בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבן השקט

בשדרות קוראים לו "מנהל אזור הדרום". במשפחה מעריצים את מוחו וכשרונותיו. בבית הספר ובסיירת מטכ"ל התפעלו ממנו הרבה פחות. גלעד שרון, בנו הצעיר של ראש הממשלה, החקלאי שעבר מטמורפוזה מזורזת לאיש עסקים שמגלגל מיליונים, מתחיל לצאת לאור בעל כורחו

תגובות

עד לאחרונה היה נדמה שהבן הדומיננטי של משפחת שרון הוא עמרי - הבן שנשלח לעראפת, שנלחם את מלחמות האב בליכוד, יד ימינו של ראש הממשלה. בשבועיים האחרונים התברר לפתע שדווקא גלעד, הבן הצעיר, הנחבא אל הכלים, הוא זה שמושך בחוטים, איש הכספים של המשפחה ובעל ההשפעה הגדולה על אביו. "גלעד בני הוא איש עסקים מצליח מאוד, עסקיו רחבים מאוד, הוא מצליח ומרוויח ואני גאה בו מאוד", הכריז ראש הממשלה במסיבת העיתונאים המופסקת שלו. השאלה היא רק איך נהפך חקלאי ממוצע, שעיקר עיסוקו בגידול בקר, ל"איש עסקים מצליח מאוד שעסקיו רחבים מאוד", והכל תוך פרק זמן קצר למדי.

ואמנם בשנתיים האחרונות מתגלגלים מיליוני דולרים בחשבונות הבנק של שרון הצעיר. כפי שחשף ברוך קרא ב"הארץ" היה זה גלעד שרון שקיבל בינואר 2002 את ההלוואה השנויה במחלוקת של 1.5 מיליון דולר מידיד המשפחה, סיריל קרן, אותה החזיר לקראת סוף השנה; השבוע חשף בעז גאון ב"מעריב" כי בתקופה החופפת למתן ההלוואה ניסה אותו סיריל קרן לגלגל שתי עיסקאות זהב ויהלומים עם אנשי עסקים ישראלים ועידכן את גלעד שרון בכל מהלכיו; שרון הצעיר גם הצליח השנה להחזיר הלוואה אחרת, בסך 4.2 מיליון שקלים שלקח מסניף בנק לאומי בשדרות; את ההלוואה הזו החזיר באמצעות הלוואה אחרת באותו סכום שקיבל מבנק דיסקונט. במקביל, התברר מתחקיר שפירסם מרדכי גילת ב"ידיעות אחרונות", שגלעד שרון קיבל סכומי עתק מאיש העסקים דוד אפל, בתמורה לייעוץ לפרויקט תיירות גרנדיוזי שאפל התכוון להקים על אי יווני. מה הפך את מגדל הבקר מחוות שקמים ליועץ תיירותי? לא ברור.

דווקא בשדרות, שם מנהל גלעד שרון את עסקיו, לא הופתעו כשנדחף למרכז הבמה בניגוד לרצונו. בעיר הסמוכה לחוות שקמים יש מי שמכנים את גלעד שרון "מנהל אזור הדרום". התחושה של מי שעומדים מולו היא שהוא אדם שקשה יהיה למנוע ממנו להשיג את מבוקשו. איך נוצר הרושם הזה? "נראה שהכל כאן פתוח לפניו, שהכל קורה לו בקלות", אומר פקיד בכיר בדרום. הוא מביא לדוגמה את בניין המשרדים שבנה גלעד שרון בשדרות עם חברו ושותפו אייל פרץ. הביטוח הלאומי שכר שם משרדים וגם משרדי שירות התעסוקה היו שם עד לאחרונה. כופר חניה בסך חצי מיליון שקלים שהוטל על פרץ ושרון (על כך שלא היו מספיק מקומות חניה בבניין) - בוטל. האיש שהמליץ על ביטול הכופר, מהנדס העיר שדרות יואב לפידות, נראה לצידו של עמרי שרון לאורך כל יום הפריימריז בליכוד. כך נוצר רושם.

הציניות של אבא

גלעד שרון, או בשמו המלא גלעד יהודה, נולד ב-1966 בצהלה. "חלומנו להקים משפחה גדולה נראה כקורם עור וגידים", כתב שרון באוטוביוגרפיה שלו "לוחם" (שכתב ביחד עם העיתונאי דיויד שאנוף). שרון ואשתו לילי חלמו על "שבעה ילדים לפחות". שנה אחרי שגלעד נולד נהרג גור, בנו של שרון מנישואיו הראשונים למרגלית, אחותה של לילי, מפליטת כדור, בהיותו בן 12. מחלום המשפחה הגדולה נשארו רק שני הבנים עמרי וגלעד.

הם מאוד שונים, אומרת גילה אלמגור חברת המשפחה. עמרי נחשב לרגיש, חובב טבע, חברותי. "חסון ונמרץ", כפי שמכנה אותו אביו ב"לוחם". גלעד הצעיר הוא הקשוח מבין השניים, שתקן, עם הבעת פנים קפואה, נוקשה. "יש לו את הציניות של אביו", אומרת אלמגור.

במשפחה מעריצים את גלעד. הוא נחשב לבעל מוח מבריק, מתכנן מהלכים, מייעץ. "הוא פיקח מאוד", אומרת דודתו, אולגה מיודובניק, אחותה של לילי שרון. "כל מה שהוא עושה הוא עושה בחוכמה ובטוב לב. אנחנו אנשים פשוטים ובכל אופן הוא שומר איתנו על קשר למרות שהוא בנו של ראש הממשלה".

בנה, הפסיכיאטר ד"ר חנוך מיודובניק, שמכיר את גלעד מאז שנולד מוסיף: "גלעד הוא אחד האנשים הבריאים ביותר בנפשם שאני מכיר". הוא פשוט מקסים, אומרת רחל קרמרמן, חברת משפחה.

לגלעד היתה השפעה גדולה על אביו כבר בגיל צעיר מאוד. כשהיה בן 16 הוא ליווה אותו לאחת מתוכניות הראיונות בטלוויזיה. גלעד דרש לראות את השאלות לפני התוכנית, טען שאחת השאלות ערמומית מדי וביקש שהשאלה תימחק. השאלה נמחקה. "הוא קילר", אומר אדם המקורב למשפחה. "אל תתרשמי מהמראה הצנום והרזה שלו. זה מטעה מאוד. מדובר באדם חד, נוקשה וקשוח, חותר למטרה בלי לבזבז זמן. עמרי הוא הכוח במשפחה. גלעד הוא המוח. אני אוהב את גלעד הרבה יותר מאשר את עמרי. הוא יותר רציני, יותר ממוקד, יותר עקבי, הרבה יותר חריף שכל ועושה הרבה פחות רעש וצלצולים. אותו תמיד אפשר למצוא מאחורי הקלעים".

במפגשים משפחתיים ובארועים ציבורים גלעד מקפיד להישאר בצד. במארס 2001, כששרון הושבע לראש ממשלה עמרי שרון היה בכנסת וכל המצלמות התמקדו בו. גלעד הגיע מאוחר וחמק מהצלמים. בערב ראש השנה האחרון, כמדי שנה, נערכה ליד בית הקברות הצבאי בקרית שאול אזכרה לגור. רק קומץ חברים וקרובי משפחה היו שם, ביניהם אורי דן, אלי לנדאו, יעקב נמרודי, זאב חבר והרב שלמה מיידנצ'יק מכפר חב"ד, קרוב משפחה שניהל את האזכרה. עמרי התחבק עם לנדאו, הסתודד עם אורי דן, התעכב על יד כל אחד מהמשתתפים. גלעד עמד בצד, בתום האזכרה מיהר להסתלק מהמקום.

כשגלעד היה בן שנתיים התמנה אריאל שרון לאלוף פיקוד דרום והמשפחה עברה לשיכון הקצינים בבאר שבע. ב-73', כששרון השתחרר מהצבא, הם עברו לגור ברחובות. זמן קצר לפני כן שרון קנה את חוות השקמים ממשפחתו של נחמיה ולרשטיין, איש עסקים מרמת גן, שעיבד את אדמות החווה במשך עשרים שנה. ב-73' ניהל את החווה בנו, מנחם ולרשטיין. ולרשטיין ניסה לגדל כבשים ונכשל, גם גידולים חקלאיים שונים לא הצליחו. המשפחה רצתה למכור את העסק הכושל. "היום לא הייתי מוכר", אומר ולרשטיין, "עשינו טעות. שום דבר לא משתווה לאיכות החיים שם".

אחרי המכירה נשאר ולרשטיין בחווה כמה חודשים כדי לסייע לשרון. ב-74', עם סיום תקופת החפיפה ואחרי ששרון הוסיף לחווה מבנה מגורים, עברה משפחת שרון לחוות השקמים.

הליכודניק והקיבוצניקים

המעבר לחוות השקמים שינה את חייו של של גלעד מהקצה לקצה. מילדות רגילה כבנו הצעיר של איש צבא הוא נהפך לבן תפנוקים של חוואי מהאלפיון העליון שגדל בסגנון פיאודלי שמעטים הכירו כמותו בארץ.

בכמה ראיונות עיתונאיים תיארו אריאל ועמרי שרון את העבודה הקשה בחווה. "ראיתי את הקשר שגלעד ועמרי פיתחו לאדמה", כתב שרון בספרו. "הם עבדו בחווה מאז שהיו צעירים והכירו את השדות והוואדיות בעל פה. הרגשתי כה גאה בהם, גאה באהבתם לארץ"; "היינו גומרים ללמוד והולכים לעבוד במשק", אמר עמרי ל"ידיעות אחרונות" בנובמבר 2000. "אצלנו דגלו במתן אחריות. אם אתם רוצים כלבים וסוסים, אמרו לנו, תאכילו אותם. התחלנו ללמוד בשבע וחצי ולא משנה כמה קר או חם היה, היינו צריכים לקום מוקדם כדי לעשות את מטלות הבוקר. טיפלנו בעיבודים חקלאיים, גודדנו דשן לפעמים אל תוך הלילה".

במציאות, חייהם של ילדי שרון היו הרבה יותר נוחים. החווה התנהלה בסגנון קולוניאליסטי עם מנהל חווה, מנהלת משק בית, מנקות, פועלים (יהודים, ערבים ותאילנדים) ונהג. את משק הבית ניהלה במשך שנים ארוכות כוכבה הרוש משדרות. בנה, קובי, היה מגיע בחופשות מבית הספר ומהצבא כדי לסייע בעבודות החווה. "קטפתי כותנה, עשיתי כל מה שצריך", הוא אומר. לפעמים הסיע את הילדים לבית הספר. כשהשתחרר מהצבא הפך לנהג של שרון. מאז שעזב, לפני שמונה שנים, ניתקו הקשרים עם המשפחה.

חבריו של גלעד שביקרו בביתו לא זוכרים עבודה חקלאית קשה אלא דווקא חיי נוחות. "היה להם בית ענק", נזכרת בת כיתה של גלעד בבית הספר האזורי שער הנגב, "והיו להם סוסים. אמנם בכל קיבוץ בסביבה היו סוסים, זה לא הרשים אותנו, אבל לא להרבה אנשים באותה תקופה היתה אורווה בחצר האחורית של הבית".

יגאל קניגסוולד מקיבוץ ברור חיל, שהיה חבר קרוב של גלעד, זוכר את הוולבו המשפחתית. "לפעמים גלעד היה מגיע לבית הספר בוולבו, לפעמים נסענו באוטו לתל אביב, הלכנו לסרטים, לפאבים ולדירת המשפחה בתל אביב".

בתיכון האזורי שער הנגב נחשב גלעד לדמות חריגה. "הוא היה ליכודניק יחיד בים של קיבוצניקים שמאלנים", אומרת בת כיתה, "זה יצר לפעמים עימותים, בעיקר לפני הבחירות". התלמידים לפעמים ליגלגו על אורח החיים של עמרי וגלעד, אומר אחד המורים. כשעמרי לא טיאטא את הרצפה בצורה טובה התלמידים בכיתתו צחקו ואמרו שהערבים מהחווה יבואו לטאטא במקומו. גם על גלעד צחקו בצורה כזו, אם כי בפחות להט. גלעד, למרות שהיה קטן וצנום, היה הרבה יותר מאיים, חבריו לכיתה לא התעסקו איתו".

הפוליטיקה תמיד ריחפה באוויר. "גם אני הייתי ימני בתוך מאות תלמידים ומורים קיבוצניקים", אומר ששון שרה משדרות שלימד מסגרות. "יום אחד התלמידים הדביקו לי מדבקה של אמת על האוטו. אני עדיין לא שמתי לב לזה אבל גלעד קם באמצע השיעור ואמר: אתם לא יודעים שבבית הספר הזה יש שלושה ליכודניקים ושניים מהם נמצאים כאן עכשיו. לא הבנתי על מה הוא מדבר. הוא אמר שאם אגש למכונית אוכל לראות את המדבקה. ניסיתי להרגיע אותו, עשיתי מזה בדיחה, אמרתי לו שלא ייצא מהכלים, מדבקה על אוטו לא תשנה את תפישת העולם שלי".

בדרך כלל לא דיברנו על פוליטיקה, אומרת עמית פיליפס (אז טפרמן) מקיבוץ מפלסים, בת כיתתו של גלעד, "רק לפני הבחירות יכולנו לראות את ההבדלים בינינו. כל השולחנות היו מכוסים במדבקות של מפלגת העבודה, רק השולחן של גלעד היה עם מדבקות של הליכוד".

המורים היו מאוד מנומסים איתו ואף פעם לא דיברו על פוליטיקה, אומר זיו בית אור. ניסינו להתייחס אליו כמו אל כל תלמיד אחר, נזכר רימון לוי שהיה המחנך של גלעד במשך ארבע שנים ולימד אותו כימיה. אולם בזמן מלחמת לבנון ואחריה היה קשה שלא להגיע לוויכוחים פוליטיים. שלטים עם הכתובת "שרון רוצח" נתלו באזור וגם בבית הספר. "הוא התעלם מזה, הוא אף פעם לא אמר על זה אף מלה", אומר בית אור. קניגסוולד, היום פסיכולוג קליני, זוכר עימותים קשים עם אחד מבני הכיתה. "היה לו חבר שבתקופת מלחמת לבנון אמר לו שאביו רוצח ושקרן. זה הגיע לעימותים פיזיים. גלעד בדרך כלל התעלם מכל הדיבורים על אביו אבל במלחמת לבנון הוא לא יכול היה להבליג יותר ולא פעם הם הלכו מכות".

גלעד נאלץ להתמודד עם השלטים האלה לבד. אחיו, עמרי, התגייס לצבא, הוא עדיין למד בבית הספר. "גלעד הוכיח נחישות", כותב שרון ב"לוחם", "הוא מעולם לא נכנע בשום צורה... מעולם לא אמרתי על זה אף מלה, ראיתי שהם מעדיפים להתמודד עם זה לבד וזה העניק לי סיפוק כשראיתי שהיה להם כוח לעמוד מול העוינות והחוכמה ולשמור על פרספקטיווה נכונה".

תמיד מרוחק

הכוח של גלעד היה בשתיקה, אומר בן כיתתו. הוא היה צנום, רזה ושתקן. "על אביו הוא דיבר לעתים רחוקות", אומר איתמר דקל מקבוץ אור הנר שהיה חבר קרוב של גלעד. "הוא השתדל להצניע את העובדה שהוא בנו של אריק שרון".

את אביו פגשנו לעתים רחוקות, אומרת עמית פיליפס. "פעמיים הוא עשה מסיבה לכיתה: פעם בקיץ על יד הבריכה ופעם בחורף, בתוך הבית. אמו אפתה עוגיות ואביו ישב איתנו".

קניגסוולד זוכר סיור ששרון ערך לכמה מילדי הכיתה בשטחים. "היום כשאני נזכר זה היה מאוד סוריאליסטי. קבוצת ילדים בני 13 עם אריק שרון שהסביר לנו על יד שכם עד כמה השטחים הם סלע קיומנו".

בבית, נזכר קניגסוולד, גלעד דווקא היה קרוב יותר לאמו. "אני זוכר אותה מלטפת ומחבקת אותו. לפעמים היינו יושבים בחדר שלו והוא היה יוצא פתאום מהחדר ורץ לחדר שלה לראות מה נשמע איתה. הוא היה מאוד ילדותי. רק היום אני מבין עד כמה היה קשה לגלעד להסתדר עם קיבוצניקים ועם ההוויה והתרבות שלנו. הוא מאוד השתדל להתערות, הוא התלבש כמונו, עם ג'ינס וחולצות טריקו, וגם אימץ את צורת הדיבור הצינית שלנו ואת הסלנג שלנו, אבל היה בו גם משהו מתנשא ומרוחק ומאוד שמור. היה קשה להתקרב אליו. היום אני מבין שהוא חשש מאיתנו וחי כל הזמן בפחד שנרד לחייו. היה בו חוסר ביטחון בסיסי. כלפי חוץ הוא הפגין עמדה של כוח ושלא איכפת לו משום דבר וששום דבר לא מעניין אותו, אבל זו כנראה היתה פוזה. הוא כל הזמן היה צריך לעמוד על המשמר. אני זוכר שבזמן מלחמת לבנון ישבתי אצלו בחדר בחווה, החדר שלו היה ילדותי בהשוואה לחדר של עמרי שהיה בוהמייני, דיפדפנו בפלייבוי ופתאום ראיתי שם כתבה על אביו. 'בוא'נה', אמרתי לו, 'יש פה בפלייבוי כתבה על אבא שלך'. הוא נורא נלחץ ומיהר להגיד שזה עיתון רציני עם כתבות רציניות. הוא תמיד היה צריך להוכיח את עצמו. כששיחקנו פינג פונג בשולחן שהיה בחווה היתה לו תמיד אמביציה לנצח. הוא היה קטן וחלש, יחסית לבנים אחרים בכיתה והיה לו עניין עם זה. הוא כל הזמן דיבר על זה שהוא משחק כדוריד ברחובות כדי שכולם יידעו, מפני שהוא לא היה טוב במיוחד בספורט. הוא הקיף את עצמו בחספוס הגנתי וריחוק שמאוד הקשה לייצר איתו קשר קרוב ואינטימי. זה לא מקרי שלא שמרתי איתו על קשר. עד היום אני לא יודע מיהו באמת. תמיד היתה לי הרגשה שאי אפשר להתקרב אליו באמת, הוא כאילו כל הזמן רצה להסתיר משהו, הבן אדם הזה הוא תעלומה בשבילי".

לסיירת ובחזרה

אחרי הלימודים ניתק גלעד את הקשרים עם רוב חבריו ללימודים. ב-84' התגייס לצבא. היה לו מאוד חשוב להתקבל ליחידה מובחרת, אומר חבר קרוב, "הוא ניסה להתקבל לכמה יחידות ואחרי הרבה מאמצים התקבל לסיירת מטכ"ל".

במשפחה תלו הרבה תקוות בגלעד. עמרי שהתגייס לצנחנים, נפצע בתאונת דרכים ולא היה חייל קרבי. "מבחינת הבנים שלי זה היה מובן מאליו לשרת ביחידות קרביות", שרון אמר בראיון עיתונאי, "לא היה סיכוי שהם יהיו, נניח, ג'ובניקים. כמו שזה טבעי שהם קשורים לאדמה ככה זה טבעי שהם ילכו לצנחנים".

אלא שלגלעד זה לא היה טבעי. הוא עבר את טירונות הצנחנים שנמשכה חצי שנה, אחרי כמה שבועות, בתחילת טירונות הסיירת, הוא הודח. "למעשה הוא עוד לא הגיע ממש ליחידה", אומר אחד ממפקדיו, "מפני שאחרי זמן קצר מאוד נאלצנו להגיד לו שהוא פשוט לא מתאים. הוא דווקא השקיע ומאוד רצה להישאר אבל הוא לא התאים פיזית".

בתקופה הקצרה שגלעד שירת בסיירת הוא השתדל להצניע את העובדה שהוא בנו של אריאל שרון. גם כך רחשו שם שמועות שאביו סייע לו להגיע לסיירת. "בדרך כלל 'בנים של' ביחידות מהסוג הזה מבינים די מהר שעדיף להם להצניע את אבותיהם", אומר אחד ממפקדיו ביחידה. "ברגע שהם מדברים על אבא כולם מתחילים להתעניין בהם וזה לא טוב להם אף פעם".

למרות שידעתי את חשיבות השירות בסיירת לגביו, אומר מפקדו, "קיבלתי החלטה שאין ברירה והוא חייב לעזוב. תארי לך שאני שם על טוסטוס 250 קילו. הטוסטוס יתפרק. טובתו דרשה שהוא יעבור למסגרת חלופית והוא הבין את זה".

גלעד שרון עבר קורס משקי מודיעין והיה מש"ק מודיעין בצנחנים, אחר כך עבר קורס קצינים והיה מדריך בבה"ד 1. בשנים האחרונות הוא משרת במילואים כקצין מודיעין וכמפקד צוות הדרכה. "הוא הפתיע אותי לטובה לעומת חוות הדעת שקיבלתי עליו", אומר מפקדו במילואים, יאיר אבגיא, שמתאר חייל מסור אבל גם דעתן. "יש ויכוחים מקצועיים, אם כי את עבודתו הוא מבצע בצורה טובה ולפעמים אפילו יוזם".

מבחינת הדעות הפוליטיות גלעד שרון נחשב לסמן הימני במשפחה. "עמדותיו לגבי הטיפול בערבים הן נציות", אומר מקורב למשפחה, "הוא מדבר על יד חזקה כלפי הערבים ומתנגד נחרץ לוויתורים על שטחים ולוויתורים לערבים בכלל. הוא תמיד אומר שעם הערבים צריך להשתמש בנבוט ולא בגזר".

כשאריאל שרון החליט לעלות על הר הבית באוקטובר 2000 גלעד עודד אותו ואף הצטרף לביקור יחד עם רוני סחייק, שמכנה עצמו "הבן המאומץ של שרון". גלעד שרון הביא את סחייק לחווה. שניהם משרתים ביחד במילואים. "אחרי רצח רבין לא יכולנו לסמוך על הדוגמניות של השב"כ", סיפר סחייק למעריב בספטמבר 2002, בתשובה לשאלה מדוע עלה להר הבית עם שרון ובנו.

דוד אפל קונה אי

אחרי שהשתחרר מהצבא למד גלעד שרון חקלאות לתואר שני בפקולטה לחקלאות ברחובות. במהלך לימודיו פגש את ענבל, חיפאית שהיתה סטודנטית לעיצוב. הם נישאו לפני שמונה שנים, יש להם שלושה ילדים, בן ותאומים, בן ובת. הם גרים בחוות השקמים. בערוב ימיה החליטה לילי שרון שעמרי יטפל באביו במשך השבוע ואילו גלעד וענבל יטפלו בו בסופי שבוע, כשהוא מגיע לחווה. "שרון זקוק כל הזמן לליווי של בן משפחה", מסביר אדם המקורב למשפחה.

גלעד נחשב לחקלאי בנשמתו, כמו אביו. מקורבי המשפחה אומרים שהוא זה שיירש את החווה אחרי שעמרי ירש את נחלת המשפחה בכפר מל"ל. הוא ועמרי הם בעלי המניות בחווה. גלעד אחראי על ניהולה לצד מנהלים שכירים. בעבר ניהל את החווה מרדכי לוי שהיה פקודו של שרון ואף נפצע בתעלה. בשנה האחרונה מנוהלת החווה על ידי חברת פלח שבשליטת שתי חברות - תנופורט ודרבן - של איש העסקים אליעזר פישמן. ההחלטות הגדולות מתקבלות על ידי גלעד.

בחווה מגדלים חיטה ופרי הדר. כמו כן יש בחווה עדר כבשים גדול, המוכר לצופים בתשדירי הבחירות של שרון מ-2001. עיסוקו העיקרי של גלעד בחווה הוא טיפוח עדר בקר עם 200 ראשי בקר. במשפחה מדברים עליו בהערכה רבה כעל מי שנחשב למומחה גדול בתחום גידול הבקר. לפני שנה אף הגיעו לחווה מגדלים מכל הארץ לסיור לימודי מטעם ארגון מגדלי הבקר. גלעד אינו מעורה בפעילויות של הארגון, הוא לא משתתף במכירות פומביות שעורך הארגון פעמיים בשנה בנוה יער. במכירות האלה נמכרים עגלים של עדרי טיפוח במחירים גבוהים. העדר של גלעד אינו מוגדר כעדר טיפוח ולכן הוא אינו יכול להציע למכירה את העגלים באותם מחירים גבוהים במכירות הפומביות.

חיים דיין, יו"ר ארגון מגדלי הבקר בישראל, אומר שגלעד הוא מגדל בקר מצטיין שעוסק בעיקר "בהזרעות ובשדרוג גנטי של העדר על ידי הכנסת פרים איכותיים או הזרעת פרות בזרמה איכותית". אם גלעד הוא מגדל בקר כה מוצלח, מדוע לא זכה העדר שלו עד היום בתואר הנחשק עדר לטיפוח? "זה נמצא עכשיו בבדיקה", אומר דיין, "כשהעדר יענה על הקריטריונים הוא ייכנס להגדרה של עדר טיפוח".

בנובמבר 98', כששרון היה שר חוץ, החליטה הממשלה לסייע לענף הבקר שהוגדר, על פי החלטת ממשלה, כ"ענף בעל עדיפות לאומית לשמירת שטחים פתוחים". כל מגדל בקר מקבל מהמדינה 125 שקלים לשנה עבור כל ראש בקר. גלעד מקבל כ-25 אלף שקלים בשנה. "שרון לא היה מעורב בזה", אומר דיין.

למרות שהחווה כנראה רווחית למדי - על פי הערכות שונות היא מגלגלת מחזור של כמה מיליוני דולרים בשנה - גלעד לא מסתפק בזה. לחבריו הוא נוהג לומר שאי אפשר להסתמך רק על חקלאות כמקור פרנסה. בשנים האחרונות הוא מנסה להיכנס לעולם העסקים. בניגוד למנהגו בעבר, בעולם העסקים הוא נסמך על קשריו של אביו. על פי תחקיר של מרדכי גילת ב"ידיעות אחרונות", איש העסקים דוד אפל שילם לגלעד שרון מאות אלפי דולרים עבור שירותי יעוץ במכירת דירות בפרויקט נופש עתידי ביוון. הוא אף הבטיח לגלעד, על פי התחקיר, מיליון וחצי דולר בתנאי שיקבל היתר בנייה באחד הפרויקטים שבהם התעניין ביוון או בספרד (בניכוי התשלומים שכבר שילם) וכן מיליון וחצי דולר נוספים עם תחילת הפעלת הפרויקט הראשון (בניכוי התשלומים שכבר שילם). על פי ההסכם בין אפל לגלעד שפורסם ב"ידיעות אחרונות" יקבל גלעד שרון תמורת "שירותי יעוץ וטיפול שוטף בהקמת מערך מכירות, יעוץ וריכוז צוות יועצים ועובדים לצורך הקמת מערך מכירות של יחידות דיור בהיקפים גדולים, שטחים מסחריים ומלונות, ייעוץ בהקמת ניהול מחלקת כספים ומיחשוב של המערכת".

תמורת העבודה - בתחום שהוא אינו מתמצא בו - הבטיח אפל לגלעד שרון 20 אלף דולרים בחודש. הסכומים האלה, על פי החוזה, ישולמו גם אם אפל לא יקבל היתרי בנייה באי היווני.

בדצמבר חשף נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" שקובי טרייביץ, מבעלי רשת לחנויות בשר חזיר טיב טעם, תרם למסע הבחירות של אריאל שרון מול בנימין נתניהו 105 אלף שקלים. אותו טרייביץ מנהל עם גלעד שרון משא ומתן על כניסה לפרויקטים עסקיים משותפים, ביניהם הקמת חברה ליבוא בעלי חיים למאכל.

במארס 2001 חשף "ידיעות אחרונות" כמה עסקים של גלעד עם משפחת פרץ. בני המשפחה מקורבים מאוד למשפחת שרון. גם לילי שרון הועסקה אצלם. גלעד ואייל פרץ רכשו ביוני 96' מגרש ברחוב אלנבי בתל אביב. את האשראי קיבלו מארנון רבינוביץ, מנהל האשראי הארצי לבנייה בבנק הפועלים. חמישה חודשים אחרי שאישר את האשראי מינה אריאל שרון את רבינוביץ לחבר בוועדת רונן לרפורמה במדיניות הבנייה הממשלתית.

בפרויקט בנייה נוסף במתחם קולנוע אלנבי בתל אביב קיבל גלעד אשראי מראש מחלקת ליווי פרויקטים בבנק דיסקונט, ברטי ברודו. זמן קצר אחר כך פרש ברודו מהבנק וביוני 97' מונה לעמוד בראש מינהל מקרקעי ישראל. מי מינה אותו? אריאל שרון, שהיה אז שר התשתיות.

כשהפרויקט בקולנוע אלנבי נקלע לקשיים קנתה חברת "רסידו" את המתחם תמורת סכום של 4.4 מיליון דולר, למרות שערכו הריאלי של המתחם הוערך אז רק ב-3.6 מיליון דולר. באוגוסט 97', בימים בהם ניהלה רסידו משא ומתן על רכישת המתחם מהחברה שגלעד היה בין שותפיה, הפשיר מינהל מקרקעי ישראל קרקע לבנייה במושב זנוח עבור חברת רסידו, שרכשה את הקרקע תמורת 17.3 מיליון דולר. שרון היה אז שר התשתיות ויו"ר מועצת המינהל. ברטי ברודו היה ראש המינהל.

האנשים של הפרטים הקטנים

עסקת הבנייה הראשונה של גלעד ואייל היתה בשדרות. באפריל 95' הם הקימו את חברת ש.פ. מהנגב, ראשי תיבות של שרון-פרץ, והקימו בניין משרדים, "לב העיר" שמו, בכניסה לשדרות. דו"ח משרד הפנים משנת 97' מצא חריגות בנייה חמורות בבניין. בעקבות פרסום הדו"ח הטילו בעירייה על שרון ופרץ כופר חניה בסכום של חצי מיליון שקל, אחרי שהתברר שאין מספיק מקומות חניה בבניין. הסיפור פורסם לראשונה בתחקיר ב"ידיעות אחרונות" במארס 2001.

מאז חלו כמה התפתחויות. הערבות שהפקידו השניים בעירייה עד שישלמו את כופר החניה הוחזרה להם וכופר החניה בוטל. יואב לפידות, מהנדס עיריית אשדוד אומר ש"הכל מתמטיקה. יש תקן חניה, על כל 30 מטר בניין צריך לבנות מקום חניה אחד. הם לא בנו חניה לבניין שלהם, אני לא יודע למה, אבל מול לב העיר פרץ בוני הנגב בנו קניון והתנינו את בניית הקניון בכך ששם יהיה מספר מקומות חניה שיתאימו גם ללב העיר. אחרי שמצאתי שבקניון יש מספיק מקומות חניה גם ללב העיר כתבתי לראש העיר שמקומות החניה בקניון מכסות את שני הבניינים".

הקניון אכן נבנה בסמוך אבל לא ממש על יד לב העיר. בין שני הבניינים מפריד מגרש גדול וכביש רחב. הצמדת מגרשי החניה של שני הבניינים היא מלאכותית ולא ישימה בפועל. "נכון, כשחונים בקניון ורוצים להגיע ללב העיר צריך ללכת מסביב", מודה לפידות, "אבל מה היית עושה במקומי? הברירה הייתה שהם ישלמו כופר או שיבנו עוד מקומות חניה".

הסיוע של לפידות למשפחת שרון לא הסתיים עם הכנת הדו"ח שהביא לביטול כופר החניה. בפריימריז בליכוד שהה במחיצת עמרי שרון לאורך כל היום. "טיילתי בכל הביתנים, לא רק בביתן של עמרי", אומר לפידות. "באתי לשם סתם כדי להסתובב, לקחת מזכרות ולטייל".

מבחינתנו הבעיה של כופר החניה הסתיימה, אומר אלי מויאל, ראש עיריית שדרות, "החזרנו לחברה את הערבות, העניין בא על סיפוקו. רק אתם, העיתונאים, מחפשים פרטים קטנים. אנחנו לא אנשים של פרטים". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו