בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתאום נעלמה חתימת האמן

רישום שהכין פיקאסו בעט כדורי, פרגוד סיני מהמאה ה-18 ושכבות צבע שמן שמתחתיהן התגלה שפם מדובלל - במרכז לשימור ורסטורציה בירושלים שוקדים על יצירות הסובלות מנזקי הזמן או מפגיעות פיסיות. הקיצוץ בתקציב משרד התרבות מעמיד בסכנה את עתידו של המרכז

תגובות

על כורסת עץ מהודרת בעלת ריפוד בד קטיפתי בצבע אדום-יין יושב גבר לבוש בקפידה. רגליו מונחות זו על גבי זו, ובידו השמאלית הוא אוחז סיגר. הכיפה שלראשו וזקנו המסודר מבהירים כי הוא יהודי; בגדיו המחויטים מרמזים כי הגבר - נושא הדיוקן שצויר בצבעי שמן - הוא בן המעמד הגבוה.

מעל הכורסה המצוירת נמצאה אמנם חתימתו של האמן איזידור קאופמן, אך משהו בציור הזה נראה מוזר לבעליו, אספן פרטי המתגורר בישראל, והוא החליט להביאו לבדיקה במרכז הארצי לשימור ורסטורציה בירושלים. לפני כן הוא פנה למומחה אוסטרי, שקבע כי ייתכן שהכיפה היא תוספת מאוחרת לציור.

אלה ליבוב, עובדת המרכז לרסטורציה, הקדישה לציור הזה עשרות שעות עבודה. צילום היצירה בקרניים אולטרה-סגולות לא הותיר ספק: הכיפה אכן הוספה לדיוקן המקורי, אך לא רק היא.

ליבוב זוכרת את היום שבו הגיע האספן לביקור במרכז כדי לעמוד מקרוב על השינויים שחלו ביצירה שקנה. היא נגעה אז בעדינות מרבית באזור מצומצם של הציור, בעזרת בד שנמרח בחומר המיועד לטיפול ביצירות שמן. ואז, לנגד עיניהם נעלמה חתימת האמן - אחד ממקורות ערכה של היצירה כולה. ליבוב, רסטורטורית מנוסה, התעשתה כעבור רגע. היעלמות הצבע שהרכיב את חתימת האמן הובילה למסקנה אחת בלבד - גם זו היתה תוספת מאוחרת לציור.

האספן נתן את הסכמתו לבדיקת היצירה כולה ולחשיפת הציור המקורי. מתחת לשכבות צבע בצדה השמאלי של התמונה נחשף לבסוף השם Vastagh. באנציקלופדיה לאמנות נמצאת חתימה זהה, השייכת לאמן ההונגרי גזה ואסטאג. מאחורי הציור שיוחס לקאופמן התגלה גבר קצוץ שיער בעל זקן קצר ושפם המזכיר את שפמו המגולגל של הקיסר פרנץ יוזף. סוחרי האמנות שהזמינו את השינויים הוויזואליים - ככל הנראה בתחילת המאה העשרים, שנים מעטות לאחר שהוכנה היצירה המקורית, רצו להפוך את הציור לדיוקנו של יהודי מאמין. הם התעלמו מחוסר הסבירות שבהצגת דמות "מסורתית" כזאת עם סמל הנהנתנות, הסיגר, בידיה.

חתימתו המזויפת של קאופמן - צייר יהודי שסייר מעיירה לעיירה ונודע בתיעוד חיי הכפר היהודיים - נועדה להעלות את שוויו של הציור, אך כיום, דווקא המניפולציה המעניינת שהתגלתה בעברה של היצירה עשויה להעלות את ערכה.

רוב העבודות במרכז לשימור ולרסטורציה, שנפתח בירושלים לפני כ-15 שנים, אינן מערבות מידה כזאת של מסתורין. המרכז, שהוקם כיוזמה משותפת של מוזיאון ישראל ומינהל התרבות, נועד לספק שירותי רסטורציה למוזיאונים לאמנות בפריפריה. לדברי סוזי גביזון, מנהלת המרכז בשנתיים האחרונות, סקר מקיף שנעשה במוזיאונים ברחבי הארץ בסוף שנות השמונים חשף הזנחה וחוסר מקצועיות בטיפול ביצירות אמנות. במוזיאונים הגדולים יש סדנאות רסטורציה המטפלות באוספי האמנות ואילו במוזיאונים שבשוליים התרבותיים הוזנח השימור.

המרכז מקבל את רוב התקציב ממשרד התרבות, ואת השאר מגייסים בקבלת עבודות מלקוחות פרטיים. הקיצוצים בתקציב משרד התרבות מעמידים בסכנה מוחשית את המשך קיומו של הפרויקט.

כיום עובדים במרכז שישה עובדים קבועים, המתמחים בענפים שונים של שיקום יצירות אמנות, ובהם פסיפסים, פרסקו, ציורי שמן, פיסול, עבודות על נייר וקלף, קרמיקה וטקסטיל. במקום גם משקמים מסגרות פגועות ומייצרים העתקים ברישיון של יצירות אמנות המצויות במוזיאונים.

מרכז השימור והרסטורציה שוכן באזור התעשייה בגבעת שאול, בבניין מוזנח שאיננו סמל של שימור. היצירות שמובאות למקום סובלות מנזקי הזמן או מפגיעות פיסיות ממש.

באולם העבודה המרכזי ניצב כעת ציור שמן גדול מהמאה ה-19 ובו תיאור של ירושלים העתיקה שבין החומות. הציור הגיע לטיפול משום שנפער בו חור, אך כעת שוקדים על רסטורציה של היצירה כולה.

דניאלה קונטיני, רסטורטורית ציורי שמן, אומרת שהציור כבר עבר ניסיונות לשיקום, אך אלה הזיקו יותר משהועילו. "צבעי שמן מקבלים לאחר פרק זמן מסוים גוון קבוע ומראה כמו-שקוף", היא אומרת. "תיקון הציור בצבעי שמן אינו נכון. הצבע הטרי עובר תהליך התיישנות. הגוון שלו משתנה וכעבור כמה שנים הוא מתבלט על רקע שאר חלקי הציור". משום כך מכינים במרכזי רסטורציה חומרי צביעה המותאמים לחישוב הבדלי הגוונים.

אליצ'ה דיאס, המתמחה ביצירות עץ, עובדת זה כמה שבועות על פרגוד סיני מהמאה ה-18. הפרגוד בנוי משמונה חלקים, אך דיאס עדיין מתמקדת בלוח הראשון. על לוחות העץ הונח בד סיבי גס, ועליו שכבה עבה של לכה. דיאס חושפת בעזרת חומרי ניקוי עדינים דמויות של ציפורים ופרחים שרוקעו בתוך שכבת הלכה. מחיר הרסטורציה יעלה ככל הנראה על המחיר ששילם הקונה על היצירה, אך כאשר יושלם השיקום יעלה גם ערכה.

על המחשב במשרדה של גביזון מצויים תצלומי היצירות כפי שתועדו כשהובאו לטיפול. במשך השנים טופלו במקום שטיחי קיר מבית הנשיא בירושלים, אוסף מעזבונו של תיאודור הרצל, ובו כובעו ומקל ההליכה שלו, ומרבית הרהיטים מביתו של חיים ויצמן ברחובות. המרכז גם אחראי, בשיתוף עם מוזיאון ישראל, לשיקום הפסיפס מציפורי, שהובא לתצוגה בירושלים לפני כמה שנים.

מרבית יצירותיו של האמן ראובן רובין עוברות כעת רסטורציה לקראת פתיחה המחודשת של מוזיאון רובין בתל אביב. גם יצירות מהאוסף של המוזיאון הרוסי ברמת גן עוברות שיקום במקום, כדי להכינן לתערוכה במוסקווה.

לפני כמה שנים היה המרכז מעורב בעבודת השיקום של יצירת פרסקו שהכין יוחנן סימון בקיבוץ גן שמואל. הפרסקו הונח על קיר חדר האוכל, אך כעבור שנים שונה ייעודו של האולם והציור הוזנח מאוד. כדי להעביר את היצירה לרסטורציה במרכז השיקום בירושלים היה צריך להורידה מהקיר. פרסקו היא יצירה שמושמת על טיח לח, ומשמעות הורדתה היא פירוק שכבת הקיר הצבועה. לשם כך הושמו באולם הקיבוץ יריעות להגנה על חלקו המצויר של הקיר. לאחר מכן בוצע לאורך הקיר חיתוך שאפשר לדמותו לחיתוך פרוסת לחם בעזרת סכין. הפרסקו שוקם ופיסת הטיח שעליו הוא הושם חוזקה כך שיהיה אפשר להחזירה לאולם בקיבוץ, אך גם להורידה בעת הצורך בעתיד.

תחום הרסטורציה עבר עם השנים תהליך של הצטנעות מרצון. בתחילת המאה הקודמת, בתנופת החפירות הארכיאולוגיות ביוון ובטורקיה, ובמזרח הקרוב, שוקמו אתרים ונבנו מחדש לפי חזונם של כמה ארכיאולוגים בעלי דמיון מפותח. רק כעבור זמן הובן כי אין זה תפקידו של הרסטורטור "להכין מחדש" את היצירה, ולו רק בשל הספק הקיים תמיד אשר לאופיה האמיתי של היצירה המקורית.

משום כך, בעיקר ביצירות פסיפס ופרסקו, מקפידים שהתיקונים יובחנו מהחלקים המקוריים של היצירה, למשל בגוונים בהירים יותר. "אנחנו לא מתיימרים להכין יצירה חדשה", אומרת גביזון, "המטרה שלנו היא להשאיר את היצירה ישנה, ורק לחזק ולשמר אותה לדורות הבאים. רק כאשר אנו משוכנעים בכוונת האמן אנחנו משחזרים חלקים מהיצירה".

כך היה כשהתקבל במרכז השימור ההדפס "וגר זאב עם כבש", של עסאם אבו שקרה. ההדפס היה דבוק לצדה האחורי של יצירה אחרת ובתהליך ההפרדה נקרעו ממנו חלקים. הם הושלמו בצבעי מים, כדי להפרידם מהמקור.

הגיע גם רישום שהכין פיקאסו בעט כדורי. הנייר שעליו הוכן הרישום נרטב כנראה, והתפתחה עליו פטרייה. בתהליך ארוך טופל הנייר כדי להחזיר לו את הגוון המקורי.

כמה עבודות קרמיקה של לידיה זבצקי הוחזרו באחרונה למשרדי עיריית ירושלים, לאחר שהסתיימה עבודת הרסטורציה שלהם. היצירות, שחלקן הגיעו מנופצות לשברים, עברו תהליך רפאות. לדברי גביזון, בתהליך הבנייה מחדש הלכו הרסטורטורים בעקבות הפסלת. הם הבינו את שלבי עבודתה, מהכנת שלד היצירה, דרך החיזוקים הפנימיים ועד קביעת הצורה הסופית. לעתים נדרשו לשם כך לעזרת בעלה של האמנית המנוחה, כדי לוודא מה היתה צורתו המקורית של הכלי.

במרכז לרסטורציה מכינים קופסאות מיוחדות שמיועדות לשמירה אופטימלית על יצירות. בקופסאות כאלה, המבטיחות לחות ברמה נאותה, יאוחסנו המגילות הגנוזות. מטפלים שם גם ביצירות שהתגלו בהן בעיות מסובכות במיוחד, למשל, כתובות מסורתיות שנרשמו על נייר עדין. יש פתרונות לנייר המצהיב של הכתובות, לדיו המתכלה ולדבק המתפורר, אך בצדי הדפים נראים מדי פעם כתמים כהים. "אלה כתמי יין", אומרת גביזון, "משקה שנשפך על הכתובות בערב החתונה במהלך החגיגות. כתמים כאלה הם 'חלק מהיצירה' ואנחנו לא מורידים אותם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו