בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פמיניזם מדלת לדלת

הספר "פמיניזם זה לכולם", שתורגם באחרונה לעברית, מפריך דעות קדומות על התנועה הפמיניסטית וקורא להפקיע אותה מידי האקדמיה ולהחזיר אותה להמונים

תגובות

בכל פעם ששואלים את בל הוקס מה היא עושה, היא מספרת בגאווה שהיא סופרת, מבקרת תרבות ותיאורטיקנית פמיניסטית. על שני עיסוקיה הראשונים, בני שיחה תמיד שואלים בעניין ומבקשים לשמוע עוד ועוד. אבל כשמגיעים לתיאוריה פמיניסטית, "כאן השאלות נגמרות", כדבריה. בני שיחה יודעים, בלי לשאול, שפמיניזם הוא שנאת גברים וסלידה מנשיות, שהוא נגד הטבע, נגד מין, נגד אלוהים. אין להם עניין ללמוד עוד על השטות המסוכנת הזאת.

הוקס נתקלת ברחבי ארצות הברית שוב ושוב בבורות הרווחת בכל הקשור למחשבה פמיניסטית, ובחוויה הזאת היא פותחת את ספרה "פמיניזם זה לכולם", שפורסם בארצות הברית לפני שנתיים, ותרגומו לעברית ראה אור לפני חודש (תירגמה דלית באום, הוצאת פרדס).

הוקס מספרת כי כל השנים, לפחות מאז שכתבה בגיל 19 את ספרה הראשון שהיה לרב מכר - "Ain't I a Woman" ("ואני לא אשה? נשים שחורות ופמיניזם", 1981) - חיפשה ספר הסוקר את עקרונות הפמיניזם, "תמציתי וקל להבנה, שלא יהיה ארוך או עמוס בשפה אקדמית". היא חשבה שספר כזה, "קריא אבל לא פשטני", יעזור לה להפיץ את הרעיונות הפמיניסטיים ולנתץ דעות קדומות. בסופו של דבר התייאשה, וחיברה את הספר בעצמה.

תרגום ספרה החדש של הוקס מצטרף לשתי מגמות עדכניות בשוק הספרים בעברית: עניין חדש יחסית בספרות פמיניסטית (ביטויה המובהק של מגמה זו הוא תרגום הכרך הראשון של "המין השני" מאת סימון דה בובואר באחרונה) ועניין מוגבר בספרות השכלה להמונים; עשרות ספרוני תמצית בפילוסופיה, פסיכולוגיה, מיתולוגיה ולימודי דת, שמתווכים כביכול בין האקדמיה לבין הקהל הרחב, יוצאים באחרונה לאור בעברית.

"פמיניזם הוא לכולם" הוא סקירה תמציתית של הרעיונות המניעים את התנועה הפמיניסטית האמריקאית (הוקס מקפידה לכתוב "תנועה פמיניסטית", בלי ה' הידיעה, כי הפמיניזם אינו מקשה אחת). יש בו הפרכה נהירה של דעות קדומות על התנועה. למשל, הוקס מבהירה כי הפמיניזם אינו מאבק להשגת שוויון בין גברים לנשים. רק פמיניסטיות רפורמיסטיות, לבנות בנות המעמד הבינוני, ביקשו להשיג לנשים זכויות שוות ושכר השווה לגברים בני מעמדן, ובכך ראו חזות הכל.

הפמיניזם במיטבו (הפמיניזם הרדיקלי, לשיטתה) הוא "תנועה לסיום הסקסיזם, הניצול הסקסיסטי והדיכוי הסקסיסטי". כלומר, פמיניזם רדיקלי מבקש לשחרר נשים וגברים, ילדות וילדים, מערכים סקסיסטיים, ו"לשנות את המערכת מן היסוד", כולל שינוי של עמדות סקסיסטיות המופנמות בקרב נשים. המטרה היא לשנות את מנגנוני הכוח, השיתוף והניכור, שמעצבים את החברה ומגבילים את הפרטים בה. זאת כדי לקיים חברה צודקת יותר ולאפשר לנשים ולגברים מגוון רחב ככל האפשר של אפשרויות לממש את עצמם.

הוקס מבהירה, בין השאר, כי יציאת נשים בורגניות אמריקאיות מהמטבח לשוק העבודה (עקרת הבית נהפכת לאשת קריירה) בשנות ה-70 - כביכול בזכות ספרה המשפיע של בטי פרידן, Mistique" "The Feminin - דווקא אינה הישג של התנועה הפמיניסטית אלא כורח, פועל יוצא, של הקפיטליזם. נשים יצאו לעבוד כי פרנסת הגבר לא הספיקה לכלכל את צורכי המשפחה. וממילא יציאת נשים לעבודה אינה משחררת נשים, לדבריה. נשים בנות מעמד הפועלים, בהן נשים שחורות רבות, כבר עבדו הרבה לפני שנות ה-70 מחוץ לבית, ועדיין היו כבולות ומוגבלות בגלל מינן. לשיטתה, מה שדרוש לנשים הוא לא עבודה מחוץ לבית, אלא עצמאות כלכלית. זהו הבדל מהותי.

בספרה מדגישה איפוא הוקס את הטעויות של התנועה, את חולשותיה, ומציעה דרכים לשיפור, להחייאה. בתוך כך, מעניין כי הספר הוא לא רק לא-אקדמי בסגנונו, אלא יש בו התנגדות מפורשת לאקדמיה. אפשר לראות בו הצטרפות למגמה רווחת של אנטי-אינטלקטואליות, אבל בעצם הוא מציע אינטלקטואליות חלופית, לא-אקדמית.

הוקס מבקרת את עצם קיומן של המחלקות ללימודי נשים באוניברסיטאות האמריקאיות, ואת הכתיבה האקדמית בכלל, אף על פי שהיא עצמה אשת אקדמיה (עבודת הדוקטורט שלה, ניתוח ספרותי של ספרי טוני מוריסון, נכתבה זמן מה לפני שהסופרת השחורה הגדולה היתה למובילת תרבות בארצות הברית).

לדבריה, האקדמיה הפמיניסטית הרחיקה את הפמיניזם מההמונים וחיסלה את ההיבטים הפוליטיים, המהפכניים, של התנועה. "משעה שכיתת לימודי הנשים תפסה את מקומה של הקבוצה להעלאת התודעה, והפכה למקום המרכזי שבו מנחילים חשיבה פמיניסטית ואסטרטגיות לשינוי חברתי, איבדה התנועה את האפשרות להיהפך לתנועת המונים", היא כותבת. לטענתה, צריך לשמור על המחלקות ללימודי נשים באקדמיה, אבל גם להקים בתי ספר פמיניסטיים, מכללות פמיניסטיות, סדנאות לקהל הרחב. "שוו בנפשכן תנועה פמיניסטית רחבה, שאנשיה עוברים מדלת לדלת, מחלקים חומר ומסבירים לאנשים בנחת (כמו שעושות קבוצות דתיות) מהו פמיניזם". מיסיונריות אידיאולוגית כזאת היא הדבר הבא, היא מקווה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו