בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האזינו בלי דעות קדומות

ג'ורג' מייקל, לשעבר יוצר להיטים אווריריים בצמד "ואם!", הוא כבר כמה שנים מהאמנים הפוליטיים הנחרצים והבולטים במוסיקה הבריטית. עכשיו הוא מתנגד למלחמה בעיראק ולמדיניותו של טוני בלייר

תגובות

ביום שני השבוע יצא להקרנות באם-טי-וי אירופה ביצוע מחודש של ג'ורג' מייקל לשיר "הקבר" של דון מקלין, שהושמע לראשונה ב-1971. במקור נכתב השיר כתגובה למלחמת וייטנאם, ומייקל מבצע אותו כמעט ללא שינויים - הפעם כמחאה על המלחמה העתידה לפרוץ בעיראק. בווידיאו-קליפ לשיר אחר של מייקל - "Shoot the Dog" (שייכלל באלבומו הבא) - מוצגים נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, וראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, כזוג נאהבים אכזריים וחובבי קרבות.

מייקל, מהמצליחים בזמרי בריטניה, משתדל בעשור האחרון שלא להפסיק לייצר כותרות. באחרונה הוא מתמקד בהצהרות פוליטיות. אנשי תעשיית המוסיקה הבריטית בוודאי לא שיערו שאחד הדוברים הנחרצים ביותר בנושאים שנויים במחלוקת, הנוגעים לשאלות חברתיות שונות, יהיה דווקא יוצא להקת הפופ "ואם!", מחבר להיטים במשקל נוצה שהחליט להתבגר. אבל ג'ורג' מייקל נחוש, והשנים האחרונות הן מהמעניינות בקריירה שלו. עדיין לא הוברר, עם זאת, מהו המחיר שהוא משלם על פעולותיו יוצאות הדופן.

העשור האחרון החל, מבחינת מייקל, במשפט שניהל במשך שנתיים כשביקש להשתחרר מחוזה שחתם עם חברת סוני. הוא מסתיים עכשיו במעורבות הפוליטית ובחוזה החדש עם חברת פוליגרם. "Freeek", שירו הראשון בחברת פוליגרם, שיצא לפני כשנה, נועד למשש את הדופק, לבדוק אם כדאי להוציא מיד בעקבותיו את האלבום השלם. בינתיים לא נקבע מועד יציאה לאלבום. ספק אם דבריו של מייקל נגד המלחמה ישמשו מקדם מכירות מוצלח, אבל נראה שהוא אינו מחפש תדמית ממלכתית. מעידות על כך גם ההתבטאויות החוזרות ונשנות שלו בגנות "הפרצופים היפים שהשתלטו על המוסיקה הבריטית" ו"זמרים לילדים שרודפים אחרי כסף".

מייקל כבר צלח בשלום את האירוע שהיה יכול להיות המביך ביותר בעבורו - מעצרו בלוס אנג'לס באפריל 1998 בגין מעשה מגונה בשירותים ציבוריים. התנהלותו אף קבעה מתכון להצלחה תקשורתית במקרים מביכים כאלה: לא להתכחש לאירוע, אלא להתייחס אליו בהומור ולנצל אותו דווקא ליחסי ציבור חיוביים. השיר שהוציא זמן קצר אחר כך, "Outside", התייחס בהומור לתקרית ההיא. בווידיאו-קליפ שליווה אותו גויסה משטרת לוס אנג'לס לטובת היציאה מהארון: שוטר במדים נראה שם מתנשק עם גבר, ולפחות לפי הקליפ - זה נראה מעניין בהרבה מאשר להמשיך במשמרת.

האם ג'ורג' מייקל בוחר בדרכו הבלתי שגרתית מעמדת כוח? ודאי שקל יותר להתבטא נגד המלחמה בעיראק ולצאת מהארון לאמן שמכר עד כה יותר מ-60 מיליון עותקים מאלבומיו. עם זאת, למייקל גם יש מה להפסיד, וייתכן שהוא נמצא בדיוק בנקודה שבה יופר האיזון וייגרם נזק לקריירה שלו.

העיכוב ביציאת האלבום החדש אינו סימן חיובי. "Freeek" אינו להיט פאנקי מקפיץ וכובש כמו שיריו הקודמים של מייקל. הוא כבד ואלקטרוני מדי, והקליפ שלו דומה מדי לעשרות קליפים אחרים, שניסו להרשים באמצעות תקציב מנופח. הדברים שהוא אומר מחוץ לאלבומיו נראים פתאום מעניינים יותר.

ג'ורג' מייקל נולד בלונדון ב-1963 כגורגיוס קריאתוס פאנאיוטו, בן לאב ממוצא יווני ואם בריטית. הוא גדל בפרוור המהגרים פינצ'לי, וביחד עם חברו לבית הספר התיכון, אנדרו רידג'לי, הקים ב-1982 את הצמד "ואם!". הצמד מנופח התסרוקות והמלא בכוונות טובות כבש את הפופ הבריטי במהירות: שירם הראשון, Guns" "Young, נהפך ללהיט מועדונים והם הוחתמו בחברת סי-בי-אס והמשיכו לשחרר להיטים דוגמת "Bad Boys" ו-Tropicana" "Club. כולם טיפסו למקומות גבוהים במצעד הבריטי, ועד היום אפשר לצפות בהם באחת התוכניות המהנות והמשעשעות ביותר בערוצי המוסיקה - שעת שנות ה-80, המשודרת בכל ערב ב-18:00 בערוץ VH1.

ב-1984 הוציאו "ואם!" את להיטם הגדול ביותר עד אז, Before You Go Go" "Wake Me Up, שהצליח מאוד גם בארצות הברית. בעקבותיו באה שרשרת להיטים נוספים, ביניהם Whisper" "Careless, שבו התבלט מייקל כסולן. האלבום "Make it Big" כבר נמכר במיליוני עותקים בארצות הברית.

כצפוי, מייקל עזב את "ואם!", וב-1986 פנה לקריירת סולו. אלבומו הראשון, "Faith", מ-1987, הוכיח את מה שכבר ידעו רבים ששהו בסביבת הצמד: מייקל אכן היה אחראי לכתיבת רוב להיטי "ואם!" ולגיבוש הקו המוסיקלי של הצמד. האלבום, שכלל להיטים כגון "Father Figure" ו"One More Try", שהה 12 שבועות בראש מצעד המכירות האמריקאי, נמכר ב-15 מיליון עותקים, וזכה בפרס הגראמי ב-1988.

באלבומו הבא, "האזינו ללא דעה קדומה" (1990), נקט מייקל טקטיקה שלא התקבלה היטב בארצות הברית - הוא סירב להתראיין ולקדם את האלבום, ונוכח לדעת שגם כוכב פופ בסדר גודל שלו אינו יכול להרשות לעצמו לוותר על יחסי ציבור. האלבום נמכר ב-2 מיליון עותקים בלבד.

מזלו הגדול של מייקל היה ההצלחה המסחררת של הסינגלים שהוציא, המעידה על ההבנה הטובה שלו את המערכת. הדואט שלו עם אלטון ג'ון ("אל תיתנו לשמש לשקוע עלי") והסינגל "Killer" הצליחו מאוד. בזירת האלבומים נכנס מייקל לשנים של קיפאון: ב-1993 הוא תבע את חברת סוני בטענה כי "הרדימה" את אלבומו האחרון. לטענתו, לא לשווא הוא סירב לקדם את מכירות האלבום בווידיאו-קליפים, שכן חש שאינו מסוגל עוד להיות מוצג כסמל מין וביקש לשנות כיוון. המשפט המתוקשר נמשך שנתיים, ורק פשרה שתבעה ממנו לקנות את חירותו שיחררה אותו מהחוזה לבסוף.

האלבום הבא, "Older", יצא ב-1996 בחברת דרימוורקס, והציג אותו כזמר בוגר ומהורהר. אולם גם הוא לא זכה להצלחה המיוחלת.

כעבור שנתיים חלה תפנית: מייקל אמנם נעצר בשירותים ציבוריים בלוס אנג'לס, אבל חברת סוני בכל זאת רצתה להוציא את אלבום הפרידה שלו, כחלק מעסקת השחרור שלו ממנה. זה היה אוסף להיטים כפול ומצליח, ובו שני שירים חדשים, שהחזירו אותו למעמד "אלוף הסינגלים" - ולהצלחה המסחרית שידע בעבר. השירים "As" (ביצוע לשיר של סטיווי וונדר, עם מרי ג'יי בלייג') ו"Outside" (והקליפ שליווה אותו) הצליחו מאוד. וונדר, אגב, הביע הסתייגות מפורשת מהגרסה של מייקל לשירו - לא בגלל רמתה המוסיקלית, אלא בשל נטיותיו המיניות של מייקל. אבל מחאתו לא מנעה את הפיכת "As" ללהיט אם-טי-וי. בשנת 1999 הוציא מייקל את האלבום "שירים מהמאה שעברה", שבו ביצע סטנדרטים של שירים ישנים שאהב, ופנה שוב לכיוון מסחרי פחות.

מעמדו של ג'ורג' מייקל ככוכב-על עומד בשנתיים האחרונות למבחן חדש. אמירותיו הפוליטיות הנחרצות מתקבלות היטב בבריטניה, וזוכות לתהודה רבה גם מחוץ לה, אך ספק אם הוא הגיע לדרגה של כוכב מכתיב אופנות, שדעותיו אינן פוגעות בו. לעומת זאת, מודעותו ליחסי ציבור אינה באה במקום יכולתו לחבר שירים טובים וללוותם בקליפים מתוחכמים, יכולת שעדיין מניעה את הקריירה שלו.

שני הסינגלים המורכבים יחסית שכבר יצאו מאלבומו הבא אולי לא יובילו אותו למקום החביב עליו - פסגת מצעדי המכירות - אבל למייקל ולמנהלי חברת התקליטים שלו ברור ששיר אחד טוב יעניק לגיטימציה מחודשת לכל התבטאות שתעלה על דעתו של הזמר. אם כך אכן יקרה, זה יעיד בין השאר על פתיחות בקרב הקהל והתעשייה, שמייקל היה אחד הגורמים לה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו