בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פנחס שדה: מיתומאן?

תגובות

להסביר לדגים - עדות על פנחס שדה, מאת אהוד בן עזר, הוצאת אסטרולוג, 303 עמודים

לפני שבועות אחדים ראה אור ספרו הדקיק של יותם ראובני ובו שני ראיונות שערך עם פנחס שדה טרם מותו וכמה דברים על אודותיו. ועתה רואה אור ספרו עב הכרס של אהוד בן עזר על פנחס שדה. שני הספרים מלמדים בראש וראשונה שפנחס שדה היה דמות פולחנית, גורו לאנשים צעירים, נלהבים, תמימים ואובדי דרך. שהרי אין ספק שפנחס שדה הכיר את הדרך. ואמנם, כשהגעתי לסוף ספרו של בן עזר נצטייר לי שדה כמעין ג'יימס דין של הספרות הישראלית והיה לי ברור מעל לכל ספק שאף-על-פי שהיה בן 63 במותו, היה ונשאר מתבגר נצחי שמעולם לא התפכח מן ההתפעלות מספרים כמו "סידהרתא" או "נרקיס וגולמונד" של הרמן הסה. יש בזה משהו יפה אבל יש בזה גם משהו פתטי. ואולי צריך משורר להישאר מתבגר נצחי כדי לא לאבד את השירה. אלא ששדה היה כאמור יותר ממשורר. הוא ראה עצמו מורה רוחני. בעיקר, הייתי אומרת, היה מיתומאן.

קראתי את ספרו של בן עזר, הכולל עדות נרחבת ותמלילי שיחות ארוכות עם פנחס שדה, וכן רשימות ביקורת על ספריו, ראיונות עם אחרים ובמיוחד ראוי לציון הראיון עם אשתו השנייה של שדה, יהודית, שמעוררת רגשי כבוד והערכה לאישיותה יוצאת הדופן. הספר נקרא כמו ספר מתח. לא יכולתי להניחו מידי, אולי משום שהחזיר אותי אל חיי בעבר, החיים ההם הרחוקים שקשה לי כל כך לזהותם כיום כחלק ממני. והנה, פגשתי שם מכרים ישנים ועלו בי זיכרונות משעשעים או עגומים על אנשים שהיו ואינם עוד ועל אנשים שנתרחקתי מהם מרחק רב. וכאשר מתוודעים אל פרקי חיים שהיתה לך נגיעה כזאת או אחרת אליהם, קוראים כמובן בעניין ובמתיחות כי כמהים לפגוש בשנית את המכרים הישנים, וללמוד אולי דבר מה חדש עליהם.

אין ספק שדמותו של שדה עולה חיה מאוד מן הספר הזה, נרקיסיסט חסר תקנה, שניכס לעצמו התאבדויות של נשים שדרכן לעת מותן כבר רחקה ממנו, והפכן למיתוס; מי שידע להשתמש במצוקתה של נערה מבולבלת כמו חבצלת חבשוש ולהציגה כקדושה, איש בעל קסם רב וכשרון רטורי של סופיסטן. רבים ובעיקר רבות הלכו שבי אחריו והוא יישאר עוד זמן רב מי שיקסים בכתביו משוררים וצעירים. ספרו של בן עזר מומלץ לכל מי שמתעניין בדמות מרתקת של משורר וסופר שהתהלך על פני האדמה בביטחון גמור שרוח הקודש נגעה בו.

עתמול, איגרת, ידע-עם

עתמול - עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, בעריכת חנה עמית, כרך כז, גיליון 163) 5), הוצאת יד בן-צבי, 30 עמודים

איגרת מס' 23, האקדמיה הלאומית למדעים, בעריכת ד"ר לאה צבעוני, 40 עמודים

ידע עם - במה לפולקלור יהודי, כרך כז, 62-61 בעריכת יצחק גנוז, הוצאת המרכז הארצי של חוקרי הפולקלור היהודי "ידע עם" בסיוע משרד החינוך והתרבות בישראל, 240 עמודים

"עתמול 5" היא חוברת מעניינת במיוחד, ובה רשימה על ממצאים חדשים במערות מדבר יהודה. בין הממצאים מטבעות, שככל מטבעות בר כוכבא נטבעו בטביעה משנית על גבי מטבעות רומיים. באחת מהן אפשר עדיין להבחין בעיגול שהתווה ראש הקיסר. נתגלו גם שני דינרי כסף, פריטים ביתיים וכלי נשק (רועי פורת, חנן אשל וגיא שטיבל).

רשימה מעניינת אחרת מספרת ביוסף דה ליאון, שהיה חוכר המכס הראשי באלכסנדריה בשלהי המאה ה-17 ונרצח ברחוב בעיר (ירון בן-נאה). אבל גולת הכותרת של החוברת היא המאמר של ב"ז קידר על עכו בגדולתה, שהיתה עיר בעלת חשיבות מרכזית לא רק בתולדות הארץ אלא בתולדות הים התיכון כולו. ויש גם רשימה מאת אהוד בן עזר על קלמניה, רשימה על ספרי הקיוסקים מאת דוד הלל שפירא ועל המו"ל הראשון בארץ שלמה ישראל שריזלי. חוברת דקה, אבל עשירה.

באיגרת של האקדמיה למדעים מוצאים מאמרים מרתקים. בראש וראשונה מאמרו של יורם צפריר על ממצאים מחנויות בית שאן הביזנטית ולאחריו מאמר מאת חיים תדמור על פולמוס בבל והמקרא, שהתעורר עם גילוי עולם כתבי היתדות האשוריים והבבליים. בעקבות פענוחו נודע תוכן הכתובות של תגלת פלאסר ה-3 שבהן נזכרים מלכי ישראל ויהודה - מנחם, פקח והושע, או המנסרות של סנחריב ובהן הסיפור הצבאי נגד חזקיה מלך יהודה, ועוד ועוד. עוד באיגרת על גראפים ושידורים אמינים מאת נגה אלון, על המפעל לחקר השירה והפיוט בגניזה ועוד הרבה עניינים מעניינים. גם זו חוברת דקה המכילה הרבה.

"ידע עם" לעומת אלה הוא כרך עב-כרס. מצאתי עניין מיוחד במאמרו של צבי מלאכי על רומאן בשם "פרדס רימונים" שנכתב באשכנז במאה ה-15 על ידי מרדכי בן יחיאל. הספר מספר סיפור תיאולוגי על מלכה חכמה, שחיה באי בסוף המאה ה-7 לספירה ומחפשת את דת האמת. היא שולחת שלושה שליחים לחפשה. האחד מתנצר, השני מתאסלם והשלישי - אחיטוב - בוחר ביהדות. אחיטוב משכנע את המלכה להתייהד ונושא אותה לאשה. הספר כתוב פרוזה מחורזת ושולבו בו שירים שהושרו במנגינות שיריו של המייסטרזינגר הגרמני מוסקטבלוט, שחי בגרמניה במחצית הראשונה של המאה הט"ו. תיאור החתונה בין המלכה לאחיטוב מלמד על מנהגי חתונה יהודית באשכנז, והפרט הפיקנטי בסיפור הוא המחלוקת על מימוש הנישואים בערב שבת, המתגלעת בין המלכה לבין בעלה החדש. המלכה מתנגדת ואילו החתן טוען שיצרו תקף עליו ואם לא תיאות המלכה יאנוס אותה. צבי מלאכי מביא במחקרו הקצר משירי הספר ומפרשם. מרתק.

בחוברת חומר מעניין רב כמו מאמרו של פרופ' יהודה רצהבי "'מי שבירך' למלכות בלשון ערב", או מאמרו של יצחק גנוז, "מטבעות לשון יידיש בשיחם של ברנר ועגנון" או סיפורי דיבוק בפולקלור של יהודי גרוזיה מאת יונתן גורל.

בתו של ורמיר

נערה בכחול יקינטון, מאת סוזן פרילנד, תירגמה מאנגלית איטה ישראלי, הוצאת כנרת, 170 עמודים

זהו קובץ סיפורים שמכוננים יחדיו מעין רומאן, הפותח בסוף המאה העשרים בקנדה ונסוג לאט לאט לאחור בזמן, כשהנושא המוביל, כמו ביצירה מוסיקלית, הוא ציור של הצייר ההולנדי הנפלא יאן ורמיר.

הסיפור הראשון מספר על מורה למתימטיקה, שאביו הנאצי שדד את הציור אשר בנו מאמין כי הוא מקורי, והסיפור האחרון מספר על בתו של ורמיר, שמנסה לקנות במכירה כללית את הציור שהיא מצוירת בו, כפי שמתברר מן הסיפור שקדם לו, מפסידה אותו כי סכום הכסף שבידה אינו מספיק.

כל סיפור עומד לעצמו, אך יחד הם יוצרים רצף של גלגולי ציור דמיוני, אבל ורמירי באיכויותיו, ומעבר לכך זה גם סיפור רחב יותר, כמעט הייתי אומרת סיפורה של הולנד על מלחמתה בים, כיבוש האדמה וייבושה בעזרת הסכרים, ועד להולנד הכבושה וגורל יהודיה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

לא ראיתי את הספר במקור האנגלי אבל מן הלבוש העברי שלו אני מנחשת שראוי היה למתרגם אמן, כי מדובר בסופרת רצינית ובעלת סגנון שמקפידה בכתיבתה. היא בוודאי לא כתבה "איש פרט לצייר אחר לא היה יכול לדעת את העדינות..." (עמ' 147). אולי היתה הכוונה ש"רק צייר יכול היה להבין את העדינות" וכו'. פרט לזה, הספר מושך לקריאה ונסחפתי בו.

להציל את השמרטפית

סומסום ג'קסון, מאת בטסי ביארס, תירגם מאנגלית ערן מגן, הוצאת זמורה ביתן, סדרת מרגנית, 144 עמודים

באחרונה ראו אור בסדרת מרגנית כמה ספרים ישנים בתרגום חדש כמו "אי המטמון" של לואיס סטיבנסון, או "הצפון נגד הדרום" של ז'ול ורן, אבל "סומסום ג'קסון" הוא ספר לצעירים יותר, והוא בהחלט ספר בן זמננו שכל ילד יוכל להזדהות עם גיבורו. הספר מרתק, כמעט ספר מתח, כי יש בו בעיה קשה וסבוכה שצריכה לבוא על פתרונה. הגיבור המכונה "סומסום" מנסה לפתור את הבעיה, אבל להוותו ולצערו אין הוא מסוגל לכך. בצד מלחמתו של סומסום על הצלת חייה של אלמה, השמרטפית האהובה עליו לשעבר, מגוללת המחברת פכים מחייו בכיתה, קשריו החברתיים, והקונפליקטים שלו עם הוריו הגרושים.

דרך סיפור מתח לבני הנעורים מצליחה הסופרת ילידת 1928, שפירסמה עד כה יותר מחמישים ספרים, להתמודד התמודדות משכנעת עם בעיות של אשה מוכה. בטסי ביארס, שהיא גם טייסת, שוו בנפשכם, טסה היישר ללבי עם סומסום ג'קסון, ואין ספק שאשמח בעתיד לקרוא כל ספר מפרי עטה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו