בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חשבונות צריך לשלם, גם אם הם מזויפים

כלל אינווסטמנט נקבעה כאחראית לדו"חות מזויפים שהפיק אריה גולדין לעו"ד יוסי שגב

תגובות

13 שנה אחרי התביעה המתוקשרת שהגיש עו"ד ד"ר יוסי שגב נגד חברת ההשקעות כלל אינווסטמנט האוס ניתן השבוע פסק הדין בעניין. החברה חויבה לשלם לשגב 2.34 מיליון דולר, בתוספת ריבית שנתית של 11% מאוגוסט 90'. הסכום המשוערך עשוי להגיע לכ-6 מיליון דולר.

מלאכתו של השופט ד"ר גבריאל קלינג היתה קשה למדי: התיק התנהל - במשך יותר מדי שנים - בפני השופטת הניה שטיין שהלכה לעולמה. השופט לא ראה את העדים, ולכן לא היה באפשרותו להתרשם מהם. בהקשר זה העיר בפסק הדין כי הקלה עליו העובדה שהמחלוקת העיקרית בין בעלי הדין נסובה על משמעותן והשלכותיהן של העובדות, שהן עצמן לא היו שנויות במחלוקת.

"הגיבור" המושחת של התיק היה אריה גולדין, מי שהיה ילד הפלא של קונצרן כלל ושימש בסוף שנות ה-80 מנכ"ל כלל אינווסטמנט האוס. בסוף 93' הורשע גולדין על ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שושנה ברמן בגניבת 24 מיליון שקל מכספי החברה ולקוחותיה. אחד הלקוחות המרומים של גולדין היה עו"ד שגב, שחשף את המעילה.

השופטת ברמן גזרה על גולדין 6.5 שנות מאסר בפועל וקנס של 150 אלף שקל. בספטמבר 95' החמיר בית המשפט העליון את עונשו של גולדין: השופטים אליעזר גולדין, תיאודור אור ופרופ' יצחק זמיר גזרו עליו 8 שנות מאסר מאסר בפועל.

כלל אינווסטמנט האוס, אותה ייצג בתיק זה עו"ד מיכאל קירש, עסקה בעיקר בהשקעות עתידיות (פורוורד) במטבע חוץ. גולדין הפיק דו"חות כוזבים על עסקות שלא בוצעו מעולם, והעבירם לשגב. על פי הדו"חות הכוזבים, נשאו השקעותיו של שגב, וחברה בשליטתו, רווחים גבוהים ביותר. מסמכים אלה הוכנו בביתו של גולדין וזויפו כמסמכים רשמיים של החברה. גולדין דאג שהדו"חות האמיתיים, אשר שיקפו הפסדים הולכים וגדלים, לא יגיעו לידי לקוחות החברה.

עו"ד שגב הוא בעל אחד המשרדים המסחריים הבולטים בתל אביב. השופט דחה את טענת הנתבעים כי חשדו של שגב היה צריך להתעורר בעקבות הרווחים הגדולים שהפיק עבורו גולדין. השופט קבע כי לנגד עיניו של שגב הוצגו אך ורק המסמכים שהעביר לו גולדין.

שגב גילה את המעילה באוגוסט 90, בשעה שגולדין שהה בחו"ל. שגב קיבל מהחברה דו"חות שהראו כי יתרתו היא אפס. מנגד, הדו"חות שקיבל מגולדין הציגו יתרה של 4.5 מיליון דולר בחשבונותיו. שגב דיווח על כך מיד למנכ"ל הקונצרן אהרון דברת, שהעביר את הטיפול ליועץ המשפטי של הקונצרן. גולדין, ששמע את דבר התלונה נגדו, העביר לשגב בעודו שוהה בחו"ל 1.85 מיליון דולר ו-300 אלף שקלים נוספים בצ'ק בנקאי. העובדה כי שגב הוא זה שחשף את מעשי המרמה של גולדין נתמכת על ידי הדו"ח שהכין המבקר הפנימי של כלל, רו"ח היינס ולנטין.

שגב הגיש את התביעה באמצעות עו"ד אפי פרי ממשרדו. תביעתו המרכזית היא על הפרת חוזה; שגב דרש לקבל את הסכום המגיע לו לפי הנתונים שמסר לו גולדין. פרי השתית את התביעה על הדו"חות הכוזבים שהפיק גולדין. חשיבותו של פסק הדין היא בקביעה כי כלל אינווסטמנט האוס לא פעלה כסוכן אלא כסוחר. השופט קלינג קבע כי החברה פעלה כסוחר, בין היתר, לפי עדויות של אנשי כלל בתיק אחר.

השופט כתב בנימוקיו כי ניתן להשוות מקרה זה לחברה העוסקת במסחר במכוניות משומשות, שעובד שלה מסכם על רכישת מכונית מסוימת במחיר גבוה במיוחד, על סמך הנחה כי יש לקוח המוכן לרכוש את המכונית במחיר גבוה. "אם אותה הנחה מתבדית", כתב השופט, "לא תהיה לכך השלכה על רכישת המכונית על ידי החברה. כך אין השלכה על התובעים לכך שהתוצאה המצטברת מהעסקות שנעשו עם התובעים והעסקות שנעשו עם צד שלישי הביאו להפסדים אדירים (...) לנגד עיני התובעים היו אך ורק הדו"חות שנמסרו להם על ידי עובד בכיר של הנתבעת, עובד שהנתבעת הניחה לו לפעול בשמה בעסקות מסוג העסקות שנעשו עם התובעים. מאחר שהנתבעת פעלה כ'סוחר', אחראית הנתבעת למצגים שנעשו בשמה על ידי גולדין בדו"חות אשר המציא לתובעים".

לא זו בלבד שהשופט קיבל את טענתו של פרי ביחס לעילה החוזית אלא אף התקבלה טענתו הנוספת: חבות ברשלנות של הנתבעת. על התרשלותה של כלל אינווסטמנט האוס למד השופט מדו"ח המבקר הפנימי של כלל, המהווה למעשה הודאה ברשלנות.

בדו"ח המבקר נכתב: "במהלך הביקורת הנערכת מאז אמצע ספטמבר 90' התגלו גם ליקויים בנוהלים, בבקרה ובפעולות גורמים שונים, אשר הקלו על ביצוע המעילה ועל אי חשיפתה מוקדם יותר. גולדין היה מנהל סימפטי ובעל חוש הומור, שהצליח לרמות את כל הסובבים אותו.

מעטה סודיות עטף את עסקי החברה, דבר שסייע לו רבות להסתיר את מעלליו. עובדיו ביצעו את הוראותיו ללא עוררין, ללא מסמכים נאותים. 'הרווחים' שהביא לחברה 'סינוורו' את הממונים עליו והביאו להתרופפות הפיקוח והבקרה (...) גורמים נוספים התעלמו מסימני אזהרה. היעדר בדיקתם היסודית תרמה לאי גילוי הפרשה מוקדם יותר. כך למשל, מחלקת החשב של כלל (ישראל) שלא חקרה ולא דיווחה למחלקת הביקורת על אי ההתאמות". לדעת השופט, הדו"ח של המבקר הוא "הודאת בעל דין".

הנתבעת טענה ל"אשם תורם" של שגב. ואולם טענה זו נדחתה. לדעת השופט אין זה מתקבל על הדעת כי שגב היה ממשיך להזרים את כספו אם היה מתעורר בו חשד קל שבקלים: "קשה להסכים עם מחשבה שהתובע היה מתעלם מאותות אזהרה, לו אכן היו כאלה לנגד עיניו".

הנתבעים הגישו נגד שגב והחברה בשליטתו תביעה נגדית בה ביקשו ממנו להשיב 1.85 מיליון דולר. מדובר בסכום שהעביר גולדין לשגב בסמוך לחשיפת המעילה. השופט קבע כי בנסיבות העניין היה צריך "עזות מצח להגיש תביעה שנגד זו".

עם זאת, תביעתו של שגב לפיצוי על עוגמת נפש נדחתה. שגב טען כי עוגמת הנפש שלו היתה גדולה בשל סכומי הכסף הגדולים בהם מדובר. "איני יודע אם עוגמת נפש של איש דל אמצעים שקצבת הזקנה שלו נשדדה ממנו בצאתו מהבנק אינה גדולה מעוגמת הנפש של אדם רב אמצעים שכספי השקעתו ירדו לטמיון".

התביעה נגד כלל (ישראל) בע"מ, אותה ייצג עו"ד יוסי אברהם, נדחתה. כלל אינווסטמנט האוס חויבה לשלם לתובעים 300 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחה. עם זאת, שגב והחברה שלו חויבו לשלם לכלל (ישראל) 100 אלף שקלים עבור הוצאות אלה.ת אלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו