בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אני אומר לכם, ישראל בר הוא מרגל"

דני בן-יעקב, איש מסתורין, (?)2003-1928

תגובות

דני בן-יעקב היה איש שחבריו הרבים כמעט שלא ידעו דבר על אודותיו, ואת המעט שידעו שמעו מפיו. הוא נולד כנראה בגרמניה, ובגיל תשע שלחו אותו הוריו לאנגליה, שם גדל אצל משפחה אומנת, לדבריו בעלת תואר אצולה. אחרי המלחמה, כשנודע לו שהוריו נספו בשואה, הוא קרא לעצמו בן-יעקב, על שם אביו. הוא עלה לארץ, לדבריו, באונייה "אלטלנה", לחם במלחמת הקוממיות בירושלים ואף נפצע, יש אומרים שבשורות האצ"ל, אך סביר יותר שבגדוד בית חורון בפיקודו של מאיר זורע ("זרו").

דן פון ויזל, שהכירו בתש"ח, הפגיש בינו לבין דינה מאייר, אשתו של הצייר לודוויג בלום, ובני הזוג הפכו למעין הורים מאמצים שלו. בן-יעקב החל להופיע בבתי הקפה הירושלמיים ובחבורה שסבבה את לוחם ה-101 שלמה באום. דידי מנוסי זוכר את הופעתו המוזרה - שפם עשוי בקפידה, חליפת טוויד, כובע ציידים, מטפחת ירוקה לצווארו, מקל הליכה מגולף ולפעמים אף מונוקל. הוא הדהים את שומעיו בידיעותיו בהיסטוריה צבאית ובשליטתו המושלמת בשמונה שפות. אנשים נטו לפקפק באמינות סיפוריו, אם כי תמיד ביצבץ מהם גרעין של אמת. העיתונאי ורדי בן-יעקב (אין קרבה) מתאר אותו כדמות מספריו של יז'י קושינסקי, שאי אפשר למסגרה.

בראשית שנות החמישים היה בפיו של בן-יעקב סיפור מדהים: סא"ל ישראל בר, שהיה עוזר ראש אג"ם בתש"ח וההיסטוריון של צה"ל, היה מרגל סובייטי. הוא חקר ומצא כי בר לא לחם במלחמת האזרחים בספרד, כפי שטען, וכי תאריו האקדמיים היו מזויפים. אז החל, לדבריו, איסר הראל, הממונה על שירותי הביטחון, להתנכל לו: בריונים ארבו לו בסימטאות חשוכות והכוהו, זונה שנשכרה לכאורה על ידי השב"כ התלוננה כי אנס אותה, מקומות עבודה נסגרו בפניו. יהודה ארבל, בכיר בשב"כ ומפקדו לשעבר, ניסה לגונן עליו. הוא הסתובב עם אגרופן בכיס, ולעתים אף השתמש בו. אבל ב-1961 אכן נעצר ישראל בר באשמת ריגול לטובת ברית המועצות. בן-יעקב כתב במאמרים עיתונים כי הראל חיפה על בר במשך 11 שנים. הראל תבע את "דבר" על הפרסום, והשופטת שרה סירוטה פסקה ב-1994 כי מה שהניע את בן-יעקב היה שנאת חינם לאיסר הראל. העיתון חויב לשלם להראל 300 אלף שקל.

חברים נחלצו לעזרתו של האיש הבודד, הגאה, שלעתים הגיע לפת לחם. הפרופסורים גבי שפר ויואב גלבר שילבו אותו במשחקי סימולציה שנערכו בעבור צה"ל (ובהם, כך טען לימים, הוא חזה בדיוק את פרוץ מלחמת יום הכיפורים); חיים גורי פנה לשר הביטחון יצחק רבין כדי להסדיר לו קצבה בשל פציעתו בתש"ח. הוא הפציר בחבריו לארגן לו רשיון של סוחר נשק והבטיח למכור פצצת הדף אוויר - דבר שנשמע כהזיה, עד שבשבוע שעבר האמריקאים השליכו פצצה כזאת לניסיון. הוא התחתן עם אשה אוסטרית וסעד אותה במחלותיה. לפני כמה שבועות, כשחזר מביקור אצלה, מיהר לטלפן לכל חבריו: "ה(ביטוי גנאי חריף) מת!" צהל, בהתכוונו לשנוא נפשו איסר הראל. יומיים אחר כך הלך לעולמו, בודד, בדירתו הירושלמית המוזנחת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו