בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ילד טוב בסך הכל

"אביב", סרטו התיעודי של תומר הימן, מבהיר כי אביב גפן החמיץ את המהפכה שיכול היה לחולל ונהפך לעוד אליל נוער

תגובות

באחד הקטעים ב"אביב", סרטו התיעודי החדש של תומר הימן, עומד אביב גפן על הבמה בהופעה וקורא לקהל - "אתם הדור שיעשה מהפכה, אני בונה עליכם!" ואלפי הצעירים משיבים לו בתרועות. יש ברגע הזה הבטחה, שהפכה את דמותו של הכוכב הישראלי, לפחות למשך כמה שנים, ליותר מעוד אליל נוער דוגמת רובי ויליאמס או בריטני ספירס.

לא ברור אם הימן התכוון לכך, אבל סרטו, שהקרנתו החלה אתמול בסינמטק בתל אביב ובעוד שבוע יגיע לבתי הקולנוע ברחבי הארץ, מבהיר כי ההבטחה הזאת לא התקיימה וגם לא תתקיים. אביב גפן אמנם שר שורות כמו "לכבוש את השלום ולא את השטחים" (וכאשר בני נוער, באלפיהם, שרים את השורה הזאת, זהו רגע עוצמתי מאוד), והוא קורא להצביע למפלגת העבודה; אבל נראה כי צעדים אלה מתקבלים בקרב קהלו כעוד אופנה חולפת, בדומה לסמל השלום התלוי על הצוואר והאיפור השחור בעיניים. זו רק תוספת לשיריו על מצוקות גיל ההתבגרות - מלים פשוטות וקלישאות שכל בן 15 יכול למצוא בהן את עצמו.

הקהל של גפן כבר התבגר, ואפילו הצביע בבחירות יותר מפעם אחת, אבל כעת כבר ברור שמהפכות גדולות לא יצאו מהדור הזה. מתברר שזמזום של השיר "עורי עור" ופיתוח מודעות חברתית הם שני עניינים נפרדים. גפן הוא מהפכן של אסתטיקה בלבד. את התחושה הזאת מחזקים האופן שבו מוצגת דמותו בסרט, והעובדה שהוא לא מצליח לספק ולו אבחנה מעניינת אחת על עצמו, משפחתו, היותו כוכב רוק, ובוודאי לא על פוליטיקה.

הסרט נפתח בשיחה של גפן כמתבגר עם אמו נורית, שהתקיימה ב-1991 בבית המשפחה. גפן תובע ממנה לומר לו שהוא סובל הרבה יותר מאחרים בגיל ההתבגרות, אבל היא מסרבת להתרשם ומודיעה לו שמצבו מצוין יחסית לבני גילו. זו פתיחה נחמדה, המאפיינת את הופעתה של נורית גפן בסרט, כמי שמספקת רגעי הומור לא מעטים ומאזנת את הרצינות התהומית של המצולמים האחרים בהתייחסם לזמר.

בסרט משולבים סרטי וידיאו ביתיים רבים שצילמה האם את בנה - מאז היותו ילד היושב על נדנדה בחצר ומלווה עצמו בקול דק בגיטרה, דרך הופעות מאולתרות בבית עם אביו ואמו ועד להופעות הראשונות לפני אמרגנים. לקטעים האלה יש ערך נוסטלגי, אבל הם לא מלמדים שום דבר חדש על גפן.

לאחר כל קטע כזה גפן חוזר ומספר שהוריו הזניחו אותו, שסבתו גידלה אותו, ושאביו, יהונתן גפן, סירב להכיר בכך שגם הוא כותב שירים. בנושא כתיבת השירים הוא מדגיש כי "תמיד היה לבד ברגעי הכתיבה" (כאילו נולד כוכב הרוק שהוריו השתתפו אתו בתהליך הכתיבה וחיזקו את ידיו). אולי צודק אביו הטוען בסרט כי ילדיו בעצם לא מרדו מעולם מרד אמיתי. הרי אם אביב גפן ממשיך לבוא בטענות לאבא ואמא לאורך כל הדרך, אחרי שהוא נערץ על ידי כל כך הרבה בני נוער, אחרי שביסס את מעמדו ככוכב תוך הפעלת מערכת כה משומנת של יחסי ציבור - יש בכך משהו ילדותי מאוד.

את החידוש בסרטו של הימן אפשר לראות בסצינה המתרחשת בסוף הסרט, כאשר מעריצות צעירות ומקועקעות מתווכחות אם גפן "מושך מבחינה מינית" או "מושך מבחינה רוחנית, אבל נראה כמו צפרדע". הן רק מבהירות כי גפן הוא אליל נוער כמו כולם - כזה ש"אפשר לצאת ממנו" אחרי כמה שנים, כפי שאומרת אחת מהן, שקיעקעה את דמותו בגדול על גבה. ואם זאת האמירה של הסרט, זה מספק בהחלט.

הרגעים היותר מביכים ומשמעותיים שבהם נראה גפן הם דווקא אלה העוסקים בסוגיות הפוליטיות. במסגרת יחסי הציבור של הסרט נטען כי היו חילוקי דעות בין הזמר לבמאי, בשל שילוב צילומים שבהם גפן נראה תחת השפעת כדורי הרגעה שנטל לפני טיסה. הוא אמנם נראה שם מסומם למדי, אבל הנסיבות בהחלט מקלות ורחוקות מאוד מכל הווי של רוקנרול. ההתייחסויות הפוליטיות, לעומת זאת, בעייתיות יותר למי שחרט אותן לכאורה על דגלו.

בשיחה שהתקיימה באחרונה גפן מספר כי הוזמן בעבר לתוכניתו של דן שילון עם ראש הממשלה אז, יצחק רבין. יועציו של רבין הסתייגו מנוכחותו, אבל דן שילון "עשה מעשה אמיץ", לדברי גפן, "והודיע לרבין שלא יבוא אם הוא לא מסכים להופיע אתי". מותר לצפות מבחור צעיר, ולא משנה מה מעמדו, שבמבט לאחור יראה בתנאי של שילון חוצפה, חוסר פרופורציות, ולא כל דבר אחר. גם התייחסותו לעצרת השלום שבה הופיע, רגע 9 לפני רציחתו של רבין, מעוררת אי נוחות - גפן מתאר בהתרגשות את כל רגעי המופע שלו והירידה מהבמה, כאילו לא קרה שם דבר מה משמעותי נוסף.

גם במעשיו היום גפן הוא לא המורד שיכול היה להיות. כשהוא נשאל מדוע סירב להופיע בעצרת התמיכה בסרבני השירות בשטחים, הוא מספר כי אביו, זה שהצביע בסרט על העדר המרדנות, ביקש ממנו שלא לעשות זאת. שוב חוזר גפן להיות בסך הכל ילד המסתתר תחת כנפי אבא ואמא. זה אולי נחמד, אבל רוקנרול זה לא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו