בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

או שהתיאוריה של פרופ' נאמן קלעה בול, או שהזייפן קרא עליה

ההיסטוריון פרופ' נדב נאמן העלה במאמר שכתב לפני ארבע שנים השערה, ולפיה מחברי ספר מלכים הסתמכו בין היתר על שתי כתובות מלכותיות קדומות. כש"הארץ" דיווח השבוע על מציאת כתובת יהואש הופתע נאמן מהדמיון הרב בינה לבין התיאוריה שלו. פרופ' אד גרינשטיין, מומחה ללשונות שמיות עתיקות, משוכנע שהכתובת היא זיוף כי מחבריה גילו בורות בלשון המקרא. הגיאולוגים, לעומת זאת, עומדים על כך שהכתובת מקורית

תגובות

ביום שני בבוקר נרעש ההיסטוריון פרופ' נדב נאמן מאוניברסיטת תל אביב כאשר קרא את הידיעה ב"הארץ" על כתובת המיוחסת ליהואש מלך יהודה, שמלך בירושלים בסוף המאה התשיעית לפני הספירה. נאמן, שספרו "העבר המכונן את ההווה", פורסם רק לאחרונה, נזכר במאמר שפירסם בשנת 1998 בכתב עת הולנדי, שהכתובת המיוחסת למלך יהואש התאימה לכתוב בו באופן מחשיד.

נאמן, בן 63, חוקר זה שנים רבות את המקורות ששימשו את כותבי ספר מלכים. זאת המומחיות שלו. מחקריו מבוססים על ההנחה, ששותפים לה חוקרי מקרא רבים, שספר מלכים נכתב שנים רבות לאחר המאורעות המתוארים בו, ושכותב הספר נאלץ להסתמך על מקורות קדומים יותר מהתקופה שבה חי, כדי שיעלה בידו לשחזר את ההיסטוריה שקדמה לו.

כתובת יהואש כתובה בכתב עברי עתיק על טבלת אבן שחורה שנמצאה, כנראה, באזור הר הבית ולכאורה היא מתארת את בדק הבית שעשה המלך יהואש בבית המקדש, וגילה הקדום אושר על ידי מדעני המכון לגיאולוגיה. גילויה עורר סערה ויש חוקרים הסבורים שמדובר בזיוף. אם יתברר שהאבן אותנטית, הגילוי עשוי לאשר אירועים המתוארים בספר מלכים.

המאמר של נאמן בכתב העת ההולנדי מתייחס לשני טקסטים בעלי אוצר מלים ייחודי מתוך ספר מלכים: פרשת בדק הבית שביצע יהואש מלך יהודה בבית המקדש (מלכים ב', פרק י"ב), ופרשת המזבח שבנה אחז מלך יהודה, בדמות המזבח שבדמשק, בניסיון לרצות את תגלת פלאסר מלך אשור, שכבש את דמשק באותה עת (מלכים ב', פרק ט"ז). נאמן הניח כי בעניין שני האירועים הללו אפשר לשער, שלנגד עיני הכותב שתיעד אותם עמדו מקורות כתובים קדומים יותר.

ההשערה שהוא הציע היתה, שהכותב הסתמך על שתי כתובות מלכותיות: כתובת שכתב המלך יהואש וכתובת שכתב המלך אחז. "'כתובת יהואש', שאת האותנטיות שלה אישר השבוע המכון הגיאולוגי, דומה מדי להשערה שפרשתי במחקר שלי", אומר נאמן. הוא מסיק מכך ש"אחת מן השתיים, או שאני קלעתי בול וההשערה שלי התאמתה באופן פנטסטי, או שהזייפן קרא את ההשערה שלי והחליט לאמת אותה. על כל פנים, אם בעתיד הקרוב תצוץ כתובת נוספת, 'כתובת אחז', אהיה משוכנע שמדובר בזיוף. כרגע אני רק חושד".

הופעת הכתובת כאילו על פי הזמנה אינה הסיבה היחידה לחשד של נאמן. לדבריו, "על פניו הכתובת נראית בעייתית. היא לא דומה לשום כתובת מלכותית אחרת שאני מכיר מהמזרח הקדום, והיא יחידה מסוגה מכל בחינה אפשרית. יש בה כמה מלים שלא מופיעות במקרא: 'הלולים','הגרעות', 'נחושת אדומ(ה)', ובעיקר, הסיום של הכתובת הכמו-מלכותית: 'יצו השם את עמו בברכה'". כתובות המלכים המוכרות מהמזרח הקדום, מציין פרופ' נאמן, "מסתיימות בדרך כלל בקללה למי שיפגע בכתובת, או לפעמים בברכה למי שכתב את הכתובת, ואילו כאן: 'יצו השם את עמו בברכה'? אין לזה אח ורע. גם הדגש בכתובת על התרומה של בני ארץ יהודה לבדק הבית של יהואש היא ייחודית, מכיוון שבכתובות מלכים מלך תמיד מדגיש את מפעלותיו שלו ומטשטש לגמרי את השותפים האחרים לבנייה".

"הבדק הוא הסדק"

האם ייתכן שמלכי יהודה כתבו בסגנון שונה מזה שהיה מקובל על עמיתיהם הלא-יהודים במזרח הקדום? נאמן אומר שהדרך היחידה להוכיח או לשלול את הטענה שביהודה היתה מסורת כתיבה אחרת היא למצוא כתובת מלכותית יהודית נוספת, שתשמש בסיס להשוואה. עם זאת, הוא אינו סבור שהמחלוקת על האותנטיות של כתובת יהואש, שמוכיחה לכאורה את קיומו של בית המקדש הראשון, תישאר בלתי פתורה.

"הישועה לא תבוא מהארכיאולוגים או מהאפיגרפים (מומחים לתולדות הכתב, נ"ש)", אומר נאמן, "הזייפנים היום מספיק מתוחכמים כדי לא ליפול בפח ולהתמודד עם הביקורת, הן של הארכיאולוגים והן של האפיגרפים. אין היום קושי לייצר כתובת עם כתב שיתאים לתקופה, כמו הכתב על מה שמכונה כתובת המלך יהואש. במיוחד כשלארכיאולוגים ולאפיגרפים אין תקדים לכתובת מן הסוג הזה - כתובת מלכותית יהודית כה קדומה".

לדעתו של נאמן, מי שיכריע בוויכוח יהיו למרות הכל הגיאולוגים - בעזרת הכלים של מדעי הטבע. רק אחריהם יבואו אנשי לשון וארכיאולוגים, המכירים את כתובות המזרח הקדום. לדבריו, "רק אם תהיה תמימות דעים בקרב הגיאולוגים, שאפשר לשלול זיוף ושלא ניתן לייצר פטינה (ציפוי) כמו זו שנמצאה על גבי הממצא הספציפי הזה, רק אז ניאלץ, אולי, לקבל את גזר הדין שלהם. אני לא חושד בגיאולוגים שבדקו את האבן במכון הגיאולוגי, אבל חייבים לשמוע חוות דעת נוספות, ואת הכתובת הזאת, תהא זיוף או מקור, חייבים להעמיד במבחן השקיפות מול כל חוקר, ולא להסתיר אצל אספן פרטי".

הסתייגות קשה נוספת מהקביעה של המכון הגיאולוגי על האותנטיות של הכתובת באה השבוע מפרופ' אד גרינשטיין, מומחה ללשון המקרא ולשפות שמיות עתיקות, אף הוא מאוניברסיטת תל אביב. גרינשטיין מציין כי הדרך שבה נעשה השימוש בביטוי "בדק הבית" מגלה שהזייפן לא הבין כנראה את משמעותו בלשון המקרא. "הבדק בלשון המקרא הוא הסדקים שבבניין", מסביר גרינשטיין, "אתה מחזק את בדק הבית. אם אתה עושה בדק בית, אתה עושה סדק בבית ומקלקל את הבניין. בדק הבית, בלשון המקרא, הוא הבעיה שצריך לתקן. מי שמבין בלשון המקרא לא היה משתמש בביטוי המאוחר יותר שנגזר מהביטוי הזה".

לדברי גרינשטיין, גם במשפט "והיה היום הזה לעדות" נעשה שימוש מוזר במלה "עדות". "אין לנו 'עדות' בלשון המקרא הקדומה, כלומר, בימי בית ראשון, אלא במשמעות של ברית, כמו 'ארון העדות'", אומר גרינשטיין. "הביטוי מהתקופה ההיא לעדות במובנה היום הוא 'עד'. גם עניין זה, לדעתי, מעיד על זיוף". פגם נוסף לכאורה שעליו הוא מצביע: "אין דבר כזה בלשון המקרא הקדומה, 'תצלח המלאכה'. בלשון הקדומה בני אדם מצליחים - ולא העבודות שהם עושים. הביטוי הזה שהזייפן השתמש בו מבוסס, כנראה, על טקסט מאוחר יותר מימי בית שני, כמו למשל מתהילים פרק א' שם נכתב 'וכל אשר יעשה יצליח'".

מול השוללים את האפשרות שמדובר בכתובת אותנטית, עד כדי קביעה שמדובר בזיוף, מתייצב המכון הגיאולוגי שבדיקותיו הן שקבעו שמדובר בממצא אמיתי. דרך הבדיקה וסדרת ההוכחות המרכזיות כבר התפרסמו, ולפחות בינתיים איש אינו שולל אותה מבחינה מדעית.

הגיאולוגים ד"ר שמעון אילני וד"ר אמנון רוזנפלד, שכתבו את המחקר המאשר את האותנטיות של הכתובת, אומרים שהם לא היו מהססים לפסול את הכתובת ולקבוע שמדובר בזיוף אם לאחר המשפט "ואעש את בדק הבית", המיוחס למלך יהואש עצמו, היתה באה נקודה. "שימוש כזה אכן אינו רווח בלשון התקופה", אומר אילני, "אלא שלמשפט יש המשך: 'ואעש את בדק הבית, והקירות סביב, ואת היציע והסבכים והלולים והגרעות והדלתות'. יהואש עשה הכל ויכול להיות שבאותה עת, מטעמי קיצור, או מטעמים לשוניים, נקטו בלשון זאת. פרופ' אנדריי למר מצרפת, שבדק את הכתובת, לא פסל את האפשרות הזאת".

הכלה יפה מדי

אילני ורוזנפלד מקמצים במלים, זהירים מאוד בכבודם של שוללי הגילוי לכאורה שלהם, אך נחרצים בדעתם: "אנו מוכנים לעמוד מול כל גיאולוג או איש מדע ולענות על כל שאלה שמנסה לערער על הדרך שבה חקרנו את הכתובת ועל המסקנות שנובעות ממנה", הם אומרים, "השורה התחתונה היא שהממצא אותנטי".

עמיתיהם של אילני ורוזנפלד במכון הגיאולוגי פחות מאופקים, בעיקר נוכח עמדתם של כמה ארכיאולוגים (מאיר בן דב וד"ר אילת מזר), שהסתייגו השבוע מהקביעה. "אין לארכיאולוגים כל קריטריון לדבר על אותנטיות כאשר הם מגבילים את עצמם אך ורק לחומרים שהם הוציאו מבטן האדמה, או לחומרים שהם יודעים בוודאות כיצד, מתי, ויחד עם מה, הם הוצאו מהאדמה", אומר גיאולוג מעמיתיהם של רוזנפלד ושושני. "לארכיאולוג יש בעיה כאשר הוא פוסל באופן מתודולוגי כל דבר שלא בא מחפירה מסודרת. אבל המוזיאונים מלאים במוצגים שנקנו מסוחרי עתיקות ומהעולם התחתון. הרימון משנהב שהיה תלוי על בגדי הכהנים ותוארך לתקופת הבית הראשון - היכן הוא נחפר? היכן נחפרו כל הגלוסקמאות הפלישתיות של משה דיין? הרי הכל שוד. האם כל המוצגים במוזיאון ישראל (שם פסלו את 'כתובת יהואש') באו מחפירות מסודרות?"

במכון הגיאולוגי מזכירים שהמומחים להתפתחות הכתב ד"ר עדה ירדני ופרופ' אנדריי למר, ההיסטוריון פרופ' שמואל ספראי והארכיאולוג ד"ר גבי ברקאי, לא קבעו שמדובר בזיוף. ברקאי וספראי אף נטו להניח שמדובר בממצא אותנטי.

נקודת מבט מאוזנת על הממצא שבמחלוקת מספק המומחה לחקר לשון המקרא, פרופ' אבי הורביץ. "הבעיה בחקר התנ"ך היא שמדובר בטקסטים ספרותיים שהועתקו מדור לדור", מסביר הורביץ, "הנוסחים שבידינו כיום הם מאוחרים יחסית. אין לנו ביטחון שהתנ"ך נכתב בזמן המאורעות עצמם או סמוך מאוד להם. מצבת מישע מלך מואב, שהתגלתה בעבר הירדן ומקובלת במחקר ככתובת אותנטית, נכתבה באמצע המאה התשיעית לפני הספירה. איש לא שינה אותה, לא ערך ולא העתיק אותה. היא אותנטית. התנ"ך, לעומת זאת, הוא טקסט שהועתק ונערך ואין לנו ביטחון במידת הקדמות והאותנטיות של כל מה שנכתב שם". מצבת מישע התגלתה בשנת 1868 ומתארת את ניצחונותיו של מלך מואב על ברית של מלכי ישראל, יהודה ואדום.

"כתובת יהואש", אומר הורביץ, "נראית במבט ראשון כהרמונית עם מה שמסופר בספר מלכים מצד אחד ועם מצבת מישע מצד שני, גם מבחינת צורת האותיות וגם מבחינת הסגנון. חוקר שיקבע שמדובר במקור יאמר: 'הנה כתובת שעומדת בהתאמה מלאה עם התנ"ך, ולכן זאת עדות לאמיתות אירועים שמתוארים בתנ"ך', מה עוד שהטקסט דומה מאוד בצורת האותיות ובסגנון לכתובת מישע. המפקפקים יאמרו: 'הכלה הזאת יפה מדי' ויחשדו בזיוף. 'האיש הזה', הם יאמרו לעצמם, 'ראה אולי את מצבת מישע, זייף את הכתובת על פי סגנון מצבת מישע ואף דאג להתאים את תוכנה למסופר בתנ"ך'. אני חייב לומר לזכות המפקפקים שהדמיון למצבת מישע אכן מחשיד".

החשדנות כלפי כל הקשור במצבת מישע, מבהיר הורביץ, היא כה גדולה "מכיוון שמיד לאחר גילויה הגיעו לשוק כל מיני זיופים ארכיאולוגיים שהתיימרו להיות עתיקות מואביות. יש היום במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה אוסף גדול של ממצאים, שמכונה אוסף זיופים מואביים. לכן, כאשר רואים קווי דמיון כל כך ברורים ל'מישע', עולה חשד". התשובה הסופית, סבור גם פרופ' הורביץ, תינתן על ידי הגיאולוגים. "הללו נמצאים מחוץ לוויכוח על דמיון סגנוני, לשוני, מקראי והיסטורי. הם אובייקטיוויים לגמרי בכל הוויכוחים האלה", הוא אומר. "אתה נותן להם את הכתובת, הם בודקים את הפטינה ואומרים לך: 'במקרה שלפנינו זה מ-400 לפני הספירה'. הקביעה הזאת מוציאה את הכתובת שמיוחסת ליהואש מכלל התקופות שלגביהן קיים חשש לזיוף מודרני".

ובכל זאת הורביץ מהסס לסמוך ידיו על הקביעה של הגיאולוגים שחקרו את הכתובת. "הם מהשורה הראשונה ושמעתי עליהם דברים טובים", הוא אומר, "אבל רק אחרי שעוד גיאולוגים, אולי מאסכולות מחקר אחרות, אם קיימות כאלה, יוכיחו לנו באותות ובמופתים, באמצעות נתונים שהם חיצוניים לוויכוחים שלנו, במעין קונטרול חיצוני שהכתובת הזאת היא מתקופת יהואש, נוכל לדון את הממצא לכף זכות ולקבוע שהוא אכן אותנטי. המשמעות תהיה כמובן אדירה: אישור חיצוני לטקסט תנ"כי שמאשר את קיומו של בית המקדש הראשון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו