בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתה חוקרת התרבות ומבקרת התיאטרון שוש אביגל

תגובות

חוקרת התרבות ומבקרת התיאטרון שוש אביגל מתה ביום שישי בערב ממחלת הסרטן. בת 56 היתה במותה. אביבל הותירה אחריה בן, עידן, אחות, אלה שריף, את אמה לוסיה מילך ואת בן זוגה אברהם שוורץ, שעמו חלקה את שנותיה האחרונות.

אביגל הותירה חותם בתרבות ובתיאטרון בישראל, הן כחוקרת תרבות והן כיוצרת, מנהלת, מבקרת, מרצה ויועצת, בעלת מעורבות עמוקה בתחום. אביגל היתה מבקרת התיאטרון של העיתונים "דבר", "חדשות", "כותרת ראשית", גלי צה"ל וערוץ 1 ובאחרונה גם של פורום התיאטרון שהקימה באתר ynet; היא ניהלה את התיאטרון לילדים ונוער על שם אורנה פורת, שימשה מנהלת אגף האמנויות בעיריית תל אביב בתקופת כהונתו של רוני מילוא כראש העיר, היתה מרצה לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, במכללה למינהל ובטכניון, וכן חברת הוועד המנהל של התזמורת הקאמרית הישראלית והקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה בתל אביב. אביגל היתה ממונה על הוראת התיאטרון במשרד החינוך ויועצת חינוכית ב"סל תרבות".

אביגל גם כתבה, תירגמה וביימה. בין השאר ביימה את "ללדת זה דבר מצחיק" באוניברסיטת תל אביב וכתבה עם גורן אגמון את "אני ואחי הקטן". מאמריה על מדיניות התרבות בישראל היו יוצאי דופן ומעמיקים, ומאמריה בתחום התיאטרון, שהצטיינו בניסוחים מבריקים ובגישה מעמיקה ומקורית לתרבות, עוררו לא פעם פולמוסים. כזה היה מאמרה האחרון בכתב העת "תיאטרון", "רפרטואר התיאטרונים 2002-2001: מידרג הסיכונים", שבו התריעה על ההתמסחרות של התיאטרון הישראלי ויצרה מודל לזיהוי התמסחרות בתיאטרון.

לצד מחקרי התרבות הרבים שכתבה ופירסמה בשנים האחרונות, שימשה אביגל יועצת לתוכניות אב לתרבות ברשויות מקומיות ובהן הרצליה, שוהם וכפר ורדים.

אביגל נולדה באוגוסט 1946 בעיירה פסאו שעל גבול גרמניה וצ'כיה. הוריה, לוסיה וברוך מילך, ניצולי שואה, היו אז בדרכם לארץ, וב-48' הגיעו עם בתם בת השנתיים לחיפה, שם עבד האב כרופא גינקולוג-כירורג בבית החולים רמב"ם.

אביגל גדלה והתחנכה בחיפה ולמדה בבית הספר הריאלי בעיר. כישוריה העיתונאיים באו לביטוי כבר בהיותה תלמידת תיכון, כשכתבה לעיתונים שונים כמו "במחנה גדנ"ע". כחיילת בלטה ככתבת "במחנה נח"ל". את הדוקטורט שלה בתחום התיאטרון עשתה בסורבון בפאריס.

בשנים האחרונות עסקה בעריכת ספר הזיכרונות היוצא דופן שכתב אביה בימי מלחמת העולם השנייה בפולין. הספר ראה אור ב-1998, תשע שנים לאחר מות האב, בהוצאת ידיעות אחרונות ויד ושם.

היא נישאה פעמיים, לצחי אביגל ולעמוס גפן, והתגרשה משניהם. אביגל לקתה בסרטן כבר לפני יותר מ-20 שנים ומאז התמודדה עם מחלתה באומץ רב ודיברה עליה בגילוי לב נדיר. היו שנים טובות שבהן נדמה היה כי הבריאה, אבל המחלה לא הניחה לה והתפרצה שוב ושוב. בין האשפוזים החוזרים ונשנים המשיכה אביגל לכתוב, לחקור ולייעץ בנושאי תרבות.

המפגש עם אברהם שוורץ, לפני שבע שנים, שינה את חייה והביא לה אושר ומשפחה חדשה. היא נקשרה לשלושת ילדיו ול-12 נכדיו ונהגה לומר בגאווה שיש לה 12 נכדים. הם אימצו אותה בחום. כשחלתה אביגל באחרונה ורותקה למיטתה, סעדו אותה בכל ערב בתו הרופאה של שוורץ, הד"ר גלי אברהמי ובעלה הד"ר רם אברהמי.

באוקטובר האחרון הידרדר מצבה מאוד והיא אושפזה בבית החולים בילינסון. הבדיקות גילו הפעם גידול בראש. גם כשהחמיר מצבה והיא היתה רתוקה למיטה אביגל לא ויתרה; בכוחותיה האחרונים הלכה להצגות כדי לכתוב ביקורת והגיעה לישיבת הנהלה של הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה. בשבוע שעבר הידרדר עוד המצב. ביום שישי בשמונה בערב מתה, מוקפת בבני משפחה.

הלווייתה תתקיים היום בשעה 15:00 בקיבוץ עינת. אוטובוס ייצא מביתה של אביגל בתל אביב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו