בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צבא השמירה לישראל

שנתיים של טרור הקפיצו את חברת "השמירה" למעמד של צבא קטן, בן 8,000 מאבטחים ו-7,000 עובדים, שהופכים אותה למעסיק הגדול בישראל. דרכה לצמרת רצופה סכסוכים משפחתיים, תלונות על איכות האבטחה ותנאי ההעסקה, כמה מאבטחים הרוגים ומשואה אחת ליום העצמאות

תגובות

"תכניסו למחבל עיפרון לעין, תחנקו אותו, תירו בו, תשברו לו את קנה הנשימה, תדרסו אותו, תרססו אותו עם מטף כיבוי, תעשו הכל כדי לנטרל אותו", אומר עופר רוזנמן לחניכיו בקורס המאבטחים של חברת השמירה. "אני מחפש אנשים שמסוגלים להפוך לרוצחים, אנשים שיש להם קילר אינסטינקט".

מאות מאבטחים של חברת "השמירה" עברו את קורס הקילרים של רוזנמן. האינתיפאדה תרמה לפריחתה של החברה. בשנתיים האחרונות היא גייסה אלפיים עובדים חדשים. על פי נתוני דן אנד ברדסטריט, "השמירה" היא המעסיקה הגדולה ביותר במשק הישראלי עם 15 אלף עובדים, מהם 8,000 מאבטחים, לפני התעשייה האווירית (14,375), חברת החשמל (13,083) ובזק (12,781). צמיחתה מאז תחילת האינתיפאדה עקבית. בשנת 2000 היתה חברת השמירה במקום השלישי בדירוג המעסיקים הגדולים של דן אנד ברדסטריט, עם 13 אלף עובדים, ב-2001 היא טיפסה למקום השני עם 14 אלף עובדים. מאבטחיה נמצאים בכל מקום, חברת השמירה מאבטחת מאות מוסדות ממלכתיים, קניונים, בתי חולים ורשתות גדולות. מאות אלפי ישראלים מאובטחים בכל יום על ידי החברה.

סימני הפריחה ניכרים היטב. לפני כשנה וחצי עברה הנהלת החברה למשרדים מפוארים ברחוב המסגר בתל אביב, שנרכשו תמורת חמישה מיליון דולר. הבניין מאבן לבנה, הכתובת "בית השמירה" רשומה באותיות כחולות, על הגג מתנופפים דגלי ישראל. באפריל 2002 מכרה החברה מחצית ממניותיה לקונצרן האבטחה הדני "גרופ 4 פאלק" תמורת 31.5 מיליון דולר. האירוע נחגג במסיבה בכפר שמריהו, בביתו של יגאל שרמייסטר, מנכ"ל השמירה והבעלים, בהשתתפות שמעון פרס, גדעון עזרא, יעקב פרי, רוני מילוא ועוזי לנדאו. בקהל האורחים היו שניים שקיבלו משרמייסטר תרומה בפריימריס האחרונים: דני יתום (העבודה) ורוני מילוא (ליכוד).

שרמייסטר ואחותו עדית, שמחזיקים ב-50% ממניות החברה (הוא 35%, היא 15%), נכנסו לרשימת 500 הישראלים העשירים של המגזין "דה מרקר", עם הון אישי של 60 מיליון דולר. חטיבת האבטחה של החברה מגלגלת מחזור עסקים של כ-600 מיליון שקל בשנה, הרווח הנקי על כל מאבטח הוא כ-300 שקל בחודש, מה שנותן לחברה רווח נקי של כ-30 מיליון שקל בשנה.

לא כל המאבטחים מתלהבים מהצמיחה המהירה של הענף. "הייתי מציע לבעלי חברות האבטחה לשבת עם המאבטחים בשטח ולראות על הגב של מי הם חיים כל כך טוב", אומר אלכס פרנק מקרית ארבע, שיסד לפני שנתיים את עמותת "צנטוריון" להגנה על זכויות השומרים והמאבטחים. "בעלי חברות האבטחה יעשו הכל כדי להיות מיליונרים. הם קראו את המפה נכון ולמדו איך להתמודד איתנו כדי להגדיל את הרווחים שלהם. הם יודעים שמה שלא יקרה לנו ומה שהם לא יעשו לנו, אנחנו לא נפתח את הפה מפני שאנחנו חוששים שיפטרו אותנו. אנחנו אנשים עייפים שעובדים 12 שעות ביממה, אנחנו חוזרים הביתה כל כך עייפים שאין לנו כוח לקרוא ספר, ללמוד, להתקדם. אם הם יישבו איתנו הם יראו מכונת עבודה שמסכנת את חייה יום יום תמורת שכר מינימום, הם יראו את העובד הנחות ביותר בכוח העבודה הישראלי, שהוא כל כך מיואש ומפוחד שהוא לא מסוגל לפתוח את הפה והוא שומר ושותק עד שהוא מתפוצץ".

אינסטינקט קטלני

במתקן האימונים בקיסריה מנסה עופר רוזנמן ללמד את חניכיו איך לא להתפוצץ. צוותי טלוויזיה מכל העולם ביקשו בשבוע שעבר לצלם את האימונים במתקן, צלם של השבועון האמריקאי "ניוזוויק" מצלם את החניכים עם השכפ"צים ומגיני הברכיים מזיעים באולם. רוזנמן מתעלם מההמולה. יש לו מטרה אחת, להפוך את המאבטחים לקילרים. "לא לפחד, לא לפחד, מה קרה לכם הבוקר, אתם מעצבנים אותי", הוא צועק על החניכים, "אתם חייבים ליזום התקפה, אם תיכנסו להגנה המחבל ייכנס בכם, חבל על הזמן".

"אני הופך להם את הראש", הוא מעיר בין בעיטה לבעיטה. "מאנשים עם חשיבה רגילה אני מעודד אצלם את יצר ההרג. לרוב האנשים יש יצר הרג, לא יעזור. בחלק מהיחידות בצבא מטפחים את זה. ברוב היחידות בצבא יצר ההרג לא בא לידי ביטוי, כי המרחק של החייל מהיריב גדול. אני צריך לאמן אותם לקחת אדם מטווח של שלושה-ארבעה מטרים ולהכניס לו כדורים, הם צריכים לירות ולראות את הכדורים נכנסים לו לגוף. יש אנשים שמהססים לירות. אם אני מזהה בתרגילי הסימולציה פחדנים שקופאים במקום, שמפנים את הגב למחבל יורה, שלא ממהרים לשלוף - לא מעניין אותי שום דבר, מבחינתי אנשים כאלה לא עוברים".

שלושה שבועות נמשך קורס המאבטחים של חברת השמירה למאבטחי הרכבת. תנאי הקבלה דורשים בין השאר כושר גופני טוב. המועמדים נדרשים לרוץ שני קילומטר ב-9 דקות, לעשות 12 עליות מתח ו-15 כפיפות ידיים על מקבילים. חלק עיקרי מהקורס תופס האימון בקרב מגע. רוזנמן אומר שזה לא קרב מגע רגיל, אלא שילוב של שיטות לחימה שונות. "המטרה העיקרית היא לנטרל את החשוד. כשאי אפשר לירות בגלל חוסר זמן, או כשאין אפשרות חוקית להשתמש בנשק, אני צריך לנטרל מהר את החשוד בלי נשק ואז, אם הוא לא מחבל אתה תמיד יכול לבקש סליחה. אם אני יורה לו בראש אני לא יכול אחר כך לבקש סליחה".

איך מנטרלים?

"מורידים אותו לקרקע ומנסים לשלוט על הידיים שלו. אתה יושב עליו בלי לעזוב לו את הידיים ומהחיכוך שלך בגוף שלו אתה יכול לראות אם יש לו משהו על הגוף. צריך לסגור את העניין כמה שיותר מהר, כי אפשר להפעיל מטען גם מרחוק. אם זה מחבל מתאבד, יורים לו בראש. וזה קרה".

חניך שעבר אצלך קורס של שלושה שבועות יורה למחבל בראש?

"האימון כולל שינוי מודע של החשיבה ושל דרך הפעולה ושינוי בדפוסי ההתנהגות. אני מכשיר אותם לעבוד בלי לחשוב. הפעולות שלהם צריכות להיות אוטומטיות. משיגים את זה על ידי תרגול הפעולה שוב ושוב. אין להם זמן לשבת ולשקול מה הדבר הנכון לעשות ואיך כדאי להגיב, במצב של היתקלות מטווח של עשרה סנטימטרים אין להם ממי לקבל פקודות. יש להם בזמן אמיתי פרק תגובה של שתי שניות ואם הוא מהסס הוא מת, ובעקבותיו גם אחרים מתים".

נוהלי הפתיחה באש של רוזנמן קשוחים וברורים. "המאבטח צריך לדעת שבטווח של עשרה מטרים הוא צריך לשלוף אקדח ולירות. אם החשוד עומד מולו בטווח של חצי מטר הוא לא יכול לשלוף אקדח, מפני שעד שהוא ישלוף אקדח מולו יישלף סכין והוא ימות. במקרה כזה הוא צריך לפעול בצורה אלימה".

מה הוא יכול לעשות?

"הוא צריך להשתמש בגוף שלו, בידיים, ברגליים, בכל מה שעומד לרשותו והפעולות שלו צריכות להיות אוטומטיות, כי הן לא טבעיות. כשיש פיצוץ רוב האנשים בורחים מהמקום, המאבטח צריך להגיע לשם. השאיפה שלנו היא להכניס לו לראש לחתור למגע עם היריב כדי לצמצם את הפגיעה".

אתה גם מסביר להם שהמגע עלול להביא למותם?

"על מה הם מקבלים כסף? אבל אני לא מאמן אותו למות, אלא לצמצם את ממדי הנזק על ידי כל אמצעי חוקי שעומד לרשותנו, וזה כולל הכל. אם יש לי אוטו אני אדרוס את המחבל, אני אירה בו, אני אביא למותו בשימוש בידיים, אני אתן לו מכות בכיוון הראש כדי לגרום לו לאבד את ההכרה, אני אחנוק אותו על ידי גרימת שבר בקנה נשימה, אני מאמן אותו אפילו לקחת עיפרון ולדחוף למחבל בעין, אם יש בסביבה מטף לכיבוי אש - שירסס אותו. אני הופך להם את הראש כדי שהם יהיו מסוגלים לעשות את זה. אני יכול להפוך להם את הראש ביום אחד, אבל השיטות לא יהיו קבילות על קוראי עיתון 'הארץ', אז אני הופך להם את הראש בשלושה שבועות. ומי שלא מגלה מספיק אגרסיוויות מסולק".

מה זה לא מספיק אגרסיווי?

"כשעושים תרגיל של ירי ואדם מפנה את הקהל במקום לשלוף, לדרוך ולירות, הוא לא מתאים כי הוא לא מייצר אש בזמן שהיריב מייצר אש ופוגע. או כשאני מזהה פחדנות. בן אדם שפשוט פוחד - כשיורים עליו כדורי צבע שמכאיבים הוא מתקפל, או מנסה למצוא מחסה. לא מתאים לנו גם בן אדם שמנסה להימנע מעימותים. או אם בתרגילים אנחנו מלחיצים אותו ושמים מולו שני תוקפים והוא לא מסוגל להתמודד איתם. אני מחפש אדם שמסוגל להפוך לרובוט, לרוצח, שמסוגל להרוג. ברוב האנשים מסתתר קילר אינסטינקט ומי שאין לו את זה לא יכול לאבטח".

כישלון בתרגיל

בפיגוע בתחנת הרכבת של כפר סבא נהרג בחודש שעבר מאבטח של חברת השמירה, אלכסנדר קוסטיוק, ונפצע המאבטח גנאדי טיטייבסקי. בפיגוע בשבוע שעבר בקניון העמקים בעפולה נפצעה מאבטחת של חברת השמירה, הדר גיטלין ונהרג מאבטח של החברה, קיריל שרמקו. מאיר חואטו, בן 24 מנתניה, נשוי ואב לשני ילדים, עובד בחברת השמירה שנתיים ואומר שהוא לא חושש מגורל דומה. "אחרי ששירתתי במשמר הגבול אני מומחה בזיהוי ערבים. כשאתה רואה אדם מזיע, מבוהל, לא מסוגל להישיר מבט, אתה רואה פחד ויודע שיש מולך מחבל".

זיהוי לא מבטיח תמיד מניעה של הפיגוע.

"ברכבת המאבטחים מנעו מהמחבלים להיכנס לתחנה. אנחנו משתדלים לא לחשוב על המוות. אם אני אחשוב על זה אני לא אהיה מסוגל לעבוד ועכשיו קשה למצוא עבודה אחרת. אני דווקא מסתכל על המצב באור חיובי. אם אני אצליח לתפוס מחבל לפני שהוא מתפוצץ יהיה לי מזה סיפוק גדול".

בקניון העמקים הסיפוק קצת פחות גדול. חברת השמירה מאבטחת יותר מעשרה קניונים ברחבי הארץ, בהם קניון עזריאלי בתל אביב, קניון מלחה בירושלים, מרכז חורב בחיפה, לב המפרץ במפרץ חיפה, קניון מול הים באילת, קניון הדרים בנתניה ואם הדרך בכפר ויתקין. מאבטחי הקניונים מקבלים הדרכה קצרה מקצין הביטחון של הקניון ועוברים אימון ירי קצר במטווח. לפעמים זה לא מספיק.

שישה ימים לפני הפיגוע בקניון העמקים בעפולה, בדקה תוכנית "חדשות היום" של הכבלים באזור הצפון את סידורי האבטחה בקניון. "אנחנו עוקבים אחרי המאבטחים כבר הרבה זמן", אומר עמי כברי, עורך "חדשות היום". "הם עובדים בשכר זעום, עוברים הכשרה מזערית ובמקרה הזה גם התגלו דברים חמורים מאוד".

מארק סלושני, מדריך מאבטחים שעבד בשירות התוכנית, נכנס לקניון כמה פעמים עם מטען דמה, סכין ואקדח. המאבטחת של חברת השמירה, הדר גיטלין, שאלה את סלושני אם הוא נושא נשק. הוא ענה בשלילה. "המכשיר שלה ציפצף", הוא אומר, "אבל היא לא הבינה את משמעות הצפצוף. באותו זמן היתה בקניון אישיות ביטחונית רמת דרג. אילו הייתי מחבל הוא היה נהרג".

מנכ"ל הקניון, טובי יהודה, הבטיח בדיון בתוכנית שהוא יסיק מסקנות, אבל אין לו שום כוונה, הוא אומר, להחליף את חברת השמירה בעקבות ממצאי התחקיר. "מה חברת השמירה שייכת לזה? נניח שאני אעיף אותם ואקח חברה אחרת. השומרים של חברת השמירה יעברו לעבוד אצל חברת האבטחה החדשה ואז מה עשיתי?"

ז'ק הלפרין, מנכ"ל חטיבת האבטחה של חברת השמירה, אינו אוהב את העיסוק ברמת המאבטחים. "זה לא מוסרי", הוא אומר, "ולא צריכים להיכנס לזה עכשיו. הכישלון בתרגיל הוא לא רק של חברת השמירה אלא של הקניון ואולי גם של המאבטחת הפצועה".

אבל אתם אלה שקובעים את הסטנדרטים.

"כשרוצים להמשיך את החיים כסדרם לא ניתן להפוך כל קניון ליעד מבוצר. לא ניתן לסגור הרמטית את הקניונים ולגרום לכך שבמאה אחוז לא יהיו תקלות. כדי למנוע תקלות באופן מוחלט צריך להכניס כל מבקר בקניון לתא סינון, להפשיט אנשים ולשפוך את כל תכולת התיקים, אבל אז נצטרך לסגור את כל הקניונים, בתי הקפה והמסעדות. אני גם לא מבין למה את מפנה את השאלות האלה אלינו. הכתובת לשאלות האלה לא צריכה להיות מופנית לחברות השמירה, אלא למי שמזמין את השירותים שלנו. ציבור הצרכנים מקבל את מה שהוא רוצה ויכול לשלם. כשרוצים לשלם במוסדות מסוימים עבור אבטחה ברמה גבוהה מאוד מקבלים אבטחה ברמה כזאת. כשמוסדות שונים, רשויות וקניונים ובתי קפה לא מוכנים לשלם עבור אבטחה, למה החצים מופנים אלינו?"

רוצים לשלם מעט

"שלא יטיחו בנו את האשמה לאבטחה הלקויה", אומר טובי יהודה, מנכ"ל קניון העמקים. "חברות השמירה ישלמו למאבטח את שכר המינימום בלי שום קשר למה שאני משלם להן. הם עושים הכל כדי לשלם למאבטחים כמה שפחות ומפטרים את המאבטחים אחרי 11 חודשים כדי לא לשלם זכויות סוציאליות, לא משלמים שבת ושעות נוספות, אז שלא יזרקו עלינו את האשמה לאבטחה הלקויה, הם אלה שמביאים מאבטחים זולים שלא עוברים הדרכה".

"כולם רוצים לשלם לכולם כמה שפחות", אומר שמואל בין, מנכ"ל קניון מלחה שמאובטח על ידי חברת השמירה. "חברת השמירה מציעה בדרך כלל במכרזים סכום נמוך מאוד כדי לזכות במכרז, וגם אני כעסק רוצה לשלם להם כמה שפחות. גם ככה אני מוציא המון כסף על שמירה, כשישה מיליון שקלים בשנה, והם רוצים לשלם למאבטחים כמה שפחות. זה לא שרק צד אחד משלם מעט, כולם משלמים מעט".

בעמותת "קו לעובד" הצטברו תלונות של מאבטחים בחברת השמירה. מקצת הפונים שלחו פקסים בכתב יד. "משתמשים בנו כחפצים", כתב אחד המאבטחים. "כדאי שיהיה להם ברור שעובד שעסוק בהישרדות בסיסית גורם לעתים יותר נזק מאשר תועלת לחברה", כתב עובד אחר. "אני לא יכול לסבול יותר את מה שעושים לי", כתב מאבטח שהתלונן כי אולץ לעבוד ביום כיפור. "אני ממש מתמוטט, בבקשה, אני זקוק לעזרה". במקרה אחד, שהגיע לבית הדין לעבודה, חויבה החברה לשלם לשומר 1,500 שקל "בגין דמי חגים" ו-450 שקל "בגין חופשה".

במארס 2002, כשהתפרסם שחברת האבטחה הדנית "גרופ 4 פאלק" עומדת לרכוש מחצית ממניות חברת השמירה, כתבה חנה זוהר מ"קו לעובד" לחברה הדנית, שחברת השמירה מפירה את זכויות העובדים. "ארגון קו לעובד משוכנע שגרופ 4 פאלק אינה מעוניינת ששמה יקושר להפרות של זכויות עובדים ואנחנו מקווים שתפעלו לשינוי המצב", כתבה זוהר.

בתגובה יזמו נציגי חברת השמירה פגישה עם נציגי קו לעובד, שהתקיימה בנובמבר 2002. על פי דו"ח סיכום הפגישה של קו לעובד, נציגי חברת השמירה טענו שלעמותה אין סמכות לפנות לחברות זרות ולהשפיע על התקשרותן עם חברות בישראל, "וכי מדובר במידע לא מבוסס ולעתים אף מטעה". נציגי קו לעובד הבהירו כי "מטרתם להבטיח את קיום חוקי המגן ולא להתערב בעסקים בינלאומיים, ואולם מרגע שמדובר בשלילת זכויות ובהפרת חוק רואה קו לעובד לעצמו תפקיד להתריע".

חברת השמירה, על פי הדו"ח, טענה שזכויות העובדים הן "אינטרס עסקי עליון שלהם" וכי לפני שנתיים חלה התקדמות משמעותית בעניין זה, "כחלק מתפישה כוללת של הטבות לעובדים, שאינן עולות יותר מדי לחברה עצמה". נציגי החברה אף טענו שהם "יותר צדיקים מהאפיפיור", אבל בעוד שהעובדים יכולים להיעזר בקו לעובד, החברה נאלצת להתמודד עם עובדים שגונבים, מרמים ונרדמים בשמירה, ו"אין לצידה קו לעובד שיעזור לה". בסוף הפגישה הוחלט להקים ערוץ תקשורת "בנוגע לתלונות עובדים".

"מאז פנינו אליהם כמה פעמים ולא נענינו", אומרת חנה זוהר. "אני נותן לעובדים את מה שהחוק אומר, לא מעבר לכך", אומר ז'ק הלפרין. בענף השמירה יש הסכם עבודה חתום בין ההסתדרות למעסיקים. יעקב מזמר, מחזיק תיק השמירה והאבטחה במרחב תל אביב יפו של ההסתדרות, אומר שבהסכם הקיבוצי יש הבדל בשכר, אם כי לא גדול, בין מאבטח, שהוא נושא נשק, לבין שומר, שאינו נושא נשק. אלה גם אלה סובלים מבעיות דומות.

"על פי ההסכם הקיבוצי החברה מחויבת לשלם ביטוח פנסיוני במבטחים אחרי חצי שנת עבודה", אומר מזמר. "רוב החברות משתמטות מזה. עכשיו יש תופעה חדשה, שאחרי כארבע שנות עבודה, כשהעובד צובר זכויות סוציאליות רבות, החברה מחטטת בעברו, מוצאת שלפני שלושים שנה, למשל, היו לו בעיות עם המשטרה ומודיעה לו שמאחר שהוא אינו כשיר לעבודה, הוא חייב לעזוב את החברה. כדי לא לפטר עובד ולשלם לו פיצויי פיטורים מקובל בענף לטרטר את המאבטח לעבודות קשות במיוחד עד שהוא לא יוכל יותר לעמוד בזה, יתפטר ויחסוך לחברה תשלום של פיצויי פיטורים. כולם עושים את זה, לא רק חברת השמירה".

כמחצית מ-8,000 המאבטחים של השמירה עברו הכשרה ונושאים נשק. הקורס הארוך ביותר נמשך שלושה חודשים, למאבטחים שעובדים מטעם החברה במשרד הביטחון ובמשרד ראש הממשלה, ששכרם נע בין 45 ל-60 שקל לשעה. לחברת השמירה יש כמה מאות מאבטחים כאלה. כמאתיים מאבטחי הרכבת עוברים קורס של שלושה שבועות ומשתכרים בין 25 ל-30 שקל לשעה, שזה כ-5,500 שקל בחודש למשרה מלאה. שכר דומה מקבלים כמה מאות מאבטחים בסוכנות היהודית ובבתי חולים בצפון הארץ, שעוברים קורס של שבועיים. מאבטחי השמירה שנשלחים לאבטח מתקנים של המשטרה עוברים קורס של עשרה ימים ושכרם נע בין 27 ל-30 שקל לשעה. מאבטחי הביטוח הלאומי מטעם השמירה עוברים קורס של שבוע ומשתכרים 25 שקל לשעה.

ז'ק הלפרין אומר ששכרם של שומרים "רגילים" בחברה גבוה בשקל משכר המינימום, שהוא 17.93 שקל לשעה, אבל רוב העובדים הם מאבטחים המקבלים יותר. "בשנה האחרונה אין גידול בביקוש למאבטחים", הוא אומר. "חלה ירידה משמעותית בתעריפי השמירה ומנגד שכר השומרים עלה. ירדנו היום ברווחיות לרמה שלא הכרנו בעבר, מתח הרווחים צלל. במדינה שבה מתנהלת מלחמה ברחוב, האבטחה היא בעיה ברמה לאומית. הכתובת היא ממשלת ישראל, אבל קודם כל צריך להעלות את קרנם של המאבטחים".

אם תשלמו להם שכר הוגן קרנם תעלה מאוד.

"אנחנו משלמים שכר מינימום וגם כפול משכר המינימום".

מאבטחים התלוננו שלא קיבלו תנאים סוציאליים.

"בחברה כל כך גדולה קורות לפעמים תקלות. אם מישהו לא קיבל את מה שמגיע לו, שיפנה אלינו".

למה מאבטחים נדרשים לשלם קנסות גבוהים לחברה?

"איך מנהלים מערכת כל כך גדולה ורגישה? באחד המקומות הרגישים היתה תקלה שיכלה לעלות בחיי אדם, אז אנחנו צריכים לתת למאבטחת פרס או נשיקה, או שאולי יש שכר ועונש?"

מאבקי כוח משפחתיים

את חברת השמירה ייסד ב-1937 משה שרמייסטר. הוא עלה בתחילת המאה מליטא, השתקע בתל אביב, נישא ליהודית ונולדו להם שלושה ילדים, קדיש, שרה ועודד. שרמייסטר היה שוטר במשטרה הבריטית, הוא התפרסם ביישוב כשהעיד במשפט רצח ארלוזורוב. לדבריו, הוא חקר ערבי שהודה ברצח, ובכך הפריך את החשדות נגד הנאשמים ברצח, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט. ב-37', אחרי מאבקים קשים ביישוב ובמשטרה, שלא ראו בעין יפה את עדותו, הוא פרש מהמשטרה והקים את חברת השמירה, שנועדה להגן על רכוש של יהודים. שרמייסטר נהג להסתובב ברחובות תל אביב ולהציע לסוחרים לשמור על רכושם תמורת שכר חודשי. בשנים הראשונות הוא ניהל את העסק ביום, ושמר בלילות.

ככל שהאיום על הרכוש גבר, השתפר מצבה של החברה. ב-42' הוצבו בארץ חיילי צבא אנדרס הפולני וחיילים אוסטרלים, שנחשבו שיכורים ופושעים, והדרישה לשומרים גברה. עם קום המדינה חיפשו במשרד המסחר והתעשייה שומרים שיגנו על מחסני המזון, שרמייסטר קיבל את העבודה והחברה התרחבה. אחרי מלחמת ששת הימים החברה גדלה פי חמישה, מ-500 עובדים ל-2,500, כשנשכרה לשמור על מתקנים ועובדים מעבר לקו הירוק.

ב-56' היה שרמייסטר החולה הראשון שעבר בישראל ניתוח לב פתוח. הלב אמנם הבריא, אבל שרמייסטר נשאר משותק בחצי גוף עד מותו ב-71'. אשתו מתה שנה אחריו משברון לב. "כל שנה כשאנחנו עולים לקבר שלו בקרית שאול אנחנו אומרים שאם הוא היה יודע מה קרה לחברה שהוא יסד, הוא היה מתהפך בקברו", אומרת נכדתו, נועה שרמייסטר-נקש, בתו של עודד.

כשחלה ביקש שרמייסטר מבנו הבכור, קדיש, לנהל את החברה. "הוא דרש ממנו לדאוג לאחיו הצעירים, שרה ועודד", אומרת שרמייסטר-נקש. האחים הצטרפו לחברה. במחצית שנות ה-80 קדיש היה המנכ"ל, עודד ואריה קוריצקי, בעלה של שרה, היו משנים למנכ"ל ושרה קוריצקי עבדה כמנהלת אגף בחברה. "הנשים במשפחת שרמייסטר תמיד היו פחות דעתניות מהגברים ועמדו בצילם", אומרת שרמייסטר-נקש.

ב-88' פרץ סכסוך בין קדיש שרמייסטר לאחותו שרה. הוא מינה את עצמו ליו"ר החברה ואת עודד מינה למנכ"ל. שרה קוריצקי, שרצתה שבעלה יתמנה למנכ"ל, הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לפירוק החברה. בעלה פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בטענה שהחברה חייבת לו שני מיליון שקלים. ב-91' הסתיים הסכסוך כשקוריצקי מכרה את חלקה (22.5%) בחברה תמורת שלושה מיליון דולר. אריה קוריצקי הקים חברה מתחרה, קירט אבטחה. החברה, עם 1,400 עובדים, פורקה באוקטובר 2002 אחרי שנקלעה לקשיים כלכליים.

"כשראיתי מה קדיש עשה לשרה אמרתי לאבי שהוא הבא בתור", אומרת שרמייסטר-נקש. בנובמבר 94', אחרי שניהל את החברה במשך שש שנים, הודיע הדירקטוריון לעודד שרמייסטר שעליו להפחית את תנאי העסקתו, או להתפטר. עודד שרמייסטר עזב את החברה. ביחד איתו עזבו את השמירה בנו רועי, היום מנכ"ל הקאנטרי באזורי חן, ובתו נועה. הבת השלישית, נטע, היום סטודנטית, לא עבדה בחברה. במקומו של עודד שרמייסטר מונה למנכ"ל יגאל שרמייסטר, בנו של קדיש, שהיה עד אז סמנכ"ל התפעול בחברה.

יגאל שרמייסטר גדל ברמת-גן, בנערותו עברה המשפחה לכפר שמריהו. הוא גר שם היום בבית גדול ומפואר עם אשתו היוונייה דספינה וארבעת ילדיהם. אשתו היתה רקדנית, הוא התאהב בה כשראה אותה רוקדת עם להקתה, היא נשארה בישראל, התגיירה והם נישאו. במשפחה מכנים את יגאל שרמייסטר "ילד התפנוקים של קדיש". בבקשת הפירוק נגד חברת השמירה, שהגיש עודד שרמייסטר לבית המשפט המחוזי בתל אביב אחרי שעזב את החברה, הוא כתב שיגאל קנה מכונית מרצדס במחיר 400 אלף שקל ורשם את ההוצאה על חשבון החברה וכי לן בנסיעת עבודה ללונדון במלון ריץ המפואר, בהוצאה של כמה אלפי שקלים ללילה. גם היום הוא נוהג במכונית מרצדס יקרה.

השומר אחי אנוכי?

בינואר 96' מכר עודד שרמייסטר את מניותיו (30%) לאחיו קדיש תמורת חמישה מיליון דולר. "באתי לאחי ושאלתי אותו: מה עשיתי? גזלתי? פשעתי?", סיפר עודד שרמייסטר בראיון ל"גלובס" במאי 95'. "'כן', הוא אמר, 'יש אנשים שאומרים שאתה קשוח, המתחרים אומרים שאתה מוריד את המחירים'. אמרתי: עכשיו אתה אומר? הרי ככה גדלת. וגם אם הייתי מנהל גרוע, את מי לוקחים במקומי? בחור בן 32 שלא עשה שום עבודה ניהולית ושמצהיר כל הזמן שהוא לא רוצה לנהל? ואתה הולך לפטר את אחיך? הרי אבא שלי הקים את החברה. הוא אמר לי: 'יגאל רוצה את זה'".

עודד שרמייסטר סיפר ל"גלובס" גם על שיחה שהיתה לו עם בן אחיו. "יגאל אמר לי: 'אתה מנכ"ל כי אנחנו מינינו אותך למנכ"ל, זה היה לנו נוח. אני הייתי צעיר מדי, אבא לא יכול היה להמשיך, והיה לנו נוח להרוויח זמן'. הדם עלה לי לראש. אמרתי: היה נוח לך והיה נוח, לא ידעתי איך לצאת מהביזיון... הכל נעשה בשביל מטרה אחת, להשאיר את יגאל לבד עם החברה... אני לא ישן טוב בלילה, יש לי בעיה, אני מרגיש תקיעת סכין בגב".

באפריל 96' הסביר קדיש שרמייסטר ל"ידיעות אחרונות" ש"אני כאח גדול תפקדתי כראש המשפחה והמפרנס, נתתי להם מניות בחברה והרגשתי חובה מוסרית לתגמל אותם ברכוש, כי הם עזרו לי לבנות את החברה, אבל עדיין בעל המאה הוא בעל הדעה, אפילו אם חושבים שהבן שלו לא מוצלח. לנו, לאחים, שמונה ילדים ולא ייתכן שכולם ינהלו יחד. צריך לדעת מתי ללכת".

במשך המאבק חלה עודד שרמייסטר בסרטן. הוא מת במארס 2000. בתו, נועה שרמייסטר-נקש, חושבת שהתנהגותו של אחיו גרמה להתפרצות המחלה. "גם אם הם חשבו שאבי מנהל גרוע הם יכלו לחכות עד שהחוזה שלו יסתיים. אבי יכול היה להילחם באחיו ולהשאיר אותנו עם כל הזבל הזה, אבל הוא החליט שהמצב הנפשי שלו ושלנו יותר חשוב. הוא מכר את המניות בסכום הרבה יותר נמוך מערכן היום רק כדי לסיים את הכל וללכת משם. יכולתי להיות היום מיליונרית פי עשרים. חלק מכל מה שיש שם עכשיו יכול היה להיות שלי. גדלתי בחברה הזאת, עבדתי שם בחופשות מאז שהייתי בת שש, שבוע אחרי שהשתחרתי מהצבא כבר עבדתי שם, החברה היתה כל החיים שלי והעתיד שלי, תמיד ידעתי שאעבוד שם, אף פעם לא חשבתי שאהיה במקום אחר, חשבנו שאחי יהיה המנכ"ל או הסמנכ"ל, ופתאום ביום אחד הכל התנפץ ומצאתי את עצמי בלי חברה ובלי מקצוע".

אבל עם חמישה מיליון דולר שהמשפחה שלך קיבלה.

"הייתי מוותרת על כל הכסף הזה רק כדי שאבי יהיה לצדי. הוא נפטר יום וחצי אחרי החתונה שלי. בחופה הוא גסס. הוא לא הכיר את ילדי אבל יש לי מזכרת ממנו. בני הגדול נקרא עידו עודד ובני הקטן, נדב, דומה לו מאוד ואני תמיד אשאר שרמייסטר ומבחינתי אנחנו השרמייסטרים ממשיכי המשפחה, ולא יגאל ואחותו עדית".

בשנת חייו האחרונה, אומרת שרמייסטר-נקש, יצר אביה קשר עם אחיו קדיש. "כשאבי עבר טיפולים קשים הם התחילו לדבר, סמול-טוק, אבל קדיש לא בא לבקר את אבי בבית החולים. שבועיים לפני מותו אבי נסע עם אמי ועם חברו הטוב, אודי רקנטי, לעבור ניתוח בניו יורק. קדיש לא התקשר אפילו פעם אחת לשאול לשלומו. כשאבי נפטר אחי ואני אסרנו על קדיש ובני משפחתו לבוא להלוויה. אילו היינו רואים אותו בבית הקברות היה נוצר מצב לא נעים של 'הרצחת וגם ירשת'. כמה שעות אחרי ההלוויה הוא ערך בבית הקברות טקס עם בני משפחתו".

באוגוסט 2002 מת גם קדיש שרמייסטר. "כשהודיעו לי שהוא נפטר, שמעתי את זה ועברתי הלאה, ממש ככה", אומרת שרמייסטר-נקש. "אשתו של יגאל ניסתה ליצור איתנו קשרים ואפילו באה לאזכרה הראשונה של אבי, אבל המצב כל כך רגיש וקשה שזה בלתי אפשרי למחוק את העבר. ביום כיפור האחרון ראיתי את יגאל בבית הכנסת בכפר שמריהו ולא דיברנו. בשביל מה? סכסוכים כאלה קורים במשפחות וזה תמיד עצוב. הם מחקו את כל העבר של החברה, בכתבות תדמית לחברה מטעמם לא מוזכרת תרומתו של אבי לחברת השמירה, שלושים שנה נמחקו מהחברה. אני מאמינה שהסיפור שם עוד לא סגור ובחברה הזאת עוד יהיו מאבקים".

משואה פרטית

בשנים האחרונות קבוצת השמירה התרחבה מאוד והיא כוללת 15 חברות שעוסקות בתחומים שונים, בהם ניהול קופות גמל (השמירה הלמן אלדובי), ביטוח (אוצר השמירה), ניקיון (אשמורת ומח"צ סוכנויות), מערכות מיגון (השמירה טכנולוגיות מיגון), היי-טק, כוח אדם סיעודי וניהול בנייה. רק אחת מהחברות הבנות הונפקה בבורסה, השמירה טכנולוגיות מיגון.

חטיבת האבטחה היא הגדולה ביותר בקבוצה. 8,000 המאבטחים של החברה שומרים בתעשייה הצבאית, בתחנות משטרה, ברפא"ל. הם מאבטחים את משרד הפנים ואת קריות הממשלה בחיפה, ברמלה ובבאר שבע, בתי חולים בצפון, את משרדי מס הכנסה והביטוח הלאומי, את מע"צ, התעשייה האווירית, הסוכנות היהודית ואת רשתות הום סנטר, המשביר אופנה, סקאל, אייס ומסעדות מקדונלד, את הרכבת ואת נמל חיפה.

במכרז לאבטחת נמל חיפה ב-1995 זכתה חברת השמירה. חברת "א. ביטחון אזרחי", שניגשה למכרז והפסידה, הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בטענה שהמכרז היה תפור והשמירה זכתה למרות שלא הגישה את ההצעה הזולה ביותר. בספטמבר 2001 קבע השופט משה רביד שרשות הנמלים תשלם לביטחון אזרחי 150 אלף שקל, פיצוי על ההפסדים שנגרמו לה. שני הצדדים עירערו לבית המשפט העליון שעוד לא פסק בעניין.

אחד מרגעי השיא של חברת השמירה היה ביום העצמאות, כשמאבטח שלה בקניון מלחה, רמי ביטון, הדליק משואה. ח"כ אהוד יתום אומר שהוא זה שלחץ על ועדת השרים לטקסים ועל מרכז ההסברה לצרף לטקס מאבטח של חברה פרטית. "המאבטחים האלה עוצרים בגופם את המחבלים", הוא אומר.

דורון שוחט, מנהל מרכז ההסברה, אומר שחברות האבטחה ביקשו ייצוג, "אני לא זוכר איזה חברות, חשבנו שזה נכון, עשינו את הקומבינציה והבאנו מאבטח".

מעולם חברה פרטית לא השתתפה בטקס הממלכתי.

"נו, אז מה? הם גונבים משהו? היינו צריכים תוך חמש שעות למצוא מאבטח, לקחנו את מי שנראה הכי סביר ויכול היה להגיע בזמן לטקס. העיקר המחווה, אין בזה יותר מדי עומק". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו