בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל אשה היא רוגלע

נערות יהודיות שומעות מפי רבנים ומורים שהן אשמות בפיתוי הגברים חלשי האופי. על נערות קתוליות נאסר לנעול נעלי לכה מחשש שתחתוניהן ישתקפו. חוקרות פמיניסטיות, גם מהזרם הדתי-הלאומי בישראל, קוראות תיגר על האדרת הצניעות

תגובות

בכל בוקר עמד בשער הסמינר של בית יעקב איש ששיערו מאפיר, זקנו ארוך וכיפה גדולה שחורה לראשו. פיאותיו נצררו מתחתיה כמנהג חסידי גור. ידיו משולבות מאחורי מעילו השחור הארוך וגופו מתנדנד מעט כבתפילה. כל אותה עת התלמידות - נערות בגיל העשרה, מקצתן מאורסות ועומדות להתחתן - עברו בסך.

המפגש היומי היה נדיר. ספון בחדרו, קודש הקודשים, מעולם לא החליף אתן מלה. בעבורן היה "הרב", מנהל כל יכול, סמכות עליונה. לפיכך לא תמהו כשעיניו עברו על גופן, מחפשות רמז לפגם: חצאית קצרה מדי, ארוכה מדי, עגיל שלא הולם את דרך הצניעות. הן לא הופתעו אף כשבעטיו של כפתור עליון שמיאן להירכס בחולצת התלבושת ספגו הערה, וכשצבע גרביים שאינו בגוון הרגל - צוין ונרשם. מפעם לפעם היה הרב מסלק מי שנראתה בעיניו סוררת ומופקרת במיוחד, אף שלא ברור דעתו של מי הוסחה בעטיה בבית ספר מלא בנות.

הדבר נראה מוזר, שרב, המסיט דרך קבע את מבטו מנשים, יסרוק במבטו את גופן ויאכוף מנהגי צניעות. ואולם בסביבה החינוכית הדתית אין זה תמוה. גם כיום נמשכים מיפקדי צניעות מעוותים מעין אלה ברוב בתי הספר הדתיים - גם ביוקרתיים שבהם (כמו, למשל, "חורב" שבירושלים) - בלי ערעור או ביקורת. למעשה, גברים בחברות החרדית והדתית-הלאומית ממשיכים לפקח על מיניות האשה, לנסח חוקים ולהשליטם בשטח. הנשים, לא רק שאינן מוחות על הקביעה שהצורך בצניעות נובע מפגם מוסרי הטבוע בהן מלידה - והרי הן מגרות את הגבר - מקצתן אף מתהדרות בשמירת צניעות קפדנית.

בכנס JOFA של נשים יהודיות אורתודוקסיות פמיניסטיות, שהתקיים בחודש שעבר בארצות הברית, הרצתה גם הד"ר טובה הלברטל-הרטמן מבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית. בהרצאתה סיפרה על מורה צעיר בבית ספר תיכון לבנות דתיות, שהניח בתחילת אחד משיעוריו צלחת עם עוגות שמרים מהבילות על שולחנו. כשסיים לדבר אמר לתלמידות: "ראיתן איך הרוגאלך הסיחו דעתכן? כך בדיוק אני מרגיש כשאתן לא מתלבשות בצניעות". הלברטל-הרטמן קראה תיגר על העיוות שבשמו מייחסים את עניין הצניעות לנשים. לדבריה, מתירנות וצניעות הן צדיו של אותו המטבע: היות האשה אובייקט מיני. הצניעות איננה תגובת נגד למתירנות, כפי שטוענים אלה המצדדים בעידודה כנושא עיקרי בהתפתחות האשה כאדם דתי ומאמין. דבריה של הלברטל-הרטמן זכו להדים בכנס ואף פורסמו בהבלטה בעיתון "בוסטון גלוב".

הלברטל-הרטמן היא ממייסדות בית הכנסת האורתודוקסי "שירה חדשה" בירושלים. להקמת בית הכנסת חברו נשים שהדת היא חלק נכבד מחייהן ומזהותן. נשים נועזות אלה מבקשות להביא לתזוזות קלות (שמשקלן כבד) ולתרום לשוויוניות בין גברים לנשים.

נראה שהן מצליחות להזיז משהו: בבית הכנסת שלהן נשים משתתפות בפולחן. הן אינן יושבות מאחורי הגברים, מוסתרות ומציצות מבעד חרכי עזרת הנשים, כמי שקולן לא נשמע. בין גברים לנשים ניצבת מחיצה במרכז האולם. ועם זאת, הביקורת נמתחת בזהירות רבה. "אני לא יוצאת נגד ההלכה", אומרת הלברטל-הרטמן, "אלא נגד העיוות בהתייחסות לנושא הצניעות, כאילו הפירוש של הציווי 'והצנע לכת עם אלוקיך' הוא בלעדי לנשים. אני יוצאת נגד הפקדת הנושא בבתי הספר בידי מורים או רבנים המחנכים את הבנות הצעירות שהגבר הוא חלש אופי והאשה היא המפתה. אם בכלל יש צורך בכך, נשים צריכות ללמד את הנושא".

הלברטל-הרטמן מייחסת את העלייה בבעיות אכילה בזרם הדתי-הלאומי למסר הבעייתי שמועבר לנשים הצעירות מילדותן, כאילו הן אשמות בכך שהן מפתות את הגבר. לא פחות מכך, היא גם דואגת לבנים הקטנים. "מה שהם לומדים מכך הוא שהם בעצם חלשי אופי, מפלצות", היא אומרת. "זה לא מסר שעשוי לבנות יחסי זוגיות טובים".

ספרה של הלברטל-הרטמן, "חתרנות הולמת: אמהות מודרנית בדתות מסורתיות", שייצא לאור בקרוב בהוצאת אוניברסיטת הארוורד, עוסק בדרכים שאמהות מעבירות לבנותיהן את הסיפור המורכב של הדת ובכלל זה ספקותיהן והתלבטויותיהן. אף שהספר אינו מתמקד בעניין הצניעות דווקא, עלו בראיונות עם נשים קתוליות סיפורים מרתקים על ילדותן, הקשורים בתפישת הנשיות וחוקי לבוש. כך, למשל, נשים שאמהותיהן אסרו עליהן לנעול נעלי לכה, בתואנה ש"התחתונים עשויים להשתקף בהן".

בעבר נכתבו ספרים על הצניעות בזרם הדתי-הלאומי מזווית הלכתית ופילוסופית. כך למשל "כותונת עור" של הרב אליסון, "עוז והדר לבושה" של הרב פולק וספרו הבולט של הרב שלמה אבינר, "גן נעול", המפרט פרק אחר פרק את איברי הגוף הנשיים וההלכות או ההליכות הקשורות בהם. הלברטל-הרטמן מכנה את המגמה שהעלתה על נס את הצניעות - אובססיה. "העיסוק הזה אינו פחות בעייתי מהעיסוק באופנה ובלהיות סקסית", היא אומרת. "אני מנסה להראות שכשהחברה החילונית חושבת שהיא פתוחה בכך שהיא מתירנית והחברה הדתית חושבת שהיא טהורה - זו מראה המשקפת אותו דבר. כיסוי וערטול יוצאים מאותה נקודה, מהמבט הגברי".

חנה קהת, העומדת בראש פורום הנשים הדתיות "קולך", ממשיכה את קו המחשבה הזה. הספרים הנכתבים והתפישה המפארת את הצניעות (שהרב אבינר הוא אחד המובילים בה) - הם לדבריה "דיכוי וניצול פטריארכלי בוטה, תפישה סקסיסטית". החינוך המוגזם לצניעות הוא חינוך לחוסר יושר, שקר וצביעות, היא אומרת.

מדוע נשים מתהדרות בצניעותן ואינן קוראות תיגר על עצם התביעה שיהיו צנועות? "לפעמים זה נובע מהצורך להרגיש מוגנת בעולם שבו הגבר חלש אופי והאשה אשמה", אומרת קהת. "זו מציאות מפחידה. התגובה היא 'לא להכשיל' את הגבר ולהעלים את מיניותן". כך, אגב, נשים מוסלמיות, גם מערביות, מתרצות את בחירתן לעטות רעלה, כדי לא להיות בעמדה של סחר-מכר מיני. "זו אפולוגטיקה פתטית", אומרת הלברטל-הרטמן.

תפישת הצניעות, פטריארכלית ומפלה, לא תמיד היתה כה פופולרית. הצניעות התקבלה כמובנת מאליה וכאחד מעיקרי אורח החיים הדתי עם ההקצנה בעולם זה - ה"התחרדלות" בשני העשורים האחרונים. הרב אבינר מייצג מגמה זו. לדברי הרב שי פירון, מנהל "אולפנית ישורון" - בית ספר תיכון דמוקרטי לכל דבר - עניין הצניעות התגבש כתגובת נגד למתירנות הגוברת בעולם החילוני. את הטיעון הזה מבטלת הלברטל-הרטמן מכל וכל, כאמור משום שלתפישתה פוריטניות ומתירנות באות מאותו מקור. קהת סבורה שההפרזה בעניין הצניעות נובעת מהשפעת הממסד החרדי על הציבור הדתי-הלאומי.

באתר האינטרנט "כיפה" אפשר להיווכח בקלות באובססיה שבני הנוער שטופים בה, בעל כורחם. האתר הוא מעין מוקד תמיכה לבני נוער והוא מספק שירות של שאלות ותשובות (שו"ת) ומאויש על ידי רבנים. פירון הוא חבר בצוות הרבנים, ולדבריו בכל יום מועלות שם 4,000-3,000 שאלות, שרובן משקפות התלבטויות נוגעות ללב של צעירים בענייני צניעות, ובעיקר בעניין איסור נגיעה בין המינים. אורכן של השאלות ונוסחן מלמד לא פעם על העיסוק המוגזם והלא טבעי בנושא.

פירון טוען שההתייחסות לעניין הצניעות בבית ספרו היא מזערית. הוא סבור שהעיסוק בצניעות בחברה הדתית מוגזם ושטחי, בהסיטו את תשומת הלב מהעיקר: הזהות הדתית. "כשבת שואלת על צניעות, אני אומר לה שנדבר על זה בחורף, בתקופה שבה לא מדובר באורך השרוולים", הוא אומר. "צריך לנתק את הצניעות מנושא הלבוש. צניעות עוסקת בפנימיות של האדם. חוקי לבוש הם עניין שטחי וקל".

לדברי פירון, חשוב יותר לגבש את הזהות הדתית. "אינני מאמין בשתי מערכות לבוש, האחת לבית הספר והשנייה לאחר הצהריים, על בית הספר לשקף את החיים". כמו הלברטל-הרטמן, גם פירון סבור שאין זה נכון לתת לגברים ללמד את הנושא בבתי הספר.

הלברטל-הרטמן סבורה שהגיע הזמן להוביל את הדיון על הצניעות לכיוונים אחרים: "השיח של היום לא הופך את הנשים לצנועות יותר", היא אומרת. "הוא רק משתיק את הקול הסקסואלי שלהן". לדעתה, יש לדון בסוגיה בהקשר כלל-אנושי, רחב יותר.

לדברי קהת, השיח החדש בעניין הצניעות יתפוס מקום חשוב בכנס השנתי של "קולך", שיתקיים ביולי הבא. "הפמיניזם הוא התשובה האמיתית לעיסוק בצניעות", היא אומרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו