בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעורי התלמוד עלולים, רחמנא ליצלן, ליהפך למעניינים

הרב ד"ר פנחס היימן פיתח שיטה חדשה להוראת התלמוד, המבקשת לחרוג מהפלפול המשפטי ולהאיר רבדים אחרים של הטקסט. למרות ההתלהבות מהשיטה בבתי הספר הממלכתיים-הדתיים שבהם נוסתה השנה, כמה רבנים תקפו אותה בחריפות, עד כדי טענה שנזקה חמור יותר מהנזק של פיגועי הטרור. היימן מעריך שהמהומה שקמה סביב התוכנית רק תסייע לה להתבסס

תגובות

בשעה שכלל הציבור הישראלי היה עסוק בחודשים האחרונים במלחמה בעיראק, בפיגועי הטרור הנמשכים ובמשבר הכלכלי, את הציונות הדתית, או לפחות את האליטה הרבנית שלה, הסעיר נושא נוסף: המאבק סביב תוכנית חדשה להוראת התלמוד, "רבדים" שמה, שמבקשת להכניס לתוך מערכת החינוך הדתי-לאומי שיטת ניתוח של סוגיות תלמודיות, המבוססת על אבחנה בין רבדים שונים בתוך הטקסט התלמודי: המשנה, ציטוטי התנאים והאמוראים, וקטעי הקישור של עורכי התלמוד. סביב השיטה ניטש מאבק כה קשה, עד שבעיצומו טען אחד מראשי המתנגדים שהתוכנית גרועה ומסוכנת יותר מכל פעולות הטרור.

למען הסר ספק: התוכנית לא נולדה ככפייה של פקידים חילונים במשרד החינוך. היא גם לא נולדה בבית מדרש קונסרווטיווי או רפורמי, אלא בלב הממסד הדתי-לאומי: המחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן. השבוע הקדישה המחלקה מושב מיוחד לדיון בתוכנית, במסגרת הכנס השנתי שלה.

הביוגרפיה של הוגה ומעצב התוכנית, הרב ד"ר פנחס היימן, נראית בהחלט "כשרה": בן 51, הוא גדל בבית יהודי מתבולל בקליפורניה, עד שחזר בתשובה במהלך שנות העשרה שלו. את התואר הראשון שלו עשה באוניברסיטת לוס אנג'לס בשפות קלאסיות ופילוסופיה. אחר כך בא לארץ ולמד שנתיים בישיבת הכותל שברובע היהודי בירושלים, ולאחר מכן חזר לארה"ב, שם למד לרבנות ב"ישיבה יוניברסיטי" (ספינת הדגל של האורתודוקסיה המודרנית בארה"ב) ועשה תואר השני ושלישי בתלמוד ושפות שמיות. היימן כיהן שבע שנים ברבנות בקנדה, ועלה לארץ ב-1987. לאחר כמה שנות מגורים ברעננה, הוא מתגורר כיום באלקנה שבמערב השומרון.

השיטה הקיימת מתסכלת

במסגרת עבודתו כמרצה במחלקה לתלמוד בבר אילן הקים היימן לפני כארבע שנים את "המכון להוראת משנה ותלמוד". זאת לאור משבר מתמשך ביחס של הנוער הדתי-לאומי ללימודי התלמוד. מחקרים רבים שערכו המינהל לחינוך דתי במשרד החינוך (האחראי להרכבת תוכנית הלימודים בחינוך הדתי-לאומי) וחוקרים עצמאיים הצביעו על כך שבשביל צעירים דתיים רבים, התלמוד, שלו מוקדשות שעות לימוד רבות מדי יום, הוא תחום הלימוד השנוא ביותר. אף ייתכן שהסלידה מנושא זה מאיצה את מגמת החילון הגבוהה בקרב הנוער הדתי בעשור האחרון.

היימן גורס שסיבת המשבר היא שהצעירים הדתיים לא מצליחים להבין את התלמוד בשיטת הלימוד הרווחת כיום. "בעולם החינוך ידוע שאי-הבנה של נושא מסוים גורמת תסכול, המביא לסלידה מאותו תחום", הוא אומר. "שיטת הלימוד הנוכחית לא מאפשרת להבין את מבנה הסוגיה והאופי הנכון של התפתחותה. לכן היא מתסכלת". שיטת הלימוד המקובלת כיום בכל רחבי העולם הדתי, חרדי ודתי-לאומי גם יחד, התפתחה במאה ה-19 בישיבת וולוז'ין שבליטא. מדובר בשיטת לימוד בעלת אופי משפטי מעמיק: הקשרים היסטוריים, ביוגרפיים, גאוגרפיים ושאר תחומי החיים הריאליים של התלמוד כמעט שאינם נלמדים, והדגש הוא על ההעמקה והפלפול במושגים המשפטיים-הלכתיים שלו ובאבחנות הדקות שביניהם.

היימן אינו מערער על הדגש ההלכתי, אלא רק מציע להאיר מעט יותר את אופן התפתחותו של הדיון ההלכתי: "בתוך הטקסט התלמודי יש משנה, ומסביבה יש דיון בגמרא. בגמרא יש ציטטות מדברי התנאים (החכמים המוקדמים יותר, שחיו בתקופת עיצוב המשנה, י"ש) והאמוראים (החכמים המאוחרים יותר, מתקופת התלמוד, י"ש), וכן הערות עריכה שמקשרות בין הציטוטים השונים, מצביעות על סתירה בין ציטוט לציטוט וכדומה. השיטה שעיצבנו מבקשת להבחין בין כל הרבדים האלה, כך שמבנה הסוגיה יהיה בהיר יותר".

כדי להתאים את השיטה לדידקטיות הנדרשת במערכת החינוך, במיוחד בחינוך היסודי, היימן אפילו הדגיש את הרבדים השונים בטקסט בצבעים שונים. לדבריו, עוד בטרם הספיק להציע את השיטה למערכת החינוך, בתי ספר ששמעו עליה פנו וביקשו להיעזר בה בהתמודדותם עם משבר הוראת התלמוד. "מדובר לא רק בבתי ספר יסודיים אלא גם בתיכונים דתיים, כמו 'בר אילן' בנתניה, או בית הספר הטכנולוגי שבתוך אוניברסיטת בר אילן. אפילו כמה ישיבות תיכוניות, כמו הישיבה בקרית שמואל או הישיבות ברעננה ובטבריה, הביעו עניין בקליטת התוכנית", אומר היימן. לדבריו, אף שהניסוי בהפעלת התוכנית החל רק בשנת הלימודים הנוכחית, ניתן כבר להצביע על הישגים ראשוניים: "במקומות שבהם הפעלנו אותה, המורים כבר מדווחים על עלייה דרמטית ברמת העניין בתלמוד. בבית הספר הטכנולוגי בבר אילן, למשל, אחוז התלמידים שרשמו תלמוד כמקצוע אהוב קפץ ב-30% בתוך שנה".

מלחמת חורמה

חדירת התוכנית למערכת החינוך היא שהביאה למתקפה הנגדית. היימן הופיע לפני כשנה וחצי ביום עיון בישיבה בקרית שמואל על מנת להסביר את עקרונות התוכנית. לדבריו, אחד מרבני הישיבה, אהרן בורנשטיין שמו, שמע את הדברים והחל לעורר מחאה נגד התוכנית. הוא פנה תחילה לראשי הישיבה שלו, ומשאלה המשיכו לתת גיבוי לתוכנית פנה לרבנים בכירים יותר, כמו הרב צבי טאו, ראש ישיבת "הר המור" בירושלים, והרב משה בלייכר, ראש ישיבת שבי חברון, הישיבה הגבוהה של היישוב היהודי בחברון. הכתובות האלה היו מצוינות, מבחינתו: טאו ומקורבו בלייכר ידועים זה מכבר בהתנגדותם הנחרצת להכנסת כל סממן של תרבות אקדמית-מערבית לחינוך הדתי. טאו אף פילג את ישיבת "מרכז הרב", שבה לימד בעבר, והקים את ישיבת "הר המור" על רקע התנגדותו להכנסתו לישיבה של מכון להכשרת מורים, שבו תילמד פדגוגיה מערבית.

טאו לא נוהג לדבר ברבים ואת מסריו הוא מפיץ בדרך כלל רק לקומץ של תלמידים בכירים ומקורבים. לעומתו, בלייכר דווקא הקדיש לשיטה החדשה שיעור שנתן בישיבה שלו, ובו תקף אותה בחריפות בלתי רגילה: "זוהי שיטה מטורפת ומשונה. הכל שטויות... דוקטורים, רבנים, תמימים וטיפשים חברו כולם כאחד, מתוך חוסר ענווה כלפי בניין התורה בעם ישראל, להמציא שיטה חדשה-ישנה... מה שניסו ולא הצליחו לעשות אנשי ביקורת המקרא וביקורת התלמוד באקדמיה במשך מאות שנים - באים כאן בארץ ישראל, באמצע צמיחת גאולתנו בארץ החיים, אנשים שאין ישרות בלבבם, וחותכים את התורה... יש להילחם על כך מלחמת חורמה. אין פה מקום למשחקים ולאמירות פשרניות". בלייכר לא היסס אפילו לטעון שסכנת התוכנית גרועה מסכנת פיגועי הטרור: "כל ההרג והפגיעות שפגעו כל המחבלים מבחוץ בעם ישראל, הם כאין וכאפס לעומת הסכנה שעלולה לצמוח ממעשה החבלה הזה שנעשה מתוכנו. המחבלים הורגים ופוגעים בנו בגוף, אך כאן הם הורגים את התורה ואת נפשה של האומה".

בלייכר לא הסכים להתראיין לכתבה זו, בנימוק שאין לו עניין לחשוף את הוויכוח בפני "קהל שממילא לא ילמד תלמוד, לא עם 'רבדים' ולא בלעדיה". מכל מקום, הוא לא הסתפק בביקורתו שלו, אלא הפנה את הטיפול בשיטה לרבנים נוספים ובכירים ממנו, בהם הרבנים אברהם שפירא ומרדכי אליהו. כתוצאה מכך פירסם גם הרב אליהו התנגדות לתוכנית, אף שלדברי היימן, בראשית דרכה של התוכנית אליהו נתן לה את תמיכתו. "אחרי שהם פנו לאליהו, גם אנחנו פנינו אליו שוב והצגנו שוב את התוכנית והוא אישר אותה מחדש. פנינו גם לרב שלמה אבינר והוא אמר שאפילו לא היינו מספיק קיצוניים בהדגשת הרבדים בתלמוד. אבל אחרי כמה שבועות הוא הודיע לנו שלא יוכל לתמוך בתוכנית בגלל התנגדות רבני 'הר המור', והציע לנו להשלים אתם".

קבוצת רבנים אחרת, בהם הרבנים דב ליאור, אביגדור נבנצאל, זלמן נחמיה גולדברג ושלמה פישר, הוציאה מכתב חרם חריף ביותר על התוכנית: "אנשים בני בליעל שיצאו לדרוש דרשות של דופי ומסיתים את צעירי הצאן לכפור בתורה וכינו את כפירתם בשם לימוד 'רבדים', להטעות את הבריות כאילו יש כאן שיטת לימוד... כדי לגדור גדר שלא תתפשט שיטתם הרעה, יש לכל מוסד שמחנך לפטר מיד כל מי שחשוד על למידת דבריהם, וקל וחומר שיש לפטר מיד מורים שמלמדים ביקורת המקרא רחמנא ליצלן".

מנסחי מודעת החרם אפילו דרשו מרבנים "כשרים" המלמדים במקומות שבהם נלמדת השיטה להתפטר מיד מעבודתם. היימן טוען שמתנגדיו ניסו אפילו להפעיל את התורמים של אוניברסיטת בר אילן כדי שילחצו לביטול התוכנית, אבל לטענתו הדבר דווקא פעל כבומרנג: "מכיוון שיש אנשים שתורמים גם לבר אילן וגם ל'שבי חברון', לאחר שהסברנו להם על השיטה הם התחילו להפעיל לחץ נגדי על בלייכר שיחדל מהתנגדותו". היימן לא מוכן לפרט באילו תורמים מדובר.

"סכנת" התפישה המדעית

הרב יצחק שילת, רב בישיבת ההסדר במעלה אדומים, נמנה אף הוא עם מבקרי השיטה, אם כי בסגנון מתון בהרבה מזה של מנסחי "מכתב החרם". הוא מסביר את התנגדותו בכך ש"העיסוק שלהם הוא בסך הכל 'ארכיאולוגיה תלמודית'. השאלה איפה בדיוק עובר קו התפר בין מימרה של תנא לאמירה של עורך התלמוד לא מאוד חשובה, ורק עלולה לבלבל את הלומדים. יכול להיות שהם מצליחים לעניין את התלמידים בחודשים הראשונים בגלל עצם החידוש, אבל לטווח ארוך אני לא מאמין שזה יחזיק מעמד. מצד שני, התוכנית גם בעייתית מכיוון שהיא מרגילה את התלמידים לא להתמקד בהבנת התלמוד אלא לראות את עצמם כמי שעומדים מעל חכמי התלמוד. הם, כביכול, מבינים מה שחכמי התלמוד לא הבינו". עם זאת, שילת מתנגד להגדרת מעצבי התוכנית ככופרים, ואף לא מתנגד ללימוד השיטה אצל בני ישיבות מבוגרים שכבר השתלמו שנים ארוכות בשיטת הלימוד הקלאסית.

נראה שזו הנקודה שמסעירה כל כך את מתנגדי התוכנית: כל עוד נלמדו תפישות מחקר מדעיות של התלמוד במחלקות לתלמוד באוניברסיטאות, הם כמובן התנגדו לכך אידיאולוגית אבל לא יצאו למלחמת חורמה. החשש שלהם מ"רבדים" נעוץ בתקדים של הכנסת תפישה מדעית לתוך מערכת החינוך הדתית הפורמלית.

בניסיון להרגיע את המתנגדים, היימן טוען ששיטתו איננה חדשנית כלל, אלא היא-היא שיטת הלימוד הקלאסית, ש"קולקלה" בדורות האחרונים. "הוצאנו חוברת שלמה של ציטטות שמראה שרוב גדולי התורה, הראשונים והאחרונים, למדו תלמוד מתוך מודעות ואבחנה בין הרבדים השונים שלו", הוא אומר. "רק הדפסת התלמוד שינתה את הגישה הזו, משום שהפכה אותו למעין ספר מערבי אחיד". למעשה מייחס היימן את השיטה למורו, הרב פרופ' שמחה מאיר פלדבלום, מחוקרי התלמוד הבולטים של הדור האחרון.

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, איפשר להיימן להעביר בישיבה שלו במשך שנתיים שיעור שבועי קבוע בעקרונות שיטת "רבדים". רק בשנה האחרונה נפסק הקשר; לדברי היימן, לא בגלל הביקורת אלא משום שהוא עצמו כבר התקשה לשלב את השיעור בסדר יומו העמוס. שרלו גורס ש"אני אמנם לא מלמד בשיטה הזו, כי זה לא מה שאני מחפש בתלמוד, אבל השיטה לגיטימית". עם זאת, הוא סבור שההתנגדות החריפה דווקא הועילה למעצבי השיטה שלא להרחיק לכת, ובלמה פוטנציאל של נטיות "מסוכנות" בקרבם: "היה חשש שמעצבי השיטה מתכוונים בעצם לטעון לא רק לעצם קיומם של רבדים בתלמוד אלא גם שיש לכך משמעות הלכתית, וכביכול לרבדים המאוחרים יותר יש פחות משקל הלכתי - דבר העומד בניגוד לכל המסורת ההלכתית המקובלת".

היימן, מצדו, גורס ש"לפחות במודע לא היתה שום כוונה לטענה כזו. יכול להיות שאכן תהיינה השלכות הלכתיות לתפישה שלנו, אבל לא עסקנו בכך, ובכל מקרה כולנו מחויבים להלכה ול'שולחן ערוך', כך שאין לכך קשר לשיטת ה'רבדים'". מכל מקום, הוא אומר, הביקורת לא רק שלא פגמה בהצלחת התוכנית אלא אף הגבירה אותה: "היא פשוט יצרה פרסום והתעניינות עצומה בתוכנית, שלא יכולתי ליצור בשום דרך אחרת. לא רק שבתי הספר שכבר החלו להפעיל את התוכנית לא חזרו בהם, אלא שרבים אחרים ביקשו להצטרף". לדבריו, הוא אף קיבל גיבוי מישיבות גבוהות בציונות הדתית, כמו ישיבת ההסדר בעתניאל וישיבת הקיבוץ הדתי, אם כי "מינהל החינוך הדתי, שבהתחלה תמך בתוכנית, התחיל להסס עקב לחץ הרבנים". זה אולי הנזק העיקרי שיצרה הביקורת, משום שהמינהל הוא הגורם שיכול להפוך את התוכנית מניסוי של מוסדות בודדים לנחלת החינוך הדתי כולו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו