בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך נעלמו פצעי ישוע מן הסיפור "הענק וגנו"

על גיור יצירות בספרות הילדים העברית

תגובות

ב"הארץ" מלפני ימים אחדים התפרסמה ידיעה מלונדון, כי נציג המועצה המוסלמית שם "התיר" לכלול בתוכנית הלימודים גם סיפורים שנכללים בהם חזירים (כגון: חזרזיר ב"פו הדוב" של מילן). זה הזכיר לי תופעות של צנזורה דתית בספרות הילדים העברית בימינו.

ב-1974 הופיע קובץ של סיפורים קצרים מאת אריך קסטנר ושמו "התיש אצל הספר", אלא שבמקור הגרמני נקרא הספר "החזיר אצל הספר"! (המתרגם הוא יעקב עדיני). בסיפור אחר, באותו קובץ, נפתח הסיפור במקור במלים: "היה זה בערב חג המולד של שנת 1927" ("פליכס מביא חרדל") אך בתרגום: "היה זה ליל ראשון של חנוכה שנת תרפ"ז". ההורים מתבוננים בתמונת בנם בבגדי הקונפירמציה שלו, ובתרגום "המשופר": "מסתכלים במצלמה הזולה הקטנה ובתצלום בנם בגיל בר מצווה".

סיפור אחר הוא סיפורו של אוסקר ויילד "הענק וגנו". התרגום המדויק של הסיפור הוא של יעקב אורלנד (1947), שבו תורגמה הופעתו של הילד הפלאי בסוף הסיפור כך: הענק הזקן רץ לקראת הילד, וכשהוא מתקרב אליו הוא מגיב בכעס: "מי הוא זה אשר מלאו לבו לפצוע אותך? כי הנה היו על כפות ידיו של הילד עקבות שני מסמרים, ועקבות שני מסמרים היו גם ברגליו הקטנות. הילד מסביר לענק שאין אלה אלא "פצעי אהבה". והוא מזמין את הענק לבוא אתו אל גנו שלו שהוא גן העדן.

יש עוד שלושה תרגומים של אותו סיפור. הראשון הוא של מ. בן אליעזר משנת 1924, שערך שינוי רדיקלי בסיום של ויילד. הענק שם משתאה למראה הילד: "פני הילד היו זכים כפני כרוב, עיניו נוצצו ככוכבי שמים, וכל גופו הזהיר כזוהר הרקיע. - מאין באת ואיפה היית? - מעולם האמת אני בא..." ואז מבין הענק "כי זוהי נשמת הילד שעלתה למרום". כל הנושא המביך של פצעי ישוע נעלם ולא היה.

בקובץ של ז. אריאל מ-1946 מסתיים הסיפור כך: הענק רץ לקראת הילד ושואל לאן הוא נעלם, והילד עונה: "הלכתי אל הענקים הרעים הסוגרים את גניהם בפני הילדים, ועתה באתי אליך. פעם נתת לי לשחק בגנך והיום תלך אתי אל גני, וגני - גן העדן". סיום יפה, אך דבר אין לו עם הטקסט המקורי.

המפתיע והמוזר בפתרונות ה"יהודיים" מופיע בתרגום של אוריאל אופק משנת 1989: הענק רץ לקראת הילד, "והוא קרא: 'מי זה העז לפצוע אותך?' שכן על כפות ידיו של הילד נראו טביעותיהן של שתי ציפורניים, וטביעות שתי ציפורניים נראו גם על כפות רגליו הקטנות". הילד עונה, כמו במקור, שאלו הם פצעי אהבה. מדוע - בשנת 1989 - ראה אופק צורך להוציא את המסר המשמעותי הנוצרי מן הסיפור, אי אפשר לדעת. אך ה"פתרון" שלו נופל משאר ה"פתרונות". ה"ציפורניים" שאופק הכניס לסיפור אינו ברור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו