בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין הסקי לקטיושות

אלוף משנה יובל בזק, שסיים השבוע את תפקידו כמפקד חטיבת החרמון, לא מתחרט על כך ששירת בגזרה שקטה, רחוקה משדה המערכה העיקרי. בראיון עמו הוא מדבר על הלקחים שהופקו מאז כיבוש המוצב במלחמת יום הכיפורים ועל האפשרות לתקיפה סורית בעתיד

תגובות

לפני כשבועיים ביקר בחרמון גורם מצבא צרפת. כשירד מהמסוק, הלביש אותו מפקד חטיבת החרמון, אלוף-משנה יובל בזק, בשכפ"ץ וקסדה לקראת העלייה למוצב אסטרה, בגבול עם לבנון. האורח, שהבחין בקווים הצהובים המשורטטים על מגרשי החניה הענקיים (והריקים) של אתר הסקי בחרמון, שאל בפליאה במה מדובר. "זו החניה של הסקי", ענה אל"מ בזק. "איזה סקי?" שאל האורח, "פה סקי?!" אחר כך, בתצפית מהמוצב שספג אש כבדה של חיזבאללה לפני חצי שנה, ראה את הרכבל ומסלולי הגלישה. "הוא היה בהלם מוחלט", אומר בזק, "אמרתי לו הנה, זה הקו הדק. אלה אנחנו, המשוגעים, בין העבודה לבין ההנאות".

אתר הסקי, שאליו נוהרים מאות אלפי ישראלים בכל חורף, עמד במוקד ההתמודדות של חטיבת החרמון עם תקיפות החיזבאללה באפריל, ימי מבצע "חומת מגן" בשטחים. טילי קטיושה שכוונו לסוללות תותחים במורדות הצפוניים של הגולן נפלו על ההר המושלג, והביאו לפינוי אלפי הגולשים שהיו בו.

השנה נערכה החטיבה לפינוי נופשים במקרה של תקיפת קטיושות דומה. אבל תקיפות החיזבאללה הן היוצא מהכלל שלא מעיד על השקט השורר בדרך כלל בגזרת החרמון, מאז חטיפת שלושת חיילי צה"ל לפני מעט יותר משנתיים. שדה המערכה העיקרי, תשומת הלב של הצבא והתקשורת, סיכויי הקידום - כולם היו בשטחים; עם זאת, בזק, שסיים בתחילת השבוע את תפקידו בתום שנה ותשעה חודשים, לא מצטער על השקט ששרר בגזרתו. "יש כמה סיפוקים בלהיות איש צבא", הוא אומר. "יש כאלה שמספיק שתיתן להם להיות בשדות האקשן, והם כל היום ירוצו מפה לשם ומשם לפה, וזה יעשה להם את החיים; אני טיפוס אחר. ברור שהאקשן הוא חלק אינטגרלי מהתפקיד שלי - ההכנה לאקשן, הניהול של האקשן כשהוא קורה. אבל בסוף אני מודד את הדברים לא ברמה של הכותרות או של הסקסיות, אלא ברמה של המשמעות: איפה אני כמפקד יותר משמעותי, איפה אני משפיע על הביטחון האזורי. ובחרמון - איפה אני משפיע במידה מסוימת גם על הביטחון הלאומי, גם אם ברמה האישית זה פחות בזרקורים וקצת יותר בצל. האיזון בין האירועים לבין היכולת לבנות - בתקופות שאין בהן אירועים - את הכוח, ולעשות תהליכים ארוכי טווח, נתן לי סיפוק גדול יותר מאשר אם הייתי מח"ט בשטחים".

העיסוקים העיקריים של בזק בשנתיים האחרונות היו תכנוניים - בניית תשתית נרחבת במוצבים ובסביבתם ושדרוג חטיבת המילואים שבאחריותו. מח"ט החרמון היוצא מאמין, שהתקיפה הסורית הבאה עלולה להתחיל, אם בכלל, בגזרה שהוא עוזב, וההתכוננות אליה היא מטרתה העיקרית של החטיבה. "אני מניח שהמלחמה שהיתה ב-73' היא לא המלחמה שתהיה, אם תהיה, ב-2003. הסורים מבינים היטב איפה היתרונות שלנו ואיפה החסרונות שלהם. אני מניח שהם מבינים שבזירת רמת הגולן אנחנו מאוד חזקים, ואם אתה לוקח את התרחיש של 73', ומלביש אותו היום על יחסי הכוחות, אפשר אפילו להגיד, במידה מסוימת, שזה לא 'כוחות'. הסורים הם לא שבלוניים ואינם פאתטיים; אני מניח שהם מתכננים להביא במשך הזמן לידי ביטוי את היתרונות היחסיים שלהם.

"יכולה להיווצר סיטואציה שבה נראה תקיפה סורית. יש להניח שהתרחיש הזה לא יקרה ברמת הגולן, אבל יכול לקרות בחרמון, לאור היתרונות היחסיים שלהם. קל לי גם לראות את זה בצורה כזאת, מכיוון שזו האחריות שלי. הסורים יכולים ללכת למקום שבו יחשבו שאין לנו יתרון יחסי משמעותי, וזה בעימות של חי"ר מול חי"ר. האופציה של (הסורים) ללכת לצפון רמת הגולן-חרמון, בתרחיש מפתיע שיוצר אפקט, זה דבר שבהחלט יכול לבוא בחשבון, אם אכן הסורים יחליטו לתקוף".

נדמה שהדעה המקובלת היא שהפערים הם כל כך גדולים, שהם לא יתקפו.

"יש לי בעיה עם דעות מקובלות, והתפקיד שלי כמח"ט החרמון הוא להתייחס ולחשוב על הדברים הלא מקובלים. החרמון הוא אחד המקומות שבהם התחילה הבהלה של 73'. המשבר הגדול של המודיעין קשור לחרמון יותר מכל דבר אחר. כי פה, עם המודיעין, ב-73' השתזפו בחמישה לשתיים בצהריים, ואני חושב שכמח"ט החרמון אינני יכול להתייחס רק לדעות המקובלות בעניין הזה. לא אגיד שאני צריך להיות עכשיו רדוף, אבל אני בהחלט צריך להביא את זה בחשבון".

איך היית מגדיר את הסיכוי של מהלך סורי כזה?

"אני קורא לזה מהלך של לרוץ לתוך האש. אתה יודע מה היו הלקחים העיקריים מהשריפה בוואדי סלוקי? (שבה נשרפו למוות חמישה חיילי גולני ב-97' בדרום לבנון - א"א, ע"ה) כשהאש באה לשרוף אותך, הדרך הכי טובה להינצל ממוות ודאי היא לרוץ לתוך האש. יש בזה מרכיב עצום של סיכון, אבל במצב של מוות ודאי אתה תהיה מוכן לקחת את הסיכון, כדי להגיע להישג מסוים בשלב הבא; אני מניח שבתרחיש כזה הסורים בהחלט יכולים למצוא את עצמם, גם ביכולות שלהם, תוקפים במתאר מהסוג הזה. ולזה אני מכין את חטיבת החרמון תודעתית, מבצעית, טקטית, ברמת אמצעי הלחימה, בתפישת ההפעלה, ברמת בניין הכוח. מבחינתי זה אתגר הרבה יותר גדול מחודשיים לחימה באיו"ש".

טראומת כיבוש מוצב החרמון בידי הסורים, ונפילת חייליו בשבי בתחילת מלחמת יום הכיפורים, היא אירוע מכונן, שעליו נבנית פעילות החטיבה עד היום. בזק, שהיה בזמן המלחמה ההיא בן שבע, המשיך ללמוד וללמד את הלקחים מאז. "כשבאתי בפעם הראשונה ליחידות מודיעין וליחידות אחרות בחרמון, ושאלתי אותם מה קרה פה ב-73', גיליתי שאנשים לא יודעים; וגיליתי שחלק מהדברים שקשורים בחיבור בין האנשים, בחיבור בין היחידות, גם לא השתנו".

בעזרתו של אורי אבני, חבר קיבוץ כפר בלום שנלחם בחרמון כקצין צנחנים ביום כיפור, למד אל"מ בזק את תולדות הקרב לכיבוש החרמון, וניתח אותו אחר כך עם קצינים נוספים שהשתתפו בו. "לא כשר ההיסטוריה", מדגיש בזק, "אלא מתוך הבנה, שחלק גדול מאוד מהדברים שיקרו בקרב הבא קרו בקרב ההוא, וכדאי שאת החלק הזה אנחנו נלמד, וכדאי שאת החלק הזה אנחנו נטמיע. חלק גדול מתפישת ההגנה והתפישה המבצעית של חטיבת החרמון נעוץ בקרב ב-73', ובדרך שהסורים פעלו בהתקפה ובהגנה, ומהדרך שבה אנחנו פעלנו. דאגנו באופן שיטתי שכל מי שמגיע לכאן יעבור את ניתוח הקרב הזה, של כיבוש החרמון".

תקופתו של בזק בחרמון - ובעקבותיה כנראה גם של מחליפו, אלוף-משנה משה נידם - התאפיינה בשתי טראומות מכוננות. לרחוקה, של יום הכיפורים, התווספה טראומה קרובה: חטיפתם של שלושת חיילי צה"ל באוקטובר 2000, בגבול שבין גזרת החרמון לגזרת עוצבת הגליל. בעקבות החטיפה, הודח מח"ט החרמון אז, אל"מ יואלי אור, שנכנס לתפקידו כמה שבועות לפני האירוע. בזק, אז סמח"ט גולני, נקרא להחליפו; "לא בלב שלם באתי לחרמון", אמר בטקס חילופי המח"טים בשבוע שעבר. "לא בלב חפץ החלפתי את יואלי חברי". הלשון העדינה שבה משתמש בזק מכסה כנראה על התרעומת על ההדחה ההיא, שהצטיירה אז בעיני קצינים רבים כעריפת ראש בלתי הכרחית. "יש נושאים שיש לי מה להגיד עליהם, אבל לא אגיד אותם למערכת דרך העיתון", הוא אומר בתשובה לשאלה ישירה בעניין. "אני אומר אותם במקומות אחרים. אני חושב שהמפקדים שלי יודעים מה דעתי".

החטיפה, שפתחה את זירת העימות עם החיזבאללה אחרי הנסיגה, חייבה היערכות וחשיבה מחודשת כדי למנוע אירועים דומים. "שואלים אותי, מה הלקחים שהפקתם מהחטיפה? ואני אומר: כמעט שום לקח, אם אתה מסתכל עליו כלקח מצבי, ספציפי, אבל באופן כללי - עולם ומלואו. אנחנו מסיימים עכשיו לבנות את מוצב אסטרא, שהוא מוצב עם תפישה ייחודית בעניין הזה. הבנייה שלו קשורה בלקחים מהלחימה של החיזבאללה, וביכולת של המוצב להמשיך לקיים קשר עם השטח גם כשיורים עליו טילי נ"ט". החיזבאללה, אומר בזק, לא ממהר לשום מקום וימשיך לבחור את המועדים שבהם ינסה לפגוע בישראל. בינתיים נזהר הארגון שלא לפגוע באינטרסים של תושבי דרום לבנון, שעלולים להיפגע מתגובה ישראלית קשה על פעילותו ומסתפק אחת לכמה זמן במתקפות יזומות בהר דב ובירי נ"מ. "אין אצלם בחירות כל שנתיים, אין להם פריימריס, הכיסא של נסראללה לא רועד".

אבל במקביל, אומר בזק, "החיזבאללה בונה עילה: הוא בונה משהו שהוא יודע שיבשיל, ותהיה לו אפשרות להסלים דרכו, ויזכה בקונסנזוס ערבי: ראינו את הסוגיה של חוות שבעא, והיא והתמוססה במידה מסוימת. הוא בנה את העילה של פתיחת חזית שנייה כשישראל תיכנס לשטחי A ומימש אותה בזמן חומת מגן. למה? אין שום סיבה אמיתית. רק כי היתה לו הזדמנות. העולם הערבי ראה את ג'נין, ותמך בחיזבאללה. אתה כבר יכול לראות את הסוס הבא שהוא רוכב עליו, הסוס של מי הוואזאני - פרויקט אזרחי לבנוני, שאין לו שום קשר לחיזבאללה. הוא אומר: 'חברים, הנה סוס, שיום אחד יגיע ואפשר יהיה לרכוב עליו. עוד שנה-שנתיים, הלבנונים ישאבו יותר מדי מים וישראל תגיב'. ברור לו שזה קייס שהוא יכול לרכוב עליו לטווחים ארוכים. אתה יכול לראות בנאומים של נסראללה איך, בצורה מאוד מסודרת, הוא בונה עילות כדי להשיג קונסנזוס ולהיכנס ללחימה יותר אינטנסיווית אתו. האם הוא רוצה להגיע למלחמה? אני לא יודע, אבל הוא תמיד רואה את עצמו נלחם בישראל, ותמיד רוצה לשמור מצב שיהיה לו עוד משהו להגיב אתו על תגובה שלנו; עוד מדרגה לטפס". המדרגה הזאת נבנתה בעקביות בשנתיים האחרונות בעקביות, באמצעות מערך של אלפי רקטות ארוכות טווח שפרש חיזבאללה בדרום לבנון, בסיוען הנמרץ של איראן וסוריה. הרקטות יאפשרו לארגון פגיעה ברוב השטח הצפוני בישראל, כמעט עד חדרה, אם יחפוץ בכך.

אל"מ יובל בזק, בן 36, גדל בעומר. הוא נשוי לכרמית ואב לתמר, בת שלוש. הוא התגייס לגולני ב-1984, "מחוסר ידיעה", הוא צוחק. שלא כחלק מעמיתיו, לא חשב בזק אף פעם שהוא נושא עמו בתיק החייל את שרביט הרמטכ"ל. "גם עכשיו אני לא חושב על קריירה צבאית", הוא טוען. בזק עשה בגולני את כל תפקידיו עד זה הלפני אחרון. מחייל ומ"מ עד סמח"ט, אבל הוא בכל זאת חורג מתדמית הקצין המסתער כשסכין בין שיניו, שמטופחת בחטיבה. כשמונה למפקד גדוד 51 של גולני, הגיע לשיחה בפלוגה הרובאית ושאל את אחד החיילים כמה זמן הוא משרת בצבא. "החייל קם ועונה: 'יש לי עוד שלוש חודש'. כשאתה לוקח את הבן אדם אחד על אחד, ומדבר אתו, מתברר שאמא שלו פסיכולוגית ואבא שלו עורך דין. ואתה מנסה להבין מאיפה מגיע ה'שלוש חודש'? זה דיבור של כלא שאטה. השפה היא דבר שמצביע על תרבות. אני חושב שהרבה פעמים, בגולני, מטפחים את העניין הזה שלא לצורך. גולני היא חטיבה לוחמת מהמעלה הראשונה, אבל הרבה פעמים, מערבבים בה את הדברים הטובים והפחות טובים יחד.

"במה אני בכל זאת גולנצ'יק אמיתי? מעבר לרוח הקרב, אני חושב שבחיבור לאנשים ובטיפוח הרוח. בהבנת המשמעות של רוח היחידה בתוך היכולת הקרבית שלה. פעם ראיתי את זה כטריוויאלי - לדבר עם אנשים, לשמוע אותם, לעודד אותם, לטעת בהם מוטיווציה. אבל כשיצאתי קצת מהבועה של גולני, למדתי שיש להרבה יחידות בצבא מה ללמוד ממנה, וניסיתי בחרמון להשתמש בזה באופן מאוד אינטנסיווי".

בזק יהיה אחד המתמודדים על תפקיד מפקד חטיבת גולני. אבל זה יקרה רק אחרי שיחזור בעוד כשנה וחצי מהלימודים במכללה הצרפתית לביטחון לאומי בפאריס, שם צפויה לו כנראה תקופה קלה בהרבה. לפני הפרידה מהאורח הזר קיבל המח"ט עצה ממנו. "תוך כדי הביקור בחרמון הוא מסביר לי: 'בלילה, כשאתם עושים את המד"סים לכיוון האייפל, תיזהר - יש שם שרשראות. שלא תיתקע בהן. כל שנה יש לנו מישהו שנתקל בהן ונופל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו