. הסם, שפעולתו מהירה, משמש בעיקר להרדמה ולשיכוך כאבים וכן לטיפול בחולי סרטן. הוא בעל תכונות ממכרות ונצרך גם כסם ברחובות. אף שהוא נחשב לסם "בטוח" יחסית, במינון גבוה הוא עלול לגרום קשיי נשימה ומוות.

הד"ר אליבק, שנולד בקזחסטאן, הוא תוצר מובהק של התשלובת הצבאית-המדעית של ברית המועצות. במשך 17 שנים עבד ב"ביופרפאראט", מכון סודי ביותר שבו פיתחה ברית המועצות את הנשק הביולוגי שלה ושקדה על פיתוח זנים רבים של נגיפים מפיצי מחלות כמו אנתרקס, אבעבועות שחורות ועוד. ב-1992 הוא ערק לארצות הברית, גילה למודיעין האמריקאי על הייצור החשאי של נשק ביולוגי בברית המועצות, חיבר ספר ושמו "ביו-האזארד" והקים חברה פרטית. מפעם לפעם הוא יועץ לממשל האמריקאי ומתראיין בכלי התקשורת.

רופאי השגרירות האמריקאית במוסקווה היו הראשונים שהעלו את הסברה שהרוסים פיתחו גז על בסיס אופיום או הרואין. ההודעה הרשמית של רוסיה שוללת למעשה את החשדות שהועלו לאחר פעולת החילוץ, אור ליום שבת לפני שבוע. אז סברו המומחים, כי המחלצים הזרימו בתעלות האוורור סוג מסוים של גז עצבים. סברה זו התחזקה גם משום שהרופאים בבתי החולים שאליהם הובהלו כ-700 המשוחררים טיפלו בהם מיד בזריקות אטרופין, חומר שאמור לנטרל פגיעות של גז עצבים. אחר כך התברר, כי הרופאים הרוסים לא עודכנו בעוד מועד בנוגע למהות החומר ועל כן לא נערכו כיאות. כשהובאו אליהם ראשוני המטופלים, שאובחנו אצלם סימפטומים של קשיי נשימה, אובדן הכרה, תרדמת, פרכוסים ובחילות, הם הזריקו להם אטרופין. רק אחר כך הם קיבלו עדכון מדויק יותר, אם כי עדיין לא מלא, כי נעשה שימוש בחומר הרדמה שהשפעותיו דומות יותר לאלה של סמים משכרים או סמי הזיה, ולא לגז עצבים.

לכאורה נגולה אבן מלבה של הקהילה הבינלאומית. הרוסים, בניגוד לחשד הראשוני, לא נקטו אכזריות חסרת תקדים: שימוש בנשק כימי בפעולת חילוץ של בני ערובה, בלי להבחין בין אויב לעמית, בין חטוף לחוטפו. ובכל זאת רבות התמיהות על פעולת החילוץ, שנהרגו בה 119 בני ערובה (כולם, חוץ משניים, משאיפת החומר) ו-50 מהטרוריסטים הצ'צ'נים. כ-40 בני אדם עדיין מאושפזים במצב של תרדמת ונשקפת סכנה לחייהם.

"ברור כי המתכננים שגו", אמר הד"ר אליבק. "הם הזרימו כמות גדולה מדי של החומר לאולם, וכנראה גם במינון יתר". לדבריו, אם היו מתכנני המבצע נערכים כראוי, הם היו מיידעים את הצוותים הרפואיים בעוד מועד, מכינים אותם לטיפול ראשוני כבר באולם התיאטרון, ומעל לכל - מגלים להם מהו החומר שממנו הורכב הגז ומאפשרים להם להכין נסיוב נגד. אין ספק כי פעולה כזאת היתה מצילה חיי אדם ומצמצמת את מספר הנפגעים. שר הבריאות הרוסי טען, כי נמסרה הודעה מוקדמת בעניין לבתי החולים והוכנו בעוד מועד מנות לנטרול הסם. רופאים בכירים במוסקווה שללו טענה זו.

אבל הקהילה הבינלאומית אינה ששה למתוח ביקורת על רוסיה. אדרבה, כל מנהיגי העולם ללא יוצא מן הכלל, ובהם נשיא ארצות הברית ג'ורג בוש וראש ממשלת ישראל אריאל שרון, שיגרו הודעות תמיכה. הם שיבחו את הנשיא פוטין על "נחישותו", על "עמידתו האיתנה", על "מאבקו חסר הפשרות" בטרור הבינלאומי. ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, אמר ביום שני השבוע בפרלמנט בווסטמינסטר, כי שלטונות רוסיה היו חייבים לפעול כשהטרוריסטים הצ'צ'נים החלו בהוצאה להורג של בני הערובה, ועל כן "אין פתרונות בטוחים, קלים ונטולי סיכונים". בלייר השווה למעשה בין אירועי 11 בספטמבר בארצות הברית לפיגוע במועדון הלילה בבאלי ולאירוע במוסקווה וראה בהם רצף אחד.

ממשלת דנמרק, שהיא הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, התקפלה לשמע איומיו של פוטין והסכימה להעתיק את הדו-שיח בין רוסיה לאיחוד האירופי מקופנהאגן לבריסל. הנשיא הרוסי הבהיר, כי לא יבוא לבירת דנמרק להשתתף בדו-שיח אם זו לא תבטל כינוס של "הקונגרס העולמי של הצ'צ'נים". דנמרק אמנם לא ביטלה את הקונגרס מטעמי חופש הביטוי וחופש ההתכנסות, אך הסכימה להעברת מקום המפגש של הדו-שיח. לבקשת רוסיה היא גם עצרה את שחקן התיאטרון שהיה ללוחם גרילה ולסגן ראש ממשלת צ'צ'ניה (שהודחה על ידי רוסיה), אחמד זקאייב, שהשתתף בקונגרס. רוסיה מאשימה אותו, שהיה מעורב בתכנון התקפת הטרור.

הביקורת המרומזת היחידה משורות המנהיגים נשמעה ביום שלישי מפיו של שגריר ארצות הברית במוסקווה, אלכסנדר ורשבו. הוא אמר, כי ייתכן שרוסיה גרמה למותם של כמה מבני הערובה בכך שלא סיפקה מידע על מרכיבי הגז. "אנו מצטערים על כך שהמחסור במידע תרם לבלבול ששרר אחרי פעולת החילוץ".

לעומת דברי התמיכה של מנהיגי העולם, התקשורת הבינלאומית, פרשנים עצמאיים ומומחים בלתי תלויים לא חסכואת שבטם מתפקודו של ממשל פוטין. עיתונים במערב כמו "ניו יורק טיימס" ו"ואשינגטון פוסט" כתבו מאמרי מערכת נוקבים וברורים. הדברים היו כה קשים, שכלי תקשורת ברוסיה - רובם בבעלותו של הממשל, בשליטתו, בהשפעתו או אף בפיקוחו הישיר - הגיבו עליהם בדברים משלהם; העיתון "קומסומולסקאיה פרוודה" כתב, כי התקשורת האמריקאית לא היתה מסוגלת "לפרגן" והרחיקה כל ניסיון לקשור בין פיגועי הטרור של אל-קאעדה ב-11 בספטמבר לאלה של הצ'צ'נים במוסקווה. "בכינו מכל לבנו" למראה אירועי 11 בספטמבר, נכתב בעיתון, אבל עיתונאי ארצות הברית "לא עשו דבר, רק כתבו כי זו היתה מכה לפוטין, שהגיעה לו". על פי המאמר, "קשה היה למצוא מלה אחת של אהדה בעיתון אמריקאי".

אבל בצד הכעס על ההבחנה לכאורה בין "טרוריסטים רעים" כמו אוסאמה בן לאדן ואל-קאעדה ל"טרוריסטים רעים פחות" כמו הצ'צ'נים - לא נפקד מקומם של דברי ביקורת גם בתקשורת הרוסית. "איזווסטיה", אחד היומונים המובילים, קרא להפקת לקחים מאירועי 26-23 באוקטובר: לחזק את הדמוקרטיה, להקים ועדת חקירה פרלמנטרית או ציבורית ולשים קץ לגישה כי הציבור אינו זכאי לדעת.

התחושה שבפרשה זו נהג הממשל הרוסי על פי המסורת הסובייטית של הסתרת מידע והתחמקות מדין וחשבון לציבור התחזקה גם בגלל פעולה נוספת, שהדיה לא הגיעו כמעט לידיעת הציבור במערב. צופי ערוץ 3 במוסקווה, שביקשו לראות ביום שישי בשעה שש בערב את מהדורת החדשות ולהתעדכן בדרמת החטיפה, נותרו בוהים מול מסך אפור מרצד. הממשל החליט להאפיל את המסך כי חשד שהתחנה עומדת לשדר מידע על הכניסות והיציאות לתיאטרון, שיכול לסייע לטרוריסטים, אם יחליטו להימלט. כמו כן טען סגן השר לעיתונות, מיכאיל ססלבינסקי, כי התחנה עמדה לשדר הערות מעליבות ופוגעות בצ'צ'נים. אבל מנהלי התחנה דחו האשמות אלה והכחישו אותן.

"זו היתה", הסביר פרשן רוסי אחר, "פשוט דוגמה לכך, שהממשל של פוטין לא השתחרר עדיין מההרגלים הסובייטיים הישנים ולא הפנים את הרעיון, שמאז התמוטטות ברית המועצות היה צריך להתחולל ברוסיה עידן חדש של פתיחות, חופש מידע, ומעל לכל דאגה לחיי אדם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו