בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נדנדה בשניים

תגובות

"נדנדה בשניים" מ-1962 הוא מוצר קולנועי מסורתי יותר: גרסה קולנועית של מחזהו המצליח של ויליאם גיבסון ("עושה הנפלאות") שבו השתתפו על הבמה שתי דמויות בלבד: רווקה ניו יורקית יהודייה נברוטית, שסובלת מבדידות ומאולקוסים, וגבר מהמערב התיכון שנפרד מאשתו ומגיע לביקור בניו יורק. שתי הדמויות השונות כל כך נפגשות והצורך שלהן באהבה מאחד ביניהן. אבל האם יש באפשרותן לקיים קשר משמעותי וארוך טווח? מחזהו של גיבסון עוקב אחר השלבים השונים ברומן שמתפתח בין שתי הדמויות האלה, והוא עושה זאת במיומנות שמשלבת היטב בין האלמנטים הקומיים והמלודרמטיים של העלילה. בהפקה המקורית של המחזה בברודוויי כיכבו אן בנקרופט והנרי פונדה; התפקידים הקולנועיים הוענקו לשירלי מקליין ורוברט מיצ'ם (ובאחד מפרקי האוטוביוגרפיה ההולכת ונמשכת שלה, גילתה מקליין שהיא ומיצ'ם, שניהם נשואים, ניהלו רומן שנמשך זמן רב לאחר תום צילומי הסרט). במאי הסרט הוא רוברט וייז, ששנה קודם לכן זכה באוסקר על בימוי "סיפור הפרברים" (יחד עם ג'רום רובינס) וב-1965 יזכה באוסקר נוסף על בימוי "צלילי המוסיקה". אבל וייז לא התמחה אך ורק בבימוי סרטים מוסיקליים; אלה היו יצירות חריגות במכלול היצירה שלו. הוא התמחה דווקא בבימוי מלודרמות ריאליסטיות כגון "המתאגרף" ו"אלימות בשכונת העוני", והיכולת הזאת היא שבאה לביטוי באופן שבו הוא פותח את מחזהו של גיבסון, ומעניק לו נפח ריאליסטי. מקליין ומיצ'ם טובים מאוד בתפקידים הראשיים, והסרט מספק לצופים בו הנאה מסורתית אמנם, אבל אינטליגנטית ומרגשת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו