בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פואטיקה, פרק שישי

תירגם מיוונית יואב רינון

תגובות

אדחה לשלב מאוחר יותר את הדיון בקומדיה ובייצוג האמנותי בהקסמטרים(1). לפי שעה אדון בטרגדיה, ואפתח בציון מהותה כפי שהיא עולה מהדברים שנאמרו. הטרגדיה היא איפוא ייצוג אמנותי של פעולה נעלה שבוצעה בשלמותה, בעלת שיעור הולם, שלשונה המתובלת ייחודית לכל אחד ואחד מהרכיבים שבחלקיה; ייצוג אמנותי של הנפשות הפועלות בדרך מעשיהן ולא בדרך של סיפר, אשר באמצעות חמלה ופחד מביא לטיהור(2) של רגשות כגון אלה. אני מכנה לשון מתובלת את הלשון שיש לה מקצב ולחן, ובאומרי "ייחודית לכל אחד ואחד מרכיביה" כוונתי שחלקים אחדים מבוצעים בלשון שקולה בלבד ואחרים בשירה(3). מאחר שנפשות פועלות מבצעות את הייצוג האמנותי, ראשית לכל מן ההכרח הוא שאחד מחלקיה של הטרגדיה יהיה ארגון נאה של החיזיון(4). לאחר מכן באים הזמרה והסגנון(5), משום שבאמצעותם מבצעים את הייצוג האמנותי. ב"סגנון" כוונתי לצירוף של המשקלים, ואילו משמעות "הזמרה" ברורה מאליה.

מאחר שהייצוג האמנותי הוא של פעולה המתבצעת על ידי נפשות פועלות, מן ההכרח הוא שהן תהיינה מובחנות מצד אופיין ומצד מחשבתן, שהרי אמות מידה אלה מציינות את טיב הפעולות ובהתאם להן הכל נכשלים או מצליחים. הייצוג האמנותי הוא מארג הסיפור של הפעולה. במונח "מארג הסיפור" כוונתי לארגון האירועים, ואילו "אופי" הוא המאפיין שבאמצעותו אנו בוחנים את טיבן של הנפשות הפועלות. מחשבה כלולה בחלקים שבהם הדוברים טוענים טענה מסוימת או משמיעים אמירה בעלת תוקף כללי(4).

מן ההכרח הוא איפוא שהטרגדיה היא מכלול של שישה חלקים הקובעים את טיבה: מארג הסיפור, אופי, סגנון, מחשבה, חיזיון וזמרה, הנחלקים באופן הבא: אמצעי הייצוג האמנותי - שניים, אופן הייצוג האמנותי - אחד, מושאי הייצוג האמנותי - שלושה(7). ופרט להם אין עוד. ובחלקים אלה, ולא רק בכמה מהם, ניתן לומר שהמחזאים(8) משתמשים בתור רכיבים. הרי בכל מחזה יש רכיב של חיזיון וכמוהו גם אופי ומארג סיפור, סגנון, זמרה ומחשבה. החשוב ברכיבים הוא ארגון האירועים, שכן הטרגדיה היא ייצוג אמנותי לא של בני אדם כי אם של פעולות ושל חיים - והאושר וגם האומללות גלומים בפעולה - גם התכלית היא סוג מסוים של פעולה ולא ממד איכותי(9). אמנם נכון הדבר שאנשים הם כפי שהם בגלל תכונות אופיים, אבל הם מאושרים או אומללים בגלל פעולותיהם. הפעולות לא באו איפוא לעצב את אופיין של הנפשות הפועלות, אלא אופיין מעוצב באמצעות הפעולות. מכאן שהאירועים ומארג הסיפור הם תכליתה של הטרגדיה והתכלית היא החשובה מכל.

יתר על כן, הטרגדיה לא תוכל להיווצר ללא פעולה, אבל ללא מאפייני דמויות תוכל. בטרגדיות של רוב המחזאים החדשים אין אפיון דמויות, וככלל יש יוצרים רבים כאלה המצויים גם בקרב הציירים. השוואה בין זאוקסיס לפוליגנוטוס(10) מעלה שפוליגנוטוס מצטיין באפיון דמויות, ואילו ציוריו של זאוקסיס אין בהם אפיון דמויות כלל. גם אם ישזור מישהו בזה אחר זה קטעי נאומים, המאפיינים דמויות ומצוינים בסגנונם ובמחשבה, לא יהיה בכך כדי למלא את תפקיד הטרגדיה; ואילו טרגדיה בעלת מארג סיפור, כלומר בעלת ארגון אירועים, תמלא את תפקידה על אף חולשת סגנון ומחשבה.

נוסף על כך, האמצעים שבהם הטרגדיה משפיעה יותר מכל על הנפש הם חלקיו של מארג הסיפור: מהפך וזיהוי(11). עדות נוספת לכך היא שטירונים במלאכת היצירה רבה יכולתם תחילה בסגנון ובאפיון דמויות יותר מבארגון אירועים (כך גם אצל רובם המכריע של המחזאים הקדומים). ובכן, מארג הסיפור הוא הראשון במעלה וכעין נפשה של הטרגדיה, ואילו השני במעלה הוא אפיון הדמויות (דירוג דומה קיים גם בציור: לו משח מישהו צבעים יפהפיים במשיחות מכחול מקריות, היה מהנה אותנו פחות מהמצייר דיוקנאות בגיר לבן). הטרגדיה היא איפוא ייצוג אמנותי של פעולה ובעיקר הודות לפעולה היא ייצוג אמנותי של הנפשות הפועלות.

הרכיב השלישי במעלה הוא המחשבה: פירוש הדבר הוא היכולת לבטא את הדברים המתבקשים מן המצב והולמים אותו, כפי שנדרש בדברים של אזרחים מן השורה לעומת אלה של אומנות הנאום(12). שהרי המחזאים הקדומים שמו בפי דמויותיהם דברים ההולמים אזרחים מן השורה, ואילו המחזאים בני זמננו שמים בפיהם נאומים. האופי הוא מה שמעיד על בחירה, כלומר במה הדמות בוחרת ומה היא דוחה. לכן נטולי אופי הם הדברים שבהם הדובר אינו מביע במה הוא בוחר או ממה הוא נמנע. מחשבה מצויה בדברים המוכיחים מה הוא דבר מסוים, או מה איננו, או מבטאים אמירה כללית.

הרכיב הרביעי הוא הסגנון. כוונתי היא כאמור לביטוי באמצעות מלים, שכוח השפעתו זהה בלשון שקולה ובפרוזה. משאר הרכיבים הזמרה חשובה במנעמיה, ואילו החיזיון בהשפעתו על הנפש, אך אין לו אומנות שיטתית והוא הפחות מהותי לאומנות השירה. שהרי כוחה של הטרגדיה עומד גם ללא הצגות ושחקנים, מה גם שבכל הנוגע להוצאה לפועל של החזיונות אומנותו של יוצר המסכות והאביזרים עולה בחשיבותה על אומנותם של המחזאים.

(1) ייצוג אמנותי: ביוונית mimesis. הייצוג האמנותי בהקסמטרים הוא האפוס והדיון בו הוא בפרקים כג-כד. הדיון בקומדיה איננו, ומשערים שהיה בחלק של ה"פואטיקה" שלא שרד.

(2) טיהור: ביוונית katharsis.

(3) הטרגדיה היוונית כתובה כולה במשקלים. אריסטו מבחין בין החלקים הכתובים במשקל של שיח לבין אלה שליוותה המוסיקה.

(4) חיזיון: ביוונית opsis.

(5) זמרה: ביוונית melopoi'ia. סגנון: ביוונית lexis.

(6) מארג הסיפור: ביוונית muthos. אופי: ביוונית ethos. מחשבה: ביוונית dianoia.

(7) אמצעי הייצוג האמנותי: סגנון וזמרה. אופן הייצוג האמנותי: חיזיון. מושאי הייצוג האמנותי: מארג הסיפור, אופי ומחשבה.

(8) מחזאים: במקור "משוררים" (ביוונית poietai וביחיד poietes). בתקופתו של אריסטו לא היתה מלה מיוחדת למחזאי (המלה היוונית dramatopoios מאוחרת בהרבה), וכל היוצרים במשקל כונו "משוררים". אף שהמלה "משורר" תואמת את התפישה היוונית של מחברי המחזות כיוצרי שירה, בחרתי לתרגמה לפי הצורך "מחזאי" כדי למנוע בלבול.

(9) תכלית: מטרתה של הטרגדיה מצויה בעצם הפעולה ולא בפן האסתטי של הייצוג האמנותי שלה.

(10) זאוקסיס (Zeuxis), צייר יווני, פעל בסוף המאה החמישית ובראשית המאה הרביעית לפסה"נ. פוליגנוטוס (Polugnotos), צייר יווני ידוע, פעל באתונה באמצע המאה החמישית לפסה"נ והתפרסם בעיקר בזכות ציורי קיר שעסקו בנושאים מיתולוגיים והרואיים.

(11) מהפך: ביוונית peripeteia. זיהוי: ביוונית anagnorisis.

(12) אומנות הנאום (ביוונית rhetorike): הכישורים והמיומנויות שפיתחו הדוברים בפני אספת העם או חבר השופטים. אריסטו הקדיש חיבור שלם לסוגיה זו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו