בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני, נעמי נלבנדיאן, דור שלישי לשואה הארמנית, מדליקה משואה זו

נעמי נלבנדיאן, אחות במחלקת שיקום ב"הדסה" הר הצופים, בת העדה הארמנית, נבחרה להדליק משואה בהר הרצל. בעלון הרשמי של מרכז ההסברה היא מוצגת כ"דור שלישי לניצולי השואה הארמנית", והובטח לה שכך יהיה גם בטקס. מנכ"ל משרד החוץ לשעבר אלון ליאל מזהיר שמדובר ב"פצצת מצרר" שתחבל ביחסים האסטרטגיים בין ישראל לטורקיה. מנכ"ל מרכז ההסברה דורון שוחט אומר שזכותה של נלבנדיאן להגדיר עצמה כרצונה

תגובות

נעמי נלבנדיאן (Noeme Nalbandian), ארמנית ילידת חיפה המתגוררת עם משפחתה במזרח ירושלים, נמנית השנה עם 14 מדליקי המשואות בהר הרצל, בטקס המציין את פתיחת חגיגות יום העצמאות ה-55. נלבנדיאן, סגנית האחות הראשית במחלקת השיקום בבית החולים הדסה בהר הצופים, נבחרה להדליק משואה בשל התמחותה בשיקום נפגעים "תוך שימת דגש על יחס שווה, חם ואנושי".

אך נלבנדיאן היא גם ארמנית גאה והיא מוצגת בעלון שהוציא מרכז ההסברה לכבוד הטקס כ"דור שלישי לניצולי השואה הארמנית, שהיתה בשנת 1915". לכאורה, משפט עובדתי, שהוא גם בבחינת מחווה נאה כלפי נלבנדיאן והעם הארמני. למעשה, משפט שהוא חבית חומר נפץ. עד היום נכשל כל ניסיון שנעשה בישראל להכיר בטבח הארמנים בידי הטורקים בשנים 1918-1915 כרצח עם (ג'נוסייד) או כשואה, וזאת בשל התנגדותה חסרת הפשרות של טורקיה לכך. לשימוש במונח "שואה" בהקשר של טבח העם הארמני מתנגדים גם "יד ושם" וגורמים נוספים בישראל, הסבורים כי יש לייחד את המונח "שואה" לציון השמדת היהודים בידי המשטר הנאצי.

נלבנדיאן אומרת שכשנתנה את הסכמתה להדליק משואה על הר הרצל, ביקשה מנציגת מרכז ההסברה שיצוין כי היא ניצולה דור שלישי של השואה הארמנית, והובטח לה כי "יבואו לקראתי". כן הובטח לה, ש"יבואו לקראתי" גם בנוסח שתקריא בטקס עצמו.

עומדת דום בצפירה

נלבנדיאן כואבת את העובדה שישראל אינה מכירה ברצח העם שנעשה לארמנים (היא מכנה זאת לחילופין ג'נוסייד, שואה ותכנון השמדת עם). "זה נראה לי נורא מוזר שבגלל פוליטיקה (כלומר, היחסים הדיפלומטיים עם טורקיה והיענות ללחציה - ד"ש) ממשלת ישראל לא מכירה בג'נוסייד הארמני; שבגלל פוליטיקה מוותרים על האנושיות, מוותרים על זכויות האדם. יהודים שעברו את השואה בעצמם לא מכירים בשואה".

פרטי רצח העם הארמני ידועים לה היטב והיא מתארת אותם כאילו אירעו אתמול. היא מציינת, ש"הג'נוסייד הארמני היה הראשון במאה העשרים, ואם העולם היה מתייחס יותר ברצינות לג'נוסייד הארמני, אני חושבת שהיטלר היה חושב פעמיים אם לעשות את כל הזוועות שהוא עשה". נלבנדיאן מזדהה עם יום השואה: "אני עומדת דום בצפירה. כארמנית, אוי ואבוי לי אם לא ארגיש הזדהות עם הסבל של עם אחר, אם זה יהודים או צוענים או ברואנדה. אנושות זה אנושות".

אך יש הבדל בין השואה היהודית לשואה הארמנית, היא אומרת. היטלר רצה להשמיד את כל העם היהודי. הטורקים, לעומת זאת, רק רצו להעביר את הארמנים על דתם. במי שהתאסלם לא פגעו. על פי הנתונים שהיא מציגה, מתוך 2.5 מיליון ארמנים שחיו בטורקיה, יותר מחצי מיליון התאסלמו, מיליון וחצי הושמדו ומיליון שרדו ויצאו לגלות ברחבי העולם. בטורקיה נשארו רק כ-60 אלף ארמנים. בחודש שעבר, ב-24 באפריל, חל "יום הג'נוסייד הארמני". ביום זה בשנת 1915 הוצאו להורג ביריה 400 מבני האליטה הארמנית במרכז איסטנבול.

"הם לקחו את כל הצעירים, הנשים, הזקנים והילדים ואמרו להם: אנחנו מגלים אתכם ממקום למקום, כי יש מלחמה. מאות אלפים יצאו למסע מוות. הם מתו ברעב, או מירי קבוצתי - יש המון קברי אחים. הטורקים נתנו לכורדים יד חופשית לחטוף אנשים, לאנוס נשים". סבה וסבתה ניצלו והגיעו לכאן ב-1920 אחרי מסע נדודים דרך לבנון וסוריה, והתיישבו בשיח' אברק ליד חיפה. לימים עברו לחיפה.

כיום מכירות רק 17 מדינות בג'נוסייד הארמני. נלבנדיאן אומרת, שהדור הראשון היה טרוד בשיקום חייו ולא מצא זמן לפעול בעניין. רק ב-1965 החלו לזכור ולהזכיר את הנושא והוחל בחיפוש אחר תיעוד לטבח ההמוני. הוקמה "הוועדה למצב הארמנים", הפועלת במדינות רבות בעולם וגם בישראל (נלבנדיאן חברה בה), אשר מטרתה היא לעורר את מודעות העולם לטבח העם הארמני.

נלבנדיאן משמשת גם כיו"ר ארגון הרווחה הארמני בירושלים, שמטרתו העיקרית להפיץ את התרבות והשפה הארמניות. הארמנים הוותיקים בישראל מונים היום כ-2,000 איש. בין 1,200 ל-1,400 חיים בירושלים, כ-400 בתל אביב-יפו וכ-400 בחיפה. אליהם נוספים כמה אלפי ארמנים שעלו לישראל בשנים האחרונות כבני זוג של עולים יהודים מחבר המדינות ומארמניה העצמאית. רבים מהם, אומרת נלבנדיאן, מזדהים כארמנים.

יש להסתפק בטרגדיה

מנכ"ל משרד החוץ לשעבר ד"ר אלון ליאל אומר, שכל התייחסות למה שקרה ב-1915 עד 1918 בין הטורקים והארמנים במונחים של רצח עם, ג'נוסייד או שואה "מקפיצה את הטורקים לשמים. זה אצלם עצב מאוד מאוד רגיש". ליאל, מרצה בחוג ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, הוא יו"ר מועצת העסקים ישראל-טורקיה והיה מיופה הכוח של ישראל בטורקיה בשנים 1984-1981, לפני שהתפקיד הועלה לדרג שגריר. הוא מספר שלקראת יום הג'נוסייד או יום השואה הארמני, שחל ב-24 באפריל, הטורקים "דרוכים כמו קפיץ" ובודקים בפרלמנטים בעולם אם לא התקבלה במקרה איזו החלטה המכירה ביום השואה הארמני.

הטענה הטורקית, מסביר ליאל, היא שבאותן שנים אכן נהרגו קרוב למיליון ארמנים (לטענת הארמנים נהרגו מיליון וחצי), אך לא היה זה רצח עם שתוכנן על ידי השלטון המרכזי אלא סדרה של אירועים שהתרחשו תוך כדי מלחמת העולם הראשונה. הארמנים התקרבו אז לרוסיה, והטורקים סברו שהם לא נאמנים לשלטון המרכזי והחליטו להעבירם מצפון-מזרח טורקיה, ליד הגבול עם רוסיה, לדרום-מזרח טורקיה - כלומר לבצע טרנספר. זה היה מסע ארוך מאוד שבמהלכו היו קשיי מזג אוויר ותלאות רבות אחרות; אסירים פליליים ששוחררו מבתי הכלא הופקדו על שמירת הארמנים והם שדדו ורצחו. אך הטורקים עומדים על כך שלא היה טבח או רצח עם מתוכנן. ליאל מציין, שגם הקהיליה האקדמית מפולגת בעניין.

הטורקים והארמנים כאחד, מציין ליאל, רגישים במיוחד לעמדת ישראל בשאלה אם היתה או לא היתה שואה ארמנית, בשל משקלה המוסרי המיוחד של ישראל בעקבות השואה. ליאל מזכיר מספר תקריות סביב מעשים ישראליים שנראו לטורקים כניסיון להכרה ישראלית ברצח העם הארמני. תגובתם החריפה של הטורקים גרמה לא אחת למתיחות רבה ביחסים בין שתי המדינות.

הוא עצמו כמעט התבקש לעזוב את טורקיה ב-1983, כשהיה מיופה הכוח, אחרי שידור בגלי צה"ל לרגל ה-24 באפריל, שבו דיברו פרופ' יהודה באואר ופרופ' אהוד טולדנו על הג'נוסייד הארמני. לימים סירבו הטורקים לאשר את מינויו של טולדנו כשגריר בטורקיה בגלל השתתפותו במשדר זה. ליאל מזכיר גם שחמש שעות בלבד עברו מאז הכריז בשנת 2000 שר החינוך, יוסי שריד, כי מעתה ילמדו תלמידי ישראל על השואה הארמנית, ועד שממשלת ברק הכחישה את הדברים והודיעה ששריד אינו מייצג את ממשלת ישראל.

ליאל אינו רואה בקבלה השיטתית של ישראל את התכתיב הטורקי משום ויתור על ריבונות. "החיים מלאי פשרות", הוא אומר ומזכיר איך איך נסוג הקונגרס האמריקאי מכוונתו להכיר בשואה הארמנית לאחר שורה של צעדי מחאה טורקיים. טורקיה מצדה ביטלה עסקת ענק שכבר נחתמה לרכישת לוויין מחברה צרפתית, אחרי שהאסיפה הכללית הצרפתית החליטה שה-24 באפריל הוא יום השואה הארמני.

הוא מציין, שבעשור האחרון טורקיה היא אחת המדינות הקרובות ביותר לישראל, ובין השתיים מתקיימים יחסים ביטחוניים ענפים - עסקה לשיפוץ מטוסי פנטום ועסקה לשיפוץ טנקים בהיקף כולל של כמיליארד ורבע דולר, ועוד עסקות בתחום האזרחי בהיקף שנתי של כ-1.2 מיליארד דולר. לדבריו, טורקיה היא שותף הסחר התשיעי או העשירי בגודלו של ישראל בעולם. עד הבחירות האחרונות בטורקיה בנובמבר 2002, היחסים עמה היו מעולים; כיום הם טובים. לפיכך, אומר ליאל, "מגוון האפשרויות שלהם לפגוע בנו הוא מאוד גדול". הוא מוסיף ש"גם ההיפך הוא נכון".

אילו היה הדבר בידו, הוא "בפירוש" היה מורה על ביטול המשפט "דור שלישי לניצולי השואה הארמנית, שהיתה בשנת 1915" בעלון הרשמי של מרכז ההסברה, או לפחות בטקס שיתקיים על הר הרצל. הוא רואה במשפט הזה "פגז", "טיל בלתי מונחה", "פצצת מצרר". לדבריו, "צריך מיד לשנות את הטקסט הזה ולהכניס משהו כמו 'ניצולת הטרגדיה הארמנית'".

הוא מזכיר את עמדת הממשלה בעניין, שגובשה לאחר ההודעה של שריד ולא שונתה מאז. בין היתר נכתב בה כי "כיהודים וכישראלים יש לנו רגישות מיוחדת למעשי ההרג ולטרגדיות האנושיות שאירעו בשנים 1916-1915" וכי ממשלת ישראל מודעת "למספר הקורבנות הגבוה ולמצוקת הארמנים".

אנחנו לא אויבים

נלבנדיאן, ששמה הפרטי המקורי הוא נויימזר, אך היא שינתה אותו לנעמי "כי לא רציתי שהחולים ישברו שיניים", עברה להתגורר במזרח ירושלים לאחר שנישאה לארמני שגר שם. שלושת בניה הגדולים לא שירתו בצה"ל. אילו היה חוק שירות לאומי, אומרת נלבנדיאן, אין ספק שבניה היו משרתים.

נלבנדיאן אומרת, שבני עדתה נמצאים "בין הפטיש והסדן" בנושא הביטחוני. היא קובלת על בדיקות קפדניות במיוחד ביציאה מן הארץ ובכניסה אליה. "זה פוגע באיזה מקום", היא אומרת. אילו יכלה לדבר עם ראש הממשלה אריאל שרון, "הייתי שואלת אותו שאלה אחת - האם הוא ראה, מ-1948 ועד היום, ארמני אחד שפגע בביטחונה של המדינה".

לדבריה, כשתדליק את המשואה ביום שלישי בערב, תחשוב על השתייכותה "למשפחה הגדולה שקוראים לה 'הדסה'", על עבודתה בשיקום וגם על היותה דור שלישי לניצולי השואה הארמנית. "אבל האם הממשלה רואה אותי ככה? אולי. אולי".

מנכ"ל מרכז ההסברה: אנחנו לא חתומים

מנהל מרכז ההסברה, דורון שוחט, שהיה גם יו"ר הוועדה הציבורית לבחירת מדליקי המשואות, אומר, כי המשפט "דור שלישי לניצולי השואה הארמנית, שהיתה בשנת 1915", פורסם ליד תמונתה של נלבנדיאן לפי בקשתה. "זאת זכותה להתבטא בכל דרך", אמר.

לשאלה אם הוועדה היתה ערה לרגישות הטורקית שקיימת בעניין אזכור "השואה הארמנית", השיב, "אני חושב שהיינו ערים. אבל אני חושב שזה לא רלוונטי", מכיוון שאלה דבריה של נלבנדיאן. אף כי מדובר בפרסום רשמי של "מדינת ישראל, מרכז ההסברה", שוחט טען כי הטקסט מתפרסם בשמה של נלבנדיאן. "אנחנו לא חתומים על זה. זה פשוט מידע שכל אחד ממדליקי המשואות מסר על עצמו. זאת ההתבטאות שלה, לא של אף אחד אחר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו