בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קול העם

ממרום מושבה כסוקרת הראשית של ערוץ 2 ו"ידיעות אחרונות" מינה צמח היא מהבודדים שיכולים לפתוח משפט במלים "העם רוצה" בלי להיראות מגוחכת

תגובות

האם חשיפת השחיתויות בליכוד תשפיע על ההצבעה של מינה צמח ביום הבחירות? האם "מלכת הסקרים", כפי ש"ידיעות אחרונות" מכנה אותה, תיתן לגילויים האחרונים להשפיע על האופן שבו תנסח את שאלות הסקר הבא שלה?

מינה צמח נעלבת. היא הרי מעל כל אלה. היא גם לא תייעץ עכשיו לליכוד מה לעשות. הסטת העניין הציבורי לנושאים אחרים ידועה לו גם בלי העצות שלה. אולי קצת איומי מלחמה בעיראק, אולי פעולה או שתיים בשטחים. בינתיים היא לא מוכנה לקבוע שהירידה של הליכוד בסקרים היא כדור שלג שמתגלגל וצובר תאוצה. רק ביום חתימת כתבה זאת, ביום שלישי השבוע, היא תדע.

בשיאו הגיע הליכוד בסקרים שלה ל-38 מנדטים, עכשיו יש לו 31. עשרים מנדטים הם של מי שעוד לא החליטו, חלקם מצביעי ליכוד שחשיפת השחיתויות הושיבה אותם על הגדר אבל טרם העבירה אותם מעבר לה.

למרות השחיתויות תעמוד מינה צמח בעוד כשלושה שבועות מאחורי הווילון בקלפי בבית ביכורי העתים בתל אביב ותתלבט. היום היא יודעת כבר עבור מי תצביע בבחירות הקרובות אבל היא גם יודעת שזוהי החלטה זמנית. ההשקפה הפוליטית שלה, היא אומרת, "ברורה" אבל לא "מוצקה". שכנוע יעיל ואגרסיווי עשוי בהחלט לשנות אותה. עכשיו היא נמצאת לפני שלב חיבוטי הנפש, הספקות וההתייעצויות שמלווים אותה לפני כל הצבעה. רק גערה קצרת רוח של אחד הממתינים בתור תכריח אותה סוף סוף להצביע.

מינה צמח מבקשת להדגיש: היא למעלה מהפוליטיקה. בעיני הציבור היא גם למעלה מהפוליטיקאים והפרשנים שמברברים להם בטלוויזיה. היא "משלנו", נציגה של "השטח", אותו מקום פלאי שנמצא רק בלבם של פעילי המפלגות.

השאלה אם הדעה הפוליטית שלה משפיעה על הדרך שבה היא מנסחת את הסקרים מכעיסה אותה. ביום הבחירות חשוב בעיניה רק נתון אחד: עד כמה קרובה היתה התחזית לתוצאות. "אני חושבת שהצבעתי כמעט עבור כל המפלגות", היא אומרת.

הביוגרפיה שלה נראית כמו מדגם מייצג של כל התפישות הפוליטיות. החיבור עם שורה של אישים פוליטיים מימין ומשמאל מטשטש כל אפיון אידיאולוגי שלה ומחזק את מעמדה כסוקרת הלאומית. היא עצמה משתדלת מאוד שלא להסגיר שום פרט שיפגע במעמד זה. אפשר רק לנחש עד כמה דעותיה הפוליטיות הושפעו מהתהפוכות שעברה בחייה ומהאנשים שפגשה. היום היא נחשבת כ"נוטה לימין". הדימוי הזה נוצר בגלל הידידות שלה עם משפחות שמיר, אולמרט ומילוא וחברותה הארוכה עם אליעזר ז'ורבין, בעל משרד הפרסום "דחף" ובעל קשרים עם פוליטיקאים מהימין.

רוני מילוא, למשל, היה בטוח בבחירות 1992 באהדה שלה למחנה הלאומי. הוא הניח שאין לה עניין להסתיר זאת. לפני שהציגה בטלוויזיה את תוצאות המדגם שלה הוא לחש ללימור לבנת: "מינה צמח נראית כמו באבל, לפי הפרצוף שלה אכלנו אותה" ("משהו היה משובש בניירות", היא מסבירה היום את הבעת הפנים). לצורך האיזון היא מספרת שאיש ימין מובהק הנמנה על ידידיה נוהג לקבל תמיד את פניה ב"הנה באה אש"פ". ליתר ביטחון היא היא גם מבקשת גם להזכיר את ידידותה עם יוסי שריד ויאיר צבן.

שום דבר עוד לא סגור

אחרי שעשתה בירושלים ובניו הייבן היא חזרה לתל אביב ומתגוררת לא רחוק מהבית בו נולדה. אמה גרה מהלך שלושה רחובות מביתה וכמה עשרות מטרים מבית הספר היסודי שלה, "הכרמל" (היום "גבריאלי"). לא רחוק משם נמצא גם עירוני א', בית הספר התיכון בו למדה, הצמוד לקלפי בה תצביע. לאחרונה החלה גם לחדש קשרים ישנים עם חברי ילדות.

מינה צמח מסרבת לבקשתי לרשום על פיסת נייר הימור על תוצאות הבחירות. למה לה להסתבך? היא זוכרת את מערכת הבחירות ב-1981. הליכוד פתח אז, זמן קצר לפני הבחירות, פער של עשרים ושניים מנדטים מהמערך, חודשים אחדים לפני הבחירות הוביל המערך בסקרים במנדטים רבים. "המשחק נגמר", אמרה אז צמח לעיתונאי. מאוחר יותר ביקשה לבלוע את לשונה. הפער הצטמצם עד לתיקו (הליכוד ניצח, על חודו של אחוז אחד).

שום דבר, היא אומרת, עדיין לא סגור בבחירות הנוכחיות (בשבוע שעבר היה פער של 10 מנדטים לטובת הליכוד). כל שהיא מוכנה לומר עליהן עכשיו שהן "רדומות". כעשרים אחוזים מכלל הבוחרים עוד לא החליטו למי יצביעו. מה צריך לעשות היום הליכוד כדי למשוך אותם אליו? הליכוד צריך להציג את אריק שרון כמי שינהל טוב וקשוח יותר ממצנע את המו"מ עם הפלשתינאים, שרוב הציבור תומך בו (תמיכה מתוך רצון לצאת סוף סוף מהמצב המחורבן הזה ולא בגלל השקפות יוניות). ואיך צריך מצנע להגיב? הוא יצטרך לשכנע את הבוחרים שהוא יהיה נוקשה לא פחות משרון.

למרות הפיתוי, היא אומרת, לא כדאי לעבודה לעשות בשחיתויות של הליכוד שימוש מוגזם. הוא יפעל כבומרנג ויחזיר בוחרים לליכוד. העבודה צריכה להשאיר את השחיתויות לעיתונות. העיתונות? העיתונות השמאלנית? הציבור כבר לא תופש כך את העיתונות, היא אומרת, הוא חושב שהיא אובייקטיווית, לא עושה הנחות וחושפת שחיתויות מימין ומשמאל. דיווחים בעיתונות בהחלט משפיעים בבחירות. הם לא נתפשים כתעמולה מפלגתית. על השאלה את מי משרתים איומי המלחמה עם עיראק היא אומרת שהעבודה צודקת כשהיא מציגה עצמה כמי שמגינה על הציבור מפאניקה ומרגיעה אותו. נכון שמלחמה מחזקת את התחושות הלאומיות שקשורות, בדרך כלל, במפלגות הימין אבל אם שרון ומופז היו מכנסים מסיבת עיתונאים ומציגים בה תוכנית שלום משלהם הם היו זוכים לאהדה רבה יותר.

איך ישפיע על ההצבעה פיגוע גדול כמו זה שאירע השבוע בתחנה המרכזית בתל אביב?

"הפיגוע יחזיר לכותרות את הנושא המדיני ויסיט, לשמחת הליכוד, את תשומת הלב מהשחיתויות. אבל יתכן שבעקבות הפיגוע תעלה גדר ההפרדה לראש סדר היום ותשרת כך את ההסברה של העבודה. עד רצח רבין פיגוע היה מעביר תמיכה של בוחרים לשמאל. רצח הלנה ראפ הגדיל ב-1992 את התמיכה ברבין. מאז רצח רבין כל פיגוע מביא לעליית התמיכה בימין".

היא מגלה את השמאל

מינה צמח נולדה לפני 66 שנים בתל אביב. משפחתה, שהתגוררה ברחוב צייטלין, היתה דתית מתונה ברוח הפועל המזרחי ושלחה את שתי בנותיה לבתי ספר חילוניים. צמח שומרת כשרות בביתה גם היום. אביה נפטר כשהייתה בת 11 ואמה חגגה השנה את יום הולדתה המאה. היא היתה תלמידה טובה והצטיינה גם בספורט (ריצות קצרות). בצבא שירתה במכון הפסיכוטכני ולאחר מכן התחילה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים סטטיסטיקה, סוציולגיה ופסיכולוגיה כחוג משני.

פרק השמאל בחייה של מי שהיתה ילדה טובה וחסודה נפתח ב-1962 בירושלים. אז הכירה את המרצה לספרות ואבי בנה היחיד עדי צמח ואיתו יצאה לארצות הברית להשלים את עבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטת ייל בניו הייבן. לאחר שלוש שנים חזר הזוג צמח לירושלים והד"ר צמח לימדה סטטיסטיקה ופסיכולוגיה באוניברסיטה. בדירות הסטודנטיאליות הקטנות פגשה את הסטודנטים לספרות א"ב יהושע, יהושע קנז, מנחם ברינקר ודן פגיס שהתעניינו יותר בבעלה מאשר בה. שם, בחדרים ספוני עשן, הוקמה "התנועה לשלום וביטחון" שבראשה עמד הפרופ' יהושע אריאלי ושם ניהל יוסף בן שלמה בצעקות ויכוחים פוליטיים עם מי שיקימו מאוחר יותר את של"י. היא היתה, לדבריה, רק פעילה שולית והסתפקה בהחתמת עוברים ושבים על עצומות בגנות הכיבוש.

את סיגריית החשיש הראשונה והאחרונה שלה עישנה בקטמנדו שבנפאל. הזוג צמח ישב שם בחברת "הארי קרישנה אחד" כהגדרתה והסיגריה עברה מפה לפה. "רק עשיתי את עצמי מעשנת ותיכף קיבלתי בחילה" היא אומרת. למרות הבחילה, הרעישה אותה החוויה כל כך עד כי חזרה לירושלים וערכה במסגרת החוג לפסיכולוגיה "מחקרון קטן" בו מצאה שרוב המצהירים על עישון חשיש רק התחזו למעשנים של ממש. "אני ממש יורמית" היא מסכמת.

מקובל לראות בחיזוי הנכון שלה לתוצאות הבחירות ב-1977 את פריצת הדרך המקצועית שלה אבל הפרק החדש בחייה נפתח כבר ארבע שנים קודם לכן. זו היתה שנת מהפך אישית, מקצועית ופוליטית. התאוריה שיעממה אותה, היא רצתה להיות במקום שבו מתרחשים דברים (היום היא שוב מתגעגעת לאוניברסיטה). היא נפרדה מבעלה, עזבה את האוניברסיטה, ירדה לתל אביב והתחילה לעבוד שם במכון המחקר של "מודיעין אזרחי".

היא היתה היחידה שניבאה ב-1977 את עליית הליכוד ומנחם בגין בראשו לשלטון. אף גוף תקשורתי לא רצה לפרסם את הסקר שמסקנתו: אחרי 29 שנים מאבדת מפא"י על גלגוליה את השלטון לגח"ל של מנחם בגין. הסקר פורסם לפיכך רק בעיתון הכלכלי הקטן "מבט" שהיה שייך לבעלי "מודיעין אזרחי". היום היא מתקשה לזכור אם ישבה בכלל מול הטלוויזיה כשחיים יבין הכריז: "מהפך".

עוברת לימין

הפרק הימני בחייה נפתח שנתיים מאוחר יותר והתחיל במהפכון אישי. ב-1979 הצטרפה, אז כבר כחוקרת מנוסה, למשרד הפרסום "דחף". את השינוי במקום העבודה עיטר גם ניצוץ רומנטי קטן: תחילתה של חברות עם אליעזר ז'ורבין, מבעלי המשרד. ז'ורבין חסר השכלה פורמלית אבל בעל הבנה פוליטית מעמיקה, הקשר איתו פתח לפני מי שהיתה סטודנטית שמאלנית את עולם הקוקטיילים של בעלי ההון והבורגנות הימנית. ענני העשן שעלו מהסיגרים של רוני מילוא החליפו את עשן המקטרת של פרופ' מנחם ברינקר, והאידיאולוגיה של יצחק שמיר החליפה את זו של פרופסור יהושע אריאלי. את הקוקטיילים לא אהבה: "אני לא מוצאת את עצמי באירועים חברתיים" אמרה. היום אפשר רק לנחש כי השקפתה הפוליטית התקרבה אז, למרות ההכחשות, לזו של ידידיה החדשים.

פרק הסליבריטאות נפתח בחייה אחרי הבחירות ב-1988. היא החליפה אז, יחד עם פרופ' יוחנן פרס, את חנוך סמית כחזאית הבחירות של הערוץ היחיד והפכה מסוקרת חרוצה ואלמונית למי שמצביעים עליה ברחוב. מינה צמח אוהבת את הטלוויזיה והטלוויזיה אוהבת אותה. אחרי 15 שנים של הופעה בטלוויזיה כסוקרת הלאומית היא נתפשת בציבור כמי שיודעת היום מה יהיו תוצאות הבחירות בעוד שלושה שבועות. "את התוצאות אני יודעת רק חצי שעה לפני כולם", היא נאנחת. עד אז היא כל כך עסוקה בחששות ולחצים עד שאין לה זמן להשתכר מתחושת הכוח שיש למי שמחזיק במידע שאין לאף אחד.

"היא מורמת מעם" כתב רוגל אלפר מבקר הטלוויזיה של "הארץ", "עוצמתה כמעט מאגית... היא כוכבת על בגלל הדרך שבה היא מופיעה מול המצלמות... היא משחקת את תפקידה באופן מושלם". בטלוויזיה אני מרגישה נוח, הודתה, "יש לי כימיה עם הציבור".

נראה שהכימיה הטובה הדביקה אותה בווירוס הפוקד לפעמים אנשים מפורסמים. הוא תוקף את מי שמחליף, בטעות, פופולריות באהבה. הוא גם מטעה את הנגועים בו לחשוב שהאישיות שלהם חביבה על הציבור יותר מהבמה שעומדת לרשותו (במקרה של מינה צמח: העיתון הנפוץ במדינה ומהדורת החדשות הפופולרית ביותר). הווירוס מתנפל גם על מי שנמצא בקרבתם של פוליטיקאים, רואה אותם בעליבותם ואומר לעצמו: גם אני יכול. לפני ארבע שנים השתעשעה בראיון ל"מעריב" באפשרות של התמודדות על מקום בכנסת בשנת 2000. את רצינית? שאלה אותה המראיינת אורנה קדוש. "לא", מיהרה צמח לסגת אבל הוסיפה מיד "אני חושבת שאני מתאימה אבל אני לא בנויה להשקעה של מסע בחירות...". בתשובה לשאלה אם היא יודעת להעריך את עמדת הציבור כלפיה אמרה: "לא עשיתי סקר אבל אני חושבת שיש לי אהדה ברחוב. אולי אני שחצנית קצת אבל נדמה לי שאני זוכה ליחס חיובי".

מה היא חושבת על סקרים

לא תמיד היה היחס לסקרים חיובי. ב-1989 שרפו אלמונים שקראו לעצמם "סיקריים" את דלת ביתה. לדעתם היתה להם סיבה טובה לכך: סקר שפירסמה ולפיו יותר ממחצית הציבור תומכים במו"מ עם אש"פ. טבילת האש הזאת לא הרתיעה אותה. גם היום היא סבורה שיש לה כישורים מתאימים להיות חברת כנסת. "אבל רגע, לא ברצינות... הרי אני בגילי ובמעמדי לא ממש מתכוונת לזה". יחד עם זאת היא מסבירה שהיושרה, ההשכלה וההיגיון היו הופכים אותה לחברת כנסת טובה. גם ההיכרות החיובית שיש לה עם הציבור עשויים לעזור. הציבור, היא יודעת מסקר שערכה לפני שנה, "מזלזל בחברי הכנסת זלזול נוראי וכועס עליהם". לה עצמה יש דעה טובה יותר על פוליטיקאים. "הם אומרים שהם רוצים לתרום, ומתכוונים לכך, אבל מצד שני אני רואה את הכוחנות והאמביציות האישיות".

האם רק מינה צמח רואה את הכוחנות והאמביציות האישיות? האם יש לציבור הבוחרים כלים לבחור את מי שייתן לו שקט? האם העם איננו ציבור רפה אונים, שאין לו כלים לנתח מידע ולכן הוא חשוף למניפולציות של פוליטיקאים? האם הציבור מבחין, למשל, בהבדלים בין עמדת אריק שרון, עמדת מרכז הליכוד ועמדת העבודה והליכוד ביחס למדינה פלשתינית? מינה צמח מבחינה בין "ידיעה" לבין "הרגשה של ידיעה". אנשים חושבים שהם מבינים, אולי הם טועים, אבל להם נדמה שההחלטה שלהם שקולה, הגיונית ונובעת מידיעה של הנתונים".

האם על פי תפישתך צריכה מדינה לנהל מדיניות על פי סקרים? האם שואלים את ציבור החולים איך לבצע ניתוח מעקפים?

"בכלל לא. סקרים מוסרים למנהיגות דיווח על הדרך בה הבוחרים רואים את הדברים. דיווח כזה הוא מכשיר להבנת הציבור ולא יותר. הם צריכים להחליט על צעדיהם על פי המידע שנמצא ברשותם ועל פי הבנתם".

ב-1999 השתמשו פוליטיקאים בסקרים להכרעות אישיות. מפלגת המרכז הציבה אז את יצחק מרדכי במקום הראשון ברשימה לאחר שסקר של מינה צמח קבע שיש לו יתרון של אחוז על פני אמנון ליפקין שחק. "במדד של אבסורדים זה אפילו יוצא מהסקאלה", התייחס לשיטת הבחירה פרופ' אשר אריאן, מומחה לסקרים מאוניברסיטת חיפה. מינה צמח נוטה להסכים איתו ומיד מתחרטת: אם מדובר היה רק בשיקול אלקטורלי, היא אומרת, הרי שסקר הוא כלי מדידה טוב לפופולריות. פוליטיקאים זקוקים לסקרים. היחס שמפתח הפוליטיקאי לממצאי הסקרים דומה ליחס הלא רציונלי שמפתחים אל ממצאים של מגידי עתידות. "שניהם מודעים למגבלות הכלי אבל שמחים להאמין שיש בכוחו לחזות את העתיד", אמר פרופ' גדעון דורון איש מדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב.

מה רוצה העם?

מינה צמח היא מהבודדים שיכולים לפתוח משפט במלים "העם רוצה" בלי להיראות מגוחכת. היא מנהלת מכון הסקרים של "דחף" ועורכת הסקרים של הערוץ השני ו"ידיעות אחרונות". אז מה באמת העם רוצה? "קודם כל, העם לא טיפש", יודע לדקלם כל חבר כנסת זוטר. כן, מסכימה מינה צמח, הוא חכם ולפני הכל "הוא רוצה שקט". העם החכם, היא אומרת, מקדים תמיד את מנהיגיו, הוא היה מוכן לשיחות עם אש"פ לפני שהם העזו לומר זאת בקול רם ומוכן כבר לוויתורים מפליגים ("פשרות כואבות") הרבה לפני שמנהיגיו יודו בכך. אחרי הבחירות תוקם כאן כנראה ממשלת אחדות לא בגלל הצורך בה אלא בגלל ש"העם רוצה". מינה צמח עדיין חושבת שהשיקולים של הבוחר הם "ענייניים".

לפני שנים חילק הסוציולוג גדי יציב (בעקבות הגרמני מקס ובר) את הבוחר הישראלי לשלוש קבוצות: "המסורתי" שהצביע תמיד מפא"י או חירות, "מחפש הכריזמה" שחיפש את המנהיג התקיף והצביע עבור בן גוריון או בגין וה"רציונלי". עכשיו, היא אומרת, רוב המצביעים הם רציונלים. כלומר, הם בוחנים אמנם כל נושא לגופו אבל זאת לא אומרת שהמסקנות שלהם רציונליות. בשבוע שעבר הדגים בעיתון זה אחד ממצביעי הליכוד רציונליות מהי. בתשובה לשאלה - אם רע לך כל כך, למה תצביע לליכוד - ענה: "הליכוד זה כמו קעקוע. אתה יכול להוריד קעקוע?".

הבוחר הרציונלי נראה לפעמים כמי שצועד צעד (רציונלי) אחד קדימה, מקבל נתונים לשיקול דעתו, ואז קופץ שני צעדים לאחור בהצבעה שגויה. הוא עשוי לקבוע, כמו בסקר של השבוע שעבר, שצריך למנוע מחברי כנסת ערבים השתתפות בבחירות. לשאלה אם צעד כזה יפגע ביחסים בין יהודים לערבים הוא עונה בחיוב. האם משתמע מזה שהציבור מעוניין ביחסים גרועים עם הערבים? לא, אומרת צמח, משתמע מכך שהרעת היחסים עם הערבים הוא מחיר שהציבור מוכן לשלם תמורת הרחקת חברי הכנסת שלהם. האמנם שיקול ענייני ומעמיק? בערך כמו האמירה "כולם מיואשים אז כולם מצביעים שרון". זו הנחה שעשויה להיות מופת להיגיון צרוף אבל גם מבוא לסדרה כל כך ארוכה של הפוך על הפוך עד שקשה יהיה לזכור איך התחיל ההפוך הראשון.

ההתייחסויות שלה למפלגות המתמודדות זהירות עד כדי בנאליות. עם חלקן היא עובדת היום ועם האחרות תעבוד בעתיד. את "שינוי" היא מבקשת שלא לדמות למפלגות ימין שמרניות ושונאות זרים באירופה, היא מכנה אותה "מפלגה מעמדית" וכיוון שרוב מצביעי המעמד הבינוני שאליהם היא פונה הם אשכנזים, נדבק לה דימוי כמעט עדתי. את הקסם שמשפיע לפיד, ארכי שמרן קשיש, על צעירים היא מסבירה שהם מעריכים את העמידה שלו על העקרונות יותר מאשר את העקרונות עצמם. את טומי אי אפשר לקנות הם אומרים.

"עלה ירוק" מבחינתה היא "תופעה שולית שפונה רק לצעירים". לכל היותר היא רואה בה "תנועת מחאה של צעירים". צעירים (6% מכלל המצביעים השנה יצביעו לראשונה בחייהם) נוטים יותר להצביע לימין. בצבא, שבו יש יותר צעירים מזרחים, התופעה קבועה.

בסקר שערך אל"מ ברקאי לצורך עבודה אוניברסיטאית ותוצאותיו פורסמו בשבוע שעבר ב"במחנה" עולה שלא במפתיע כי ה"חיילים ניציים" והחיילות אף קיצוניות מהם. לא מפתיע גם הנתון לפיו עמדות הלוחמים "יוניות" יותר מעמדות הדרגים העורפיים והכי פחות מפתיע: הגנרל הוותיק רפול קורא לכל הנ"ל "קשקוש".

על המחשב וחסרונותיו

מינה צמח היא אשה קטנה והאיפור הכבד בטלוויזיה הופך אותה שם למין בובת חרסינה. במשרדה היא נינוחה יותר והלחיים שלה, אותן סופגניות רכות המוכרות מהטלוויזיה, מתייצבות גם כאן מעל גומות החן שלה. היא יושבת בקומה השמינית של בניין "דחף" ביפו. יש לה שם חדר לא גדול שבסיסו רחב וקודקודו צר. אליו היא באה בתקופת הבחירות בכל בוקר בשש וחצי ועוזבת אחרי שבע בערב. מן החלון אמנם נשקפים גגות אדומים וים כחול אבל המשרד מרוהט על פי טעמו של מנהל חשבונות זוטר.

על השולחן הקטן מונח מחשבון וגם יומן שהוא בעצם מחברת עם משבצות המוכרת משיעורי חשבון, ובשולי הדפים קשקושים מהסוג שמקשקשים בשיחת טלפון משעממת. על מדפי מתכת יש קלסרים משרדיים ו... רגע, מה, איפה המחשב? אכן, היא מודה, יש כאן בעיה קשה, בעיית המחשב. לפני ארבע שנים אמרה בראיון שהיא ב"תהליך של התלמדות". היום נראה שהתהליך תם אך בהחלט לא נשלם. מזכירות מניחות לפניה ניירות להגהה ומזכירות נושאות אותן חזרה. יש סרגל, יש מספריים אבל אין דריסת רגל למחשב. היא מנסה להראות שהקידמה בכל זאת הגיעה ליפו, הנה, את הנתונים בודקים במחשב. את טופסי הסקרים, לעומת זאת, כותבים עט. "יש בראיון באמצעות מחשב יותר טעויות מעבודה ידנית", היא מסבירה. גם הסוקרים שלה, ביניהם עקרות בית רבות, מעדיפים לדבריה ניירת על פני מקלדת.

בערב שטוף גשם לפני שבועיים התארחו הסוקרים שלה (טלפונית) אצל "המדגם המייצג". "המדגם המייצג" הוא חמש מאות אזרחים שביניהם חייבים להיות 60 ערבים, 75 עולים, 40 חרדים, עשרה קיבוצניקים, עשרה מתנחלים וסתם אזרחים לא מוגדרים. משפחות גדולות, היא מודה, לא מיוצגות היטב בסקרים טלפוניים. במשפחות כאלו יש בדרך כלל יותר מבעל זכות הצבעה אחת אבל רק אחד מהם משתתף בסקרים. המשפחות הגדולות הן, בדרך כלל, חרדיות, ערביות או סתם עניות וגם בסקרים לא נשמע קולן.

בין השעות חמש לעשר בערב עטים עליהם חמישים סוקרים, חיילים, סטודנטים ועקרות בית ותוקפים אותם בשאלות מסורבלות קצת. "עד כמה שאתה יודע ראש הממשלה מנהל את המאבק עם הפלשתינאים בצורה חכמה, בצורה לא חכמה או לא יודע" הם שואלים ולא מרפים. יש ביניהם דוברי ערבית ורוסית והם משתכרים בין 18 ל-20 שקלים לשעה. איזה תשובות שקולות ומעמיקות נותן נשאל שעסוק בארוחת הערב שלו לפני התוכנית של דודו טופז? צמח מבקשת להגן על ציבור המשיבים שלה. היא אומרת שהשאלות "מעניינות" וכי הנשאלים "מאוד מעוניינים להביע דעה בנושאים חשובים". לא, היא אומרת, לא נכון שהנשאלים מבקשים, כמו במבחן בית ספר, לענות "תשובה נכונה" שהיא לדעתם דעת הרוב ולהיפטר כבר מהנודניקים האלה בטלפון.

יש שאלונים של שישים שאלות, ונדרשות כמעט עשרים דקות לענות עליהם. מי רוצה בערב חורפי שכזה לחלק את הגיגיו על האופן בו מנהל ראש הממשלה את המאבק עם הפלשתינאים? כארבעים אחוזים מסרבים להשתתף בסקרים, אומרת מינה צמח, בחמש שעות עבודה מספיקים הסוקרים לראיין בין ארבעה לחמישה נשאלים, לא יותר.

הסקר הטלפוני נערך במרתף בניין דחף ביפו. המקום חסר חן אבל יעיל כמו חדר של קצין תורן בבסיס רחוק. באולם המבוא הקטן מתייבשות מטריות בתוך מזרקה יבשה ממים, צבועה בתכול וירוק, זכר לחלומות עסקיים שנתבדו. לאורן הקר של מנורות ניאון רכונים המטלפנים (רובם נשים) על הטלפונים, עטים בידיהם ושאלונים לפניהם. "זאת עבודה מלחיצה", אומר מראיין אחד ומצייר תוך כדי ראיון עיגולים קטנים על השאלון שלו. מחיצות עץ מפרידות בין המראיינים ומלמול שקט מרחף מעליהם. מדי פעם שומעים "גדר הפרדה" או "אז מה יעשה מצנע?". אז מתרוממים להם מעל המחיצות כמה ראשים סקרניים ומיד חוזרת ההמולה הרכה לרחוש. הנה, יש גם התרגשות קטנה: סוקר צעיר וגלוח ראש קם מכיסאו ומספר על ראיון שהיה לו עם אחד "משורר" שהוא גם "קצת מטורלל" ואשר "נכנס לפוליטיקה, כאילו, כמו לחיי המשפחה שלו". כדי להדגים עד כמה מתיש היה הניסיון מנפח הסוקר הצעיר לחיים, משרבב שפתיים ומוציא מגופו כל טיפת אוויר שהיתה שם.

הטעות הקטנה שלה

בבחירות 1992 הפכו הסקרים לנשק במלחמה הפוליטית והעלו לדיון ציבורי את מעמדו של סוקר שיש לו נטיות פוליטיות. "דחף", משרד הפרסום שמכון הסקרים בהנהלת מינה צמח עובד עבורו, ניהל אז את מערכת הפרסום של הליכוד. לא היה קשר בין המשרד למכון הסקרים שלי, אומרת צמח, ולא רואה בחיבור טעם לפגם. היום היא "עובדת עם כל המפלגות", את קשריה עם המפלגות הגדולות היא מנהלת באמצעות אנשי מקצוע בלבד. אריה רוטנברג, אז ממטה הבחירות של ברק (היום הוא יועץ אסטרטגי של עמרם מצנע) אומר היום שהשפעת הסקרים "עצומה". הבעיה העיקרית בסיקור היא החיזוי של הצבעת המתלבטים. דווקא בימים שבהם מבקש קו ההסברה של העבודה להדגיש את צמצום הפער בין הגושים הוא אומר ש"פרסום תחזיות של התפלגות המושבים על פי גושים הוא שערוריה". לא צריך לפרסם התפלגות של גושים, מסכימה איתו מינה צמח, הבוחר החכם עושה זאת ממילא בעצמו.

עד הבחירות בשנת 1977 לא הצליחו הסקרים לחזות את התוצאות במדויק. הביא לכך, לדעתה של צמח, ניתוח שגוי של הצבעת המתלבטים. עד אז השתמשו הסוקרים במודל האמריקאי שהחיל אז על המתלבטים את דפוסי ההצבעה של המחליטים. יוחנן פרס ואפרים יער השתמשו בבחירות 1973 בנוסחה מתקנת שהתבססה על ממצאי פרופ' אשר אריאן. בבחירות 77' שיפרה מינה צמח את הנוסחה וד"ר אברהם דיסקין הוסיף ארבע שנים לאחר מכן שיפור משלו.

היום היא מבקשת להמעיט בערך הסקרים כגורם משפיע. "הם חשובים כמצלמי מצב וכנייר עבודה", היא אומרת, "אבל ההשפעה שלהם על הבוחר קטנה מאוד".

האם מאמינים לסקרים?

"הטלוויזיה והעיתונים לא היו מפרסמים סקרים לו לא האמינו להם".

אחוזי תמיכה נמוכים בסקרים ממריצים את התומכים לתמוך במפלגה או מבריחים אותם ממנה?

"התגובה תלויה בגודל המפלגה. ירידה בסקרים ממריצה, אולי, תומכים של מפלגות קטנות אבל יכולה להשפיע לרעה על פעילים ותורמים של מפלגות גדולות".

היא לא מוצאת גם תימוכין מקצועיים לדעה שלפיה בעלי השכלה גבוהה נוטים לתמוך במי שמפגר בסקרים ובעלי השכלה נמוכה ממהרים לקפוץ על עגלת המנצחים. "השוק פרוע מאוד", אמר לפני שלוש שנים פרופ' אפרים יער על שוק הסקרים. "הרבה לקוחות קונים כל לוקש שמוכרים להם סוקרים לא אחראים... יש פוליטיקאים שרוצים סקר זול ולא מקפידים על שיטת הדגימה".

מינה צמח היא סוקרת אחראית ומסכימה עם הצורך להטיל פיקוח על עריכת סקרים. בינתיים היא מבקשת לאמוד גם את הטעויות שלה בכלים סטטיסטיים ולא פוליטיים. סוקרים אוהבים בחירות שיש בהן הפרשים גדולים בין המתמודדים. בחירות צמודות הן סיוט לסוקר. כך למשל, טעתה בחיזוי ניצחונו של נתניהו על פרס בבחירות 1996. נכון, היא טעתה, אבל מה הביג דיל? טעות של 2% בחיזוי? מבחינתה זה בהחלט לא היה כישלון מקצועי. בסך הכל טעות קטנה. מישהו הפסיד את השלטון ואחר זכה בו. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו