בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפלטון בכפר הנוער בן שמן

אריה סימון, חתן פרס ישראל לחינוך, 2002-1913

תגובות

לו היה הדבר תלוי באביו, אריה סימון היה משפטן. הוא החל ללמוד משפטים בהיידלברג, אך עם עליית הנאצים לשלטון עבר לבזל ושם התמסר לאהבתו האמיתית: הלימודים ההומניסטיים הקלאסיים. עולמו הרוחני הושפע מכתבי אפלטון, קרל יספרס ומרטין בובר, ובהשפעת האחרון הצטרף הצעיר מהמשפחה המתבוללת אל תנועת "קדימה". ב-1935 עלה לארץ, כשהוא מועיד את עצמו לתפקיד הראוי ביותר: מורה בארץ ישראל. הוא סיים את סמינר דוד ילין בירושלים, ומשאת נפשו התגשמה כשד"ר זיגפריד להמן, מייסד כפר הנער בן שמן, קיבלו לעבודה.

בצבא הבריטי היה קצין מודיעין גדודי, ועם גדוד מאורי מניו זילנד הצליח לשבות בחזית באיטליה קצין גרמני לאחר שהשיג את הסיסמה של האויב ("בורכהרט") והשמיע אותה באוזניו בגרמנית צחה (המג"ד המאורי קיבל על כך אות הצטיינות). עם כניעת גרמניה הגיע סימון אל המחנות ופעל נמרצות למען שארית הפליטה. ניצולי השואה הביטו בהערצה על הקצין עם סמל הבריגדה, וסימון, כדי לא לפגוע ברגשותיהם, שיבש בכוונה את הגרמנית שבפיו על מנת שתישמע כיידיש.

אחרי חמש "שנות שירות", כדבריו, פשט את מדיו וחזר אל ההוראה האהובה. במקביל שימש כמא"ז (מפקד אזור) בן שמן, ועם פרוץ מלחמת הקוממיות פיקח על העברת הילדים למוסד ליד כפר ויתקין (כיום "נעורים"). הוא גויס שוב והיה קצין מודיעין ואחר כך מג"ד בחטיבת "קרייתי". הוא היה עד לבריחתם של ערביי לוד ורמלה במבצע "דני", ולימים כתב על כך בספר זיכרונותיו "תעיות ותהיות": "אם אשמה לא הרגשתי, עצבת הרגשתי".

סימון תרם מניסיונו בצבא הבריטי להקמת חיל המודיעין, וב-1949 נקרא על ידי יגאל ידין להצטרף עמו למשלחת לשיחות שביתת הנשק עם מצרים, שהתנהלו ב"מלון השושנים" ברודוס. כשחזרו אנשי המשלחת לישראל קיבל את פניהם שר החוץ משה שרת, שהיה מרוצה, אך על סימון התרעם: "למה כתבת את הדו"ח בכתיב חסר!"

שוב חזר סימון לכפר הנוער האהוב עליו, וב-1952 הטיל עליו מורו הנערץ בסמינר, פרופ' בנציון דינור, להקים את מערכת החינוך בנגב. תחילה היה מנהל מחלקת החינוך בבאר שבע, ואחר כך המפקח האזורי. הוא נתקל במציאות קשה: גלי עלייה גדולים, רמת לימודים נמוכה והעדר מורים ראויים. בעצת דוד טוביהו, ראש העיר, הוא ירד לשדה בוקר אל דוד בן גוריון והציע לו את רעיון המורות החיילות, כפתרון למצוקת כוח ההוראה.

ב-1964 חזר לבן שמן וקיבל עליו את ניהול כפר הנוער. הוא הנהיג את בחינות הבגרות שם וטיפח סגל מורים ומדריכים שהלך בעקבותיו. ב-1975 זכה בפרס ישראל על מפעל חיים בחינוך. מספריו, "אדם בצלם" ו"אפלטון והחינוך בימינו", וממאמריו הרבים בוקעת אישיות חינוכית ומוסרית בעלת שיעור קומה. הוא התריע מפני ההשפעות השליליות של הכיבוש על החברה הישראלית ותמך בניסיונות פיוס עם העם הפלשתיני. ב-1973 כתב בעלון כפר הנוער: "אני מתהלך בהרגשת דאגה עמוקה לעתיד החברה הישראלית. אני לא מפחד מסאדאת אלא מעצמנו... הפער הסוציאלי הולך ומחמיר... העניים נעשים עניים יותר והעשירים - יותר עשירים... אם בחברה הישראלית נגיע למצב של 'אדם לאדם זאב', היא לא תתקיים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו