בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהושע מצא - חוד החנית של גיוסי ישראל בעולם

ישראל נמנעת מלגייס בשוקי האג"ח, ומפעילה את ארגון הצדקה שלה במקום

תגובות

ניו יורק. לאחר שנכנס יהושע מצא לתפקידו כנשיא הבונדס לפני כשנה, היה קשה למצוא מישהו שיפרגן לו. רבים לעגו לאנגלית שבפיו והעריכו כי הוא יתקשה לדבר עם האמריקאים; אמרו שאין לו הבנה בפיננסים ושלא יהיה לו הרבה מה להגיד בפגישה עם מנהל בוול סטריט או עם מנהל קרן פנסיה; הטילו ספק רב ביכולתו לעבור את בחינת הכשירות מטעם הרשויות עד תום כהונתו.

שנה לאחר מכן, מצא מרוצה מאוד. בשנת כהונתו הראשונה גייס הבונדס סכום שיא של 1.283 מיליארד דולר. משרד האוצר קבע יעד גיוס של 1.25 מיליארד דולר ל-2003, ומצא משוכנע כי הארגון ישבור את השיא שוב. כל הסימנים מורים כי כך אכן יהיה.

צחוק הגורל הוא שלאחר שנים רבות אשר בהן שיחקה ישראל את המשחק של מדינה-ככל-המדינות המבקשת לגייס כספים בשוקי הכספים בעולם וביצעה "ניסיונות" גיוס מוצלחים מאוד על פי הכרזות ראשי האוצר, חזר הבונדס להוביל את גיוסי הכספים לישראל, עם מצא כחוד החנית של הגיוסים.

שתי סיבות עיקריות חברו יחדיו והביאו לגיוס הכספים הגדול של הבונדס ב-2002. הראשונה היא גל אהדה יוצא דופן כלפי ישראל בארה"ב, שהקיף בעיקר יהודים על רקע האינתיפאדה והלך והתעצם מאז 11 בספטמבר 2001. הסיבה השנייה היא הריבית הגבוהה יחסית שמשלם הבונדס (תשואה של 6.15%-5.6% לאיגרת בונדס לעשר שנים) בתקופה שבה הריבית בארה"ב נמוכה מאוד (תשואה של 4% לאג"ח של ממשלת ארה"ב לעשר שנים). אוהד ישראל, המאמין בקיומה של מדינת ישראל ומשוכנע כי ארה"ב תעמוד מאחוריה אם תיקלע למשבר פיננסי, יכול להביע את הזדהותו עמה באמצעות הארנק, ולקבל בדרך ריבית נאה.

מצא משוכנע כי הכניס רוח חדשה לארגון, שהביאה לשבירת שיא הגיוס. "אומרים שמטאטא חדש מטאטא טוב, אז אני מטאטא חדש", הוא אומר בראיון במשרדו בניו יורק. "כאשר נכנס מנהל חדש, מטבע הדברים אנשים רוצים להוכיח בפני הדמות החדשה הצלחה מעל ומעבר. איך עשיתי את זה? תבעתי מאנשים לעבוד עם הרבה מוטיווציה. אני מדבר ציונות, שאני מאמין בה בכל לבי. בהופעות שלי אני קורא להתגייסות למען המדינה, וזה מכניס את האנשים למוטיווציית יתר. אני מרגיש כמו חייל בשירות האומה. העובדים נרתמו בנאמנות".

באשר לתרומתה של האינתיפאדה להגדלת היקף הגיוסים של הבונדס אומר מצא: "גם לפני שנה היתה אינתיפאדה, וגם לפני כן השיאים האלה לא נשברו. ב-2003 נשבור את השיא שוב. את השנה פתחנו בשיא. היה לנו כינוס גדול בבוקה רטון (שבפלורידה - ח"ה). נכחו באירוע 550 משתתפים. מכרנו בונדס ב-102 מיליון דולר. דבר כזה לא היה ולא נברא לפני כן. הם שמעו אותי. הם שמעו את מה שהיה לי להגיד וקיבלו אותי במחיאות כפיים סוערות. 9-8 פעמים הפסיקו את הנאום שלי במחיאות כפיים ואמרו לי שאף פעם לא היה נאום כזה בארגון הבונדס. והתרומה שלי הולכת וגוברת. אני יוצא לסיורים במדינות שונות בארה"ב. זו לא מלאכה קלה להתרוצץ ממדינה למדינה, אבל זה מכניס אנשים למוטיווציה".

להגנתם של קודמיו של מצא יש לומר כי משרד האוצר הציב בפניהם הגבלות על סך גיוסי הכספים. ראשי הבונדס מאז ומתמיד רצו לגייס יותר כדי להראות הצלחה. הבעיה מבחינת האוצר היתה שצריך היה לשלם את הריבית מקופת המדינה, ולפיכך המשרד הגביל את הגיוסים לפי צרכיו. למצא, אומרים מבקריו, היה מזל; מדינת ישראל זקוקה כיום לכסף, ולכן איפשרו לו לגייס יותר.

מבקריו של מצא אומרים גם כי בנסיבות הקיימות המנגנון של הבונדס היה מגייס את הכסף ללא קשר לזהותו של האדם העומד בראשו. לדבריהם, כאשר הריבית על האיגרות גבוהה והאהדה לישראל בקרב יהודי העולם גוברת - הכסף נשפך

מצא חושב אחרת: "בעתות משבר, אנשים שומרים על הכסף שלהם יותר. כדי למכור בונדס אתה צריך לשכנע יותר ולעבוד קשה יותר. למשל, הוצאתי בשנה שעברה פעמיים משלחות של 'כוח משימה', שהן בעצם המנהיגות של הארגון. ב-2001 לא שלחו משלחת כזאת לישראל. זה בעצם התפקיד של הנשיא להביא לישראל כוחות משימה. הבאנו אותם לרחוב בן יהודה בירושלים. בירושלים הרי אין תיירים, אז הם קנו מהמוכרים ברחוב בן יהודה. הם לא היו צריכים לקנות, אבל הם קנו - והיו גם למוכר וגם לקונה דמעות בעיניים. אותם אמריקאים חוזרים הביתה ומביאים את ההתרשמות שלהם לקהילות שלהם, וככה הם מעבירים את המסר ואנשים קונים בונדס".

למצא רעיונות נוספים לגיוס כספים בארה"ב. כך, ב-9 במאי יגיעו לארה"ב 15 חיילים ושוטרים הפועלים בחזית המלחמה נגד הטרור כדי לסייע במכירת איגרות חוב של הבונדס. מצא נתן למשימה את שם הקוד "מבצע מכבי". דובר ארגון הבונדס, רפי רוטשטיין, שנסע לישראל כדי להיפגש עם מרבית החיילים והשוטרים ולוודא שהם מתאימים למשימה, מסביר כי השם "מכבי" מצלצל טוב בארה"ב. "זה שם שנשמע משהו חלוצי", הוא אומר. "משהו קרבי שמסמל את רוח החיילים".

"אני מביא אותם מהחזית ומפזר אותם ברחבי ארה"ב", אומר מצא. "לא תהיה מדינה שלא תקבל לפחות חייל אחד לערב או שניים. הם ישתתפו באירועים שלנו עם מאות של יהודים. זה מבצע של הסברה וגיוס כסף כאחד".

רעיון נוסף של מצא הוא פנייה לקהילה הנוצרית האוונגליסטית. "המדובר באוכלוסייה של 50 מיליון נוצרים שאוהבים את ישראל. מדינת ישראל מסתייעת בהם הרבה; רק בעניין הכספי לא פנו אליהם, ואותם אני רוצה לרתום לבונדס. בארה"ב יש הרבה אוהדים לישראל; מה שצריך זה רק את הדבק, והתפקיד שלי כנשיא הבונדס הוא לספק את הדבק הזה".

מצא אומר כי כאשר הגיע לארה"ב גילה כי הבונדס אינו פונה לחלקים רבים מהקהילה היהודית, המאופיינים בעמדות פרו-ישראליות. "מצאתי שהארגון לא פונה לקהילות הספרדיות לקהילה הסורית, לקהילה הלבנונית ולפרסים. המדובר ביהודים חמים. הלכתי לארוחת בוקר עם אותם יהודים בניו ג'רסי ובארוחה אחת הם קנו בונדס ב-7 מיליון דולר. זהו פוטנציאל אדיר".

ומה אתה אומר על הטענה שבעצם הריביות של הבונדס גבוהות?

"אני אפריך את הטענה הזאת. צריך להבחין בין הריביות שמשולמות בארה"ב (למשל בהפקדת כסף בחשבון בנק - ח"ה), שעומדות על כמעט אפס, לבין האג"ח של ממשלת ארה"ב. האג"ח האמריקאית היא סחירה, ואני בא אליהם עם הבונדס שלנו שהוא לא סחיר".

בהסבר של מצא, שלפיו חוסר הסחירות של האיגרת פוגע באטרקטיוויות שלה יש ממש, אך הוא אינו שלם. כמה מהאיגרות של הבונדס ניתנות לפידיון מוקדם; איגרות אחרות ניתן להפקיד כבטוחה בבנק ולקבל כנגדן הלוואות. כמה משקיעים, ובכלל זה קרנות פנסיה אמריקאיות, רואים בהשקעה בבונדס הישראלי מעין השקעה שממשלת ארה"ב תערוב לה גם בעת צרה - כך שהם קונים למעשה אג"ח אמריקאית במחיר ישראלי. גופים ישראלים בתחפושת זרה רואים באג"ח של הבונדס מציאה, שבאמצעותה הם מקבלים ריבית גבוהה מאוד שלא יקבלו בישראל.

"אין לי רצון להיות אימפריאליסט"

כך או כך, ההישג הגדול של הארגון ב-2002 הוא הגידול המרשים במספר מחזיקי הבונדס. מאז ומתמיד הסתכם מספרם של מחזיקי הבונדס בכמה עשרות אלפים, שרכשו בדרך כלל איגרות בסכומים קטנים, והמשקיעים המוסדיים היוו את חלק הארי מסך הרכישות. ב-2002 חלה עלייה מרשימה של 39% במספר רוכשי הבונדס לעומת 2001, והוא מסתכם כיום ב-126 אלף.

הבונדס גם ספג מאז ומתמיד ביקורת על התקציב הגדול שהוא מקבל מממשלת ישראל, המסתכם בכ-40 מיליון דולר בשנה. מצא אומר כי על אף שהצרכים גוברים אין בכוונתו לבקש להגדיל את התקציב. לדבריו, כדי לממן פעולות הוא מקצץ בתקציבים. כך, למשל, הוא סגר את אחת משתי השלוחות של הבונדס אשר פעלו בישראל. "סגרתי חלק גדול מהמשרד שעלה 600 אלף דולר בשנה והשארתי שניים וחצי אנשים שיעלו 250-200 אלף דולר. לא צריך משרד כל כך גדול. קיצצנו גם 22 עובדים בארה"ב במסגרת מיזוג פעילויות".

מה היתה הבעיה בישראל? לא היתה מספיק עבודה?

"כולם היו עסוקים, אף אחד לא התבטל. אבל התברר שאני יכול לחיות עם צוות הרבה יותר מצומצם ממשרד קטן של הבונדס. אני לא אוהב לדבר על קודמי. לי אין רצון להיות אימפריאליסט. אימפריאליסטים אוהבים משרדים גדולים".

לסיכום השנה הראשונה לכהונתו בבונדס אומר מצא: "מי שדיברו עלי רעה קיבלו שיעור. הם אמרו מה שאמרו ואני עברתי את הבחינה ב-4-3 חודשים, מהר יותר מכל ראשי הבונדס לפני. עם ההצלחה אי אפשר להתווכח. קודמי בתפקיד (השר לשעבר גדעון פת - ח"ה) עורר נגדי ביקורת, והגדיר אותי "סתם מישהו". ציפו שאכשל, אבל המציאות טפחה על פניהם של המבקרים".

מפלט ליום סגריר, בעלות של 40 מיליון דולר בשנה

הבונדס הוא ארגון אמריקאי הממומן על ידי ממשלת ישראל. מצד אחד מדובר בארגון פיננסי המוכר איגרות חוב ופועל על פי הכללים הנהוגים בשוק ההון בארה"ב, ומצד שני מדובר בגוף הפועל כארגון צדקה לכל דבר. התוצאה היא יצור כלאיים שלא קיים בשום מקום בעולם.

מערכת היחסים בין משרד האוצר לבין ארגון הבונדס היא סיפור אהבה-שנאה. משרד האוצר הישראלי הוא שקובע את הריבית על האג"ח של הבונדס, והוא שמשלם אותה. הריבית עולה ויורדת בהתאם לסכום הכסף הנדרש לגיוס.

מאז תהליך אוסלו ועד אינתיפאדת אל אקצא, כאשר נראה היה כי חל שיפור במעמדה של ישראל בעולם, גברו הקולות במשרד האוצר ובקרב כלכלנים אשר גרסו כי עם הפיכתה של ישראל למדינה "נורמלית" מבחינה פיננסית, אין עוד מקום שארגון כמו הבונדס, הפועל כארגון צדקה, יגייס בעבורה כספים, וכי יש לבטלו.

במשך השנים התנהלו באוצר דיונים בשאלת עתידו של הארגון, שבסופם הוחלט לשמור על הארגון ליום סגריר. להחלטה היה מחיר גבוה: העלות התפעולית של הארגון, שבו מועסקים כ-300 עובדים, היא כ-40 מיליון דולר בשנה, ועליה מיתוספות הריבית וההוצאות על הפעלת סוכן פיננסי לטיפול בניירת של האיגרות. למעשה, מכירת בונדס תמיד דרשה תשלום גבוה במקצת בהשוואה לאג"ח הרגילה של ממשלת ישראל משום שמרבית הרכישות נעשו על ידי משקיעים מוסדיים, אשר אינם קונים את האיגרות רק בגלל אהדתם לישראל.

עם פרוץ אינתיפאדת אל אקצא הידרדר מעמדה של ישראל בשווקים הפיננסיים, וניסיונות הגיוס של האוצר בשווקים החופשיים הופסקו. כיום מדינת ישראל מעדיפה שלא לגייס בשוק החופשי - וזאת מחשש מפני כישלון הגיוס או לחלופין שהמדינה תיאלץ להציע ריביות גבוהות במיוחד באופן שיפגע במעמדה העולמי ובדירוג האשראי שלה. כך, גיוס באמצעות הבונדס נהפך למוצא מן הסבך, והאוצר החליט להגדיל את היקף הגיוסים הללו בכ-350 מיליון דולר בשנה.

ועדיין, באוצר מבינים כי גיוס של הבונדס אינו פותר את כל הבעיות ומחירו גבוה. לכן, האוצר מעוניין מאוד בערבויות האמריקאיות, שבאמצעותן יגייס כספים בהיקף גדול יותר ובמחיר נמוך יותר.

חיים הנדוורקר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו