בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסביר המרכזי

מרגע שתתחיל ההתקפה על עיראק יהפוך אלוף עמוס גלעד לבן בית בסלון הישראלי. הוא זה שיתאר ויפרש את מהלכי המלחמה מטעם הממשלה. אלו שמכירים את חיבתו לנבואות זעם אפוקליפטיות חוששים שבמקום להרגיע את הציבור, גלעד עלול לזרוע פאניקה מיותרת

תגובות

שלמה גזית עקב בעניין רב אחרי מינויו של עמוס גלעד לתפקיד המסביר הלאומי. גזית, שהיה ראש אמ"ן בשנים 79-'74', מכיר את גלעד מאז שהיה קצין מודיעין צעיר. "הוא רהוט ובקי, אבל מציק לי שהוא אומר את דעתו בסופר ביטחון, לא תמיד מוצדק", מגלה גזית. "אני חושש שעלולות להיות סיטואציות שבהן דבר שהוא בטוח בו רק ב-80 אחוז, הוא יציג אותו בביטחון של מאה אחוז. אם הוא יגיד שלא יפול טיל ויפול טיל, זה יהיה חמור מאוד".

גלעד, מתאם הפעולות בשטחים ובעבר דובר צה"ל וראש חטיבת המחקר באמ"ן, מונה למסביר הלאומי בסוף דצמבר. בשבוע שעבר נכנס לתפקיד. גלעד אמור לעבוד עם התקשורת, אולם לא אחת הבהיר שהוא מתעב את התקשורת הישראלית, שלדעתו "משרתת את הטרור". באמ"ן תחזיותיו לא תמיד היו מדויקות ובדרך כלל היו אפוקליפטיות. במלחמת המפרץ, למשל, הוא שב והזהיר מפני ירי עיראקי של טילים נושאי חימוש לא קונוונציונלי.

על אמינותו, שהיא התכונה החשובה ביותר למי שמוגדר "מסביר לאומי", עירער הרמטכ"ל לשעבר משה לוי, שמונה לבדוק את פרשת מותו של רב-סרן כיוואן חמאד. חמאד נהרג בלבנון מירי חיילי צה"ל. בצבא ניסו לטייח את הפרשה. גלעד, כדובר צה"ל, סייע בטיוח. "ההתנהגות היתה שיש אמת ונתונים, ויש מה שצריך להעביר", כתב לוי בדו"ח שלו. "זו גישה חמורה". לעומת זאת, הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק חושב שגלעד מתאים לעמוד בראש ההסברה. "הוא בחור רהוט, אינטליגנטי ויודע לעשות הקשרים נכונים. לי אין ספק שהוא אמין".

אנשים שעבדו בעבר עם גלעד אומרים שהוא פסקני מדי "ולמעריך זו חולשה", שהוא איש של שחור-לבן ו"איתו ניכנס לפאניקה". בארגוני זכויות אדם אומרים שיתקשו להאמין לו אחרי שבמשך שנה וחצי, כמתאם הפעולות בשטחים, הוא הציג את חיי הפלשתינאים בשטחים כסבירים. בצבא כעסו על המינוי; גלעד יהיה כפוף לעו"ד דב וייסגלס, שעומד בראש פורום המסבירים הבינמשרדי, ולא לרמטכ"ל. כדי להרגיע את הרוחות נקבע שדוברת צה"ל, רות ירון, תופיע בטלוויזיה בזמן אזעקות ואחר כך יעבור השידור לפיקוד העורף. גלעד ידברר את עמדות הממשלה, ינתח את המהלכים הצבאיים של עיראק ואת תגובותיה של ישראל.

"מדובר במינוי בעייתי מאוד", אומר ד"ר יורם מיטל מהמחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת בן גוריון. "האם מישהו סבור ברצינות שפרשנות פומבית של אלוף בצה"ל עשויה להיות עניינית ולא מגמתית? אני מפקפק בכך. האם יוכל קצין בכיר לבחון בביקורתיות את מהלכיה של ארצות הברית, שותפתה האסטרטגית של מדינת ישראל? האם יוכל אותו קצין להתבונן באובייקטיוויות במהלכיה של ישראל, או להתייחס באובייקטיוויות להצהרות של מנהיגיה? גם בזאת אני מטיל ספק רב.

"לחברה הישראלית יש בעיה רצינית אם אחד ממקורות הפרשנות העיקריים שלה במצב מלחמה הוא קצין בכיר. במשטר דמוקרטי, הפרשנות של צה"ל לא אמורה להיות דומיננטית בשיח הציבורי, אלא אמורה להיות מושמעת בפורומים של מקבלי החלטות. את הפרשנות של המציאות המורכבת הזאת, של מלחמה בקנה מידה גדול, אי אפשר להפקיד בידי אנשים שרואים אותה רק מתוך פרספקטיווה צבאית. יש כאן גם היבטים אחרים, כמו מעורבות האו"ם, ההשפעה של ישראל, האינטרסים של מדינות ערב והסכסוך הישראלי-פלשתיני. מדובר פה במאבק רחב מאוד, אבל הצופים של גלעד, שיקבלו את הפרשנות של קצין צבא, יהיו כמו צופים במשחק כדורגל שרואים על המגרש רק קבוצה אחת".

"בהכירי את העבר של גלעד, אני אפקפק מאוד בהרגעות שלו בזמן המלחמה", אומר מוני מרדכי, מנכ"ל שלום עכשיו. "הוא השתלב טוב במסע של ההיסטריה שזרעו פה בגלל שיקולי בחירות, וישתלב בחשיבה המיליטריסטית שהשתלטה עלינו. אני לא אאמין לו אחרי שנה וחצי שבהן הוא לא ניסה כלל לרכך את החיכוך בשטחים".

בעמותת רופאים לזכויות אדם מזהים סתירה בין תפקידיו השונים של גלעד. "מצד אחד, כמתאם פעולות בשטחים הוא לא חילק מסיכות גז לכל תושבי השטחים, ועל זה אנחנו עותרים לבג"ץ", אומר תומר פפר, דובר העמותה. "מצד שני, כמסביר הלאומי הוא יצטרך להסביר את זה. הייתי מצפה ממנו שהוא ייזום חלוקה של ערכות מגן לתושבי השטחים, וזה לא נעשה. אני אתקשה להאמין לפרשנויות שלו אחרי שהוא היה דובר צה"ל שלא אמר אמת, ואחרי שנה וחצי שבהן הוא אחראי למנגנון הכיבוש הקשה בשטחים. עשרות פעמים פנינו אליו בבקשות למעבר של חולים במחסומים ולא נענינו. הוא זה שנושא באחריות ישירה על כל חולה שמת בדרכו לבית החולים".

המדאיג הלאומי

שאלת זהותו של המסביר הלאומי ראויה לדיון ציבורי והיא חשובה מאוד, אומר יועץ במשרד החוץ שיעבוד בזמן המלחמה עם פורום המסבירים, ושעבד בעבר עם גלעד. "חיים הרצוג ואהרן יריב, שהיו הדוברים הגדולים של המדינה בזמן מלחמה, בלטו בקור רוחם, ברוגע שהם נסכו, בשקט הפנימי, באלגנטיות. גלעד יוצא לכיוון אחר. כוחו בישירות שלו. הוא אומר דברים כדורבנות. לא ברור לי אם הוא נבחר בכוונה מפני שהממשלה הזאת רוצה סגנון אחר, או שזה נעשה בהיסח הדעת. אני הייתי רוצה בעת הזאת דמות שתהיה יותר קרובה בסגנונה להרצוג וליריב. עם גלעד עלולה להיווצר פאניקה".

"אני הייתי קורא לו 'המדאיג הלאומי' ולא 'המסביר הלאומי'", אומר אדם שמכיר את גלעד. כשהיה באמ"ן, לדוגמה, חזה גלעד שהאלימות הפלשתינית תגיע לשיאים שכמותם לא ראינו; בהרצאה שנשא באוגוסט 2001 הוא אמר ש"עלולים להיות חמישה פיגועים קשים ביום".

"לפני הנסיגה מלבנון גלעד אמר שאם ניסוג יישובי הצפון יהיו בסכנה מתמדת, החיזבאללה יירה אש שטוחת מסלול ותושבי הצפון יהיו בסכנה", נזכר ח"כ דני יתום, שהיה אז ראש המטה הביטחוני-מדיני בלשכה של אהוד ברק. "במציאות המצב שם הרבה יותר רגוע מאשר בתקופה שהיינו בתוך לבנון".

"אנשי מודיעין בדרך כלל מופקדים על הערכת האיום וככאלה הם צריכים להצביע עליו", מסביר ערן לרמן, מנהל המשרד הישראלי של הוועד היהודי-אמריקאי, שהיה פקודו של גלעד בחטיבת המחקר באמ"ן. "הייתי אומר שגלעד בא ממסורת של חובת ההרתעה". עכשיו גלעד מנסה את כוחו בהרגעה. בפגישה עם כתבים מדיניים בשבוע שעבר הוא אמר שתפקידו "להוריד את מפלס החרדה". הוא אף ניסה להפגין עליצות ואמר ש"המלחמה היא אחד הנסים הכי גדולים שיקרו לישראל", אולם די מהר חזר להתבטאויות השגרתיות שלו והסביר שסדאם חוסיין מסוכן מאוד ושהוא דמות שטנית ואלימה. "הוא החזיק נשק כימי בכמויות מדהימות המכוונות נגד חצי עולם. יש לו כנראה גם נשק ביולוגי והוא עוסק בבניית נשק גרעיני".

כמה ימים אחר כך אמר גלעד לרזי ברקאי בגלי צה"ל שהסכנות הצפויות לנו יכולות להיות חמורות מאלו שחווינו במלחמת המפרץ, "כי הפעם, בניגוד למלחמת המפרץ, סדאם נלחם על חייו... סדאם לעולם לא יתפרק מרצון, אני רוצה לתת הערכה נחרצת שהוא לעולם לא יתפרק מנשקו, אין שום אפשרות שהאיש הזה יוותר על היכולות שלו, אני לא נותן לזה סבירות של פרומיל".

ב-91' התחזיות שלו היו דומות. הוא החזיק בתיק עיראק באמ"ן ובתפקידו תידרך עיתונאים. התחזיות שלו היו אפוקליפטיות: סדאם חוסיין עלול להידחק לפינה ולשגר אל ישראל טילים לא קונוונציונליים. גם ב-98', כשארצות הברית איימה לתקוף את עיראק, הוא אמר דברים דומים. בניסיון להרגיע את הציבור נשלחו כמה קציני צבא בכירים לתקשורת. כך הבין גלעד, אז ראש חטיבת המחקר באמ"ן, את חובתו להרגיע: "בעימות צבאי", הוא אמר במסיבת עיתונאים, "אם סדאם חוסיין יגיע אל סף קריסה, הוא עלול לשקול לעשות שימוש בנשק לא קונוונציונלי. סדאם הוא המנהיג הערבי היחיד שהצליח לרכז ברשותו גם יכולות כימיות, גם יכולות ביולוגיות וגם מספר גדול מאוד של טילים".

"הרבה פעמים הוא תיאר תמונות אפוקליפטיות יותר מאשר חבריו", מעיד עליו דני יתום. "הוא גם מתבטא לעתים באופן יותר מדי פסקני, בסגנון של חבר'ה, תדעו, אני אומר לכם, זה ככה. למעריך זו חולשה, למרגיע יתרון. אבל אם נהיה במצב שאנחנו זקוקים לריכוך, בוודאי יצרפו אליו אדם שמסוגל להעביר מסרים בצורה מרוככת יותר".

סניגור בלתי צפוי נמצא לגלעד באיש הטלוויזיה מרדכי קירשנבאום. "יש אסכולה שחושבת שדווקא איש ביטחון ירגיע, ולא אדם מהשואו ביזנס שאמנם ידבר בשפה רכה, אבל יכול להיות שיש מצבים שאתה צריך בהם איש עם עובדות. אם יקרה משהו", אומר קירשנבאום, "אני דווקא ארצה איש עם עובדות שימסור לי את כל האינפורמציה האפשרית ויתן לי כמה שפחות הרגעות מלאכותיות. עם המידע אני אדע להתמודד, אני לא אוכל לסבול דברי כיבושין. דבר אחד ברור, גלעד יהיה מחובר אל מקורות אינפורמציה".

"אני לא ידעתי הרבה אבל דיברתי הרבה", מספר נחמן שי, שהיה דובר צה"ל במלחמת המפרץ. "לא הייתי המסביר הלאומי אלא המדריך הלאומי. לא הייתי כמו חיים הרצוג ב-67', שדיבר בעברית נמלצת וחגיגית על חזון ישראל, לא נתתי פרשנות צבאית אסטרטגית על מצב המלחמה, הייתי קול אנושי שדיבר עם הציבור, עשיתי את העבודה באופן אחר, לא קר ומנוכר אלא משהו אינטימי".

שי מכיר ביתרונו היחסי של גלעד. "יש לו הרבה אינפורמציה, אבל אין לי מושג כמה זמן יעבור עד שראש אמ"ן ומפקד חיל האוויר והרמטכ"ל והפרשנים של כל תחנה יתחילו לדבר, ואז התפקיד של המסביר הלאומי יישחק".

לפחות בתקשורת הממלכתית מובטח לו שהפרשנות שלו תקבל ביטוי. בשבוע שעבר הוא כבר הופיע כמה פעמים בערוץ 1, אם כי בזמן המלחמה הוא ייאלץ להתחרות עם עמוס מלכא, שהיה ראש אמ"ן ויהיה הפרשן של ערוץ 1. באמ"ן, כדי להבדיל ביניהם, קראו למלכא "עמוס הגדול" ולגלעד "עמוס הקטן". אדם שמכיר את שניהם מאז אומר שלהערכות של גלעד ייחסו חשיבות רבה יותר משום שהוא צמח באמ"ן, בניגוד למלכא, שהוצנח מבחוץ.

גם בגלי צה"ל יקבל גלעד דקות שידור רבות. "בתקופה של מתח ביטחוני כולם ירצו לשמוע את מקור הסמכות ללא פילטר", מסביר בכיר בגלי צה"ל. "עדיף לי שהמודיעין ידבר אל הציבור באופן ישיר, בלי מתווכים בדמות פרשנים שונים".

סיפורי מרגלים

את הפסקנות של בנו מכיר יצחק גלעד מהבית. "הוא כתב עבודה שנתית על מחנה ההשמדה אושוויץ ואחר כך פגש יהודי ניצול אושוויץ. הם שוחחו על המחנה ועמוס תיקן את הניצול ואמר לו באיזה צריף הוא גר שם. הניצול התפלא ושאל אותו איך הוא יכול לדעת, הוא הרי לא היה שם. עמוס הסביר לו שהוא כתב עבודה על אושוויץ".

עמוס גלעד, בן 51, נולד בירושלים. חוה אמו היא ניצולת שואה. אביו, יצחק, עלה לארץ ב-39' מצ'כוסלובקיה. יש לו אחות צעירה ממנו ב-15 שנים, ארנה גלעד המר, שעוסקת בפרסום ובשיווק. הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, שתי בנות ובן. גלעד גדל בקרית מוצקין. אביו ניהל את תיכון לוינהרץ בקריה ולימד בכיתת בנו "כלכלה מדינית". עמוס, אומר יצחק גלעד, היה תלמיד מצטיין, "ואני מעולם לא השפעתי על שום מורה ולא ביקשתי הסברים".

תיכון לוינהרץ, שהיום נקרא אורט קרית מוצקין, התפרסם לאחרונה כשתלמידיו יזמו ניסוי שאילן רמון ערך בחלל. סגנו של יצחק גלעד בתיכון היה גדעון שניידר. "יש לעמוס כושר דיבור ואולי גם כושר לבחור מלים נכונות", אומר שניידר. "השאלה רק באיזה טון הוא יגיד את זה. אני לא בטוח שהוא יהיה כמו נחמן שי".

החוקר הפרטי מוקה קריגר, בן מחזור של גלעד בתיכון לוינהרץ, זוכר את גלעד כ"תלמיד חרוץ מאוד, בכל זאת האצילות מחייבת, אביו היה מנהל בית ספר. הוא לא בלט בספורט, לא בלט במשהו מיוחד, היה שקדן, מופנם וביישן".

ישראל שרייבר, נשיא חברת ביוטכנולוגיה ועו"ד יעקב ריבנוביץ היו חבריו הטובים של גלעד בבית הספר. שרייבר זוכר את התעניינותו של גלעד בפוליטיקה. "הוא גם כתב ב'מעריב לנוער'. הוא היה ילד רציני, לא היו לנו הרבה חברים מסביב או חיי חברה תוססים. בימי שישי ישבנו שלושתנו בבית ביחד". הקשרים נותקו עם סיום הלימודים. לפני שנה הזמין ריבנוביץ את שני חבריו למסיבת יום הולדתו. שניהם באו. "החלפנו חוויות, היה נחמד", אומר שרייבר.

כשסיים את לימודיו בתיכון התגייס גלעד לעתודה האקדמית ולמד מזרחנות באוניברסיטת חיפה. צבי טאובר, בן מחזור בתיכון שהתגייס אף הוא לעתודה, עבר איתו את הקורסים הצבאיים. "הוא לא היה כריזמטי ולא התבלט", אומר טאובר, "לא לטובה ולא לרעה". לגלעד יש תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה.

המודיעין היה בחירה טבעית בשביל גלעד. "עשיתי לו מנוי על עיתון ילדים", נזכר אביו, "והוא תמיד חיפש סיפורים על מרגלים. בצבא הוא צמח ולא במקרה. לדעתי מגיע לו להיות ראש אמ"ן ואני משתדל להיות אובייקטיווי".

התרעה בביירות

בספטמבר 82' התבלט גלעד בלבנון, כשהזהיר מפני שיתוף הפעולה ההדוק עם הפלנגות והעריך שהכנסתם למחנות הפליטים סברה ושתילה תביא לטבח. הוא היה אז רב-סרן במחלקת המחקר של אמ"ן, ונשלח לחפ"ק בעאליי. בספרם "מלחמת שולל" כותבים זאב שיף ואהוד יערי שביום חמישי, 16 בספטמבר, בשעה 10 בלילה, אמר "הקצין הג'ינג'י" שתהיה שם שחיטה, "אני אומר לך, זה טבח... הנוכחים בחדר שמעו את צעקתו".

כשעה אחר כך, אחרי שקיבל מידע ראשוני על המתחולל במחנות, דיווח גלעד לממונים עליו באמ"ן בתל אביב. "הוא הדגיש שהידיעה מעוררת חששות כבדים ולכן יש להעביר אותה לידיעתו של ראש אמ"ן... דיווחו של הרב-סרן לא הופץ במשך שעות אחדות, לפי החלטת קצין זוטר במטכ"ל שלא ייחס לו חשיבות".

ב-24 בספטמבר, כותבים שיף ויערי, ערך ראש אמ"ן, יהושע שגיא, "דיון-שחזור בדיווח שהגיע באותו לילה מביירות ובסופו הוצא מסמך שקבע כי דיווחו של הרב-סרן מקורו ברחשי בטן ועל כן לא יכול היה להיחשב מבחינה מקצועית לידיעה של ממש... השאלה תישאר פתוחה לתמיד: האם היו הדברים מתגלגלים אחרת אילו נמסרה לאלוף שגיא כבר בחצות הלילה אזהרתו הטלפונית של נציגו בעאליי?"

דו"ח ועדת כהן ייחס חשיבות רבה יותר להתרעתו של גלעד. הדיווח שלו "לא היה מבוסס על רחשי בטן", נכתב שם. על פי הדו"ח, גלעד שמע שיש במחנות הרוגים רבים, בשיחה של קמ"ן האוגדה עם קמ"ן פיקוד צפון. הוא התקשר טלפונית למטה אמ"ן מחקר, שוחח עם שני קציני אמ"ן ומסר להם שאנשי הפלנגות חיסלו עד כה 300 מחבלים ואזרחים. הוא הוסיף בשיחה זו שהוא רואה במידע הזה ידיעה חשובה ורגישה ביותר שתעניין את הדרגות הבכירות.

גלעד היה אחד העדים המרכזיים בוועדת כהן שקבעה שאריאל שרון אינו יכול להמשיך בתפקיד שר הביטחון, בגלל אחריותו לטבח במחנות הפליטים. היום חבר גלעד בקווארטט, פורום של ארבעה יועצים לראש הממשלה, ביחד עם דן מרידור, אפרים הלוי ודב וייסגלס. שרון מעריך אותו מאוד ולא אחת מקבל את דעתו. בספטמבר 2002 שרון התנגד לכינוס הפרלמנט הפלשתיני ברמאללה. גלעד תמך בכינוס. בסופו של דבר הוחלט להתיר את כינוס הפרלמנט, אחרי שגלעד יקבע מי מחברי הפרלמנט יהיה רשאי להשתתף בישיבה. כששרון רצה לגרש את ערפאת מרמאללה גלעד התנגד ואמר שערפאת הוא "כמו צמיג בלי אוויר. החלטה על גירוש תחזיר אותו לתפקוד". שרון קיבל את דעתו של גלעד.

בעניינים רבים דעותיהם דומות. כשרון גם גלעד חושב שאסור לנהל משא ומתן תחת אש, הוא תמך במצור על המוקטעה, טען שזה מצור הומני והציג לחברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת רשימת מצרכי מזון שצה"ל התיר להכניס למתחם. כשרון גם גלעד סבור שערפאת הוא מקור כל צרותינו. התייחסויותיו ליו"ר הפלשתיני ציוריות ומלאות שנאה. "ערפאת הוא אדם שאין לו שום בעיה להיכנס אליך לסלון, לאכול קובה, להגיד שהיה נחמד ולהצית לך את הבית מסיבות אידיאולוגיות", הוא אמר ל"ידיעות אחרונות" באוגוסט 2001.

בהרצאה בדצמבר 2001 אמר גלעד שערפאת הוא האיום הקשה ביותר עלינו, "ורבים לא הבינו זאת במשך תקופה ארוכה". במארס 2002 הוא אמר ל"ידיעות אחרונות", שערפאת נמצא במצב הנפשי הטוב ביותר "במציאות של להבות, אש, סבל ודם".

ב-93', אחרי שהיה עוזר המזכיר הצבאי של ראש הממשלה יצחק שמיר, התמנה גלעד לעוזרו של דני יתום, שהיה מזכירו הצבאי של יצחק רבין. אדם שעבד איתו בלשכת רבין אומר, ש"יש באיש ממד של תוקפנות ושל ביטחון יתר. הוא איש של שחור-לבן, קשה מאוד למצוא אצלו גוונים. בכל נושא יש לו עמדה ידועה מראש, מקובעת, בלי גמישות מחשבתית. כמסביר לאומי הוא יעשה בדיוק מה שיגידו לו, הוא ימלא פקודות ויעביר את המסר הממשלתי כלשונו, בדיוק כפי שהוא יצא מלשכת ראש הממשלה. הוא איש צבא ברמ"ח אבריו, לטוב ולרע".

במלחמת לבנון היה ישעיהו גביש, היום סמנכ"ל כור, פרשן צבאי בטלוויזיה. "אמרתי שאנחנו הגענו לכביש ביירות-דמשק, בזמן שהממשלה קיבלה מידע שאנחנו לא מגיעים לשם", הוא נזכר. "זה לא מצא חן בעיני שרון ואני הוחלפתי באהרן יריב". גביש אומר שזה לא יקרה לגלעד. "הוא לא יבקר את מערכת הביטחון, אלא יסביר מדיניות".

ביחד עם ז'ק נריה, שהיה היועץ המדיני של רבין, נסע גלעד לתוניס כדי לפגוש את ערפאת. "ערפאת דווקא חיבב אותו", אומר נריה, "וקרא לו ג'נרל עמוס". גלעד נשלח גם לוושינגטון, יחד עם אליקים רובינשטיין, כדי לנהל משא ומתן עקר עם הפלשתינאים בזמן שמאחורי גבו התנהלו המגעים לקראת החתימה על הסכם אוסלו. גלעד היה ונשאר אחד המתנגדים הנחרצים ביותר להסכם אוסלו.

הלוחם בהדלפות

ביוני 94' מונה גלעד לדובר צה"ל. לעיתונאים הוא נוהג לומר שהוא היה עיתונאי ב"מעריב לנוער", עובדה שמקרבת אותו לתקשורת. אולם גלעד אינו אוהב את התקשורת הישראלית. את הראיונות איתו הוא נוהג להקליט, אחרי שהוא מבהיר לעיתונאים שהוא עושה זאת כדי להיות בטוח שדבריו יצוטטו נכון. עיתונאיות עוד פחות אהודות עליו מעיתונאים. לעיתונאית שרצתה לראיין אותו הוא אמר שכדאי שתבוא לראיון עם עיתונאי מהעיתון שלה "שמבין בביטחון".

בפסטיבל לטלוויזיה בראש פינה בנובמבר 2001 הוא הסביר מדוע הוא מתעב כל כך את התקשורת. אני מקנא בתקשורת האמריקאית, אמר, "שיודעת בזמני חירום להתאפק ולהניף את הדגל האמריקאי. בוש החליט לטפל בבן לאדן וכל התקשורת מאחוריו. אבל אצלנו אי אפשר לעשות שום מבצע כי הכל דולף, הכל הפקרות. אם אצלנו היה קורה מצב כזה, התקשורת היתה מזהירה את בן לאדן. בגלל התחרות נשפכים הרבה סודות מבצעיים צבאיים שלא ממש מעניינים את הציבור, אבל עוזרים לצד השני". התקשורת הישראלית, האשים, משרתת את הטרור ו"אין לה קווים אדומים". על גלי צה"ל הוא אמר שהיא "תחנה צבאית שמראיינת את מרואן ברגותי, שתוקף בה את הצבא ואת ישראל. אנחנו באמת לא נורמלים".

כדובר צה"ל הוא סייע לרמטכ"ל להילחם במדליפים. בפברואר 96' נפתחה בצבא חקירה נגד מדליפים, וצה"ל ביקש מבית המשפט צו שיתיר לו לעקוב אחרי שיחות טלפון של עיתונאים וקיבל תדפיסי שיחות של עיתונאים עם קצינים. גלעד, כדובר צה"ל, הגן על הצורך בחקירה, התראיין בכל כלי תקשורת אפשרי והסביר שההדלפות מהוות איום על "עצם הפעולה התקינה של מוסדות הממשלה". הוא אף מתח ביקורת על הצנזורה הצבאית, שאינה מצליחה לסתום את הפרצות, "ולכן חייב הצבא לפעול נגד המדליפים".

הוא שב ואומר שתופעת ההדלפה "מחליאה". לפני כמה חודשים נקלע גלעד בעצמו לפרשת הדלפה. באוקטובר 2002 הוא נפגש עם שגריר בריטניה בישראל, שרארד קופר-קולס. כמה ימים אחרי הפגישה פורסם ב"ידיעות אחרונות" שקופר-קולס אמר בשיחה עם גלעד כי השטחים הם "מחנה המעצר הגדול בעולם". השגריר הבריטי התקומם על ההדלפה. האם חשד שגלעד הדליף את תוכן השיחה? קופר-קולס אומר שבחדר היה גם נציג של משרד החוץ, שניהל רישום של השיחה. אין באפשרותו לדעת מי הדליף, אומר השגריר, אבל הוא מניח שתרשומת של השיחה הגיעה לאנשי משרד החוץ והם אלה שהדליפו אותה. "הם מדליפים כל הזמן".

כשגלעד מתכוון להטיל פצצה הוא בדרך כלל עושה זאת בעצמו, בלי תיווך של עיתונאים. אמנם הוא נוהג לומר שאין איוולת גדולה יותר מאשר להסגיר סודות מדינה, "נוח לי להרשים כל אחד בידע שיש לי, אבל אני סולד מזה", הוא אמר לרזי ברקאי בשבוע שעבר, אולם לפעמים הוא מתקשה להתאפק. כך, לפני כמה שבועות, בהרצאה במועדון המסחרי בתל אביב, גילה גלעד למאזינים שאלחנן טננבאום וגופותיהם של שלושת החיילים עדי אביטן, בני אברהם ועומר סועאד מוחזקים על ידי חיזבאללה לא רחוק מארמונו של נשיא לבנון. עד אז נאמר לבני המשפחות שהצבא אינו יודע היכן הם מוחזקים.

חיים אברהם, אביו של בני אברהם, אומר שהיה המום מהגילוי. "אני חבר במועדון המסחרי. להרצאה הזאת לא הגעתי. חברים התקשרו וסיפרו לי מה הוא אמר. הייתי בהלם. אם הם יודעים איפה הבנים, למה הם לא אמרו את זה לנו לפני שהם יצאו עם זה לתקשורת? ואם זה נכון, הרי זה סוד מדינה. האם גלעד הוסמך לשחרר את הסוד במסגרת שיחת חולין? ומנין לי שלא נגרם לבנים נזק בלתי הפיך מהדברים שהוא אמר? אם הם היו שם, הם בטח כבר לא שם. כששאלתי אותו למה הוא עשה את זה הוא אמר שדבריו הוצאו מהקשרם. אני לא מבין איך אפשר להוציא עובדות מהקשרן. ודווקא הוא מצטייר אצלי כאדם חכם ובגלל העובדה הזאת חרה לי מה שהוא עשה. פליטת הפה שלו עשתה לי משהו. קשה לשפוט את אופיו ממקרה אחד, אבל בעקבות המקרה נדלקה לי נורה אדומה".

זה לא היה הפרט הראשון שגלעד חשף. ביוני 2002, בראיון לגלי צה"ל, הוא אמר שגורם לא יהודי חוסל במסגרת הניסיונות להשיג מידע על רון ארד. לפני כמה שבועות הוא סיפר בהרצאה במרכז הבינתחומי בהרצליה ששר ברשות הפלשתינית הטיס לאחרונה את שני הכלבים שלו לטיפול רפואי בפאריס, אבל סירב להסגיר את זהות השר.

בשיחות אישיות עם עיתונאים מתגלה גלעד כדעתן, בעל ידע רב. "אפשר לדבר איתו", אומרת הכתבת הצבאית כרמלה מנשה. "כשאת מצלצלת אליו את מקבלת סקירה מודיעינית רחבה". בפגישות פומביות עם נציגי התקשורת, לעומת זאת, הוא מדקלם ביובש את העמדות הרשמיות. במבצע חומת מגן, למשל, הוא הבהיר לעיתונאים הזרים כמה חשוב המבצע לביטחון מדינת ישראל ואמר שזכויות האדם של הפלשתינאים אינן נפגעות. אחרי כמה דקות התחילה נהירה של עיתונאים החוצה.

"דאגנו קצת כשהוא התמנה לדובר צה"ל", אומר קוני מוס, שהיה אז יו"ר איגוד הכתבים הזרים. "הוא הרי בא מהמודיעין וחשבנו שזה לא הולך ביחד, מודיעין ותקשורת. בסוף עבדנו איתו בסדר, אם כי הוא היה קצת יותר קשה מהדוברים שקדמו לו, הוא היה פחות פתוח מהאחרים, הוא לא יזם ולא בא אלינו עם רעיונות לפגישות ולסיורים כפי שעשו קודמיו. בסך הכל הוא אדם די מרובע, זה לא בטבע שלו לעבוד בראש פתוח עם התקשורת. את התקשורת הזרה הוא תופש כאנטי ישראלית".

האמת אחת היא

בדצמבר 94' נהרג רב-סרן כיוואן חאמד בלבנון. בפברואר 95' גילה תחקיר של השבועון החיפאי "כלבו" שחאמד נהרג מאש כוחות צה"ל, שאף ביצעו בו "וידוא הריגה". רק אחר כך התברר להם שהם הרגו את מפקדם. כתבי העיתון, מרדכי אלון ודוד רטנר, הציגו לדובר צה"ל שתי שאלות: האם רב-סרן חמאד נהרג מאש כוחותינו, והאם בוצע בו נוהל וידוא הריגה? גלעד התפתל. בתחילה נמסר לעיתון שדובר צה"ל מכחיש בתוקף את הטענות. אחר כך אמר אדם שזוהה כגורם בכיר בדובר צה"ל, שעוד בשלב התחקיר התעורר חשד שחמאד היה קורבן של וידוא הריגה. לבסוף ביקש גלעד למשוך את תגובתו הראשונית וחזר עם תגובה חדשה, הקובעת שרב-סרן חמאד נהרג בעת הסתערות על כוח מחבלים שפתח באש נ"ט ומקלעים אל סיור צה"ל.

בעקבות פרסום הכתבה ב"כלבו" מונה רב-אלוף במילואים משה לוי לבדוק את הפרשה. בדו"ח שלו, שפורסם במארס 95', הוא קבע ש"דובר צה"ל ומפקדת הפיקוד לא עמדו במבחן במגעיהם עם התקשורת... ההתנהגות היתה שיש אמת ונתונים, ויש מה שצריך להעביר לתקשורת. זו גישה חמורה. האמת אחת היא... תהליך הדיווח לתקשורת באירוע זה היה שגוי מתחילתו ועד סופו ויש בו כדי לפגוע באמינות דובר צה"ל ומפקדיו... היחסים בין צה"ל לתקשורת חייבים בטלטלה". בפרק המסקנות כתב לוי, ש"אצל דובר צה"ל וביחידתו לא נעשה שימוש חכם ומושכל בנתונים ובכלים שעמדו לרשותו למתן תשובה לכתב".

ב-96' גלעד חזר לאמ"ן ומונה לראש חטיבת המחקר. בעיתונים הוא כונה "מר מודיעין", וזכורות לו כמה תחזיות שהתאמתו. ב-78' הוא התריע על הפיגוע בכביש החוף; ב-96', כשהסוכן יהודה גיל העביר ידיעות שקריות שלפיהן הסורים מתכננים מתקפה בגולן, גלעד אמר שלא תהיה מלחמה. ביולי 2001 כתב זאב שיף ב"הארץ" שגלעד העריך נכונה רבים מצעדיו של ערפאת. "לפני ועידת וואי קבעה מחלקת המחקר כי יושג הסכם עם נתניהו אך הוא לא יישמר. ערב ועידת קמפ דייוויד העריך גלעד כי ערפאת לא יעשה הסכם עם ברק אם לא ייענו תביעות עקרוניות שלו הקשורות להסדר הקבע".

אולם היו לו גם כמה הגזמות וטעויות. בנובמבר 99' בביקור בלונדון העריך גלעד שבשאר אסד אינו בשל להנהיג את סוריה בהיותו חסר גיבוי ציבורי ותמיכה של הצבא. "מבחינת ישראל לא ברור אם בשאר יצליח לשרוד כיורש גם אם אסד יכריז עליו ככזה", הוא אמר. חאפז אסד מת ביוני 2000, ומאז מכהן בשאר אסד כנשיא סוריה. באפריל 97' הוא אמר ש"המלך חוסיין יכול לחיות עוד עשרות שנים". חוסיין מת בפברואר 99'.

כאשר תפרוץ המלחמה יעקוב אביו של עמוס גלעד מביתו בקרית מוצקין אחרי הפרשנויות של בנו ויאמין לכל מלה. "יש לו כושר ביטוי בלתי רגיל", הוא אומר. "גם בחדר, בשיחה עם אנשים. הוא פשוט יודע להסביר את עצמו".

לכתבה זו העדיף גלעד שלא להסביר את עצמו, מסיבות השמורות עמו, למרות שניתנה לו הזדמנות הוגנת לעשות זאת. רשימת השאלות המפורטת שנשלחה אליו לבקשתו, נשארה ללא מענה. כנראה שדעתו על התקשורת הישראלית לא השתנתה לטובה גם אחרי שמונה לתפקיד המסביר המרכזי. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו