בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אי של שפיות

עוד לא

תגובות

יהושע גרינברג. סדרת סף, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרית פועלים, 220 עמ', 72 שקלים

אשה שאין לה שם, שעובדת בחברה חסרת תואר בעיירה אנונימית, מנסה לבנות מערכת יחסים עם בחור בשם רלף (שזה, תסלחו לי, שם של כלבלב, לא של איש). איכשהו, למרות שאין לקוראים שום דרך להתייחס לאותה אשה פרט למבחר כינויי הגוף שהשפה מציעה, הדמות הזאת מקבלת נפח, מתעגלת לכדי אישיות ומצליחה להניע סיפור: את סיפור ילדותה, הגירושים של הוריה, הרצון שלה להתחבר לאמה והקושי הטמון בו; את הסיפור של רלף ומערכת היחסים שנרקמת ביניהם, את סיפור הפרויקט שעליו היא עובדת במקום ההוא. כל הסיפורים הללו יוצרים מארג של מערכות טכנולוגיות ואנושיות. הם מבטאים כמיהה אנושית להיסחף, להתאהב, לגעת, לשלוט. כמיהה המשולבת בפחד מאינטימיות, בהירתעות מהבלתי ידוע, ובניסיון להצטנף חזרה בעבר שכבר לא מסוגל להכיל אותנו.

"...אז הלכת לבקר את אמא שלך?"

"הלכתי להתחפר קצת בילדות שלי. למצוא שם משהו."

"ומה מצאת?"

"עלבון."

"זה לא שם נרדף לילדות?"

"לא אצל כולם."

"נכון. יש כאלה אומללים."

"...נרדמתי שם, אחר כך היא באה הביתה והתחילה לצעוק עלי למה אני מגיעה בלי להודיע."

"בלי להגיד לך כמה היא שמחה לראות אותך,"

"כן."

"אז הבועה התפוצצה,"

"איזו בועה?"

"שהתקרבת אליה פתאום דרך הזכרונות," (עמ' 108).

גרינברג הוא סופר צעיר, שבספרו השני יוצר סיפור מלא כלום. כמה חבר'ה מהעבודה יושבים לאכול צהריים, כמה דיאלוגים, בחור אחד מוזר ועוד בחורה שרוצה קשר, עובדת, משכילה, מרוויחה יפה. מעין מודעה באתר אינטרנט של בליינד דייט. שום דבר מעבר לזה. אין סיפור רקע, אין מונולוגים. הכל נוצר אך ורק מתוך דיאלוג שבין הגיבורה לבין רלף, בינה לבין אמא שלה, והבוס שלה, ובינה לבין ברברה וג'ים, חברים שלה.

מטבע הדברים, הדיאלוג הזה מסוגל לחשוף רק מה שהצד השני מוכן לשמוע. אין זה דיאלוג שמתחשב בקוראים. כי אנחנו אולי רוצים לדעת מה הבחורה חושבת על רלף, אבל ברברה רוצה לספר על ההריון שלה, ואמא שלה רוצה לראות טלוויזיה ולספר על השכנה, וג'ים רוצה לחזור לעבודה, והבוס מעוניין בפרויקט. ואנחנו, רק נפתח לנו צוהר קטן, חור הצצה לתוך עולמם של הדמויות. הסרט נע בלעדינו, ואין לנו מקום בתוכו.

גרינברג הוא גבר שכותב סיפור מנקודת מבט של אשה. זה מוזר ומעניין. המערכת הנשית שיצר היא דמות אסרטיווית, מכוונת, בטוחה בעצמה, אך תמיד זקוקה לחיזוקים. מניעה מציאות אך מאוד רוצה שהפרטנר יוביל וייזום. יש לה מחזור פעם בחודש, אבל אין לה מצבי רוח מוטרפים לפני הווסת. היא רוצה ילד, ורוצה חתונה, ואז היא מתחרטת ובורחת מהכל, מדווחת רק לרלף, לשופטת ולאמה, אבל דוחה לנצח את הרגע שבו תתקשר לקייטרינג לבטל. היא מונעת על ידי דחפים ומצבי רוח, מתרחקת ומתקרבת לחלופין, רכה ומרושעת. אשה.

היא עובדת בחברת מחשבים שמנסה לבנות מודל השקעות עסקי ממוחשב, שיחליף את היועץ בבנק, ובמקביל היא מנסה לבנות מערכת יחסים ויוצרת כאן אנלוגיה מעניינת, כיוון שהמערכת הממוחשבת קורסת כשהיא נדרשת לפעולה אנושית; והמערכת האנושית מתבלבלת כשיש לה יותר מדי אפשרויות.

"הבעיה שלך כאן היא, שאתה לא מציע סתם אינפורמציה... אתה מנסה למלא את המקום של היועץ, ולבנות דרך המחשב, דרך התוכנה, את בסיס הנתונים שיעניין כל לקוח באופן ספציפי... אתם רציתם שהתוכנה תותאם לכל לקוח בהתאם לאופיו. זה דבר שיועץ יכול לעשות משום שיש לו אינטליגנציה של בן-אדם. אינטליגנציה מלאכותית לא תיתכן כאן. זה העניין. הפרמטרים והקריטריונים שניסינו לבנות כתחליף לאינטליגנציה הטבעית, לא מצליחים." (עמ' 180)

הסיפור של גרינברג הוא מערכת פתוחה, בלתי ניתנת לצפייה מראש. מגלה חוסר התחשבות ברצון שלנו לקתרזיס, לסוף טוב, לסיום, להיגיון. אם היה מדובר במערכת סגורה, שבה כל הנתונים פרושים על השולחן וכל מהלך מוביל לכיוון ידוע מראש, זה היה יכול לעבוד. אבל אז החיים היו הופכים למשחק. "...תחשוב על זה, אנשים עשירים שיש להם זמן, או כאלה שמשקיעים ממילא, ורוצים להשתפר, ללמוד על הנושא תוך כדי משחק, אתה משתמש בכל הידע שצברנו עד עכשיו, ובונה מערכת סגורה... אתה בונה רמות קושי משתנות בהתאם להתקדמות... קבוצה של אנשים יכולה לשחק בזה ביחד, כשכל אחד מושפע ממה שהשני משקיע" (עמ' 182).

גרינברג כתב ספר מעניין, שמדבר בשפה אחרת. ספר מוזר, שמחייב קריאה שהיא לא נורמטיווית, וחשיבה שונה על הספרות העברית החדשה. ההינתקות הספרותית ממקום וממיתולוגיה לטובת עיסוק במערכות יחסים מזדמנות ומוכרות, דרמטיות ברמת היומיום של השכן, היא מרעננת. היא נושאת בשורה של נורמטיוויות, היא משמחת. גרינברג הוא סופר טוב, המייצג אי של שפיות ורגילות הן בכתיבה והן בהתרחקות מהלאומיות ומהפטריוטיזם הגואה סביבנו. נעים וכדאי.

גל קרניאל היא סטודנטית לתואר שני באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו