בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זאת היתה עקיצת אזהרה. העקיצה הבאה תהיה קטלנית

תגובות

עקרבים לא טורחים לבזבז ארס על הריגת קורבן אם אינם חייבים. כאשר העקרב ניצב מול איום פוטנציאלי, הוא מייצר בשלב ראשון נוזל שקוף, המופרש מהעוקץ וגורם לכאב רב. הארס הקטלני יותר, נוזל סמיך "חלבי", מופרש בשלב הבא - אם האיום נמשך.

צוות אנטמולוגים, בראשות ברוס האמוק מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס, חקר את אפשרות פיתוחו של נסיוב נגד ארס עקרבים. תוך כדי המחקר התברר שהיצורים העוקצניים מייצרים שני סוגי ארס. זו אסטרטגיה מחוכמת, הסביר האמוק, משום שהארס הקטלני, האמיתי, מכיל פפטידים (חלבונים גדולים) שהעקרב משקיע משאבים רבים בייצורם. במקום השימוש בארס הזה מנסה העקרב להשיג את מבוקשו באמצעות חומר רעיל שהשפעתו מכאיבה. החומר הזה אמנם אינו גורם למוות, אך הוא קל יותר לייצור.

הנשק הראשוני של העקרב מכיל חומרים שונים, בהם מלחים, הגורמים כאב עצום. "הופתעתי מגילוי החומר", אמר האמוק. "השקענו שנים בבדיקת ארס הפפטידים, שהוא מורכב מאוד ורעיל מאוד. הגילוי שהעקרב משתמש במלח היתה הפתעה אמיתית". לדברי האמוק, יש עניין רב, לא רק ביולוגי, בכך שהעקרב פיתח דרך לגרום כאב ולהפחיד את טורפיו, ובמקרה הצורך להוסיף לכך ארס פפטידי. המחקר פורסם השבוע במהדורה המקוונת של הפרוטוקולים של האקדמיה הלאומית למדעים (PNAS).

צוות המחקר של האמוק חקר את Parabuthus transvaalicus, עקרב דרום אפריקאי שלפי הדיווחים הוא אחד הקטלניים ביותר. האמוק אמר שההפרשה הדו-ארסית נצפתה בכל העקרבים שנחקרו במעבדתו וששום עקרב לא דילג על שלב הארס המקדים ועבר ישירות למתקפה הקטלנית יותר. עם זאת, הוסיף, הוא אינו יכול לקבוע בוודאות שכל מיני העקרבים פועלים כך.

ד"ר פול פלטשר מאוניברסיטת איסט קרוליינה בצפון קרוליינה, שחוקר עקרבים זה 25 שנה ולא היה חבר בצוות המחקר, אמר שבבלוטות רבות של בעלי חיים המייצרות הפרשות ישנם תאים נפרדים לייצור חלבונים ולייצור הפרשה מימית שמשמשת להנעת החלבונים. "ייתכן שתהליך העקיצה מתנהל כך, שתחילה מופרש הנוזל ורק אחר כך מופרש הארס המכיל רכיבים רעילים יותר", אמר פלטשר. "אפשרות זו הופכת את המחקר החדש למעניין ולבעל ערך לקהילה המדעית".

האמוק אמר שהחל להתעניין בארס עקרבים בזמן שחקר חומרים להדברת חרקים. הוא רצה להחדיר לנגיף נפוץ שתוקף חרקים גן האחראי לייצור רעלן, כך שבעת התקיפה יגרום הרעלן למות החרק. בשעה שעבד על המחקר הזה נתקל ב-Parabuthus transvaalicus הקטלני, שהארס שלו התברר כרעיל רק ליונקים. ממצא זה פסל את האפשרות להשתמש בארס העקרב במחקר על חרקים, אך הוביל לניסיון לפתח נסיוב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו